המכולת של יפתח | לרכישה באינדיבוק
המכולת של יפתח

המכולת של יפתח

שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 250
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 35
- 35

למכולת של יפתח הולכים עם הכל. כל מה שאי פעם אמרו לכם שאי אפשר ללכת איתו למכולת, יפתח מקבל.

כשיפתח היה ילד, כל הזמן היו אומרים לו שהכישרונות שלו הם משהו נהדר, אבל שהוא צריך לחשוב פרקטי, כי החיים זה לא פיקניק, וצריך כסף כדי לקנות אוכל. אז יפתח לא עשה כלום עם אף אחד מהכישרונות שלו (ובחיי שהיו לו אינספור כאלה) ופתח מכולת. אבל הוא נשבע, שבמכולת שלו, כישרון, כל סוג של כישרון, יהיה שווה משהו.

כל מה שמתאים למשפט "עם________ לא הולכים למכולת", הולך.

בהתחלה אף אחד לא בא. כלומר, באו אנשים, לקחו חלב, ולחם, וקוטג', וביצים, ועיתון, וסיגריות, שאלו כמה יצא, שלפו כסף מהארנק, שילמו והלכו. ויפתח היה אומר להם שהוא מקבל עוד דברים, לא רק כסף, אבל הם לא ממש הבינו.

לאט לאט השמועה נפוצה. זה התחיל כשירון, הילד של הפרידמנים, היה מקפיץ כדור טניס על הרגל ומקבל ממנו מסטיקים בתמורה. אחר כך גברת כ"ץ, שגרה ממש מעל המכולת, הייתה שרה לו "יידישא מאמא" ויפתח היה עושה לה הנחה של 10% על כל הקנייה. וכשאבנר התחיל להגיע, ולספר בדיחות ישנות כדי לקבל בחינם את העיתון, אז כבר היה ברור שיפתח לא צוחק.

התור לקופה של יפתח הלך וגדל. אלי שידע לג'נגל כדורים כמו בקרקס, וציפי שידעה לחקות במדויק קולות של חיות, מנשה שידע לדקלם בעל פה את כל המדינות בעולם, מאלף עד ת' ובחזרה, אפרת שהייתה מביאה את קיפולי הנייר שהייתה מכינה בלילות, כל אחד בשכונה והשטויות שלו. וכל אחד היה מקבל, הנחה, חינם, הקפה, הטבה, תלוי כמה יפתח היה מתלהב מהכישרון, אם הוא רק עמד בקריטריון (הקריטריון לא ממש היה ברור לאף אחד, אבל בפועל, אין כישרון שלא קיבל משהו, אפילו קטן).

אחרי שנה, יפתח לקח את כולם, והרים מופע במתנ"ס השכונתי. וכל הלקוחות שלו הופיעו, ומי שלא הופיע הגיע להריע, למנשה, ואלי, וירון, ובאמת שהיה מופע שיגעון. ויפתח עמד בכניסה וחייך, וחשב לעצמו שהחיים הם באמת לא פיקניק, וטוב שכך, כי פיקניק זה דבר משעמם, ובדרך כלל לא קורה בפיקניק כלום. החיים הם יותר מכולת, כל יום נכנסים אנשים אחרים, ולכל אחד יש סיפור משלו, וכל מה שצריך, זה רק להאמין שהסיפורים שלהם שווים משהו. אפילו אם המשהו הזה זה רק מסטיק, או עיתון. זה עדיין המון.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר חודר לגוף,
    מטלטל מרגש לרגש, ומשאיר אותך מאושר או מהורהר, לעיתים מוטרד או עם חיוך עקום ודמעה בעין..
    ספר מומלץ בחום, מקסים וסוחף, קליל ועמוק גם יחד…

הוסף חוות דעת

ליאור נויפלד בפייסבוק.

