הערים הסמויות מעין | לרכישה באינדיבוק
הערים הסמויות מעין

הערים הסמויות מעין

שנת הוצאה: 1999
מס' עמודים: 151
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 46

"אם סגולותיה של עיר זו היא בכך שמי שמגיע אליה בערב של ספטמבר, כשהימים הולכים ומתקצרים והפנסים הססגוניים נדלקים בבת-אחת על דלתות בתי-הטיגון, ומעל גזוזטרא קורא קול אשה: הו! , אזי פושטת בו קנאה בכל אלה שחושבים עכשיו שכבר בילו בחייהם ערב כזה, ושהיו מאושרים בו."

איטאלו קאלווניו הוא מהבולטים שבין הסופרים האטלקיים של ימינו, אם לא הגדול שבהם. סגנונו המופלא משלב מציאויות שונות, עולמות מקבילים, לכדי מרקם אחד. הערים הסמויות מעין קיימות אך אינן קיימות, וקיימות מאוד בתוך-תוכנו. הן עשויות מתלכיד של אגדה, אספלט, תשוקות, חרדות, הן תבנית היושבים בהן ואולי, בעצם, היושבים בהן הם תבנית הערים?

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הערים הסמויות מעין”

בקרוב…

טקלה

 

אלה המגיעים לטֶקְלָה, יוכלו לראות אך מעט מן העיר, שכמו מסתתרת מאחורי גדרות-הכלונסאות ובד השקים, הפיגומים, שלדי המתכת, גשרי-העץ התלויים והמשתלשלים מֵחֲבָלִים או הנמתחים בכַּנוֹת, וגם מאחורי סולמות ורשת של חוטי-ברזל. אם תשאל: "מדוע מתמשכת הבנייה של טקלה זמן כה רב?" יענו התושבים, מבלי שיחדלו לרגע מלהרים דליים, לשלשל חוטי-אנך, ולהניע מעלה-מטה מברשות ארוכות: "כדי שההרס לא יוכל להתחיל." עוד תשאלו האם חוששים הם שמא ברגע שיסירו את הפיגומים תתחיל העיר להתפרק ולהישבר לרסיסים, והם יוסיפו בחיפזון, בלחישה, "לא רק העיר."

 

אם מישהו, שהתשובות הללו לא סיפקו אותו, מקרב את עיניו אל איזה סדק בגדר, הרי הוא רואה מנופים מרימים מנופים נוספים, פיגומים חובקים פיגומים נוספים, קורות התומכות בקורות אחרות. "איזה מובן יש לבינוי שלכם?" שואל הוא. "מהי תכליתה של בניית-עיר, אם לא עיר? היכן היא התכנית על-פיה אתם בונים, היכן הוא המִתאר?"

 

"נראה לך מיד לכשיסתיים יום-העבודה; עכשיו אין אנו יכולים להפסיק את העבודה," הם עונים.

 

העבודה פוסקת עם שקיעת החמה. הלילה יורד על אתר-הבנייה. זהו לילה מכוכב. "הנה, זהו המִתאר," הם אומרים.

איטַלוֹ קָאלוִינוֹ (באיטלקית: Italo Calvino;‏ 15 באוקטובר 1923 – 19 בספטמבר 1985) היה סופר איטלקי. בין ספריו המפורסמים: "אבות אבותינו", "הערים הסמויות מעין" ו-"אם בלילה חורפי עובר אורח".

 

קאלווינו נולד בסנטיאגו דה לאס וגאס שבקובה לבוטניקאים מריו קאלווינו ואוולינה מאמלי (צאצאית של גופרדו מאמלי). אחיו פלוריאנו קאלווינו הוא גאולוג ידוע. בתחילת חייו עבר עם משפחתו לאיטליה, שם התגורר במשך מרבית חייו.

הוא שהה בעיר האיטלקית סן רמו במשך כמעט עשרים שנה, והצטרף בלית ברירה לאוואנגווארדיסטי (Avanguardisti), תנועת נוער פשיסטית. במסגרת השתתפותו בתנועה לקח קאלווינו חלק בכיבוש הריביירה הצרפתית. בתקופה זו פגש את אוג'ניו סקלפרי, שעתיד להישאר חבר קרוב.

לאחר התלבטויות רבות אם לעבור להתגורר בטורינו או שמא במילאנו, עבר לבסוף לטורינו בשנת 1941. הוא תיאר לעתים את בחירתו בהומור ונהג להגדיר את טורינו כ-"עיר רצינית אך עצובה".

