הלכה למעשה | לרכישה באינדיבוק
הלכה למעשה

הלכה למעשה

שנת הוצאה: 03/2016
מס' עמודים: 405
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 35

הספר הלכה למעשה: חילונו של המרחב הציבורי בישראל מציע נקודת מבט חדשה על תהליכי החילון בישראל ומשמעותם.

לכאורה, נדמה כי כוחה הממסדי של הדת בישראל מבטל כל אפשרות של חילוניות משמעותית, כמו גם העובדה שרוב היהודים בישראל, ללא קשר לאורחות חייהם, מסרבים להגדיר את עצמם חילונים. אולם, חילונו של המרחב הציבורי בישראל בשני העשורים האחרונים ניכר לעין בחיי היומיום: עשרות מרכזי קניות הפתוחים בשבת, מאות החנויות המוכרות בשר חזיר, אלפי זוגות הנישאים ללא ברכתה של הרבנות האורתודוקסית ובתי קברות האזרחיים המאפשרים טקסי קבורה אלטרנטיביים.

שינויים אלה התחוללו במקביל לתהליכים הפוכים של התחזקות דתית, למרות שמעמדה הפורמלי של הרבנות נותר על כנו, ללא עלייה של ממש במספר היהודים הישראלים המגדירים עצמם חילונים ואף ללא מאבקים חילונים משמעותיים. מה אם כך יכול להסביר את השינויים האלה? ומה משמעותם הכוללת?

הבנת תהליכי החילון המתחוללים בישראל, על הכוחות המניעים אותם ועל מגבלותיהם, מצריכה לחלץ תחילה את הדיון בחילון מההקשרים האידיאולוגיים והפוליטיים שבהם הוא נטוע ולמקם אותו בתהליכים כלכליים, דמוגרפיים ותרבותיים של הגירה וחברת צריכה.

פרקי הספר העוסקים בנישואין, קבורה, מסחר בשבת ובשר מראים כיצד המאבק האידיאולוגי החילוני בזירה הפוליטית מתחלף בהדרגה בבחירות אישיות, לעתים נטולות אידיאולוגיה וזהות פוליטית, המעצבות את המרחב הציבורי הלכה למעשה. כך, לדוגמה, קניות בשבת או אכילה במסעדות לא כשרות הן בחירות צרכניות או תרבותיות שנוטלים בהן חלק גם מי שאינם מגדירים עצמם חילונים, ונישואין אזרחיים או קבורה אזרחית יכולים לבטא בחירות אסתטיות־תרבותיות שאינם מחייבות מעורבות פוליטית, ואולי אף מבקשות להימנע ממנה.

דרך בחינת ההעדפות והבחירות של יהודים ישראלים, המשמעויות שהם מעניקים להן וההשלכות שלהן, מבקש ספר זה לבחון מחדש באופן ביקורתי את מושג החילון ואת מעמדה של הדת בחברה ובפוליטיקה הישראלית.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הלכה למעשה”

בקרוב…

פרק ראשון: דת, חילון והמדינה

 

לפני כחמישים שנה קבע התיאולוג הרווי קוקס (Cox) הבחנה חשובה בין החילון והחילוניות:

חילון הוא תהליך היסטורי, ככל הנראה בלתי הפיך..[לעומת זאת] החילוניות…היא אידאולוגיה, השקפת עולם חדשה המתפקדת במידה רבה כמו דת חדשה. (Cox, 1965: 20)

תפיסת החילון כתהליך בלתי הפיך כפי שצפו קוקס ואחרים באותם השנים התבדתה אל מול מציאות בה הדת והדתיות סירבו להיעלם או לסגת מהמרחב הציבורי אל הפרטי. אולם, המשגת החילון כתהליך חברתי, פוליטי וכלכלי שאינו בהכרח זהה לאידיאולוגיה חילונית-ליברלית מאפשרת הבנה מעמיקה יותר של הרב-ממדיות והסתירות האינהרנטיות שבתהליך. חשוב מכך, הבחנה זו עשויה לסייע לנו להבין כיצד הדת ממשיכה למלא מקום מרכזי בחברות ומדינות העוברות תהליכי חילון, או לחילופין, כיצד מתחוללים תהליכי חילון בחברות שניתן לתארן דתיות. החילון והדת, כמו שמראה המציאות בישראל שתידון בפרקים הבאים, לפיכך, אינן קטגוריות דיכוטומיות אשר בהכרח מבטלות זו את זו.

בפרק זה אבקש להציב מסגרת תיאורטית באמצעות פירוק מושג החילון, הכוחות והמוטיבציות העומדים אחריו והדרך בה החילון בא לידי ביטוי במרחב הציבורי. המחקרים העוסקים בחילון נוטים להתמקד במאבקים אידיאולוגיים-פוליטיים לחופש או, לחילופין, בשינויים פורמאליים של הסדרים פוליטיים המחלישים את מעמדה של הדת. אולם, כפי שאבקש לטעון בעבודה זו, חילון איננו בהכרח קשור לאידיאולוגיה סדורה וסדר יום פוליטי מוגדר וגם איננו בהכרח מתבטא בשינוי חוקתי מובהק. לטיעון זה נדרשת, בראש וראשונה, הגדרה שונה של חילון. חילון, בעבודה זו יוגדר כשחיקה של הסמכות הדתית (Chaves, 1994) הנמדדת בשינוי מוסדי. שינוי זה, ראשית, אינו בהכרח תוצר של מאבק פוליטי מוגדר וככזה, שנית, אינו מיתרגם בהכרח לתהליך פוליטי פורמאלי של חקיקה.

מקומה של הדת בחיים הציבוריים ומעמדה הפוליטי הוא תוצר היסטורי של אינטרסים, מאבקי כוחות והסדרים. החלפתה של הסמכות הדתית במוסדות פוליטיים וכלכליים – המדינה המודרנית והכלכלה הקפיטליסטית – כללה מאבקים שהסתיימו בסדרים ממוסדים של חלוקת סמכויות. אופיים הספציפי של ההסדרים היה שונה ממקום למקום בהתאם לכוחות, האינטרסים ואופי המאבקים שעיצבו אותם. אולם, יציבותם של המוסדות הייתה לעיתים קרובות זמנית כאשר תהליכים מאוחרים יותר – כלכליים, חברתיים ודמוגראפיים – ערערו, מחד, על הסדר הקיים והמובן מאליו, ומאידך, יצרו הזדמנויות חדשות ותמריצים חדשים עבור מי שביקשו, מסיבות שונות, לחולל שינוי. מעמדה של הדת בחיים הפוליטיים ושליטתה על המרחב הציבורי נקבעים ונמדדים לא רק בזירה הפוליטית ובמוסדות הפורמאליים בהחלטות "רשמיות" אלא גם במוסדות הלא-פורמאליים, הידועים כ"כללי המשחק" הקיימים בכל מדינה וחברה. כך, שינוי מעמדה של הדת, חיזוקה או חולשתה, לעיתים איננו נגזר רק משינויים אידיאולוגים אלא גם משינויים הקשורים בחיי היום-יום ומבחירות אינדיבידואליות המצטברות לכדי השפעה. הבנת מעמדה ומשמעותה של הדת (והדתיות) מחייב מבט מעבר לרעיונות תיאולוגיים ולמוסדות הדתיים אל פעולתה בחיי היום-יום והפרשנות של פעולה זו.

הדת והחילון אינן קטגוריות מובחנות המוציאות זו את זו. רעיונות דתיים ופרקטיקות דתיות יכולים להתקיים ללא שלמות תיאולוגית או מובחנות חברתית ולשמר את חשיבותם (Ammerman, 2007: 6). מסקנה דומה ניתן להסיק לגבי החילוניות ותהליכי החילון הנמדדים לא רק בעמדות, מאבקים אידיאולוגיים והחלטות פוליטיות אלא גם בפעולות והחלטות אינדיבידואליות הקשורות בחיי היום-יום. פעולות אלה, עשויות להתקיים ללא הינתקות מהדת ומוסדותיה ועם זאת להשפיע, במתכוון או שלא במתכוון, על סמכותה של הדת על החיים הציבוריים (Chaves, 1994). עם זאת, דעיכתה של הדת אל מול תהליכי החילון רחוקה מלהיות הכרחית או חד משמעית. דתות ברחבי העולם ממשיכות להוות גורם חשוב בין אם בשליטה על חלקים משמעותיים בחיים הציבוריים והפרטיים ובין אם במאבקים על עוצמה פוליטית.

במסגרת פרק זה אבקש לפתח חמישה טיעונים מרכזיים שיהוו את המסגרת התיאורטית להמשך הספר. ראשית, בניגוד לחילוניות סדורה ועקבית, תהליכי החילון מתבטאים במערכת לא עקבית של אמונות, פרקטיקות וערכים. שנית, החילון מונע לא רק בידי אידיאולוגיה אלא גם ב"פרקטיקות של חיי היום-יום" במסגרתם אנשים מאמצים הרגלי בילוי או צריכה המפרים כללים דתיים אבל, בו בזמן, מסרבים להגדיר עצמם "חילונים." שלישית, הגלובליזציה וחברת הצריכה המתפתחת קוראים תיגר על הסדרי דת ומדינה קיימים ומעודדים יזמים ואנשים פרטיים לחתור תחת המגבלות הדתיות המוטלות עליהם. רביעית, למרות שהחילון מהווה שינוי מוסדי הוא איננו בהכרח פרויקט פוליטי הכולל מטרות מוגדרות ואסטרטגיה סדורה. תחת זאת, החילון הוא תהליך המורכב מיוזמות, העדפות, מטרות ואסטרטגיות שונות. וחמישית, מסיבות שיוסברו בהמשך, תהליך החילון לעיתים מתחולל מחוץ לזירה הפוליטית המוכרת וכתוצאה מכך, מתחת לרדארים של חלק מהחוקרים המחמיצים את חשיבותו ומשמעותו.

החילון: בין בטחון לספקנות

בעיני סוציולוגים ואינטלקטואלים רבים במאה הקודמת היה מותה של הדת רק שאלה של זמן. "בעבר, היה העולם מלא קדושה – במחשבה, בהתנהגות ובמבנה המוסדי," הסביר הסוציולוג סי רייט מילס. "אחרי הרפורמציה והרנסאנס כוחות המודרניזציה שטפו את העולם והחילון, תהליך היסטורי נלווה, החליש את הדומיננטיות של הקדושה. עם הזמן, הקדושה תיעלם לגמרי, למעט אולי מהמרחב הפרטי" (מצוטט אצל Haden, 1987). כך, התגבשה "תזת החילון" אשר זיהתה את החילון כחלק בלתי נפרד מתהליכי המודרניזציה שיוביל בהכרח לשקיעתה של הדת. התגברותם של התיעוש, העיור, הפלורליזם הדתי והתפתחות החשיבה המדעית והרציונלית ומגמות של התמקצעות ודיפרנציאציה יביאו לירידה במעמדה של הדת ומוסדותיה (Berger, 1996; Hadden, 1987; McClay, 2001). להסבר הוובריאני ששם את הדגש על המדע והרציונליות נוסף ההסבר הפונקציונליסטי של דורקהיים שייחס את החילון לדיפרנציאציה של חברות מודרניות המצמיחות מומחים וארגונים והמדינה המתפשטת לתחומי חיים נרחבים. מרוקנים מתפקידיהם החברתיים, חזה דורקהיים, יישארו מוסדות הדת רק עם תפקידים מצומצמים הנוגעים לטקסים וחגיגות שהשתתפות בהם נתונה לבחירת האזרחים (Norris and Inglehart, 2004: 9). את תפקידיה האחרים של הדת יימלאו מעתה המדינה המודרנית, ובעלי הסמכות המקצועית או בירוקרטיים הפועלים מטעמה ובסמכותה. הדת, ללא המעמד המועדף והדומיננטי שלה, תהיה מוסד אחד בין רבים (Dobbeleare, 1981).