רונן קורא את העיתון מהסוף להתחלה. לא שזה נותן לו משהו, הוא לא מבין ככה משהו שאתם לא מבינים. פשוט פתאום הכול מקבל פרופורציות אחרות. הוא יורד בבוקר, אוסף אחד מהעיתונים, לא חשוב איזה, חוזר לדירה שלו, נשכב על המיטה, הופך אותו ומתחיל לקרוא.
"לני קרביץ מגיע לישראל!" פרוש על פני הדף הראשון. יפה יפה, מהנהן לעצמו רונן. אמן ענק, להיטים גדולים, אכן ידיעה משמחת. בתחתית מגוון יעדי חופשה נבחרים לכל העולם. הוא מקיף בעיגול את "ונציה החל מ-299$".
בעמוד השני עדכון על האנשים שהלכו לעולמם ביממה האחרונה. מגיע להם הכבוד הזה.
בעמוד השלישי מודעות דרושים, כי גם כשמכבדים את המתים, חשוב לזכור שהחיים נמשכים, ולתת להם את הכלים להמשיך ולחיות בכבוד. הוא מקיף לעצמו את הריבוע "דרוש/ה מנהל/ת תפעול".
בעמוד הרביעי תשבצים, סודוקו, קצת אימון למוח, זה חשוב, אומרים שזה מאריך את החיים, קצת אסטרולוגיה, הוא עצמו לא מאמין, אבל בכל זאת הוא קורא את מזל בתולה, ככה בשביל הכיף. גם את מזל קשת, המזל של ענת, החברה שלו מהתיכון. ככה בשביל הזיכרון.
בעמודים החמישי והשישי סיפור מקסים על כיתה ה' 5 מבית הספר "הגשמה" בחולון, שזכתה במקום הראשון בתחרות המדעים של בתי ספר מכל העולם. כבוד! יש עתיד.
בעמוד השביעי אוסף ידיעות מהעולם. מדענים בבריטניה שיבטו קיפוד. מעניין. הקרחונים באנטרקטיקה נמסים. מטריד. בהודו יוצאים למשאל עם על חוקיות ההפלות. הוא נזכר בטיול הגדול שלו אחרי הצבא, וריח של צ'אי חם ממלא את נחיריו.
בעמוד השמיני פרסומת לשואב אבק. הוא אלרגי לאבק.
בעמוד התשיעי ביקורת טלוויזיה על "ארץ נהדרת". הוא קורא, אבל לא מסכים. הוא חושב שהם מצחיקים מאוד. שני טורי דעה, אחד על החשיבות של חופש הדיבור, הוא מסכים, לכל אזרח יש את הזכות לדבר, השני על חופש העיסוק, זה קצת מצחיק אותו, החופש לעבוד, אוקסימורון.
בעמוד העשירי כתבה על כביש חדש שסוללים בדרום, ועל מאבקם של תושבי "מעלה חרמש", אשר דורשים שתוואי הכביש לא יעבור בסמוך ליישוב שלהם. הוא מבין אותם, הוא גר בקומה השלישית בבניין מגורים ישן, ממש מעל לכביש הראשי, וחוץ מביום שבת הוא לא מצליח להתעורר ביקיצה טבעית. אנשים שיש להם יקיצה טבעית לא באמת יודעים להעריך אותה, הוא חושב לעצמו. אפילו אם זו יקיצה משעון מעורר, עדיין השליטה בהתעוררות היא בידיים שלהם, ולא ברעש מכוניות מרגיז. הוא רושם לעצמו פתק "לנסוע ולהצטרף להפגנות בדרום".
בעמוד האמצע כפולה, חתונת השנה במשפחת המלוכה הדנית, יורשת העצר היפהפייה מרדה במסורת והתחתנה עם איאן, בן איכרים פשוט שהיגר מאירלנד. אבל העם אוהב אותה כל כך, כי היא כל כך יפה וכל כך קורנת והיא עוזרת תמיד לעניים ולמסכנים ולחולים, ופעם אחת היא אפילו נסעה לאפריקה והצטלמה עם ילד שחור שהיו לו זבובים על הראש, ככה שאי אפשר לא להתאהב בה. גם אני יכולתי להתאהב בה, הוא חשב לעצמו, אני לא בן איכרים, אבל אני פשוט. אולי בגלגול אחר.
אחר כך הוא קצת מאבד ריכוז.
בעמודים שלוש עשרה-ארבע עשרה ריאיון עם השר לביטחון פנים. יש לו פרצוף לא אמין, משהו בעיניים, משהו בגבות. בכותרת המשנה כתוב "אנשים שוכחים שהפשע הוא קודם כל באשמת הפושעים". הוא חושב שזה אחד המשפטים היותר מטומטמים.
בעמוד חמש-עשרה פרסומת לרשת סופרמרקטים גדולה. הוא קונה אצל המתחרה.
בעמוד שש-עשרה פרלמנטרים מהאיחוד האירופי מגנים את ישראל.
בעמוד שבע-עשרה פרלמנטרים מהקונגרס האמריקאי מגבים את ישראל.
בעמוד שמונה-עשרה פרלמנטרים מכנסת ישראל מדברים על עצמם. בתחתית העמוד פרסומת לרשת סלולרית גדולה. הוא מנוי של המתחרה.
בעמוד תשע-עשרה האיום האיראני. הוא כבר קרא את הכתבה הזאת לפני כמה ימים, ולפני שבוע, ובחודש שעבר. הוא בודק את התאריך של העיתון, זה התאריך הנכון. מוזר.
בשער תמונה של ראש הממשלה עם כותרת מפחידה. הוא מקפל את העיתון, וחוזר לישון.

ליאור נויפלד נשוי ואבא לשני ילדים. נרקומן של מילים. כותב בפייסבוק כדי להוציא את המחשבות מהראש. כותב סיפורים כי הוא לא נרדם בלילות. כותב שירים כי הוא לא מרוכז בימים. כותב בדיחות ועושה סטנדאפ כי מסתבר שמרמור מצחיק אנשים. כותב פרסומות כי צריך גם להתפרנס. ומקווה שיהיה בסדר.

X