 

בשנת 1943 הצטרף קאלווינו לחטיבת גריבאלדי שבמחתרת האיטלקית הפרטיזנית. יחד עם סקלפרי הקים את התנועה האוניברסיטאית הליברלית (MUL). לאחר מכן הצטרף למפלגה הקומוניסטית האיטלקית.

קאלווינו סיים את לימודיו באוניברסיטת טורינו בשנת 1947 עם עבודת גמר על ג'וזף קונרד, והחל לעבוד בעיתון הקומוניסטי ל'אוניטה ("L'Unità"; "האחדות"). הוא פתח במגעים למשך זמן קצר עם בית ההוצאה לאור "אֶיְנאודי", שקישר אותו לנורברטו בוביו, נטליה גינצבורג, צ'זרה פבזה, ואליו ויטוריני. יחד עם ויטוריני כתב בשבועון התרבותי של האוניברסיטה "Il Politecnico". הוא חזר לעבור עבור אינאודי בשנת 1950, כאחראי על הכרך הספרותי. באותה שנה ביקר בברית המועצות, ככל הנראה במטרה לבדוק אפשרות לקידום במפלגה הקומוניסטית.

 

ב-1952 כתב יחד עם ג'ורג'ו באסאני לאחד מהמגזינים של המפלגה, ועבד בשבועון המרקסיסטי Contemporaneo. ב-1957 עזב במפתיע את המפלגה הקומוניסטית, ומכתב ההתפטרות שלו פורסם בL'Unità.

למרות הסתייגותו החריפה מזרים והיותו קומוניסט, הוא הורשה להיכנס לארצות הברית- שם שהה שישה חודשים (ארבעה מהם בניו יורק), בעקבות הזמנה מקרן פורד. קאלווינו התרשם בעיקר מ"העולם החדש": "מן הסתם ביקרתי בדרום וגם בקליפורניה, אך תמיד הרגשתי ניו יורקי. העיר שלי היא ניו יורק". בארצות הברית הוא פגש את אסתר ג'ודית סינגר, שלה נישא לאחר כמה שנים בהוואנה,קובה, במהלך טיול לעיר הולדתו. במהלך הטיול הוא גם פגש את ארנסטו צ'ה גווארה.

 

באיטליה שב לכתוב ב"אינאודי", והחל לפרסם סדרה של סיפורים קצרים בשם "קוסמיקומיקס" במגזין הספרותי "קפה".

 

למותו של ויטוריני ב-1966 הייתה השפעה כבדה על קאלווינו, שחווה אז את מה שהוא הגדיר כ"דיכאון אינטלקטואלי".

 

 

ספריו שתורגמו לעברית:

 

  • אבות אבותינו (טרילוגיה הכוללת את: האביר שלא היה ולא נברא, הרוזן החצוי, הברון המטפס ), ספרית פועלים, 1978, תרגם גאיו שילוני.
  • הערים הסמויות מעין, ספרית פועלים, תשמ"ד 1984, תרגם גאיו שילוני.
  • סיפורי עם איטלקיים, ספרית פועלים, תשמ"ט 1988, תרגם גאיו שילוני.
  • אם בלילה חורפי עובר-אורח, ספרית פועלים, תש"ן 1990, תרגם גאיו שילוני.
  • מר פלומר, ספרית פועלים, תשנ"ג 1993, תרגם גאיו שילוני.
  • אהבות קשות, ספרית פועלים, תשנ"ה 1995, תרגם גאיו שילוני.
  • מרקובלדו או עונות השנה בעיר, ספרית פועלים, תשנ"ה 1995, תרגמה ענת שפיצן.
  • קוסמוקומיקס, הוצאת גוונים בשיתוף עם ספריית פועלים, תשנ"ו 1995, תרגמה ענת שפיצן.
  • טירת הגורלות המצטלבים, ספרית פועלים, תשנ"ז 1997, תרגמה ענת שפיצן.
  • תחת שמש היגואר, ספרית פועלים, 1999, תרגם אריאל רטהאוז.
  • שביל קני העכביש, ספרית פועלים, תש"ס 2000, תרגם אריאל רטהאוז.
  • שיעורים אמריקאיים, זמורה-ביתן, תירגם מאיטלקית והוסיף אחרית דבר: ד"ר אריאל רטהאוז, יוני 2012.

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X