המדינה המודרנית, על פי תזת החילון, לא נשענת כמו ישויות פוליטיות שקדמו לה על לגיטימציה דתית ורצון האל אלא על סמכות חוקית-בירוקרטית והעם כריבון. באותו אופן גם גבולותיה של הקהילה הפוליטית כבר אינם נשענים בהכרח על הגדרות ושייכות דתיות אלא על הגדרות אזרחיות המרחיבות את מושגי השייכות וכוללות קבוצות דתיות שונות כמו גם אנשים וקבוצות שאינם דתיים. הרחקתה של הדת מהמרחב הציבורי אל הפרטי נועדה לאפשר סובלנות דתית ולהבטיח את ריבונות המדינה. ולבסוף, בעוד שבעבר מוסדות דתיים ואליטות דתיות התוו סטנדרטים ברורים של אמונה טרנסנדנטית שנגעה לכל הספירות החברתיות, בעידן המודרני המדעים, האמנויות ואפילו המוסר לא נזקקים לדת כדי להגדיר את עצמם (Lechner, 1991). כך, ניתוקה של הדת מהספירה הציבורית, החיים הפוליטיים והחיים האסתטיים מסמנים את נסיגתה של הדת למרחב הפרטי ואת צמצום סמכותה רק על הבוחרים להכפיף עצמם אליה (Bell, 1980).

מבקריה החריפים של תזת החילון מצאו את טענותיה התיאורטיות ותחזיותיה חסרות ביסוס. בשנות השבעים, התחזקותן של תנועות דתיות ברחבי העולם הטילה ספק גדול בטענה כי הדת נסוגה אל העולם הפרטי. אם בעולם ה"לא-מערבי" ניתן היה להסביר (או לתרץ) את התחזקותה של הדת בכישלונה של המודרניזציה ושל המשטרים הקשורים בה (Jurgensmeyer, 1995), קשה יותר היה להסביר את מעמדה האיתן של הדת בארצות הברית ובארצות "מערביות" אחרות. מעמדה של הדת בחיים הפרטיים והציבוריים היה קשור לא רק לאמונה הדתית שנשתמרה אלא גם לשזירתה של הדת בזהויות לאומיות ואתניות (Demerath, 2000; Mitchell, 2006) ולמוסדות דתיים שתיפקדו כ"ממלאי מקום" (vicarious religion) עבור אותם אלה שנזקקו להם בנקודות זמן חשובות בחייהם. וחשוב מכל, פוליטית, החל משנות השמונים במקומות רבים סירבו הדתות לקבל את התפקיד השולי שיועד להן והפכו לכוח פוליטי משמעותי (Casanova, 1994:5).

ביקורת נוקבת על תזת החילון נגעה גם לממצאים שהעידו כי הדת ממשיכה למלא תפקיד מרכזי בחיים הפרטיים וכי החילון למעשה לא התרחש ואם כן, לכל היותר במערב אירופה. חלק מהחוקרים השתמשו במושגים כלכליים של "צד ההיצע" כדי לתאר את החילון כירידה בביקוש לדת, שלא התחולל (Haden, 1987). ממצאים שהראו כי בארצות הברית האמונה באל, הביקור בכנסיה והתפילה לא השתנו הפריכו לטענת החוקרים את התיאוריה. יתרה מזאת, המודל הכלכלי, לטענתם, הסביר מדוע ההפרדה בין דת ומדינה בארצות הברית, היוצרת היצע רחב יותר של שירותי דת, דווקא מחזקת את כוחה של הדת בניגוד לאירופה בה מונופול דתי המפחית את ההיצע, מחליש את מעמדה של הדת. אבל, גם באירופה בה הכנסיות לעיתים ריקות מאדם, הראו הממצאים, יותר משני שליש מהנשאלים תיארו עצמם כ"אנשים דתיים" (Iannaccone, 1995; Stark and Finke, 2000). לא רק החוקרים הביקורתיים הכריזו על מותה של תזת החילון, גם פיטר ברגר, מההוגים המרכזיים של התזה, קבע ב-1999 כי הוא וחבריו שגו בהערכתם וכי אין בסיס לטענה שהעולם בו אנו חיים כעת הוא חילוני (Berger, 1999:6).

אולם, היו גם מי שביקשו לחלץ את התזה מההנחות האידיאולוגיות בהן הייתה כבולה ומהחד-ממדיות שאפיינה חלק ניכר מטענותיה. תחת ההנחה שהחילון הוא תהליך גורף ומקיף, המחליף אי-רציונליות דתית ברציונליות מדעית, מציעים החוקרים מבט מורכב ופחות חד-משמעי. הסוציולוג האמריקאי מרק צ'אבס (Chaves, 1994) מציע המשגה על פיה החילון הוא תהליך הנוגע לשחיקתה של הסמכות הדתית, ירידה בהשפעה של ערכים, מנהיגים ומוסדות דתיים על התנהגות יום-יומית של אנשים, שאינה מלווה בהכרח בירידה בהזדהות או באמונה הדתית. כך, אמונות, תפיסות ופרקטיקות דתיות ממשיכות להתקיים גם כאשר הן אינן "טהורות מבחינה תיאולוגית או מבודדות מהשפעות חברתיות [סותרות]" (Ammerman, 2007:6), באופנים שונים, מתוך מוטיבציות מגוונות, וברמות מחויבות שונות. ושנית, בהתאמה, החילון יכול להתקיים גם כאשר אנשים ממשיכים להגדיר עצמם דתיים או לקיים חלק מהמצוות הדתיות.

המשגת החילון כתהליך מורכב ורב-ממדי מבחינה בין תהליכים המתחוללים ברמות שונות, שאינם בהכרח עקביים. ברמת המאקרו תהליכים של דיפרנציאציה בהם הדת מאבדת את מעמדה הבכיר בספירה הכלכלית והפוליטית ואלו, בהתאמה, משתחררות מהשליטה של מוסדות דתיים ונורמות דתיות ( Casanova, 1994; Dobbelaere, 1999). תהליכים ברמת הביניים (meso) כוללים את הסתגלותם של מוסדות דתיים לעולם ההופך חילוני ויצירתם של "שווקים" בהן דתות מתחרות על ליבם ונאמנותם של מאמינים. תהליכי מיקרו נוגעים לשינויים אינדיבידואליים של אמונות, זהויות, פרקטיקות וערכים שלעיתים קרובות מכילים סתירות וחוסר עקביות ביניהם (Beckford, 2002; Dobbelaere, 1999; Norris and Inglehart, 2004; Swatos and Christiano, 1999). הירידה בסמכות הדתית, יחד עם הדגש על חופש בחירה, מאפשרות חיבורים שונים של זהויות, אמונות והתנהגויות הכוללות, מחד, אמונה וזהות דתית ללא השתייכות כנסייתית (believing without belonging) ומאידך, אפשרות לכל אדם או קהילה לבחור ולברור בין מנהגים ומצוות, להחליט באיזה מקומות להכפיף עצמו לסמכות דתית, ואף ליצור לעצמו זהות דתית עצמאית המתכתבת עם הקהילה אליה בחר להשתייך (Beckford, 2007; Davie, 1994; Lambert, 1999).

הפירוק של מושג החילון פותח אפשרויות להבין את הסתירה לכאורה שבין הירידה במעמדה של הדת ביחס למערכות אחרות (כלכליות ופוליטיות) ובין התפקיד שממשיכה הדת למלא בחיים הפרטיים (הנמדד באמונות, פרקטיקות וערכים) והציבוריים. סתירות ומתחים אלה מתוארים בידי חוקרים כחלק מעידן "פוסט-חילוני" בו השקפות עולם ואורחות חיים דתיות וחילוניות מתקיימות בו זמנית (Gorski and Alinordu, 2008) לצד מאבקים על עצמה והשפעה. בעידן הזה, יותר מאשר בעבר, ה"דתי" וה"חילוני" אינן מציאויות של סכום אפס (Ammerman, 2007: 9) כך שהדת יכולה להישאר כוח חברתי משמעותי ללא קשר למעמדה הפורמאלי, או להיפך (Davie, 2007). מה אם כך מחולן? החילון, המוגדר כירידה בסמכות הדתית ובהשפעתם של ערכים, מנהיגים ומוסדות דתיים על התנהגות אינדיבידואלית, מוסדות חברתיים והשיח הציבורי (Chaves, 1994). ההשפעה של התהליכים האלה על מדדים אינדיבידואלים של דתיות – אמונה או קיום מצוות – נשארת שאלה פתוחה אבל איננה מחייבת שאנשים ייאבדו כל עניין בדת (Lechner, 1991). קשה להניח כי שינוי חברתי כמו תהליך החילון יכול להתרחש מבלי שישפיע על תפיסות והתנהגויות אינדיבידואליות. אבל, השינויים הללו עשויים להתחולל בקצב ובעומק שונה ולהיות מושפעים מכוחות שונים, כפי שיידון בהמשך. החילון, לפיכך, אינו אוניברסאלי, לינארי או דטרמיניסטי אלא מורכב מתהליכים שונים הנגזרים מהיסטוריה מקומית המתרגמים לשינוי מוסדי הקשור בסמכות הפוליטית.

חילון, דת ופוליטיקה: מסגרת ניאו-מוסדית

מאבקים פוליטיים לעיתים קרובות מתווכים באמצעות ההקשר המוסדי בו הם מתרחשים ואשר בו מתעצבים האינטרסים של השחקנים. כתופעה חברתית המשתרעת מעבר לאמונה והשתייכות אישית, לדת ישנו תמיד ממד פוליטי ולכן נדרשת המשגה של התפקידים הפוליטיים שממלאת הדת ואת הפוליטיזציה שלה (Wald, Silverman and Friday, 2005). כך, מוסדות דתיים המבקשים עוצמה הופכים "פוליטיים", פוליטיקאים המחפשים להרחיב את בסיס התמיכה עשויים לפנות אל הדת, ומוסדות פוליטיים ודתיים עשויים לשתף פעולה או למצוא עצמם בעימות כאשר הם טוענים לתשובות סמכותיות לשאלות נורמטיביות הנוגעות לחיי היום-יום והמרחב הציבורי (Haynes, 1998; Heclo, 2001). הסברים לירידה או התחזקותה מעמדה של הדת בפוליטיקה נוטים להישען על מניעים אידיאולוגים (Gill and Keshavarzian, 1999) ולהתמקד באספקטים הפורמאליים של הפוליטיקה ותהליכי קבלת ההחלטות בהם מעורבים שחקנים דתיים וחילונים המבקשים לקדם את סדר היום שלהם. אולם, זיהויה של הפוליטיקה, דתית או אחרת, עם המדינה ומוסדותיה עלול להחמיץ את המשאים ומתנים, האינטראקציות וההתנגדויות המתקיימות מחוץ לזירות הפורמאליות של הפוליטיקה אך מעצבות, במודע או לא במודע, את המרחב הציבורי (Migdal, 2001: 15). חקר הפוליטיקה והשינוי הפוליטי, לפיכך, נדרש להרחיב את המבט לזירות נוספות ואל הפוליטיקה שאיננה נראית לעין ושאינה נצפית בהכרח במגעים שבין שלטון ואליטות (Singerman, 1995: 14), בפוליטיקה המפלגתית או בשינויים חוקתיים. השינויים בסמכות הדתית ומעמדה הציבורי, בהתאמה, אינם בהכרח תוצאה של מהלכים המוגדרים "פוליטיים" אלא גם של שינויים מצטברים בפרקטיקות של חיי היום-יום, בחירות שאינן אידיאולוגיות ויוזמות הפועלות מחוץ לזירה הפוליטית ה"פורמאלית."

התיאוריה הניאו-מוסדית מציעה מסגרת להבנת הדינאמיקה המורכבת של דת ופוליטיקה ותרגומה לתהליכי חילון. התיאוריה "מגשרת בין רמת המאקרו (המבנה) לרמת המיקרו (התנהגות ואמונה אינדיבידואלית) של החיים החברתיים באמצעות בחינת הדרך בה מוסדות והמיתוסים שלהם יוצרים תפקידים חברתיים, את הסמכות הנלווית לתפקידים האלה, ואת ההתנהגות והידע של הפרטים הממלאים אותם" (McMullen, 1994: 711). מוסדות, בתיאוריה זו, הם מערכות של ערכים, נורמות, פרקטיקות והתנהגויות של קבוצות ואינדיבידואלים הפועלות כ"מערכת של כללים תרבותיים המעניקים משמעות כוללת לפעולה חברתית ומווסתים אותה בדרך מוסדרת" (Meyer, Boli and Thomas, 1987: 36). את הסמכות הדתית, במושגי התיאוריה, ניתן לקשר ל"חוקים פורמאליים, תהליכים של ציות ודפוסי פעולה סטנדרטיים" (Hall, 1986: 19). החילון, בהתאמה, המאתגר או שוחק את הסמכות הדתית, יכול להיות מתואר כשינוי מוסדי.

