הסֶרטָאוּ הגדול | לרכישה באינדיבוק
הסֶרטָאוּ הגדול

הסֶרטָאוּ הגדול

שנת הוצאה: 03/2016
מס' עמודים: 536
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 68.40
- 42
- 42

הסֶרטָאוּ הגדול מאת ז׳וֹאָאוּ גימָרָאֶס רוֹזָה הברזילאי נחשב ליצירת מופת עולמית. תרגומו לעברית פותח דלת אל אחת הקלאסיקות היפות ביותר של המאה ה-20.

הרומן ראה אור בברזיל בשנת 1956 והקנה לגימָרָאֶס רוֹזָה את מעמדו כאחד מגדולי הסופרים הברזילאים.

הסֶרטָאוּ הגדול הוא מונולוג של אדם אחד, ריובלדו, המספר על עברו כשכיר חרב בערבות הסרטאו בברזיל, אזור מדברי מיושב בדלילות, אשר אין בו חוק ואין בו סדר וכנופיות שכירי חרב שולטות בו.

סיפורו של ריובלדו הוא סיפור על חיי לוחמים – אנשי שוליים ופשוטי עם, על מסעות ארוכים במרחבי טבע פראי, קרבות משולחי רסן, יריבויות וחברויות אמת. בלב הסיפור רוחשת השאלה שאינה מרפה מריובלדו בדבר קיומו של השטן, או – בדבר קיומם של טוּב ורוֹע מוחלטים. האופי האכזרי של המאבקים בין הכנופיות ושל שגרת החיים בסרטאו הגדול הוא שמעמת אותו על כל צעד ושעל עם שאלה קיומית-מוסרית זו. אלא שבתוך העולם הקשוח הזה נרקם גם סיפור אהבה עדין בין ריובלדו לבין אחד מחבריו לנשק.

גימָרָאֶס רֹוזָה, שמעז לעסוק בזמנו בטאבו ההומו-אירוטי, מפליא לתאר את עומק הרגש, ההיסוס והלבטים של שני הלוחמים. לאורך הרומן כולו הוא מצליח לשקף באופן יוצא מגדר הרגיל את תודעתו ונפשו של ריובלדו – מחשבותיו, רגשותיו, נימי תחושות דקות שבדקות – ולברוא באמצעותן עולם עמוק, חי וחכם, הקורא תיגר על גבולות המגדר, החברה והסוגה הספרותית.

ייחודו של הרומן ניכר גם בשפתו, שפה שגימראס רוזה ברא והמציא. תרגומו של ארז וולק, המשמר את השירתיות והייחוד שבטקסט המקורי, פותח בפנינו פתח אל עולם הסֶרטָאוּ הגדול.

לספר מצורף מבוא מרחיב דעת מאת ד"ר דפנה הורניק.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הסֶרטָאוּ הגדול”

