המסע לאוטופיה | לרכישה באינדיבוק
המסע לאוטופיה

המסע לאוטופיה

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 180
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 35

"המסע לאוטופיה", ספרו השני של מיכאל אחי עמוס (הרשקוביץ),  מתאר בלשון קלילה ועם זאת עוקצנית את חייהם הבריאים וחסרי הדאגות של לוחמי החווה הסינית שעברו לאוטופיה – עולם מקביל לשלנו, בסערת הקרב. זהו סיפור אופטימי על החיים המקבילים לשלנו, בעולם בו חיים כל מי שאיבדנו ושהיה יקר לליבנו. אחי עמוס כתב את הספר לאחר שלפני כשלוש שנים עבר אירוע מוחי קשה במהלכו חווה כמעט מוות ו"הסתכלות מלמעלה" על החיים.

 

זהו ספרו השני. ספרו הראשון והאוטוביוגרפי, "מראה סדוקה", סיפר על השתתפותו כלוחם שיריון בקרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור, אשר השאיר בו פגיעה נפשית קשה ( או בשמה המקובל- תופעת הלם קרב ) וחווה, בפעם הראשונה, "הסתכלות מלמעלה".

 

אחי עמוס מגלה את אוטופיה בזמן שכאן הוא מחוסר הכרה ומשפחתו חוששת לחייו. הוא פוגש שם את חבריו לקרב שלחמו לצדו במשימת החילוץ של הצנחנים מגדוד 890, מדינאים מהתקופה ובהם משה דיין וגולדה מאיר – איתם הוא מתעמת בנוגע למחדלי המלחמה ובעיית ההזנחה של לוחמים ודרך הייסורים שעליהם לעבור כדי לזכות בהכרה כנכי צה"ל, הוא מקיים שיחות עם חיילים מהצבא המצרי ופוגש גם את אחיו הצעיר, עמוס, אותו איבד לפני 25 שנים.

"זהו ספר מלא תקווה משום שהוא מתאר את החיים שאחרי ואת המפגש והאיחוד שכולנו כמהים אליו, עם יקירינו שהלכו לעולמם. וזהו עולמם. בספר, אני פוגש את האנשים באוטופיה ולומד מהם הרבה. בין השאר, אני לומד שהם יכולים לתקשר איתנו, החיים כאן, דרך חלומות ואני לומד שיש קודים של התנהגות המקובלים שם, קודים שכדאי לנו לאמץ בעולמנו אנו, כבר היום", הוא אומר.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “המסע לאוטופיה”

פתח דבר

הספר מוקדש לכל לוחמי צה"ל שהשתתפו בכל המלחמות והמערכות מאז קום המדינה ולפניה – לוחמים הנמצאים עמנו וכאלה שמכורח הנסיבות עזבו אותנו.

הספר נכתב, במיוחד, למען לוחמי החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. לוחמים שפגשתי אותם במישורי החווה ב-17.10.1973 ושאת חלקם פגשתי שוב בביקור ההיסטורי שערכנו ב-2006 במרחבי החווה המוריקה, שלא נותר בה זכר לעשן ולפיח או לריח החמוץ של הדם, כי אם שרויה הייתה בפסטורליות, בשקט וברוגע מביך, שהיוו ניגוד מוחלט למהומת האלוהים שחווינו וחיינו בה אז, במהלך המלחמה.

הספר מוקדש במיוחד לאותם לוחמים שנטשו אותנו ביום ההוא ושפגשתי אותם שוב בממלכת אוטופיה.

בזכות אותם לוחמים פגשתי גם את אחי עמוסשנפרדתי ממנו לפני כ-25 שנה וכן את הוריימאיר ומרים הרשקוביץ, אשר זכו להתאחד עם אחי בשמחה לאחר כעשרים שנה של חיים עלי אדמות.

הספר מוקדש באהבה רבה ללוחמי החווה, שמזלם לא שפר עליהם ולא עזבו אותנו ועלו לאוטופיה, כבר במהלך קרב החווה, כי אם ממשיכים עד היום לחיות אתנו כשהם פצועים בגופם ובנפשם ומוסיפים להילחם באויבים מבית.

 

 

13.09.2013 – ערב יום כיפור

השעה 23:30, כמעט חצות. ערב יום כיפור 2013.

דממת מוות. אשתי ישנה את שנת הצום שלה (עדיין משתייכת היא לאלה שמאמינים כי יש אלוהים וחובה לצום ביום הכיפורים, למרות יום הכיפורים ההוא ב-1973). לחדר העבודה בו אני ספון אל מול המחשב מגיעים מרחוק קולות נערים המנצלים את ערב יום כיפור לשיח נעורים ולהתנצחויות, תוך כדי רכיבה חופשית על אופניהם.

המחשב לוקח אותי אוטומטית בגלישה תלולה אל ערב יום הכיפורים ההוא – לפני 40 שנה…

ביום שישי ה-5.10.1973 לפני 40 שנה בדיוק, הייתי עסוק באותה שעה בטקס ההיפרדות מחבריי בבני ברק, בדרכי הביתה, מבלי לדעת כלל שלמחרת בצהריים, החל מהשעה 14.00 יקבלו חיי וחיי דור שלם שלנו תפנית קיצונית בשגרת חייהם…

אני גולש אוטומטית באתרי יום כיפור – הגזרה המצרית – ומחליק במדרון תלול ישירות אל קרב החווה הסינית המתואר מעשרות זוויות-מבט ובעשרות האתרים באוטוסטרדת המידע האינטרנטית. דממת המוות העוטפת אותי מהווה ניגוד מוחלט וקיצוני לסערה המתחוללת בתוכי.

ככל שגובר השיטוט בקרביים של קרב החווה, כך גוברת הסערה הפנימית שמתחוללת בנפשי והופכת לטורנדו עצום והרסני המוחק כל זיכרון עכשווי במוחי ומערבל אותו למטחנת זיכרון עֹצמתי אחד המטיח אותי בעֹצמה הרסנית חזרה אל אירועי ה-17.10.1973…

אחי עמוס, בן 62 שנים- יליד 1952 = בוגר קרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור 1973 – קרב בו נשלח כשריונאי צעיר למשימת התאבדות של חילוץ צנחני 890 , אשר נשלחו אף הם למשימת התאבדות בחווה הסינית – הקים ב-2008 את עמותת "מצדיעים לנכי צה"ל", המטפלת בהתנדבות בלוחמים פצועים המבקשים להיות מוכרים כנכי צה"ל והמבקשים להשיג את הזכויות המגיעות להם כנכי צה"ל.

X