מוסדות מוסברים כתוצאה של העדפות של פרטים בעלי אינטרס וכוונה ברורה המעוניינים בכללי משחק יציבים לתועלתם (Koelble, 1995). לחילופין, חוקרים הבוחנים את הדרך בה נוצרות ההעדפות עצמן, רואים את היווצרותם של המוסדות לאו דווקא כתוצאה של בחירה מודעת ומוכוונת, אלא של אינטראקציה מקרית לעיתים בין קבוצות, אינטרסים, רעיונות ומוסדות קיימים (Thelen and Steinmo, 1992). מוסדות, על פי גישה זו, נוצרים בנקודות זמן היסטוריות כתגובה לצרכים והעדפות אך ממשיכים להתקיים, מקנים יציבות, מעצבים העדפות ואסטרטגיות של שחקנים וקובעים את הדפוסים ה"נורמליים" של הפוליטיקה (Hall, 1986). אבל, מכיוון שמוסדות נוצרים באופן לא מתוכנן ובתקופת זמן מוגדרת הם אינם בהכרח מתואמים לכדי שלם קוהרנטי או פונקציונאלי (Thelen, 1999). סתירות פנימיות אלו מאפשרות שינוי מוסדי כאשר הזדמנויות נפתחות עבור אלה המוצאים את המבנה המוסדי הקיים כלא מספק.

מעצם טיבה, מתמקדת התיאוריה המוסדית בהיבטים היציבים או ה"ממוסדים" של הסדר הפוליטי (פלד ושפיר, 2005: 22), אולם היא נדרשת גם להסביר שינויים מוסדיים המתחוללים מפעם לפעם כאשר כללי המשחק משתנים והמוסדות הקיימים אינם מסוגלים יותר להיות מסגרת מכילה למאבקים השונים ולתווך בין השחקנים והאינטרסים. מוסדות נחים על יסודות רעיוניים וחומריים שערעורם עשוי או עלול לחולל בהם שינוי. השינוי המוסדי המתחולל ומפר את היציבות יכול להיות תוצאה של שינויים פנימיים, חיצוניים, או לעיתים קרובות, שילוב של השניים. תמורות בסביבתו החיצונית של המוסד עשויות לערער את יציבותו (Krasner, 1993) ולאותת לשחקנים השונים כי כללי המשחק השתנו. שחקנים ותיקים עשויים לאמץ, כתגובה לשינויים חיצוניים, מטרות ואסטרטגיות חדשות במסגרת המוסדות הקיימים (Thelen and Steinmo, 1992). יציבותם של מוסדות פוליטיים עשויה להתערער ב"רגעים מעצבים" בהם מתגבשות מטרות והעדפות חדשות ומסגרות בירוקרטיות ופוליטיות חדשות נוצרות על מנת לתת להן מענה. לחילופין, שינויים וקונפליקטים פוליטיים "סמויים" יותר, הדרגתיים, הפועלים לאורך זמן עשויים להצטבר ולערער את מעמדם של מוסדות (Peters, Pierre and King, 2005).

שינוי מוסדי עשוי להיות תוצאה לא מתוכננת ולא מתואמת של פעולות של שחקנים שונים, שנועדו למטרות שונות אשר לא בהכרח כוונו לשינוי מוסדי. האסטרטגיות שבוחרים השחקנים לקדם את מטרותיהם אל מול מציאות משתנה, בין אם התכוונו לכך או בין לאו, עשויות לשחוק עוד יותר את המוסד הקיים או להביא לקריסתו המוחלטת. לפיכך, המוסד עשוי להשתנות לאו דווקא כתוצאה של משבר או אירוע דרמטי אלא כתוצאה של תהליכים הנראים כשלעצמם בעלי משמעות מוגבלת אבל מצטברים לכדי מסה קריטית. לחילופין, שינוי המתרחש בממד אחד של המוסד הקיים עשוי להשפיע גם על הממדים האחרים וליצור שינוי כולל, אשר איננו בהכרח מתוכנן מראש (Thelen, 1999). בשל כך, המעבר ממוסד אחד (במובן של כללי משחק מוסדרים) למוסד אחר איננו בהכרח תהליך מסודר שיש לו התחלה וסוף, כאשר מוסד אחד עובר מן העולם ומתחלף באחר והיציבות חוזרת. בין שחיקתו וקריסתו של מוסד ובין יצירתו של מוסד אחר יכולה להתקיים תקופת ביניים בה המיסוד רופף יחסית ונמצא בתהליך של עיצוב. תקופת ביניים כזו צפויה כאשר השינוי המוסדי איננו מתוכנן ומתואם אלא הוא תוצאה של שחיקה הדרגתית של מוסד קיים, יצירה של מרחב הזדמנויות חדש לשחקנים וקבוצות אינטרס ומאבק מתמשך על כללי המשחק החדשים.

הגישה הניאו-מוסדית מאפשרת מבט מורכב יותר על תהליכי החילון לאו דווקא כשינויים מהפכניים ומוחלטים אלא כמצטברים לאורך זמן ומשפיעים חלקית ובאופן דיפרנציאלי בזירות השונות. כשינוי מוסדי מתייחס החילון אפוא אל החלשות סמכותם של אותם מוסדות שנחשבו "דתיים" באופיים, פורמאליים ולא פורמאליים. אולם, שינוי זה איננו בהכרח מקיף וחד-משמעי מכיוון שיתכנו סתירות בין, לדוגמא, הכללים הפורמאליים של החברה לבין האמונות ודפוסי וההתנהגות הרווחים בציבור (Sommerville, 1998). כך, בעוד שהכללים הפורמליים נותרו "דתיים" או "חילוניים", השפעתם בפועל על התנהגות ובחירות אינדיבידואליות עשויה להיות מוגבלת. חקר החילון מחייב ראשית להגדיר "חילון של מה?" (Lyon, 1985) ולהבחין, בין השאר,  בין אמונות והשתייכות של יחידים ובין מעמדו הפוליטי-חברתי של הממסד הדתי. שנית, נדרש המחקר להגדיר את הקונטקסט בו מתרחש החילון, החל מהגדרת ה"דת" וה"דתיות" וכלה בהגדרת המרחב הפוליטי והציבורי בו מתחוללים התהליכים. שלישית, לצד הבנת המבנה המוסדי המעצב דפוסי פעולה מתבקש המחקר העוסק בתהליכי החילון לבחון גם את פעולתם של יחידים וקבוצות המחזקים את הסדר הקיים או התורמים לערעורו (Lyon, 1985). דרך פריזמה רב-ממדית עשויה הגישה הניאו-מוסדית לתרום להבנת הגבולות שבין ה"דתי" או המקודש לבין ה"חילוני" ומשמעותם בחיים הפוליטיים ובמרחב הציבורי.

הסדרים פוליטיים: דת ומדינה

עקרון ה cuius region, eius religio (כמו השליט, כך הדת) הפך לסמל של סובלנות דתית וניטראליות של המדינה כלפי דת מופרטת (Casanova, 19994).  החיבור המוקדם בין המדינה לדת העניק למדינה פעמים רבות את הלגיטימציה הדרושה ואת היכולת לרכז בידיה את העוצמה כמו גם את האבחנה בינה ובין מדינות אחרות (Hay and Lister, 2006). אולם, התהליך ההדרגתי בו ריכזה המדינה בידיה את המונופול על האלימות והכפייה במסגרת הטריטוריאלית שלה החליש את מעמדה המוסדי של הדת. המדינה, במקרים שונים, אימצה בהדרגה עמדה ניטראלית כלפי הדת ולעיתים, ברוח הליברליזם, גם תפיסה של סובלנות דתית ופלורליזם דתי  שערערו את מעמדה של הכנסייה הרשמית. הכנסיות ה"ממוסדות" במדינות חילוניות מצאו עצמן לעיתים קרובות בתווך בין מדינה חילונית שלא זקוקה להן וציבור שמצא מקומות אחרים או נוספים לממש בו את צרכיו הדתיים, במידה והיו כאלה (Casanova, 1994: 22). המעבר של הדת אל התחום ה"פרטי", בו יש לה סמכות רק על המאמינים בה, השאיר את המדינה כסמכות על פוליטית הנשענת על "דת אזרחית" המאחדת (או שואפת לאחד) את החברה כולה סביב המדינה והלאום ומייצרת מיתוסים, סמלים וריטואלים המחליפים את הדת ומחלישים את מעמדה עוד יותר (Bellah, 1967).

חילונה של המדינה המודרנית התבטא, מחד, בהשתחררות המוסדות הפוליטיים מתלותם ומחויבותם לסמכויות דתיות, ומאידך בהסדרים חדשים בעקבות תהליכי החילון שהגדירו מחדש את תפקידיה של הדת במרחבים השונים. פוליטית, החילון מתבטא בשינויים שונים ביחסים בין הדת והמוסדות הפוליטיים. חוקתית, אופייה של המדינה אינו מוגדר עוד במושגים דתיים. כמדיניות, המדינה מפסיקה לנהל את החברה על בסיס קריטריונים דתיים ומרחיבה את סמכותה לתחומים שקודם נשלטו בידי מוסדות דתיים. מוסדית, מוסדות הדת מאבדים את מעמדם הייחודי כקבוצות אינטרס או תנועות פוליטיות כאשר סדר היום הפוליטי כולל יותר ויותר צרכים ובעיות נטולי תוכן דתי. ולבסוף, אידיאולוגית, מערכות הערכים והאמונה המניעים את המערכת הפוליטית אינם מוגדרים יותר במושגים דתיים (Moyser, 1991: 14-15). שינויים אלה, במקום בו קרו, מצטברים יחד כדי להפוך את המבנה הפוליטי לחילוני ודמוקרטי המחייב, מחד, את סדר היום הדתי לכללים דמוקרטיים, ומאידך, את הבירוקרטיות לפעול על פי כללים שאינם נדרשים לאישור דתי (Safran, 2003; Bruce, 2003). כך, לכאורה, הופכת הפוליטיקה לזירה חילונית, והסיכוי למחלוקות דתיות מצטמצם כאשר סדר היום הדתי עצמו, במידה והוא קיים, מקודם באמצעים דמוקרטיים של שכנוע וקבוצות אינטרס (Safran, 2003).

אולם, למרות השינויים שתוארו, הגבולות בין ה"דתי" ל"פוליטי" נותרו נזילים ומעמדה של הדת נותר בעל משמעות. מדינות רבות חורגות מנוסחת ההפרדה הנוקשה בין דת ומדינה, חריגה המתבטאת בהענקת מעמד רשמי לדת, מתן עדיפות לדת אחת או יותר על פני אחרות, הטלת מגבלות על פעילות דתית, מימון של פעילות דתית או חקיקה הנוגעת במישרין או בעקיפין לדת (Fox, 2008). מעורבותה של המדינה יכולה לנוע בין ויסות נוקשה המאפשר קיומה של דת אחת לבין פלורליזם מוחלט המאפשר לדתות להתחרות זו בזו על ליבם של המאמינים.    מוסדות דתיים, מצדם, לעיתים אוחזים בסמכות לא פורמלית דרך הקשר בין זהויות דתיות ואתניות ובין דת לסדר פוליטי ומוסרי. הפוליטיקה, לפיכך, רחוקה מלהיות חילונית כאשר פעמים רבות הדת (או הדתות) ממשיכות להחזיק בכוח פוליטי, סדר היום אינו (רק) חילוני והערכים האידיאולוגים מושפעים במישרין או בעקיפין מהדת. כך, גם אם הדת הממוסדת איבדה חלק ניכר מהשפעתה ובעיקר את הסמכות העליונה והמוחלטת היא ממשיכה לא רק לצקת משמעות בחיים אישים אלא גם להיות כוח פוליטי משמעותי במדינות המוגדרות חילוניות. תחת כנפיה של המדינה החילונית והפלורליזם הדתי יכולה להתקיים סצינה דתית ערה בה דתות שונות מתחרות זו בזו על נשמות מאמינים או מגיעות להסכמות על כללי המשחק (Dobbbelaere, 2000: 26). לא פחות חשוב, הפלורליזם הדתי, בו אין לאף כנסיה מונופול, עשוי דווקא לחזק את כוחה של הדת כמסגרת ערכית-מוסרית בעלת השפעה חברתית ופוליטית לא מבוטלת. היחסים בין הדת ובין הסמכות הפוליטית נשארים אם כך רלוונטיים למחקר גם בתקופה הנוכחית.

