השם | לרכישה באינדיבוק
השם

השם

שנת הוצאה: 2013 (מהדורה חדשה)
מס' עמודים: 352
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 42

השם' ראה אור ב-1995 וחולל דיון ער סביב השימוש פורץ-הדרך שלו במקורות היהודיים. הוא זכה ב"פרס קוּגל", וב"פרס קוֹרֶט לספר היהודי" בארצות-הברית, וב-2010 בחר "סלון הספרים" בפאריז במיכל גוברין לאחת משלושים הסופרים שהותירו חותם על ספרות העולם בשלושים השנים האחרונות. עם צאתו של 'השם' בתרגום לאנגלית נערך סביבו בניו יורק רב-שיח שפורסם כספר, 'גוף תפילה' בהשתתפות הפילוסוף ז'אק דרידה, המשורר דייוויד שפירו, ומיכל גוברין. הנוסח העברי של 'גוף תפילה' ראה אור בסדרת "קו אדום כהה" של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

למהדורה החדשה של 'השם' נלווית אחרית-דבר מאת יהודה ליבס.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “השם”

ביקורות נבחרות

לאתר של מיכל גוברין

 

מיכל גובריןברשימה אישית

בע"ה

היום תשעה ימים שהם שבוע אחד ושני ימים לעומר .

גבורה שבגבורה .

יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי שבזכות ספירת העומר

שספרתי היום יתוקן מה שפגמתי בספירה גבורה שבגבורה, ואטהר

ואתקדש בקדושה של מעלה. ועל-ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות

לתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם, ולטהרנו ולקדשנו

בקדושתך העליונה .

אמן סלה .

יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי שתבוא לפניך תפילתי. כי אתה

שומע תפילת כל פה .

שתקבלני באהבה וברצון. שיהא מיעוט חֶלבּי-ודמי, שנתמעט היום, כחֵלב

מונח על גבי המזבח לפניך . ותרצני .

לוּ רק ניתן לסיים כאן. אילמלא היו קורבני לא שלם וכפרתי לא מלאה

בטרם אכלה את המלאכה. מי ייתן ותאמץ בלילות את ידַי להשלימה, כשם

שאתאמץ בימים לגמור את מלאכת- קודש האריגה. לךָ ול . ךָ בכל הכוונה .

כשייפתחו הדפים מקשירתם כבר תהיה נשמתי צרורה בארג הפרוכת.

רקיע תכלת של סודות וקשרי משי ארוגים. נשיקתךָ .

עוד ארבעים יום. והגוף בוער כבר באִשךָ .

עוד ארבעים יום. להוליך את קצה החוט הלוך ושוב, ללפף אותו סביב

לוּחֵי המֵסתוֹרית, לרוקנו כריכה כריכה על המָנוֹר, להשחילו מיתר מיתר

דרך בתי-הנִיר, עיני המגרפה, המסרק, המסילות, לקשרו לולאה אחרי

לולאה בין מסגרות הנוּל. עוד ארבעים יום להעביר נים אחרי נים את קליעת

העֵרב ברעידת השְ תי. עוד ארבעים יום עד שלבסוף, בזרועות פשוטות.

אליךָ. גוף אל גוף ונשימה בנשימה .

הלילה כהה. גם בחדר הגדול, המקומר, כמעט חשוך לגמרי. הצבתי את

השולחן סמוך לפתח החלון, ורק מעגל האור של המנורה היחידה מקיף

אותנו. שאר החדר פה ולא פה. וככה טוב יותר. חזק. גם הפרוכת התלוּיה,

חוטים של שְ תִי ריקים ומתוחים מצד אל צד בין ירכתי הנול – גם היא רק

אִוושתה עולה ומתערבת ברשרוש הדק של האבק המתרומם מן המדבר

ומתפזר על אבני האדן, על משקוף החלון. ומסביבי, על השולחן, הדפים.

ובארון קופסאות הצילומים הסגורות. עדיין איני בטוחה שאזדקק להם,

שאסתכל בהם עוד פעם בטרם אסיים. בינתיים די לי להעביר (ותמיד באותו

תימהון) את האצבע לאורך הגבות, על ירידת האף, על קמט השפתיים,

לדחוק עדיין את שריר הלשון אל מערות הלחיים, אל תוך עצמות החיך.

חומר מפותל ורך. פיסת החומר שיצרת ותיקח .

הה, התשוקה המעכלת להרוס. לרוץ מייד עד קצה החוט. לנתק באחת.

לשקוע כבר עכשיו במסירות הנפש והגוף. להיטמן בזרועותיךָ כבר עכשיו.

עדנה כזו – – -(ומחשבות על קטנות אמונה, של כעס רב, מסכסכות את יצורַי. הלוואי

תקראני לאלתר ולא תשאל ממני תשובה! הלוואי לאלתר כבר תעטפני

בלבושך ותִרְצֵנִי )

החומר הנרפה של הגוף המבוהל קודח. ואִשךָ בוערת כבר בתוך מעי. עוד

ארבעים יום ואהיה כולי עפר כבוי על מזבחך .

הלילה כהה. החדר כמעט כולו בחשכה. רק אור קלוש אולי בוקע מן

החלונות אל הסמטה. אני מקווה שאיש משְ כֵני הכהים אינו רואה את תנועת

הצל ואינו מעלה על דעתו שכאן, בפנים, אני ערה. לא, איני יראה מהם. וכי

מה לי עוד ולאימה? רק איני רוצה, איני רוצה שמבטיהם השטופים חשכה

יתעכבו על חלונות חדרי, שמישהו בכל העולם יעלה אותי עכשיו במחשבתו,

אפילו לא זה שספק יֵרד עכשיו בסמטה הישֵ נה וירים מבטו אל קימורי האור

בחלונות .