בקרוב…

לֹאכְלוּם. היריות ששמעת לא היו ממריבה בין אנשים, ברוך האל. כיוונתי לעצים בשדה, אדוני, שם למטה בנחל. אימון. כל יום אני יורה, אני נהנה מזה; עוד מנעורַי. ואז באו לקרוא לי. בגלל עגל. עגל לבן, תִּפְלָץ, שהיו לו מין עיניים שאין – עיוור, אולי – ומסכת פני כלב. סיפרו לי; לא רציתי להסתכל. וגם בגלל איזה פגם בהמלטה, היו לו שפתיים מעוקלות, כמו בן אדם שצוחק. פני אדם, פני כלב, קבעו – זה השטן. אנשים סכלים. הרגו אותו. אין לי מושג של מי הוא היה. באו אלַי לבקש נשק, נתתי. לי אין אמונות טפלות. אני רואה שאתה צוחק… תראה, כשיורים באמת, קודם כול הכלבים מתחילים לנבוח, מייד – ואז, אחר־כך, האנשים באים לראות אם מישהו מת. אתה תבליג; כזה הוא הסֶרטָאוּ. לא כולו מִדבר. יש כאלה שרוצים אחרת: הסֶרְטָאוּ בכלל במדינת קַמפּוֹס זֵ׳רָאִיס, הם אומרים, בקצה הדרך, ברמות, מעבר לנהר האוּרוּקוּיָה. קשקוש. מה, בעינֵי מי שגר בקוֹרינטוּ ובקוּרבֶלוּ מה שפה לא נקרא סֶרְטָאוּ? שטויות! הסֶרְטָאוּ מקום שמעיד על עצמו. שם שדות המרעה לא מתוחמים; שם אדם רוכב עשר, חמש־עשרה פרסאות, כלומר מאה קילומטרים כמעט, ולא רואה בית איכר; ושם כל פושע חי לו על מֵי נצרותו, הרחק משוט הסמכות. האוּרוּקוּיָה בא מההרים במזרח. אבל היום, על הגדות שלו תמצא הכול – חוות אדירות לצד שדות יבול טובים, מושקים בשיטפונות; חריש מיער אל יער, עצים עב־עבים, בתוליים כאלה עוד יש שם. הזֵ׳רָאִיס, הרמות, מקיפות מסביב. לזֵ׳רָאִיס האלה אין מידה. בסוף, איש־איש ודעתו, אתה יודע: על טעם ועל פעם… הסֶרְטָאוּ נמצא בכל מקום.
השטן? אני לא מתייחס. שאל את האיכרים. בפחד מדומה הם נמנעים מהשם שלו – אומרים רק: הנזכר. טיפשים! לא… בָּרַחְתָּ – מָשַׁכְתָּ. מספרים על אחד אָריסְטידֶס – הוא חי בחורשת דקלי הבּוּריטי הראשונה כאן מימין, מקום שקוראים לו נווה הפרה העדינה של ריטה הקדושה – כולם מאמינים שהוא לא יכול לעבור בשלושה מקומות מסוימים, כי אז נשמע בכי מאחור וקול קטן מודיע: "אני בא! אני בא!…", שזה השטן, הנזכר… ואחד ז׳יזֶה סימפּיליסְיוּ – כולם פה נשבעים שיש שד אצלו בבית, שׂטנון קטון, אסיר שמחויב לעזור לו בכל דבר בצע; ולכן סימפּיליסְיוּ הזה הולך ומתעשר. נו, בגלל זה אומרים גם שהסוסים אצלו נתקפים בהלה, נרתעים הצִדה, לא עומדים במקום כשהוא רוצה לעלות… אמונה טפלה. ז׳יזֶה סימפּיליסְיוּ ואָריסְטידֶס, ככה או ככה הם הולכים ומשמינים, עם או בלי השמועות. ותראה עוד משהו: ממש עכשיו, בימי התקופה הזאת, מלהגים שהשטן עצמו נעצר בדרך באַנדרֵקיסֶה. בחוּר זר הופיע שם, והתרברב שכדי לבוא לכאן – רגיל, על סוס, מסע של יום וחצי – מספיקות לו עשרים דקות… כי הוא מקיף את נהר השיקוּ, הסאו פרנסיסקו, ממקורותיו! או אולי, מי יודע – בלי עלבון – אולי למשל אפילו אתה זה שהציג את עצמו ככה, כשעברת שם, בתור שעשוע והלצה? בסדר, אל תוכיח, אני יודע שזה לא נכון. לא חיפשתי ריב. אלא ששאלה בזמן המתאים לפעמים שופכת אור. אבל תבין, הבחור ההוא, אם היה, חמד לצון. כי הרי מי שמקיף את הנהר ממקורותיו צריך להעמיק למעמקי המחוזות שלנו, מסע מפרך בן שלושה חודשים… ובכן? הנזכר? טירוף. חלום שווא. ולגבי השמות המוסווים האלה שנותנים לו, הרי הם כמו קריאה שקוראים לו שיקרום קרום, שיופיע!
זה לא יקרה. אני אישית כבר כמעט איבדתי את האמונה בו, השבחים לאל; זה מה שאני אומר לך, האמת הטהורה. אני יודע שיש הוכחות, שהוא מוזכר

ז׳וֹאָאוּ גימָרָאֶס רוֹזָה (1908-1967) הוא רופא, דיפלומט וסופר ברזילאי, מחברם של רומנים וסיפורים קצרים. סגנון כתיבתו המקורי נשען על מסורת הסיפור בעל-פה, והוא נחשב למחייה הספרות הברזילאית באמצע המאה ה-20. הרומן "הסרטאו הגדול" הקנה לו את פרסומו הבינלאומי.

X