תהליכי החילון והמאבק הדתי-חילוני מצאו את מקומם בסדר הפוליטי-מודרני של המדינה בה נקבעו גבולות הסמכות וכללי המשחק. סדר זה נידון לעיתים קרובות לאי יציבות ושינוי משלוש סיבות עיקריות. הראשונה, שנידונה בתת פרק זה, היא ההבדל והפער המתקיים לעיתים קרובות בין התהליך המוסדי "פורמאלי" של הפרדת דת ומדינה לבין המשמעויות החברתיות והאישיות והתהליכים הפחות פורמאליים בהן הדת ממשיכה להתקיים כמו גם השאיפות לתפוס מחדש את מקומה. השנייה, הכלכלה המודרנית, בה נדון בהמשך, חיזקה את תהליכי החילון אבל גם את המתח הדתי-חילוני ש"החזיר" את הדת לזירה הפוליטית. והשלישית, תהליכי הגלובליזציה, שבבסיסם תמורות כלכליות-חברתיות, העצימו (שוב) את תהליכי החילון אבל גם תהליכים נגדיים של הדתה.

בין חילוניות לחילון

סיפורה ההיסטורי של החילוניות המערבית, המסופר בידי חילונים, הוא סיפור ניצחונה של החירות שהסתיים בהסטת הדת אל המרחב הפרטי. מהלך זה, תוצאה של מאבק אידיאולוגי, הבטיח את עליונותה של המדינה הריבונית מזה, ואת חירויות הפרט מזה. החילון,  הוא סיפור של חופש וקידמה בו המדע, האמנויות והפוליטיקה משתחררים מעולה של הדת. החומה המפרידה בין הדת לפוליטיקה משמשת מגן לשוויון והחרות (Walzer, 1984) ומבטיחה חברה דמוקרטית, חופשית המחויבת לזכויות פרט, כבוד וסובלנות. הדמוקרטיה עצמה, כמו שמתאר זאת ג'ובאני סרטורי, היא תוצאה ישירה של החילון:

"החילון מתחולל כאשר ממלכת האל וממלכת הקיסר – הזירה של הדת והזירה של הפוליטיקה – נפרדות. כתוצאה מכך, הפוליטיקה איננה נשענת יותר על דת, היא מאבדת גם את הנוקשות הנובעת מהדת (דוגמטיות) ואת האינטנסיביות הכמו-דתית שלה. מסיטואציה זו צומחים התנאים לפוליטיקה מתונה יותר. הפוליטיקה, אני רוצה לומר, איננה הורגת יותר, איננה אירוע מלחמתי ופוליטיקה מתונה יותר הופכת למודוס אופרנדי של המדינה" (Sartori, 1995).

 

תיאור זה, המאומץ בחדווה בידי אלה המגדירים עצמם חילוניים, נוטה לבלבל בין החילון כתהליך לבין החילוניות כאידיאולוגיה, פרויקט פוליטי והשקפת עולם (Cox, 1965).

אימוץ הנראטיב של החילון כמאבק ליברלי מחמיץ את האפשרות שהחילון היה לעיתים גם תוצאה של שינויים כלכליים חברתיים וככזה התחולל באופן ללא תכנון ותוצאותיו היו במידה רבה בלתי צפויות (Wilson, 2001). אספקט זה של החילון – היותו תהליך לא מתוכנן ומנותק לעיתים מאידיאולוגיה – מבחין אותו מהחילוניות ומרכזי להבנת הכוחות המניעים את התהליך והתוצאות שלו. החילון, שינוי מוסדי הנמדד בשחיקתה של הסמכות הדתית, מתקדם לא רק דרך מאבק ערכי ליברלי אלא גם דרך בחירות אסטרטגיות של יזמים כלכליים ובחירות אינדיבידואליות המתוארות כ"פרקטיקות של חיי היום-יום" (Ben-Porat and Feniger, 2009). כך, פעילויות כלכליות, צרכניות או פנאי עשויות להתעלם מכללים דתיים או להפר סמכות דתית אבל ללא אימוץ זהות חילונית או מחויבות לפרויקט הפוליטי החילוני.

ליברליזם וסובלנות, התוצרים המצופים מתהליך החילון, אינם מובטחים מכיוון שגם האידיאולוגיה החילונית אינה מיקשה אחת ואינה זהה לאתוס או המיתוס המכונן שלה המעמיד אותה כהיפוכה של הדת. באתיקה החילונית והמוסדות החילוניים מתגלים שוב ושוב שורשיהם התיאולוגיים (ובמקרה הנוצרי, הכנסייתיים) והחילוניות המערבית קשורה במאפיינים הגנריים של התרבות הנוצרית יותר מכפי שחילוניים רבים היו מוכנים להודות (Connolly, 2000; Gorski and Alindordu, 2008). הפער שבין החילוניות כפרויקט פוליטי לבין אתוס הסובלנות הליברלית מתגלה לעיתים באותן תנועות לאומיות חילוניות המאמצות, במובלע או בגלוי, סמלים דתיים, וחשוב יותר, גבולות דתיים. תנועות אלו, בעיקר כשהן שקועות במאבקים לאומיים, נוטות להפגין מידה מועטה של ליברליזם וסובלנות ומחויבות מועטה לערכי חופש ושוויון. ה"דת האזרחית" המהווה תחליף עבור תנועות לאומיות מספקת להן תחושה של לכידות, סולידריות והסכמה ערכית מזכירה לעיתים את הדת הישנה כאשר הסמלים שלה טעונים בדימויים תנכיים וערכיה מוטמעים במוסר דתי (Christi and Dawson, 2007).

בין הלאומיות לאמונה הדתית קיים דמיון בתפיסות של גבולות, טוהר וסדר. דמיון זה יכול להיות המקור לתחרות אבל גם הבסיס להבנות והסכמות על שמירה על הגבולות ומניעת התנהגות חריגה או לא לויאלית. הפרויקט הלאומי-חילוני לעיתים קרובות אמביוולנטית ביחסו לדת ובהתאמה מסמן מחדש את הגבולות שסימנה קודם הדת או לחילופין מגייס את הדת לתת תוקף לגבולות שסימן. כאשר הלאומיות נשענת על אותם סמלים וערכים דתיים, כמו קדושת התא המשפחתי, ללא קשר למעמדה הנוכחי של הדת, הגבולות משתמרים ומחויבות לערכים ליברליים הופכת משנית לשימורם של הגבולות. החילוניות, ועוד יותר מכך החילון, יהיו קשורים בקשר רופף בלבד לפרויקט פוליטי ליברלי. בהתאמה, שחיקתה של הסמכות הדתית היא לעיתים קרובות חלקית בלבד כאשר הדת כנוכחת-נעלמת ממשיכה למלא תפקיד חברתי ופוליטי.

כל המיוחס והקבוע?: דת, כלכלה וחילון

הדיפרנציאציה של חברות מודרניות אפשרה צמיחה של תחומים עצמאיים בעלי הגיון משלהם, משוחררים ממוסדות ומנורמות דתיות (Casanova, 2006). חשובה במיוחד היא הרציונלית הפונקציונאלית של הכלכלה המודרנית (Dobbelaere, 1999) שהשתחררה ממגבלות דתיות שהצרו את צעדיה ומאוחר יותר גם מרבות מהמגבלות הפוליטיות. בשונה מהקפיטליזם המוקדם שמצא ברית בדת, בעיקר הפרוטסטנטית, הקפיטליזם המאוחר ניתק עצמו מברית זו וכלכלת השוק, שסירבה להכפיף עצמה לסדר הדתי, הפכה לכוח מחלן המערער את מעמדם של ההסדרים הישנים שבין דת ומדינה. הקפיטליזם, כפי שכתבו מרקס ואנגלס, היה כוח מהפכני שחתר תחת הסדר הקיים ואשר בפעולתו "כל המיוחס והקבוע-ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין" (מרקס ואנגלס, 1848).

מצבים בהם אין מגע בין דת וכלכלה הם מצבים מדומים או יוצאי דופן. התרחבותן של הדתות למעגלי החיים האנושיים וקביעת מערכת אמונות, נורמות ופרקטיקות מעלות באופן טבעי שאלות לגבי המגע עם ענייני כלכלה (כ"ץ, 1995). ומצד שני, כאשר הכלכלה מבקשת לקבוע נורמות וכללים משלה היא אינה יכולה להימנע ממגע עם דת דומיננטית. במצבים בהם נמנע העימות מציבה הדת מסגרות נאותות לפעולה כלכלית אשר אינן פוגעות בצרכים הכלכליים, מקובלות על השחקנים הכלכליים ואף משרתות את הפעולה הכלכלית עצמה. האתיקה הפרוטסטנטית של ובר הצביעה על השילוב האפשרי בין הדת ובין הכלכלה הקפיטליסטית. הפרוטסטנטיות, ובעיקר הקלוויניזם, לפי ובר הטיפה למחויבות לעבודה, לחריצות, יושר, חסכנות והשקעה נבונה לא לצרכים הדוניסטיים של העולם הזה אלא כחובה מוסרית של הפרט. "שהרי אם האל, שהפוריטאני רואה את אצבעו בכל מקרי החיים, מזמן לאחד מבחיריו סיכוי של רווח, בודאי יש לו כוונה בדבר, ועל כן חייב הנוצרי המאמין להיענות לקריאה ולקפוץ על ההזדמנות שבאה לידו" (ובר, עמ' 79-80). ברמת הפרט, כמו שובר עצמו ציין, לא מן הנמנע שאלו הדבקים בעקרונות הקפיטליזם יהיו הרחוקים ביותר מהכנסייה ומעקרונותיה אבל ההשפעה הכוללת החברתית של האתוס הקלוויניסטי היא התשתית המוסרית והחברתית לקפיטליזם המוקדם.

אולם, אם בתחילת הדרך נזקקה הפעילות הכלכלית החילונית לתשתית מוסרית דתית ולדת הייתה יכולת מסוימת להשית מגבלות על הפעילות הכלכלית, כאשר עמדה הכלכלה הקפיטליסטית על יסודות איתנים לא נזקקה עוד לתמיכת הדת ואף הכפיפה את הספירה הדתית עצמה להגיון הקפיטליסטי (Casanova, 1994: 23). ההדוניזם של הקפיטליזם המאוחר הכולל אתיקה של צרכנות, חירות מינית וחיקוי סטטוס עמדו בסתירה לערכים הישנים של חסכנות, חריצות וצניעות. "כללו של דבר", כתב ובר, "האסקזה הפרוטסטנטית הארצית [ה"תוך-עולמית"] פעלה במלוא כוחה נגד ההנאה הטבעית הפשוטה מן הרכוש; היא צמצמה את הצריכה, בייחוד צריכת מותרות" (ובר, עמ' 84). אולם, כבר ובר זיהה את זמניותו האפשרית של החיבור הזה כאשר הדת חותרת תחת עצמה ב"תהליך הסרת הקסם" בו הרציונאליות מכתיבה את סדר היום. "מאז יצאה האסקזה לשנות את העולם ולהגשים את חזונה בתוכו גבה והלכה שליטת נכסי החומר של העולם הזה על חיי בני האדם עד שהגיעה לעצמה שלא הייתה כמוה בדברי הימים. עתה פרחה רוחה – לשעה או לעולם, מי יודע?" (ובר, עמ' 90).

הקפיטליזם הפוריטני אשר בהשפעת הדת הטיף לצניעות וחסכנות הוחלף בקפיטליזם המודרני המנותק ממחויבויות דתיות ואשר במרכזו הצרכנות  הממלאת תפקיד מרכזי בהבניית הזהות האישית, משנה את תפיסת הזהות של הפרט ומטשטשת את הגבולות החברתיים המסורתיים (אילוז, 2002: 65). לצרכנות המודרנית, הסיבה והתוצאה של שינויים חברתיים רבים, השפעה ארוכה, מתמשכת ובעיקר שלילית על מעמדה של הדת בחיים הכלכליים והחברתיים. הולדתה של תרבות הצריכה במאה השמונה-עשרה ביטאה את עלייתו של צד הביקוש של המהפכה התעשייתית (McCracken, 1990: 4-5). הצמיחה הכלכלית התבטאה בהכנסה פנויה בידי קבוצות חדשות, מוצרים החדשים על המדפים ותהליכי שיווק שביקשו לפתות את הצרכנים החדשים לרכוש עוד ועוד מוצרים (Stearns, 2006: 28-9). הצריכה, סיפוק צרכים בסיסיים, הוחלפה בצרכנות, התרחבות של הרצונות והעצמת התשוקות (Bauman, 2007: 31) והחברה הפכה מושקעת יותר ויותר ברכישה ללא רגשות אשם של טובין שנועדו להנאה (Gabriel and Lang, 2006: 96).  את השינויים באופני הצריכה בקרב הבורגנות ואלה השואפים להסתפח אליה במאה ה-19 תיאר אמיל זולה ברומן "גן עדן לאישה" שבמרכזו חנות הכל-בו הגדולה הפריזאית, "הקתדרלה של המסחר המודרני", הכובשת את מקומה על חשבונן של החנויות הקטנות, כמו הקניונים של ימינו. אוקטב מורה, בעל החנות המייצג את היזמות המודרנית מסביר למשקיע פוטנציאלי את עקרון הפעולה "כשיודעים למכור, מוכרים מה שרוצים! כאן טמון הניצחון שלנו." הניצחון של היזם הכלכלי, אצל זולה, הוא כיבוש נפשה של האישה-צרכנית הנמשכת חסרת אונים כמעט אל חנות הכל-בו הנוצצת.

