הנערה מבוסטון | לרכישה באינדיבוק
הנערה מבוסטון

הנערה מבוסטון

שנת הוצאה: 02/2016
מס' עמודים: 175
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62.1
- 39

אדי באום, בת למהגרים יהודים, נולדה בשנת 1900 בבוסטון. הוריה השמרנים התייחסו בחשדנות ובחוסר אמון לאמריקה וחששו מהשפעתה על שלוש הבנות שלהם. שכונת נורת' אנד שבה גרה המשפחה היתה בתקופה ההיא מקום רב־תרבותי ותוסס, ואדי הסקרנית והנבונה מגלה שם עולם שלם שלהוריה אין בו דריסת רגל – עולם של שמלות קצרות, סרטי קולנוע, תרבות ידוענים והזדמנויות חדשות ומסעירות לנשים. היא חולמת על לימודים באוניברסיטה, קריירה ואהבת אמת.
את סיפור חייה מספרת אדי בת השמונים וחמש לנכדתה בת העשרים ושתיים, והיא פותחת אותו בשנת 1915, השנה שבה מצאה את קולה ורכשה חברות שיעזרו לה לעצב את עתידה. סבתא אדי מספרת על דירת החדר הדלה שבה התגוררה משפחתה, על קבוצת הקריאה לנערות שלקחה חלק בפעילותה, על האהבה הראשונה ההרסנית שלה. היא מספרת הכול בביקורתיות אך בחיבה רבה לנערה שהיתה פעם, עם הרבה הומור ושובבות.
אניטה דיאמנט משרטטת דיוקן סוחף של אישה אחת שחיה חיים מלאים ומורכבים במהלך המאה העשרים, ובו־בזמן מתארת דור שלם של נשים שנאבקו למצוא את מקומן בעולם משתנה. כמו כל ספריה של אניטה דיאמנט, הנערה מבוסטון נכתב בתשומת לב וברגישות רבה לפרטים ההיסטוריים, ומספר סיפור מרתק של אישה מקסימה שמצליחה להגשים את חלומותיה כנגד כל הסיכויים. רומן בלתי נשכח על קשרי משפחה וערכים, על חברות ופמיניזם, המסופר מנקודת מבטה של צעירה יהודייה בבוסטון של תחילת המאה העשרים.

"האוהל האדום", ספרה הקודם של המחברת, היה לרב-מכר עולמי.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הנערה מבוסטון”

בקרוב…

אף אחד לא סיפר לך?
אָווה, חמודה שלי, את שואלת אם אסכים לספר איך הפכתי להיות מי שאני היום. מה את חושבת? זה מחמיא לי שאת רוצה לראיין אותי. ומתי בכלל אמרתי לא לנכדה האהובה עלי ביותר?
אני יודעת שככה אני אומרת על כל הנכדים שלי, ואני באמת מתכוונת לזה, תמיד. זה אולי נשמע לך מגוחך, או שאני קצת מטורללת, אבל ככה זה. כשאת תהיי סבתא בעצמך, אז תביני.
ולמה שאני לא אהיה גאה בכם, בעצם? תראי אתכם, כל החמישה: רופאה, עובדת סוציאלית, שני מורים, ועכשיו את.
אל תדברי שטויות, ברור שיקבלו אותך לתוכנית הזאת. אבא שלי בטח מתהפך עכשיו בקבר, אבל בעיני זה נהדר.
אל תגלי לָאחרים, אבל את באמת הנכדה הכי חביבה עלי ולא רק מפני שאת הכי צעירה. את יודעת שקראו לך על שמי?
זה סיפור טוב.
לכל האחרים קראו על שם מישהו שמת. אחותך ג'סיקה, למשל, נקראה על שמו של האחיין שלי ג'ייק. אבל אני הייתי מאוד חולה כשנולדת וכשהם כבר חשבו שאני לא אצא מזה הם החליטו לקרוא לך על שמי וקיוו רק שמלאך המוות לא יתבלבל וייקח אותך, אווה, במקומי, אַדִי. ההורים שלך לא האמינו באמונות טפלות, אבל כדי שלא יבלבלו להם את המוח יותר מדי הם סיפרו לכולם שקראו לך על שמה של הדודנית של אבא שלך, אַרְלִין.
כן, נכון, זה באמת הרבה שמות.
סבא ואני קראנו לדודה סילביה שלך על שם אמא של סבא שלך, שמתה במגפת השפעת. ולאמא שלך קראנו קלרה על שמה של אחותי סִילְיָה.
מה זאת אומרת, לא ידעת שהיתה לי אחות בשם סיליה? לא יכול להיות! בטי היתה הבכורה, ואחריה סיליה, ואז אני. אולי שכחת.
אף אחד לא סיפר לך? את בטוחה?
טוב, אולי זה בעצם לא כל כך מפתיע. אנשים לא אוהבים לדבר על דברים עצובים. וזה באמת קרה לפני הרבה זמן.
אבל את צריכה לדעת את זה. קדימה, תפעילי את מכשיר ההקלטה שלך.
*
אבא שלי הגיע לבוסטון ממקום שהיום כנראה שייך לרוסיה. הוא הביא איתו את האחיות שלי, בטי וסיליה. זה היה ב־1896 או 1897, אני לא לגמרי בטוחה. אמא שלי הגיעה שלוש או ארבע שנים אחר כך ואני כבר נולדתי כאן, ב־1900. התגוררתי בבוסטון במשך כל החיים שלי, ואפשר לשמוע את זה תכף כשאני פותחת את הפה.

אניטה דיאמנט, ילידת 1951, היא סופרת ועיתונאית אמריקאית עטורת פרסים, שכתבות וטורים שלה מתפרסמים בכתבי עת רבים. היא פרסמה שמונה ספרי עיון בנושאי יהדות וארבעה ספרי פרוזה: "האוהל האדום“, ”נמל מבטחים“, ”הימים האחרונים של דוגטאון“, “היום שאחרי הלילה" (בהוצאת ”מטר“) ו”הנערה מבוסטון“, שהיו לרבי־מכר.

X