הכל מוכן אתי. בכל הכוונה. עד אחרון ימי הספירה, עד מלכות שבמלכות.

עד לְזיווג אחרון של טהרה .

ויהי רצון מלפניך שתקבלני באהבה וברצון. ויהי רצון מלפניך שתֵּעָרב

עתירתי. ויהי רצון מלפניך שיהא מיעוט חֶלבּי- ודמי כחֵלב מונח על גבי

המזבח לפניך .

ותִרְצֵנִי.

מיכל גוברין סופרת, משוררת ובמאית תיאטרון. נולדה בתל-אביב

ב-1950, למדה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת פריס. היא אם לשתי בנות וחיה עם משפחתה בירושלים.

פרסמה עשרה ספרים: "אותה שעה", שירים, (ספרית פועלים 1981), "לאחוז בשמש, סיפורים ואגדות" (סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד, 1984), "סדר הלילה הזה", שירים (הבמה, 1989), "גופי מילים", שירים (הקיבוץ המאוחד, 1991), "השם", רומן (הספריה החדשה/הקיבוץ המאוחד 1995, ומהדורה חדשה ב-2013 עם אחרית-דבר מאת: יהודה ליבס), "מעשה הים, כרוניקת פירוש" (עם תחריטים של ליליאן קלאפיש, הראל 1998, כרמל 2000), "גוף תפילה" עם ז'אק דרידה ודויד שפירו, (קו אדום כהה/הקבוץ המאוחד ומופ"ת, 2013), נוסח חדש ומורחב של המקור האנגלי, הקופר יוניון, ניו יורק, 2001), שחובר לרגל יציאת "השם" בתרגום לאנגלית), "הבזקים", רומן (עם עובד/הספריה לעם 2002). ב-2005 הביאה מיכל גוברין לדפוס את ספרו של אביה, פנחס גוברין, "היינו כחולמים, מגילת משפחה" (כרמל) בליווי מבוא ונספחים. "אמרה ירושלים, מזמורים ושירים" (2008 דברים/כרמל). שיריה וסיפוריה התפרסמו באנתולוגיות וכתבי עת בשפות רבות. הרומן "השם" פורסם באנגלית, (ריברהד-פינגווין, ניו יורק, 1998). הרומן "הבזקים" פורסם באנגלית (ריברהד-פינגווין, 2007) ובצרפתית (סבין וספיזה 2008). "אהבה על החוף" ראה אור באנגלית, (פמיניסט פרס 2010) במתכונת של אנתולוגיה הכוללת סיפורים, מסות אישיות, שירים וראיון מקיף). בקרוב יראה אור הרומן פרי עטה: "אהבה על החוף" (בעברית ובתרגום לצרפתית, ספבין וספיזה 2013).

גוברין הינה בעלת תואר דוקטור של אוניברסיטת פריס בתחום התיאטרון והפולחן. מחקרה "תיאטרון קודש בן זמננו", מתרכז באספקטים התיאטרליים של הטקס החסידי. בשנת 2012 קיבלה מינוי של פרופסור מטעם המל"ג. גוברין ביימה בכל תיאטראות הגדולים בארץ, והינה מיוצרי התיאטרון הנסיוני היהודי. בין בימוייה: "בדמי ימיה", בימוי של ספורו של ש. י. עגנון, "מרסייה וקאמייה" עיבודּ ובימוי של הרומן מאת ס. בקט (פרמיירה עולמית) ו"אח, הימים היפים" מפרי עטו, תרגום ובימוי של "המהגרים" מאת ס. מרוז'ק, תרגום ובימוי של "בית מלאכה", מאת ז'. ק. גרמבר, ועיבוד בימתי של "גוג ומגוג", על-פי מ. בובר, במסגרת המעבדה הבינלאומית לתיאטרון יהודי ופסטיבל ישראל.

מסותיה הרבות של מיכל גוברין התפרסמו בכתבי עת מובילים ובאנתולוגיות רבות בארץ ובעולם (ב:חדרים,( Partisan Review, Temps moderns וביניהן, "המסע לפולין", "לא המתים", "מרטירים או שורדים, הרהורים על מלחמת הסיפור", "ירושלים – מראה מראש רכס", ו"מאניפסט ספרותי-יהודי, בגוף ראשון נקבה".

בין הפרסים בהם זכתה: "פרס ראש הממשלה לסופרים", "פרס מרגלית" על בימוי "המהגרים", ו"פרס היצירה של קרן רבינוביץ'" ל"מעשה הים, כרוניקת פירוש"; הרומן, "השם" זכה בישראל ב"פרס קוגל", ובתרגום לאנגלית ב"פרס קורֶט לספר היהודי"; "הבזקים" זכה בפרס אקו"ם ע"ש אשמן להישג הספרותי של שנת 2003. בשנת 2010 נבחרה גוברין על ידי סלון הספרים בפריז, כאחת משלושים הסופרים שהותירו חותם על הספרות בשלושים השנה האחרונות.

מיכל גוברין לימדה באוניברסיטה העברית, ב"בית הספר לתיאטרון חזותי" במכון שכטר, היתה סופרת אורחת באוניברסיטת ראטגרס, ובבית הספר לארכיטקטורה "קופר יוניון" בניו יורק, מכהנת כראש האקדמי של החוג לתיאטרון במכללת "אמונה", מלמדת באוניברסיטת תל אביב, ועומדת בראש קבוצת הדיון "העברת זיכרון ובדיון" במכון ון ליר בירושלים.

X