העולם של אתמול | לרכישה באינדיבוק
העולם של אתמול

העולם של אתמול

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 350
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 75

"אבל כל צל הלוא הוא ילדו של האור,

ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה,

חי חיים אמיתיים."

העולם של אתמול הוא תיאור מרתק ומרגש של תקופה שלמה שחרבה, סגנון ותפיסת חיים שאינם אפשריים עוד. בסגנונו הצח ובהיר המחשבה משחזר צוויג את חיי התרבות של אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת הזעזוע האדיר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והשנייה. בעטו הנפלא הוא פורש את היריעה הרחבה של אירופה ששקעה ואיננה עוד, וקשת של אישים אשר גילמו את חיי הרוח והתרבות שלה, בהם הרצל, פרויד, תומס מאן, ג'יימס ג'ויס וארטורו טוסקניני. עם עליית הנאצים עבר צוויג לאנגליה, משם לארצות הברית, ולבסוף התיישב בברזיל, עקור משורש.

העולם של אתמול הוא משל לטרגדיה של אנשי הרוח היהודים־גרמנים במאה העשרים – טרגדיה של אזרח העולם שנאלץ לחיות כיהודי נודד נצחי. את צוואתו סיים צוויג במילים: "אני מברך את כל ידידי; ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר אחרי הלילה הארוך. אני שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם."

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “העולם של אתמול”

בקרוב…

בקרוב…

שטפן צווייג (בגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 1881, וינה – 22 בפברואר 1942, פטרופוליס, ליד ריו דה ז'ניירו) היה סופר אוסטרי, יהודי.

 

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. הוא נולד בן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד), ובכך נחסכה ממנו החובה להיכנס לעולם העסקים, דבר שהקנה לו את חופש הכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". בתור ילד, היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, מה שגרם לו להתקרב לסבתו (אמו של אביו). ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת1904 הייתה "מקורותיה של צרפת בת ימינו".

 

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

 

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה.

 

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לגיוס. תחילה שירת כספרן, ואחר כך הוצב בשירות העיתונאות הצבאית (למעשה, באוטוביוגרפיה שלו, כותב צווייג כי סלד מפעילויות צבאיות כבר למן ההתחלה, ובחר שלא להתגייס; אולם מה שגרם לו לרצות דווקא לעבוד כעיתונאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה. כן חש אי נוחות שלא לשרת כלל). מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסטהצרפתי רומן רולאן. בשנת 1917 שוחרר מהשרות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַאיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse).

 

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה, והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות עצומה בכל אירופה.

 

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933החלו הנאצים שורפים את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו; רק כשהוכנס הספר אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו להצטמצם באופן חד.

 

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת Insel הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא חדלו לגמרי, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

 

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים נסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938 עקר צווייג באופן סופי לבריטניה; שם נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

 

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בעוצרו בדרך בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

 

בשנת 1941 הופיע משחק המלכים ושנה מאוחר יותר, לאחר מותו, האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני התאבדותו. מתוך "רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה", שלח צווייג יד בנפשו ביחד עם אשתו השנייה.

 

 

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X