"והוא היה זה ששלט בהן כך, הוא זה שהחזיק אותן נתונות לרחמיו, על ידי כך שערם סחורות בלי הרף, הוריד את המחירים ומיסד את ההחזרים, נהג אבירות והפעיל פרסומות. הוא כבש את האמהות עצמן, ושלט בכולן באכזריות של רודן, שגחמותיו הורסות משפחות. יצירתו הקימה דת חדשה: את מקום הכנסיות, שהאמונה הרופסת נטשה אותן מעט מעט, תפס עכשיו הבזאר שלו, שהתנחל בנשמות המרוקנות. נשים באו לבלות אצלו את שעותיהן הפנויות, שעות הסמרמורת והדאגה שפעם היו מעבירות אותן בתוככי כנסייה" (עמ' 423).

 

הצרכנות, לה היו שותפים גברים ונשים, התרחבה מהאצולה אל הבורגנות החדשה ואחר כך גם למעמד הפועלים שביקש לממש את תשוקותיו ולחקות את המעמדות הגבוהים דרך צריכת מוצרים חדשים. ככל שהתרחב ההיצע של הסחורות, התרחבו גם הרצונות והתשוקות אשר הפכו את מה שנתפס לפנים כמותרות לצרכים. הצרכנות התפשטה בהדרגה לתחומים אחרים של החיים, פעילות הפנאי, החגים, החלפת המתנות, גידול הילדים ואפילו חיי הרגש הוכפפו לתרבות הצריכה (Stearns, 2006: 51-3). אנשים בחברת הצריכה החדשה עמדו מול היצע שביקש לספק לא רק את צרכיהם אלא גם את תשוקותיהם, ובמהרה לא ניתן היה עוד להבדיל בין צרכים לתשוקות (Miles, 1998: 7).

דניאל בל (1976) עמד על הסתירות המתהוות בין המשמעת, הרציונאליות והסגפנות של תהליך הייצור הקפיטליסטי לבין ההדוניזם הבזבזני של הצריכה שהוא מקדם, סתירות אלה הפכו בולטות עוד יותר בקפיטליזם הגלובלי של ימינו. "קניות", כתב בנג'מין ברבר, "אינן מגלות סובלנות כלפי חוקים מוסרניים, בין שהם מוכתבים על ידי סגירת פאבים פטרנליסטית בריטית, שמירת שבת יהודית אורתודוכסית, או אי מכירת אלכוהול בימי ראשון במסצ'וסטס הפוריטנית" (2005: 55). אל התחרות שמציבים לדת מוסדות חילוניים של המדינה, דתות חדשות, מהגרים וקבוצות דתיות אחרות או אידיאולוגיות חילוניות מצטרפים אתגרים חדשים-ישנים של חברת הצריכה. אתגר זה אינו חדש מכיוון שהצרכנות המודרנית הופיעה לפחות מאה שנה לפני הגלובליזציה בת ימינו (כמו שמתאר אמיל זולה שצוטט קודם). אולם תהליכים אלה, כחלק מהגלובליזציה, הועצמו והתרחבו דרך אופני הייצור והצריכה שהפכו גלובליים בעצמם. התחזקותה של תרבות גלובלית הבנויה על הסחרה (קומודיפיקציה) וצריכה (Evans and Kelly, 2002, Tomlinson, 1999) מתווכת דרך פעולתן של חברות רב-לאומית הפרושות ברחבי העולם ותופסות חלק נכבד מתהליכי הייצור, הפרסום והשיווק של מוצרים, לעיתים תוך התעלמות ממנהגים ומגבלות "מקומיות." עבור צרכנים ברחבי העולם הגלובליזציה זוכה לממד מוחשי דרך המוצרים המוכרים והסטנדרטים ההופכים לסמלי תרבות גלובליים וצריכתם לחוויה גלובלית. מוצרים אלה אמנם מקבלים פרשנות שונה והשפעתם איננה חד ממדית, ולעיתים אף מעוררים התנגדות, אבל הם מעצבים מחדש דפוסי פנאי ותרבות מקומית.

הכלכלה הגלובאלית מציעה מגוון מפתה של וצריכה שנועדה להנאה, לא להישרדות או סיפוק צרכים חיוניים, המשוחררת מרגשות אשם ומוכוונת ל"חיים הטובים" (Gabriel and Lang, 2006: 96). ב"גן העדן הצרכני" (Turner, 1990) עיקרון העונג ההדוניסטי מכוון את האזרח-צרכן אל הנוחות וסיפוק הצרכים המידיים, והרחק מהדילמות והמחויבויות המוסריות העלולות לפגוע בזכות לעונג. "המציאות, כפי שהצרכן חווה אותה, היא המרדף אחרי ההנאה. החופש הוא הבחירה בין סיפוק גדול וקטן יותר והרציונאליות היא הבחירה של הראשון על פני השני" (Bauman, 1992: 50). במציאות זו, בה הצרכנות מכתיבה אורח חיים, ניתן לצפות כי המחויבות הדתית, או כל מחויבות אחרת, תצטמצם וההשתתפות הדתית, אם תתקיים, תהיה שטחית, זמנית, ללא תחושת אשמה או מחויבות או אף תתבטל כליל אם הדרישה הדתית תהפוך חוצצת בין הצרכן לעקרון העונג. אולם, חלק מהדתות והמוסדות דתיים עשויים להסתגל למציאות החדשה, להפוך את עצמם ל"סחורות גלובליות" ולצבור קהל מאמינים חדש.

גלובליזציה: כללי המשחק החדשים

היחסים המורכבים בין מדינה, כלכלה ותהליכי החילון בשני העשורים האחרונים מתחוללים בתוך שינויים רחבים יותר של הגלובליזציה. הגלובליזציה שהפכה חלק מרכזי בחיי היום-יום משפיעה (בצורות וברמות שונות) על כל מרכיביה של המציאות החברתית (Archer, 1990). ניתן לנסות ולהגדיר את הגלובליזציה כ"תהליך או סדרת תהליכים המכילים שינוי בארגון המרחבי של יחסים חברתיים וחליפין – שניתן לאמוד אותם במונחים של עוצמה, היקף, מהירות והשפעה – היוצרים תנועות חוצות גבולות, רשתות של פעילות והפעלת עצמה" (Held et al, 1999). הגלובליזציה מתבטאת בסדרה של שינויים כלכליים-פוליטיים שבמרכזם ניתוקם של שווקים משליטה פוליטית לטובת סדר ניאו-ליברלי וכלכלת שוק, שינוי של מבנים הירארכיים ופתיחתם של גבולות המדינה לתנועות של הון, ידע, סחורות ובני אדם המטשטשים את ריבונותה הטריטוריאלית של המדינה. לצד אלו הרואים בגלובליזציה תהליך משחרר של קידמה והזדמנויות חדשות ישנם מי שרואים בה תהליך המאיים על קהילות, זהויות וזכויות הקשורות במדינת הלאום.

מוסדות דתיים והסדרים מוסדיים של דת ומדינה הם קורבנות פוטנציאליים של הגלובליזציה ככלל ושל כלכלת הצריכה הגלובלית בפרט. התרבות הגלובלית, שהעצימה ייצור וצריכה, מציעה מגוון מפתה של סחורות אשר רבות מהן מיוצרות ומשווקות בידי חברות רב-לאומיות האדישות לרגישויות ומגבלות "מקומיות." בצד הביקוש, תרבות הצריכה הגלובלית מייצרת עוד ועוד צרכנים חדשים עם תשוקות חדשות (המתוארות כצרכים) שעשויות להתנגש עם נורמות וכללים דתיים. ימי המנוחה, לדוגמא (ראה פרק 6), תחת לחצים של בעלי עסקים וקונים, עשויים להפוך לימים המוקדשים לקניות במקום לתפילה ופעילות דתית. אבל, למרות עצמתה, הגלובליזציה איננה (רק) תהליך חילון מובהק (המובל בידי תרבות הצריכה) השוחק את מעמדה של הדת ושל קהילות המאורגנות סביב זהות דתית, אלא עשוי דווקא להעצים את משמעותה של הדת ולהעניק מוטיבציות וכלים לפעולה למוסדות דתיים. לצד הצמיחה הכלכלית וההתייעלות המזוהה עם הגלובליזציה קווי השסע המפרידים בין מעמדות כלכליים-חברתיים בתוך מדינות ובין מדינות עשירות ועניות הופכים חדים יותר, ובהתאמה מתחזקת אי שביעות הרצון והמחאה. מעבר לכך,  לזהות הקשורה למדינה ולטריטוריה ולדת ישנה עדיין משמעות לגבי רוב האנשים המחוברים אל הקהילה הלאומית מסיבות רגשיות-סנטימנטליות וחומריות-אינטרסנטיות וזהויות אלה, יחד עם זהויות ומוסדות דתיים המכוננים אותן, עשויות להתחזק כחלק מההתנגדות ה"מקומית" לתהליכי השינוי.

הגלובליזציה עצמה, כפי שמסביר Appadurai (1990) היא תהליך מורכב של תנועות שונות ומופרדות (disjunctured) של הון, כוח עבודה ותרבות שאינן מתואמות ומאחדות ואינן מעצבות את המציאות כולה לכדי תבנית אחידה של זהות והתנהגות (Mittleman, 2000). הגלובליזציה, ובעיקר הכוחות הכלכליים שבה, היא מחד כוח מחלן בפוטנציה המייצר אתגרים שונים לסמכות הדתית. אבל, מאידך, הגלובליזציה גם מייצרת מוטיבציות ואפשרויות חדשות לסוכנים וארגונים דתיים להתארגן ולהשתמש בכלים חדשים כדי להגיע אל מאמינים, או לעצב זהויות דתיות חדשות המבוססות על חיבורים בין אמונות ופרקטיקות שנתפסו עד כה כבלתי אפשריים (Hunt, 2005: 34-5). ההזדמנויות החדשות שנפתחו עבור הדתות בעולם הגלובלי אינן בהכרח קשורות בהסתגלות שלווה למציאות הגלובלית, בתצורות דתיות המותאמות לעידן הניאו-ליברלי ובהתפתחות פלורליזם דתי החי בשלום לצד זהויות אחרות. לעיתים, המתח שבין השקפות העולם הדתיות והחילוניות, וסירובה של הדת לסגת מהמרחב הציבורי, מולידים קונפליקטים חדים בין הממסד הדתי ואורח החיים החילוני, או להיפך.

הדת איננה רק מסתגלת לעולם הגלובלי דרך הגדרתה מחדש במופעים ידידותיים וקלים לעיכול אלא לעיתים מציבה התנגדות של ממש לתהליך הגלובליזציה. ההתנגדות לגלובליזציה לובשת לעיתים גם אופי דתי כאשר קבוצות המתוארות לעיתים קרובות כ"פונדמנטליסטיות" נלחמות להגן על זהותן ואופי חייהן. חוסר שביעות הרצון התרבותי, הקשור לפגיעה בזהות וערכים הקשורים בה, מתחבר לעיתים גם למחאה מעמדית כאשר התהליכים הכלכליים הלא שוויוניים הקשורים בגלובליזציה הופכים את הדת למסמן של התנגדות למה שנתפס כאימפריאליזם מערבי. בנג'מין ברבר (Barber, 2005) מתאר מהלך זה כמאבק בין "עולם המק" החילוני והמודרני ובין "עולם הג'יהאד" הדוחה את השינויים ומבקש להחזיר עטרה ליושנה. הגלובליזציה, לדבריו, איננה לינארית אלא דיאלקטית: "קדמה נעה בצעדים שלעיתים מנתרים לאחור. במבוך הפתלתול של ההיסטוריה, הג'יהאד לא רק מתמרד נגד מק-עולם אלא גם מדרבן אותו, ואילו מק-עולם לא רק מסכן את הג'יהאד אלא גם מכוננו מחדש ומחזקו. הם יוצרים את הניגודים ביניהם וגם זקוקים זה לזה" (ברבר, 2005:42).

