החיים בקו | לרכישה באינדיבוק
החיים בקו

החיים בקו

שנת הוצאה: 07/2014
מס' עמודים: 229
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69

מבחר מקיף מתוך מחברות הסקיצות של המאייר, הקומיקסאי והאנימטור נעם נדב. "שנים רבות לא הבנתי עד כמה הרישום הבסיסי, הפשוט, המשורבט, זה שהייתי מפזר בכל מחברות הלימוד שלי ואחר-כך בספרי סקיצות, הוא המיטב שיצא מתחת ידי."

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “החיים בקו”

"אי אפשר לדבר על הוראת איור ואנימציה בישראל מבלי לדבר על נעם נדב. איוריו, ויותר מהם סרטוני האנימציה שעיצב, מלאי תנועה וחיים, ושפת הגוף של יצירי דמיונו מדויקת ומושלמת, כפי שצפוי ממי שמתבונן באדם באהדה ובסקרנות אין קץ, ממי שלא שכח את ילדותו שלו…ספרי הסקיצות שלו הם ארכיון וירטואוזי ומעורר קנאה… אולם מתחת לפני השטח של האיור נמצא לא רק צייר בעל כישרון נדיר, אלא אף איש תרבות רחב השכלה. האוצר הטקסטואלי הזה שבו משתמש נעם באופן טבעי, בלי שמץ של התנאות אינטלקטואלית אבל בתוספת הומור דק, הוא שמעניק ליצירותיו תוקף מיוחד במינו." ירמי פינקוס

קווים לדמותי: מעין הקדמה

 

לפני הכל, משהו בסיסי ומהותי: אני אמן (או מאייר) שהקו הוא נשמת יצירתו. אם אין לי קו, אין לי חיים כיוצר. זה לא שאין לי נגיעה ועניין בכתם ובצבע – יש לי, התנסיתי בהם ואני עוסק בהם. אבל התחום שהתמסרתי לו מאז שאני זוכר את עצמי (ולפי עדויות קרובים ומכרים, אפילו לפני כן), כמעט 54 שנים, הוא הרישום בקו. דק או עבה, בעיפרון או בעט נובע, מהיר או מדוקדק – את כולם אני אוהב, ועדיף בשחור-לבן.

 

זה התחיל בקומיקס, החוברות האמריקאיות הזולות שהגיעו לידי כבר בגיל צעיר מאוד. היו שני סוגים: גיבורי-העל (סופרמן, בטמן, ספיידרמן, אקס-מן ועוד) ו"מצחיקים" (funnies) , כמו אלה של דיסני (דונאלד דאק, מיקי מאוס, גופי ועוד) . מאחר שלא ידעתי לקרוא אנגלית, התייחסתי רק לצד הוויזואלי. קראתי את הסיפורים בלי להבין את הכתוב. כעבור שנים, כשכבר ידעתי לקרוא קצת אנגלית, הגיעו לידי קומיקסים פרנקו-בלגיים, שהיו מודפסים באיכות גבוהה: טינטין ואסטריקס.

הקומיקס היו לי בית-הספר הראשון לרישום וציור. מבחינתי היה שם כל מה שצריך: קומפוזיציה, פרספקטיבה, עיצוב דמות, שפת גוף, קו וכתם.

 

עוד זמן חלף ועברתי לאיטליה, כלומר, איטליה הגיעה אלי. באמצעות אנציקלופדיה תרבות המיתולוגית למדתי להרחיב את תחומי העניין שלי באיור, בעיקר לכיוון ההיסטורי: רומא (והיה שם המון חומר על רומא העתיקה), אבירים ומגלי ארצות, חיילים וסוסים, מטוסים וספינות, ועוד דברים שבנים מאוד אוהבים לצייר. הפכתי לחובב אנציקלופדיות באשר הן, גם מעבר לאיור.

והבסיס השלישי, חשוב לא פחות, זאת האנימציה. מהסרטים הגדולים של דיסני, דרך סרטי יומולדת מקרטעים במקרנת סופר 8, ועד תוכניות טלוויזיה בשחור-לבן מושלג.

 

מובן שהכרתי גם איורים בספרי ילדים, אבל הם הרשימו אותי פחות מקומיקס; אם להשתמש באנלוגיה מתחום האתלטיקה, הקומיקס הוא מעין קרב עשר, וצריך בו שילוב של מיומנויות שונות ברמה גבוהה (רישום, קומפוזיציה, עיצוב דמות, סיפור, צבעוניות).

 

שנים רבות לא הבנתי עד כמה הרישום הבסיסי, הפשוט, המשורבט, זה שהייתי מפזר בכל מחברות הלימוד שלי ואחר-כך בספרי סקיצות, הוא המיטב שיצא מתחת ידי. עברו עלי שנים של ניסיונות סרק לצייר "כמו אחרים", עד שהבנתי (בעזרתם הלא-מבוטלת של יצרני מכונות הצילום היפניות) שעלי להתחיל עם השירבוט הראשוני שלי ולהישאר קרוב אליו ככל האפשר, גם כשאני מגדיל אותו פי עשרה ומוסיף לו רובד צבעוני. ספרי הסקיצות הם הסדנה הניידת והקומפקטית שלי: לעיצוב דמויות ולתנוחות של גוף בתנועה, ליצירת סביבות ורקעים ולבניית קומפוזיציות מורכבות. השיטה עובדת מבחינתי בכל התחומים שאני עוסק בהם: איור, קומיקס, סטוריבורד ואנימציה.

 

בספר הזה כונס מבחר סקיצות מימי לימודי בבצלאל (אי-שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת) ועד 2014, עם דוגמה אחת מימי הילדות. החלוקה לפרקים שרירותית במידה מסוימת. סקיצות כאלה ואחרות היו עשויות להופיע בפרקים שונים. כותרותיהם של שני פרקים ראויות אולי להבהרה: הלקוח תמיד טועה – סקיצות לעבודות מוזמנות. יומן קריאה – סקיצות בעקבות ספרים שקראתי. בפרק חברים, מכרים ואורחים פורחים מתארחים כמה עמיתים שתרמו משלהם לספרי הסקיצות שלי.

 

ועכשיו ניתן לקווים לדבר.

frontillustration

 

babybaby

נעם נדב (נולד ב-1957) הוא מאייר, קומיקסאי, אנימטור ואמן סטוריבורד. אייר עשרות ספרי ילדים (חיה שנהב, דויד גרוסמן, מרים רות, נירה הראל ועוד), ספרי שירה וקריאה (איציק מאנגר, כריסטיאן מורגנשטרן, אמנון דנקנר, גיל חובב ועוד) וספרי לימוד. כן אייר לעיתונים, לפרסומות, וצייר סטוריבורדים לסרטי אנימציה ופרסומות בטלוויזיה. זהו ספרו הראשון כיוצר יחיד. ספריו הקודמים: פנד האדום עם תמיר ראונר (כנרת ועיניים 2006), וספר הלא נכון עם קובי ניב (כתר 1991). למד בבצלאל בשנים 1982-1978 במחלקה לעיצוב גרפי. כיום מרצה בכיר בבצלאל במחלקה לאמנויות המסך ובמחלקה לתקשורת חזותית. השתתף בתערוכות קבוצתיות של מוזיאון ישראל, מוזיאון הקריקטורה והקומיקס, אגודת המאיירים ואגודת הקריקטוריסטים.

X