הלשון הגדולה של אמא | לרכישה באינדיבוק
הלשון הגדולה של אמא

הלשון הגדולה של אמא

שנת הוצאה: 2015
מס' עמודים: 110
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 55

"בזמן ההכנה נתגלתה בפני תמונה כבזמן סיאנס

של הלשון הגדולה של אמא –

היא מתבשלת לאִטה

(רק רגע, לא רוצה פה שום אי-הבנות.

לשון של פרה כמובן, ולא של אמא).

היא מחוספסת למגע

וחרוטה במעמקי לבי כקעקוע

מתוך ספר המתכונים של דלילה".

הלשון הגדולה של אמא איננו ספר בישול, והשירים שבו אינם מתכונים לשימוש במטבח, אבל חלק מהשירים שבו כתוב "בשפת הקונדיטוריה שהיא שפה אמהית וגבוהה מאד".

בספר השירה עב-הכרס הזה מביאה דלילה מסל-גורדון אל השירה העברית את הסדר האמהי (כשם אחד משיריה) כפי שלא הובא מעולם.

מן המרחב המצומצם-לכאורה שבתוך הבית, היא מפליגה בסירת נייר קטנה ובאה עד לב הים וחוזרת בה עד מגרת הלבנים של אמא עם החזיה הכחולה הגדולה. בדרכה היא פוגשת את איש האגוז ובת-הים הקטנה וגם את גנב הים ובד-בבד פוגשת גם את בני ביתה, את התור בסוּפר ואת קרעי ילדותה.

הצער העמוק ביותר והצחוק הפרוע משמשים בשיריה בערבוביה.

בספר חיים שירים קצרים וצלולים כגביש  בכפיפה אחת עם שירים ארוכים (ההופכים לעתים לשירה בפרוזה) המטלטלים וסוחפים עמם את הקוראים אל נבכי הדמיון ואל נבכי הנפש העמוקים ביותר.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר שירה מקורי שבורא עולמות שובי לב וחושף שבין הכרתנו למציאות יש מרחב ביניים עצום שבו ניתן לרקום חלומות.

הוסף חוות דעת

מִפִּי עִידָן

 

יֵשׁ לִי אוֹגֵר.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹם אֶחָד – יָמוּת

לָכֵן הִרְשֵׁיתִי לוֹ לִנְגֹּס

בַּחוּלְצָה שֶׁלָּבַשְׁתִּי –

לְכַרְסֵם בָּהּ

כְּדֵי שֶׁיּוֹתִיר אַחֲרָיו

מַשֶּׁהוּ,

אֲפִילּוּ חֹר.

 

סֵדֶר אִמהי

 

אִמָּא מְצוּצָה מִן הָאֶצְבַּע בָּאָה אֵלַי

לְאָרֵחַ לִי לְחֶבְרָה.

קָרָאתִי לָהּ בַּתֶּדֶר הַפְּנִימִי

הַשָּׁמוּר לְעִתּוֹת מַשְׁבֵּר וּמְצוּקָה,

וְהִיא בָּאָה אֵלַי

וְהֵפִיגָה אֶת בְּדִידוּתִי בְּנוֹכְחוּתָהּ.

הֵכַנּוּ בְּיַחַד עוּגִיּוֹת בְּצוּרַת יָרֵחַ.

בַּחוּץ הָיָה הַיָּרֵחַ

מֻנָּח כְּמִגְזֶרֶת נְיָר עַל יְרִיעַת הַשָּׁמַיִם

מִבְּלִי לִפֹּל.

הָיָה תֹאַם בָּעוֹלָם

וּבֵינִי לְבֵינָהּ

וְהָיְתָה הַתְאָמָה בַּיְּקוּם.

לִפְנֵי לֶכְתָּהּ אָמְרָה

(כֵּן, אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁאָמְרָה

בִּשְׂפַת הַקּוֹנְדִּיטוֹרְיָה

שֶׁהִיא שָׂפָה אִמָּהִית וּגְבוֹהָה מְאוֹד):

יֵשׁ סֵדֶר אִמָּהִי בָּעוֹלָם.

וְאָז הָלְכָה –

פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת,

יָצְאָה

וְהָיְתָה כְּלֹא הָיְתָה.

שׁוּב כְּבַר מִנַּן.

וְאָז אַתָּה

בִּמְתִיקוּתְךָ הַצְּלוּלָה

קָרָאתָ לִי לָבוֹא מֵהַסָּלוֹן:

"אִמָּא, עוֹד מְעַט חֲדָשׁוֹת", אָמַרְתָּ.