משבר המודרניות ולעיתים האכזבה מהמדינה החילונית והקדמה הם שורשיו של חיפוש המשמעות והאותנטיות, אותה מוצאים לעיתים קרובות בדת, כמו גם התחושה של קהילתיות וסולידאריות. התעצמותה הגלובלית של הדת מורגשת לא רק במדינות עניות ולא יציבות כמו אפגניסטן או סומליה אלא גם במדינות עשירות כמו ערב הסעודית, מדינות בתהליכי התפתחות מואצים כמו קוריאה או הפיליפינים וגם במדינות בהן מתקיימת הפרדה ממוסדת בין דת ומדינה, כמו ארצות הברית, לדת נותר תפקיד מרכזי בחיים החברתיים והפוליטיים (Thomas, 1995: 27). מגמות חילוניות, ליברליות או צרכניות, דתות חדשות ודתות ממוסדות נאבקות זו בזו על השפעה ושליטה במרחב הציבורי ובמוסדות המדינה. היחלשותה הפונקציונאלית של המדינה בעידן הגלובאלי, איננה בהכרח מקבילה לירידה בחשיבותה התרבותית והפסיכולוגית ולהיותה עקרון מארגן של זהות (McGrew, 1992), והיא ממשיכה להוות זירת מאבק, גם אם האמצעים וחלק מהמשמעויות השתנו.

מדינות רבות נדרשות להגדיר עצמן מחדש, ואת כללי המשחק, אל מול הגירה והתעוררות של זהויות חדשות וישנות, לאומיות ודתיות, המערערות על סמכותה של המדינה ואחדות הזהות הלאומית באמצעות דרישות לשוויון והכרה. דרישות אלו, של קבוצות מהגרים חדשות או ותיקות מערערות על ההסדרים המוסדיים הנתפסים כפוגעים במיעוט תרבותי או מונעים ממנו את זכויותיו Tiryakian, 2004)) ותובעות לאפשר להן השתלבות ללא טמיעה (Koopmans and Statham, 1999; Soysal, 1998). קבוצות אלה עשויות לערער גם על ההסדרים הקיימים של דת ומדינה בעיקר בכל הנוגע לבלעדיות של דת או כנסייה אחת ושל כללים דתיים מגבילים. כך, המיסוד של מהגרים מוסלמים באירופה או צפון אמריקה (Beyer, 1999) מעלה תביעות דתיות חדשות להכרה במעמדן. לחילופין, מהגרים מברית המועצות לשעבר בישראל (כפי שיידון בהמשך) מעלים דווקא תביעות "חילוניות." זהות דתית, כמו זהויות "ישנות" אחרות – אתניות, לאומיות או מעמד – ממשיכה להיות משמעותית עבור רבים (Gans, 1994; Mitchel, 2006) ודתות מאורגנות ממשיכות להיאבק כדי לשמר או לחזק את מעמדן (Thomas, 2005: 27).

במקומות רבים, ובניגוד לתחזיות של תזת החילון, סירבה הדת לקבל את דחיקתה מחוץ לחיים הציבוריים אל הספירה הפרטית. קבוצות וארגונים דתיים לקחו לעצמם תפקידים חברתיים ופוליטיים, דרשו להכניס שיקולים דתיים, מוסריים ואחרים, אל המדיניות הציבורית ותהליכי קבלת ההחלטות (Casanova, 1994: 5-6; Shup and Hadden, 1989). דתות ומוסדות דתיים נאבקים לא רק על האינטרסים ה"מסורתיים" אלא גם "משתתפות במאבקים להגדיר ולעצב את הגבולות בין הספירה הציבורית לפרטית…בין חוק ומוסר, בין פרט וחברה, בין משפחה, חברה אזרחית ומדינה…(Casanova, 1994: 6). בשלהי המאה העשרים התחלפה הציפייה להיעלמותה של הדת מחשש למלחמת תרבות בין-דתית או בין הדת לחילוניות (Hunter, 1991: 42-44). המתח בין מערכות ערכים, עקרונות ואידיאלים המגדירים זהויות ואינם מאפשרים פשרות פרגמטיות מאיים על קיומה של הדמוקרטיה (שם). אולם, למרות המאבקים במדינות דמוקרטיות סביב שאלות דתיות, מלחמת תרבות לרוב נמנעת בגלל אמביוולנטיות של רבים בנוגע לשאלות דתיות, נושאים אחרים עליהם ישנה הסכמה ואינטרס משותף והעובדה שהחילון הוא תוצר לא רק של אידיאולוגיה ליברלית ומחויבות פוליטית אלא גם של שינויים כלכליים ותרבות צריכה. לא מן הנמנע שתרבות הצריכה תתנגש עם מגבלות דתיות אבל מכיוון שהיא מתבססת על נוחות וסיפוק מידי יש ספק האם היא מכילה את המחויבות הפוליטית הדרושה למלחמת תרבות. עם זאת, גם ללא מלחמת תרבות, המתח הדתי-חילוני צפוי להמשיך ולהתגבר בין אם תוצאה של התנגדות דתית לתרבות הצריכה הגלובלית או ממאבקים של חילונים לחופש מדת. מאבקים אלה מערערים על ההסדרים הקיימים והמוסדות – המתווכים בין דת ומדינה – מתקשים להכיל את התביעות החדשות.

יזמים חילונים

הגלובליזציה והשינויים הכרוכים בתהליך יוצרים תמריצים והזדמנויות לאתגר את ההסדרים הקיימים אבל החילון – המוגדר כאן כשינוי מוסדי – לא יכול להתחולל ללא סוכנים ויזמים, גם אם אלה אינם מגדירים עצמם חילונים או בעלי סדר יום פוליטי-חילוני. בעוד יזמים כלכליים מחפשים הזדמנויות לרווח הבנת המניעים והאסטרטגיות של יזמים פוליטיים מצריכה פונקציית תועלת מורכבת יותר הקשורה בסדר יום פוליטי, סטאטוס, מדיניות ואידיאולוגיה (Schneider and Teske, 1992). יזמים פוליטיים הם "אינדיבידואלים שלפעולותיהם השפעה המחוללת שינוי בפוליטיקה, במדיניות ובמוסדות" באמצעות שימוש במשאבים ובמומחיות פוליטית כדי לכוון את השינוי הרצוי (Sheingate, 2003). יזמים פוליטיים יכולים לבוא מתוך המערכת הפוליטית (פוליטיקאים או בירוקרטים) או מחוץ למערכת (תנועות חברתיות או לוביסטים), כאשר בשני המקרים הם מכוונים לשינוי הסטאטוס-קוו הפוליטי (Meydani, 2010).  בהתאמה, מחקר היזמות הפוליטית מתמקד בקביעת סדר יום, שיקולי עלות-תועלת, מניפולציה אסטרטגית, והצלחה הנמדדת ביכולת לחולל שינוי. יכולתם של יזמים לקדם שינוי תלויה במשאבים שברשותם, הסביבה בה הם פועלים, וכפועל יוצא, השפעתם על פוליטיקאים והציבור. המשמעות הכוללת איננה רק ה"איך" – הדרך בה יזמים (חילוניים במקרה שלנו) פועלים לקדם את סדר היום שלהם – אלא גם ה"מתי", חלון ההזדמנויות שנוצר בו יכולים קבוצות ושחקנים פוליטיים לפעול לשינוי מוסדי (Tarrow, 1993).

את היזמים הפוליטיים בהם דן ספר זה מניעות מוטיבציות שונות והם בוחרים באסטרטגיות המכוונות לפתור מה שהם מזהים כבעיות חברתיות או לקדם אינטרסים כלכליים או פוליטיים המוגבלים בידי החוקים הקיימים. יזמים חילונים מוגדרים כאן כיזמים המציעים שירותים או מוצרים אשר (במתכוון או שלא במתכוון) קוראים תיגר על הסדרי דת ומדינה קיימים. בין האינטרסים, האידיאולוגיות, המחויבויות והאסטרטגיות מתקיים לעיתים קשר רופף בלבד, למעט קריאת התיגר על מעמדה המוסדי של הדת. היזמים מוגדרים כאן דרך פעולותיהם ולא הזהות או המטרות המוצהרות שלהם, חלקם אינם מגדירים עצמם חילונים או את מטרותיהם כחילון אבל הם חלק מתהליך החילון בשל המשמעות של פעולותיהם. החלוקה המקובלת ליזמים כלכלים שמניעיהם רווח כלכלי ויזמים אידיאולוגים המחויבים למטרות פוליטית, כפי שיראה המחקר בפרקים הבאים, לעיתים קרובות קורסת כאשר מחד, יזמים כלכליים הנלחמים במגבלות דתיות משתמשים בשיח הזכויות הליברליות כדי להצדיק את תביעותיהם ומאידך, מאבקים אידיאולוגים משתמשים בטקטיקות ואמצעים כלכליים כדי לקדם את מטרותיהם.

הקטגוריה של "יזמים חילונים" מתרחבת כאן כדי לכלול אינדיבידואלים וקבוצות אשר בבחירות ובפעולות שלהם מערערים על (ואת) הסמכות הדתית. השימוש במילה "פעולות" איננו מקרי מכיוון שהיזמים שונים זה מזה בהשקפת עולמם ובמטרות שהם מבקשים לקדם. היזמים, מסיבות שונות, מגיבים להזדמנויות חדשות לשנות את כללי המשחק או להגדיל רווחים. פעולות אלה כוללות מאבקים בזירה הפוליטית הפורמאלית, שם יזמים "אידיאולוגים" מבקשים לשנות את כללי המשחק, אבל גם פעולות בזירות אחרות בהן החלטות יום-יומיות "פרקטיות", אינטרסים פרטיקולריים ויוזמות אידאולוגיות שונות מאתגרים את המיסוד הקיים. גם כאן, החלוקה בין ערוצים פוליטיים פורמאליים ולא-פורמאליים היא לעיתים נוקשה מדי, כאשר יזמים חילונים (ודתיים) המזהים את משבר המשילות מעבירים את מוקד המאבק מהזירה הפוליטית הפורמאלית (הנתפסת לא אפקטיבית), אל ערוצים אחרים של פעולה פוליטית. אבל, הזירה הפוליטית ממשיכה להיות חלק מהמאבק כאשר כללי המשחק – חוקים ואכיפתם – מעודדם, מאפשרים או מונעים פעולה פוליטית.

גלובליזציה ומשילות: הפוליטיקה החדשה

המחקר של דת ופוליטיקה בישראל התמקד עד כה בזירה הפוליטית הפורמאלית בה דתיים וחילוניים נאבקים על חלוקת משאבים ואופי המרחב הציבורי באמצעות חקיקה. בזירה זו "דתי" ו"חילוני" מתייחס למפלגות הפוליטיות, לסדר יום ולאידיאולוגיות המנחות אותם. בהתאמה, כאשר נושאים דתיים או חילוניים הופכים להיות "פוליטיים" הם חלק ממאבק על המרחב הציבורי והטוב המשותף, וכאשר הם הופכים "א-פוליטיים" הם עוברים מהציבורי והפוליטי אל הספירה הפרטית ונתונים לבחירה אישית. חלוקה או תיאור זה מחמיצים שתי התפתחויות חשובות שהוזכרו קודם. ראשית, חילון הוא לעיתים תוצאה של בחירות אישיות שהן חלק מהפרקטיקות של חיי היום-יום, בחירות המנותקות מסדר יום פוליטי ומחויבות פוליטית, אך במצטבר יש להן השפעה ציבורית ופוליטית. ושנית, חולשה תפקודית של המדינה הקשורה בגלובליזציה המתבטאת, מחד, בשחיקת הדומיננטיות של הפעילות הפוליטית הקונוונציונאלית, ומאידך, בערוצים חדשים של פעולה פוליטית. תהליך החילון, בשל כך, מתחולל דרך צירופים שונים של בחירות לא מתואמות ולא אידיאולוגיות של אזרחים-צרכנים ודרך ערוצי השפעה העוקפים את הפוליטיקה הפרלמנטרית המוכרת.

