המין האנושי | לרכישה באינדיבוק
המין האנושי

המין האנושי

שנת הוצאה: 2011
מס' עמודים: 322
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 70

המין האנושי מתעד תשעה חודשים במחנה ריכוז נאצי בעטו של אסיר פוליטי צעיר ששרד. האסיר, רובר אנטלם, איש תנועת ההתנגדות הצרפתית, כתב את הספר סמוך לאחר השחרור. המין האנושי נחשב, לצד ספריו של בן דורו ובן גילו של אנטלם פרימו לוי, לתעודה נדירה של החיים והמוות במחנות, שיש לה חשיבות עליונה לא רק מצד איכותה התיעודית-היסטורית כי אם גם מצד סגולותיה הספרותיות והאינטלקטואליות.

הספר מתעד מצב אנושי קיצוני, עד כדי כך קיצוני, שרבות מהסיטואציות המתוארות בו – תיאורים מוחשיים וריאליסטיים מאין כמוהם – פשוט אינן מתקבלות על הדעת. הדעת אינה יכולה להשיג לא שיש אנשים שכפו אותן על אנשים אחרים, ולא שיש אנשים שעמדו בהן חודשים ואף שנים ולא נואשו מלהמשיך להילחם על חייהם.

זה ספר קשה, מהפך קרביים, ואף על פי כן יש בו מידה מופלאה של רוך – רוך מאופק, אבל נחוש עד כדי גבורה ממש בנסיבות שכאלה. רוך שמצוי בתשומת הלב העדינה לאנשים המעונים גם ברגעי השפל הנוראים ביות שלהם; בהתעקשות למצוא בהם גם אז את צלם האדם, בתוך הכניעה והגסיסה, על אפם ועל חמתם של מי שעושים הכול, יום-יום שעה-שעה כדי ליטול אותו מהם, בעיני זולתם ובעיניהם עצמם.

הרוך הזה מחולל נפלאות, אי אפשר שלא ללכת שבי אחריו, אי אפשר שלא לאהוב את האנשים ואת האיש שכותב עליהם כך – לא לרחם עליהם, כי אם להשתאות ולאהוב. והאהבה במחוזות נוראים כל כך, הקרבה שהיא מחוללת במקומות שהנפש מבקשת שם להימלט, לפנות ערף ולחמוק, עושה במקצת את מלאכת הקתרזיס של יצירת האמנות, מביאה הקלה ונחמה ועמן קורטוב של אופטימיות.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “המין האנושי”

בקרוב…

רובר אנטלם (Robert Antelme; ‏1917 – 1990), סופר צרפתי, ניצול מחנות ריכוז בגרמניה במלחמת העולם השנייה.

 

אנטלם נולד בעיירה Sartène בדרום קורסיקה. ב-1929 סיים לימודי תיכון בעיר באיון בדרום מערב צרפת וב-1936 עבר לפריז. שם התוודע לסופרת מרגריט דונדייה שנודעה לימים בשם העט מרגריט דיראס. הם נשאו ב-1939ונולד להם בן שנפטר בלידתו ב-1942.

 

בסוף 1943 או בתחילת 1944, גייס פרנסואה מיטראן את אנטלם, אחותו מארי-לואיז,דיראס וחברה הסופר דיוניס מסקלו, למחתרת הצרפתית (ה"רזיסטאנס").

 

ב-1 ביוני 1944 נעצרו אנטלם ואחותו על ידי הגסטפו. אחותו נשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק שם נספתה. אנטלם נשלח למחנה בוכנוואלד.

 

אנטלם, שלא ידע מקודם על הנעשה במחנות הריכוז, נקלע למקום של השפלה,דיכוי ורעב. לאחר שלושה חודשים הוא הועבר למחנה עבודה ליד העיירה באד-גנדרסהיים שם עבד בבית חרושת להרכבת מטוסים של חברתהיינקל. בתקופה זו היה נתון לחסדם של הקפואים ומנהלי עבודה גרמנים שהפליאו בו ובחבריו מכות כדי למצוא חן בעיני מפקדיהם מה אס אס ותוך כדי רעב מתמיד.