וְאַחַר כָּךְ

אַחַר כָּךְ הָיִיתִי חוֹלָה.

 

אימא שלי, ד"ר גיטלה ואני

 

אִמָּא שֶׁלּי הִיא מִטְרִיָה

וְיָם מְקֻפָּל לְשְׁנַיִם.

דָּגִים פִּרְחוֹנִיִּים וְטָפֶּט כָּתֹם

שֶׁעוֹשֶה גַּלִיּם וּסְפִינַת יָם.

 

אִמָּא שֶׁלּי הִיא מִבַד סִינְתֶּטִי.

אֵין לָהּ גּוּף אֲבָל יֵש לָהּ עָגִיל בַּלָּשׁוֹן.

 

אִימָּא שֶׁלִּי הִיא דֹּב

מִפַּרְוַת דֹב.

 

אִמָּא שֶׁלִּי הִיא בַּת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.

אֲנִי בַּת אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ

וְחוֹלָה רֶצַח, מְדַמֶּמֶת

דָּגִים פִּרְחוֹנִיִּים וְטָפֶּט כָּתוֹם

שֶׁעוֹשֶׂה גַּלִּים וּסְפִינַת יָם.

 

אִמָּא שֶׁלִּי הִיא מִבַּד סִינְתֶּטִי.

אִמָּא שֶׁלִּי הִיא מֵרָמִי לֵוִי.

אִמָּא שֶׁלִּי הִיא נְיָר לַקְמוּס.

 

אַחַר כָּך אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁזֶּה כְּבָר לֹא צְחוֹק,

שֶׁאֵלֵךְ לְדר' גיטלֶה.

לַמְרוֹת שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּמוֹ דּוֹבֶּרְמָן?

 

עין לבָנָה

 אֲנִי לֹא בְּמַצָּב שֶׁל לַעֲשוֹת דְּבָרִים עִם לִפְנֵי וְאַחֲרֵי.

אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל תְּלוּיָה בֵּין שָׁמַים לָאָרֶץ.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מֵחֲלָקִים שֶׁל בָּד.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מֵחֲלָקִים שֶׁל וִילוֹן

וְשֶׁאֲנִי בְּלוֹנְדִּינִית,

בְּנִיגּוּד לְמַה שֶיָּדַעְתִּי עַל עַצְמִי

וּפּוֹלַנְיָה, לִדְבָרַיִךְ.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי אֲבוּדָה בְּמִינִי

ושֶהַשֶלֶט בַּצֶּ'ק פּוֹסְט מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ

נִתְקַע לִי בַּגַּב.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מִצַּד אֶחָד צַוְחָנִית

וּמִצַּד שֵׁנִי צַוְחָנִית.

עִם חֲלָקִים מֵתִים.

וְשֶׁכָּל זֶה הוּא לֹא אֲנִי.

אֲבָל כֻּלִּי חֹמֶר –

מִבַּד שֶׁל וִילוֹן.

אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת עִם אֲזוֹרִים מֵתִים.

מְסֻכָּן בִּשְׁבִילִי לָצֵאת מִן הַבַּית.

לָכֵן אֲנִי נִשְאֶרֶת בַּבַּיִת.

אֲנִי לֹא מוֹצֵאת אֶת הָאִמָהִית.

לְכָל הַיוֹתֵר יֵש לִי חֲצָאִית

עִם בַּיִת עַל הַקָצֶה.

וְלוּק בְּלוֹנְדִּינִי וְכוֹכָב אָדֹם

בְּתוֹר סִכִּה לַשֵּׂעָר.

 

 

 

 

 

דלילה מסל-גורדון היא ילידת בואנוס-איירס, 1968. כשהיתה בת ארבע, היגרה עם משפחתה לישראל.

היא בוגרת המחלקה לאמנות פלסטית ב"בצלאל".

ספר הילדים שכתבה ואיירה  "ענן בכניסה לבניין", ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות ב-2006.

שיריה ראו אור במוסף הספרותי של עיתון "הארץ", ב"עיתון 77" ובכתבי-עת נוספים.

הלשון הגדולה של אמא הוא קובץ שיריה הראשון למבוגרים, אחרי  "ענן בכניסה לבניין" (2006, ידיעות אחרונות) ובו שירים ואיורים לילדים.

X