ראייה רחבה יותר של הפוליטיקה כוללת אינטראקציות, משא ומתן, שיתופי פעולה והתנגדויות שאינם יכולים להצטמצם למדינה ומוסדותיה (Migdal, 2001: 15). הבנת הפוליטיקה ושינוי פוליטי מצריכה איפוא מבט רחב יותר שיכלול בפעולה הפוליטית לא רק את המוצהר והגלוי ולא רק את המגע הישיר עם השלטון והאליטות הפוליטיות (Singerman, 1995: 14). הרחבת ה"פוליטי" נדרשת כדי לתפוס שינויים חברתיים בעידן בו ערוצים מסורתיים של פוליטיקה מאבדים את מעמדם ועתידה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית מעורפל. חוסר אמון גובר בפוליטיקה ובפוליטיקאים נמצא בדמוקרטיות רבות בשלהי המאה העשרים (Arian et al, 2008; Boggs, 2000), המשתקף בנסיגה של אזרחים מחברות במפלגות ובירידה כללית במעורבות פוליטית (Dalton, 2004). האמון בממשלות ונציגים פוליטיים ושביעות הרצון של אזרחים מתפקודם נמצאים בירידה (Dalton, 2004; Norris, 1999; Nye, 1997), תחושות של ניכור ממוסדות פוליטיים  ומנהיגים פוליטיים מתחזקות (Diamond and Gunther, 2001) ואחוזי הצבעה בבחירות בירידה (Hay, 2007; Pharr and Putnam, 2000). הירידה באמון בממשלות ופוליטיקאים שוחקת את היכולת למשול (Pierre, 2000), שחיקה התורמת לירידה נוספת באמון בממשלות.

חוקרים מצביעים על השחיקה של המקורות המסורתיים של העצמה הפוליטית המתבטאים בחולשת המדינה המאותגרת על ידי כוחות השוק, אתניות והתארגנויות פוליטיות מקומיות ואזוריות (Pierre, 2000) ומתארים את המדינה כ"חלולה" (Cerny, 1997) או "פגומה" (Strange, 1995). תיאורים אלו מצביעים על משבר משילות בו מתקשות ממשלות דמוקרטיות להפעיל את סמכותן בקבלת החלטות ויישומן. בעוד שבעבר זוהתה המשילות עם הממשלה והמוסדות הפוליטיים ועם מדינת הלאום כמקור לגיטימציה, הרי שהיום המוסדות הפוליטיים איבדו את המונופול שלהם על המשילות (Pierre, 2000) לטובת מוסדות ושחקנים חדשים. משבר המשילות מתבטא בין השאר בצמיחתה של "אנטי פוליטיקה" ה"מתמצה בסלידה גוברת מהמערכת הפוליטית הממוסדת ומהעיסוק בפוליטיקה ובדה-לגיטימציה של שניהם" (אריאן ואחרים, 2008: 65). מהפוליטיקה, על פי החוקר האמריקני קרל בוגס, "נשללו…כל איכויות החזון, הנאצלות והיכולת לחולל שינוי, אשר זה לא מכבר יוחסו לתנועות ההמונים של שנות השישים והשבעים" (אצל אריאן, שם). האנטי פוליטיקה מתבטאת בירידה בשיעורי ההצבעה בבחירות, מהימנעות אנשים בעלי איכויות להתחרות על תפקידים פוליטיים ובאמון פוחת או זלזול גלוי בממלאי תפקידים פוליטיים (שם).

אולם, הירידה במעמדה של הפוליטיקה הפורמאלית אינו בהכרח שווה ערך לאדישות פוליטית ולירידת משמעותה של הפוליטיקה. כאשר מדינות מאבדות את השליטה על ההקצאה הסמכותית של הערכים בחברה, אזרחים מבקשים זירות חדשות להשתתפות והשפעה (Stolle, Hooghe and Michelleti, 2005). החוקרים העוסקים בתחום, כותב הסוציולוג הגרמני אולריך בק, נוטים לחפש את הפוליטיקה ב"מקום הלא נכון" – הזירה הפורמאלית – כאשר הפוליטיקה "האמיתית" מצויה במקומות אחרים (Beck, 1997). כך, מחאה ואי שביעות רצון כמו גם שאיפות לחולל שינוי מבטאים עצמם בערוצים שלעיתים אינם מוגדרים פוליטיים. מחד, טוען בק, "מתפתחת ריקנות של המוסדות הפוליטיים", ומאידך "מתחולל רנסננס לא מוסדי של הפוליטי" (Beck, 1994: 17). האמון היורד בממשלות, חוסר שביעות הרצון מהמצב הקיים ותחושה שהערוצים הרגילים של השפעה באמצעות הצבעה בבחירות ופניה ישירה לנציגי הציבור אינם מביאים תוצאות, מביאות לעיתים אזרחים פעילים לערוצי השפעה אחרים. הציפיה למצוא את ההתרחשות הפוליטית בערוצים הממוסדים, והאכזבה מחולשתם של מוסדות אלה, מתעלמת, אליבא ד'בק, משתי התפתחויות חשובות. ראשית, אי המוביליות של הפוליטיקה הממוסדת יכולה להיות מלווה במוביליות של סוכנים אחרים הפועלים מחוץ לפוליטיקה הממוסדת. ושנית, שה"פוליטי" פורץ החוצה מהמסגרות וההיררכיות. ולפיכך "אנחנו מחפשים את הפוליטי במקומות הלא נכונים, בקומות הלא נכונות ובעמודי העיתונים הלא נכונים" (שם, עמ' 17). המבט, מציע בק, צריך להיות מופנה אל ה"תת-פוליטי" (sub-politics), או הפוליטיקה החדשה הפועלת מחוץ לזו הממוסדת. "ייתכן שהפוליטי האמיתי נעלם מהמערכת הפוליטית ומופיע מחדש, שונה ומוכלל, בצורה שנדרשת לפרשנות ופיתוח כתת פוליטיקה" (Beck, 1997).

התת-פוליטיקה מובחנת מהפוליטיקה ראשית בהופעתם של סוכנים חדשים חיצוניים למערכת ושנית, בכך שלא רק קבוצות אלא גם פרטים מתחרים על העצמה הפוליטית. התת-פוליטיקה משמעותה עיצוב החברה מ"למטה" תוך ניצול הזדמנויות חדשות לקול פוליטי וחלק בארגונה מחדש של החברה. פרקטיקות של תת-פוליטיקה יכולות להימצא בסופרמרקטים, בבתי הספר, במדיה או ברחוב (Beck, 1997), בכל מקום בו אזרחים מבקשים למלא את הריק הפוליטי ולקחת אחריות (Holzer and Sorensen, 2001) על נושאים שונים החוצים את ההפרדה בין הפרטי לציבורי. כפי שמסביר זאת בק: "תת הפוליטיקה משחררת את הפוליטיקה באמצעות שינוי הכללים והגבולות של הפוליטי כך שהוא הופך פתוח יותר ומושפע מקשרים חדשים – נתון למשא ומתן ואולי מעוצב מחדש" (Beck, 1999: 39-40).

הפוליטיקה, אם כן, לא איבדה מחשיבותה בכל הנוגע למצוקות, דרישות ושאיפות להשפיע, אבל התרחבה מחוץ לזירה הפורמאלית. "אם לא ניתן לבטוח בפוליטיקאים שיהיה קשובים לרצונות הציבור או שיפעלו ביושר לקדם אותם אזי אזרחים מעורבים חייבים להיות מעורב באופן ישיר לבטא את האינטרסים שלהם" (Dalton, 2003: 186). אל הריק (ואקום) שמשאירה הפוליטיקה הפורמאלית נכנסים יזמים המזהים מצב של משבר ושינוי אמונות בקרב הציבור או אי הלימה בין המערכת הערכית [הרצוי] למערכת החברתית [המצוי] (מידני, 2004). החיבור בין ההגדרה המסורתית של היזמים הפוליטיים ובין המציאות המשתנה והתנאים החדשים מצביע על סוגים חדשים של יזמות. ראשית, יזמים פוליטיים עשויים לבחור בהפניית עורף למסגרות הקיימות לטובת אלטרנטיבות תת-פוליטיות. ושנית, יזמים הפועלים ללא מטרה פוליטית מוגדרת עשויים להשפיע פוליטית, בין אם התכוונו לכך ובין אם לאו. את הפעולות הפוליטיות מחוץ לזירה הפורמאלית ניתן לתאר גם כ"פוליטיקה אלטרנטיבית (Lehman-Wilzig, 1991). כאשר המערכת הפוליטית איננה רוצה או אינה מסוגלת לספק את השירות הנדרש בידי הציבור, מערכות חברתיות וכלכליות אלטרנטיביות עשויות להיווצר ה"עוקפות" את המערכת המסורתית של מוסדות ציבוריים ומחייבות את המערכת הפוליטית להכיר בשינוי אחרי שכבר התחולל (Mizrahi and Meydani, 2003). הריק הפוליטי, לפיכך, פותח מרחבים וערוצים פוליטיים חדשים עבור יזמים המבקשים לחולל שינוי שהם מאמינים כי ייטיב עימם, עם הקבוצה שהם מייצגים או עם החברה כולה.

את הגדרת הפוליטי אבקש להמשיך ולהרחיב לטובת הדיון בהמשך ולקחת בחשבון שתי אפשרויות נוספות. הראשונה, פעולות של קבוצות שונות בעלות מטרות ואידיאולוגיות סותרות יכולות, ללא תכנון או הכוונה, לחולל שינוי של הסדרים ומוסדות קיימים או לערער על מעמדן. והשנייה, התת-פוליטיקה והפוליטיקה האלטרנטיבית מתארות, כל אחת בדרכה, פעולה מתוכננת ומודעת של יזמים וקבוצות המבקשים (מסיבות שונות) לשנות את כללי המשחק. אולם, הפוליטיקה מורכבת גם מבחירות אינדיבידואליות הקשורות בחיי היום-יום, מנותקות מאידיאולוגיה ולעיתים אף מכוונה פוליטית. מוסדות חברתיים מכוונים התנהגות של פרטים אבל המשך קיומם מותנה בהתנהגות של הפרטים המשעתקת את הסדר הקיים. אולם, כאשר אזרחים, יהיו הסיבות אשר יהיו, משנים את דפוסי התנהגותם, עשויים המוסדות החברתיים להתערער ולהשתנות. דפוסי בילוי ופנאי, צריכה, יחסים אינטימיים וטקסי חיים אינם בהכרח מזוהים עם אידיאולוגיה וגם לא עם כוונה פוליטית מוצהרת. עם זאת, במצטבר, מאחורי גבם של הפרטים ואולי גם במנותק מהשקפותיהם הפוליטיות, הבחירות האינדיבידואליות החדשות יכולות לחולל שינוי מוסדי.

חילון: בין הגלובאלי למקומי

העולם הגלובלי של אחרי המלחמה הקרה מצטייר לעיתים קרובות כזירת מאבק אימתנית בין כוחות חילוניים של קידמה והפונדמנטליזם הדתי. תנועות דתיות מתנגשות עם ביטויי החילון על מנת להגן על דרך חייהן המועדפת (Haynes, 2006) ומולן תנועות חילוניות מבקשות להאיץ את תהליכי החילון במרחב הציבורי. מצב זה מתואר לעיתים כ"מלחמת תרבויות" אשר בה מתעמתים בזירה הפוליטית המתוחה כוחות דתיים וחילוניים שעמדותיהם הולכות ומקצינות והם נעים לקראת התנגשות בלתי נמנעת. אירועים קיצוניים והצהרות לוחמניות מסייעים לעיתים לכינונה וגיבושה של תזת "מלחמת הציביליזציות" ברמה הגלובלית או "מלחמת תרבות" ברמה המקומית. הסוציולוג האמריקאי הנטר (Hunter, 1991) מסביר את מלחמת התרבויות כעוינות פוליטית המעוגנת בהשקפות עולם שונות על מקור הסמכות המוסרית. פער זה מתרגם למאבקים פוליטיים על "נורמות פרוצדוראליות וקודים חוקיים המגדירים גבולות להתנהגות אישית ופעולה קולקטיבית, האופי והמשמעות של אחריות פוליטית והסדרת יחסי הגומלין בין מפלגות שונות בזירה הפוליטית" (שם, עמ' 52).  אולם, מתוך התהליכים שתוארו קודם לכן המצביעים על החילון (וההדתה) כתופעות רב-ממדיות ניתן לבחון מחדש את אופי היחסים בין דתיים וחילוניים ובין דת ומדינה. בחינה זו מצביעה לא רק על התפרקות המאבק הדתי-חילוני למאבקים שונים, על סוגיות שונות, אשר מגייסים קבוצות שונות עם רמות משתנות של נחישות ומחויבות אלא גם אל זירות חדשות בהם מתנהלים מאבקים ובהן מעוצב המרחב הציבורי.