 

עם התקרבות צבאות בעלות הברית למחנה פינו אותו הנאצים ב-4 באפריל 1944 והצעידו את האסירים ממדינות שונות במצעד מוות לעבר מחנה דכאו. האסירים היו אכולי כינים, חלשים וחולים ומידי פעם חוסלו הנחשלים על ידי אנשי האס אס המלווים.

 

ב-27 באפריל 1945 הגיע אנטלם לדכאו כשהוא על סף המוות ומוקף בגוויות. מיטראן נסע בשליחות דה גול לייצג את צרפת בשחרור מחנות ריכוז אחדים. בהלכו בין השלדים החיים שמע קול הקורא "פרנסואה" הוא התכופף ובקושי הצליח לזהות את אנטלם. בקשתו של מיטראן להחזיר אתו את אנטלם נענתה בשלילה כי המחנה היה בהסגר בגלל מחלת הטיפוס.

 

מיטראן, שהיה בעל תפקיד בכיר בממשלה הזמנית בפריז, ארגן בשובו לפריז מספר חברים וצייד אותם במסמכים מזויפים שאפשרו להם להיכנס לדכאו. דיוניס מסקלו שהסתובב בין הגוויות והשלדים החיים שמע שלד הקורא את שמו. הוא זיהה את אנטלם רק לפי הרווח שהפריד את שתי השיניים החותכות העליונות שלו. משקלו של אנטלם היה 38 ק"ג. הם הביאו אותו לביתה של דיראס ולאחר טיפול רפואי אינסנסיבי החל אנטלם להשתקם.

 

דיראס כתבה על התקופה של הציפייה לשובו והשיקום הממושך שלו בספרה הכאב שפורסם ב-1986.

 

לאחר שהתאושש, כתב אנטלם את סיפרו המין האנושי-Léspèce humaine שהתפרסם לראשונה ב-1947 והקדיש אותו לאחותו שנספתה. באותו זמן התפרסם ספרו של פרימו לוי הזהו אדם שעם הזמן התפרסם והקנה ללוי פרסום עולמי. שני הספרים נכתבו על ידי אנשים צעירים שזה אך השתחררו ממחנות ריכוז אבל ספרו של אנטלם לא זכה להצלחה. אחת הסיבות לכך היא שאנטלם לא פרסם ספרים נוספים. לידידיו סיפר כי ניסה אבל ויתר כי הגיע למסקנה שכתיבה בהשראת דמיון היא חסרת ערך לאחר שכתב על המציאות החורגת מכל דמיון. בפתח הספר כותב אנטלם על הקושי לגשר בין השפה העומדת לרשותו ובין החוויה הקשה שחוו הוא וחבריו.

 

הספר תורגם לעברית רק ב-2011 ייתכן בגלל העובדה ששואת היהודים מוזכרת בו רק בעקיפין (עמוד 229) למרות שאנטלם כנראה ידע עליה ב-1944, ובוודאי ידע עליה בעת כתיבת הספר, ב-1947, כפי שניכר בפתח הדבר לספר (עמוד 9). הספר מלא תיאורים קשים יותר לעיכול מאשר ספרו של פרימו לוי. שני ספרים אלה הם תעודות ספרותיות אישיות חשובות ביותר על מחנות הריכוז.

 

לאחר תהליך השיקום הוא נפרד מדיראס אבל הם המשיכו להיות ידידים ולשתף פעולה. אנטלם היה פעיל בוועד הפעולה של האינטלקטואלים נגד מלחמת אלג'יריה וב-1968 היה פעיל במרד הסטודנטים.

 

ב-1983 לקה באירוע מוחי ונשאר מאושפז בבית חולים עד למותו כעבור שלוש שנים.

 

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X