נסיכה של אבא | לרכישה באינדיבוק
נסיכה של אבא

נסיכה של אבא

שנת הוצאה: 06/2016
מס' עמודים: 129
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 30
- 30

"תצאו לעוד שעה, ואל תחזרו דקה לפני, ברור?!" שאג לעברנו בכעס. הקול שלו מתגלגל במורד חדר המדרגות.

איזה בושות.

"לא רוצים!" עניתי בשם כולם ובשם בכרותי, שואבת ביטחון מאחיי שעמדו מאחוריי, מצפים שאגן עליהם. זו לא רק אני, זה הקול של כולנו. ״משעמם לנו בחוץ…״ הוספתי ברפיון, מנסה לטשטש את חוצפתי הקודמת.

הוא לא יעז.

בשתיקה הרגעית שהשתררה בחלל הרגשתי שחציתי קו אדום. הרגשתי את הפחד מסמר את שערות עורפי ומיהרתי לכיוון החדר החדש שלי, להתחבא שם עד יעבור זעם.

"מה אמרת?" אבא טרק את הדלת ודלק אחריי במהירות מפחידה. "איך דיברת אליי?" פרצופו עטה מבט מטורף.״

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “נסיכה של אבא”

"הספר הוא מסע תרפויטי שמציף המון רגשות – כאב, זעם, תסכול, חוסר אונים, אבל הוא אינו עוצר בחווית הקושי. המילים של עדי מעבירות את הקורא דרך חוויה עוצמתית וסוחפת שבסופה מגיעות הבנות, ריפוי וסליחה. הספר נסיכה של אבא חושף באומץ וברהיטות דברים שנשמרים לרוב בסוד, וככאלה עוברים לדורות הבאים כהתנהלות לא מודעת, תוך שהם ממשיכים את מעגלי הכאב. עדי מלמדת בספר הזה איך לשנות את הקארמה, ולברוא את החיים, גם דרך משברים, הכי קשים שיש.  ספר שיש בו ריפוי וצמיחה לכל אדם, ובוודאי למי שחוו כאלה כאבים בילדותם."
מיכל גזית, מנחת תהליכי חיבור ליצירה, עיתונאית וכותבת

 

"המעמד 'נסיכה של אבא' לא תמיד מבטיח אושר ובטחון. עדי ליניאל היטיבה להמחיש חיי משפחה שבהם אהבה, איכפתיות ואחריות-הורית זוכים לביטוי מעוות ופוגעני. בסגנון סוחף ואינטימי ובכנות מוחלטת, היא חושפת מעגל בין-דורי של אלימות פיסית ומילולית, וגם את הניסיון לעצרו באמצעות מודעות עצמית והרבה תעצומות נפש."
אמנון ז׳קונט

במקלחת היא בודקת אם יש לו כחולים. היא מפחדת.
אם היו נשארים לו כחולים זה ממש סימן.
סימן שהיא לא יכולה להיות אימא.
מטומטמת.
הרי היא ידעה שהיא לא צריכה להביא ילדים לעולם.
על מה היא חשבה?
לא נשארו לו כחולים.
"זה בכלל לא כואב…" הוא אמר וביקש להמשיך לשחק ושתפסיק להטריד אותו בשאלות.
היא התבוננה בעיניו ותהתה מה הוא חושב עליה מאחורי הכחול הזה.
איזו אימא הוא יזכור כשיהיה גדול?
הוא יזכור את הרע? הוא יזכור את הטוב? גם וגם?
היא משכיבה אותו לישון, נשכבת לצדו ומנשקת את עורפו, מחבקת אותו מכל הכיוונים ושואפת אותו עמוק לתוכה. ככה מרגישים כשאוהבים עם כל התאים בגוף.
הוא נרדם, והיא ממשיכה ללטף אותו וללחוש לו שהיא אוהבת אותו, משתוקקת לעטוף אותו באהבה גדולה עד כדי כך שתמחק את הצהריים מהזיכרון שלו.
הוא כזה רך ותמים.
באמת שהיא לא מבינה איך יכלה לעשות את זה.
איזה בן אדם עושה דברים כאלה לילדים שלו?
דפוקה. היא דפוקה.
היא מייסרת את עצמה עוד קצת ליתר ביטחון.
אולי בפעם הבאה היא תצליח לחשוב פעמיים ולעצור בזמן.

עדי ליניאל, נולדה בשנת 1974 בירושלים. סיימה תואר ראשון בספרות עברית באוניברסיטה העברית וקורס כתיבה שנתי. היא בלוגרית, פייסבוקית, מעצבת ובונה אתרים.

נשואה, אמא לשניים, ועכשיו גם סופרת.
נסיכה של אבא הוא ספרה הראשון.

X