התהליכים הכלכליים, החברתיים והדמוגרפיים הנישאים בידי הגלובליזציה מזוהים לעיתים עם חילון אגרסיבי, כאשר שחרורם של כוחות השוק מערער את מעמדם של ההסדרים הישנים בין דת, חברה ומדינה ומאפשר, לכאורה, חופש בחירה אינדיבידואלי והחלשת מעמדה של הדת. אולם, תהליכי הגלובליזציה יוצרים גם אפשרויות חדשות עבור דתות המצליחות לעיתים להיעזר בטכנולוגיית האינפורמציה כדי להעביר את המסרים וכדי לחבר יחד קהילות של מאמינים במרחבים וירטואליים (Hunt, 2005: 33). ה"שוק החופשי של הרוחניות" מעודד אנשים לחפש ולבחור לעצמם זהות דתית שהם תופרים לצרכים שלהם.  כך, אמונות ופרקטיקות שהיו מקובעות בעבר בתוך תרבויות דתיות ממוסדות חוצות כעת גבולות במה שמתואר כ"מזנון חופשי" ממנו ניתן לבחור ולבנות זהות דתית (Hunt, 2005:34-36). וחשוב יותר, עבור רבים, דווקא אל מול הגלובליזציה, ממשיכה הדת למלא תפקיד רוחני חשוב ועוגן של זהות.

הגלובליזציה היא שינוי כולל המשפיע על מבנים ומוסדות חברתיים, אבל באופן שונה ממקום למקום. באופן דומה, גם תהליכי החילון אינם אחידים, מקבלים ביטוי תרבותי ופוליטי שונה ונתקלים בהתנגדויות שונות. מחקר החילון מציב אפוא שאלה בסיסית: מה בדיוק הופך חילוני? (Lyon, 1985). התשובה לשאלה זו יכולה להינתן דרך מדדים שונים שתוארו קודם לכן אבל גם במאפיינים ספציפיים של תהליכי חילון המעוצבים דרך היסטוריה, מבנים חברתיים והסדרי דת ומדינה מקומיים. לדת ולדתיות משמעויות שונות וחשיבות שונה במסגרות לאומיות או מקומיות בהן היא מקושרת למסורות תרבותיות ולזהויות אתנו-לאומיות. בשל כך, הדת יכולה להמשיך ולמלא תפקיד גם בחייהם של אנשים וקבוצות שאינם דתיים בהגדרתם העצמית או מאמצים במקביל דפוסי התנהגות "חילונים." ולכן, גם כאשר הדת מאבדת מסמכותה נסיגתה מהחיים הציבוריים עשויה להיות חלקית במקום בו היא ממשיכה למלא תפקיד בזהות האישית ובסולידאריות הקבוצתית (Sharot, Ayalon and Ben-Eliezer, 1986).

כאשר הדת היא חלק מזהות לאומית ואתנית, החילון, במיוחד כאשר מאחוריו שינויים גלובליים ותמריצים כלכליים, יתחולל לא רק דרך בחירות וביוגרפיות אישיות, אלא גם דרך זהויות קולקטיביות שייעצבו את דפוסי החילון. שינויים באמונה, בהתנהגות או בזהות הדתית/חילונית יתבטאו במערכות היברידיות של ערכים ופרקטיקות, היברידיות שאיננה בהכרח אינדיבידואלית או שרירותית. זהויות לאומיות ואתניות הן המסגרות דרכן החילון מתרחש בדפוסים שונים. הבנת הקונטקסט בתוכו מתחולל התהליך חשוב לפיכך להבנת משמעותו כאשר תהליכי חילון גלובליים מקבלים דפוס ומשמעות דרך המפגש עם זהויות ומבנים מקומיים המתרגמים למערכות של אמונות, פרקטיקות וערכים.

מסגרת להבנת החילון: מודל אלטרנטיבי

בשונה מהתחזיות של הסוציולוגיה של המאה העשרים תהליכי החילון לא הביאו להיעלמותה של הדת מהחיים הציבוריים. אולם, הדיון הכללי על חילון וחילוניות נראה כמעט חסר משמעות ללא הגדרה של התהליך, המדדים שלו וההקשר המקומי בו הוא מקבל משמעות קונקרטית. תהליכי החילון אינם רק תלויי מקום וזמן אלא גם רב-ממדיים. הטענה הכללית על חילון היא לפיכך במידה רבה חסרת משמעות ללא "הגדרה אופציונאלית" של התהליכים הנבחנים והמדדים של החילון (Sommerville, 1998), הגדרת הקונטקסט בו מתרחש החילון, והבנת המבנה המוסדי המעצב את דפוסי פעולה של יחידים וקבוצות המחזקים את הסדר הקיים או המערערים אותו. פירוק המושג חילון, מאידך, מאפשר ניתוח מורכב יותר ובחינה אמפירית הן של מעמדה של הדת לעומת מערכות אחרות (פוליטיות או כלכליות) והן של מעמדה בחיים האישיים (אמונות, פרקטיקות וערכים). וחשוב מכל, הבנת החילון כשינוי מוסדי המשתנה ממקום למקום בהתאם להקשר בו הוא מתחולל. באמצעות התיאוריה הניאו-מוסדית ניתן להמשיג את החילון כסדרה של תהליכים המושפעת, ראשית, משינויים כלכליים וחברתיים, ושנית, מבחירות אישיות וקבוצתיות המשנות במצטבר את כללי המשחק, לא בהכרח בהתאם לשאיפות או הציפיות של המעורבים. מכאן, ניתן לגזור מספר הנחות הנמצאות ביסודה של עבודה זו:

  • חילון נמדד, בראש וראשונה, בירידה הכללית בסמכותה של הדת ובאיתגור מעמדם של מוסדות דתיים קיימים.
  • חילון מונע לא רק ממניעים אידאולוגים אלא גם מבחירות מעשיות ופרקטיקות יום-יומיות המגיבות לשינויים כלכליים וחברתיים.
  • החילון מתרגם למצרף (bricolage) של אמונות, פרקטיקות, ערכים וזהויות המשתנים בקצב שונה ולא מתואם.
  • הקצב, המבנה, הכוחות המשפיעים והתוצאות של תהליך החילון תלויים בתנאים פרטיקולריים ומקומיים המהווים את המסגרת המוסדית בה מתחולל התהליך.

החילון מושפע, גלובלית ולוקאלית, משינויים כלכליים, חברתיים ופוליטיים המבנים את התמריצים, ההעדפות והבחירות של יחידים וקבוצות. ההעדפות והפעולות האלה אינן בהכרח פוליטיות כאשר הן נמדדות במוטיבציות, המחויבות וההתארגנות הפוליטית שמאחוריהן. אולם, הן פוליטיות כאשר הן נבחנות בהשפעתן המצטברת על מוסדות קיימים. כך, בהמשך לדיון למעלה, ניתן להתוות עקרונות תיאורטיים להבנת התפתחות תהליכי החילון בראשית המאה הנוכחית:

  • היחסים בין דת ומדינה, בין אורחות חיים דתיים וחילוניים, ובין דת לכלכלה מצאו פשרות והסכמות שתורגמו להסדרים מוסדיים אותם ניתן לתאר כ"כללי משחק."
  • שינויים הקשורים בתהליכי הגלובליזציה יוצרים העדפות ובחירות חדשות המתנגשות עם כללי המשחק הקיימים והזדמנויות ליזמים חילוניים המעוניינים לקרוא תיגר על כללי המשחק.
  • תהליכי החילון מקודמים בידי יזמים אידיאולוגים-ליברליים ויזמים כלכליים בעלי מוטיבציות שונות לשינוי כללי המשחק ואסטרטגיות פעולה שונות.
  • יוזמות חילוניות (ודתיות) עוברות מהזירה הפוליטית הפורמאלית, כאשר זו נתפסת כלא יעילה, אל זירות אחרות אשר דרכן מאמינים היזמים ניתן יהיה לחולל שינוי.
  • אינדיבידואלים המגיבים ליוזמות החילוניות ולוקחים בהן חלק תורמים, לעיתים ללא קשר להעדפותיהם או מטרותיהם, לחילונו של המרחב הציבורי.

המסגרת התיאורטית שהוצגה בפרק זה מציעה לראות את החילון לא רק כתהליך רב-ממדי, מורכב ומשתנה ממקום למקום אלא גם כתהליך המתרחש מחוץ לזירה הפוליטית הפורמאלית דרך פעולות של פרטים וקבוצות מאורגנות. בניגוד למערכת הפוליטית הנתפסת כמאובנת וכזירה בה כללי המשחק הקיימים מקובעים ופעולה פוליטית מצטמצמת בהיקפה, מתקיימת חברה אזרחית דינאמית בה לא רק מאבקים דתיים וחילוניים מתקיימים, גם בחירות ופעולות שלכאורה אינן פוליטיות תורמות לשינוי כללי המשחק. כך, באמצעות "פרקטיקות של חיי יום-יום" הקשורות בדפוסי בילוי והרגלי צריכה אנשים קוראים תיגר על כללי המשחק ועל מעמדה הציבורי של הדת. קריאת תיגר זו קורה גם כשהקוראים מסרבים להגדיר עצמם כחילונים, שומרים על זיקה לדת דרך אמונות ומצוות שהם ממשיכים לקיים ולעיתים גם מגלים אדישות או עוינות לאידיאולוגיות חילוניות-ליברליות. תהליך זה של חילון, הקשור באופן רופף להשקפת עולם וסדר יום פוליטי מצופה שיהיו לו את ההשפעות והשלכות הבאות:

  • השפעותיו של החילון צפויות להיות משמעותיות בחלקים ספציפיים של המרחב הציבורי בהם יוזמות כלכליות בשילוב מחויבות פוליטית-אידיאולוגית ישנו את כללי המשחק.
  • יזמים חילוניים צפויים להצליח יותר מחוץ לזירה הפוליטית הפורמאלית ויעדיפו אסטרטגיות הנמנעות מקונפליקט ועימות.
  • חלק מהאזרחים המגיבים ליוזמות חילוניות (כמו גם חלק מהיזמים) יזהו את הבחירה שלהם עם מניעים פרקטיים ולא עם עמדה אידיאולוגית חילונית וסדר יום פוליטי חילוני.
  • שינויים מוסדיים הנובעים מפעולות של יזמים ובחירות של פרטים-אזרחים לעיתים קרובות לא יקבלו ביטוי בשינויים פורמאליים אבל ניתן יהיה לזהותם במרחבים חילוניים שיצרו.
  • חילון צפוי להיות קשור באופן רופף לאימוץ נרחב יותר של השקפת עולם חילונית-ליברלית ולפיכך השפעתו על רפורמות ליברליות הקשורות בשוויון וחירות תהיה מוגבלת.

פירוקו של מושג החילון מאפשר לנו להתמודד עם הסתירות שבתהליך ועל השפעותיו החלקיות, בישראל כמו גם במקומות אחרים. הבנת החילון כשינוי מוסדי המשתקף בירידה בסמכות הדתית עשוי להסביר מדוע הדת והדתיות ממשיכות להיות משמעותיות גם בחברה העוברת תהליכי חילון. התקת המבט מהזירה הפוליטית הפורמאלית אל זירות אחרות מאפשרת לאמוד גם את השפעתן של יוזמות ופעולות שלא תמיד מוכרות כפוליטיות אבל השפעתן חשובה. לבסוף, האבחנה בין חילון, כתהליך רב-ממדי, לחילוניות, השקפת עולם המזוהה עם ליברליזם, מאפשרת להבין את החילון בישראל לא רק כמצומצם בהיקפו אלא גם כתהליך המתפתח בנפרד מחילוניות. הדינמיקה, הסתירות והמגבלות של תהליך החילון הזה יוצגו בפרקים הבאים.

 

 

גיא בן-פורת הוא פרופ' באוניברסיטת בן-גוריון, מרצה במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית, הפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר.

 

X