הדוד פרץ ממריא | לרכישה באינדיבוק
הדוד פרץ ממריא

הדוד פרץ ממריא

שנת הוצאה: 1985
מס' עמודים: 234
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 42

יעקב שבתאי ראה בשלושת ספרי הפרוזה שלו מכלול אחד: סיפורי 'הדוד פרץ ממריא' הם תחילתו, המשכו ב'זיכרון דברים', וסופו ב'סוף דבר'. האסופה 'הדוד פרץ ממריא' ראתה אור לראשונה בספריית פועלים באביב 1972, ונכללו בה שלושה-עשר סיפורים שכתב שבתאי בשנות השלושים לחייו, בין השנים 1971-1966. באותה עת עדיין ראה את עצמו בעיקר כמחזאי, והסיפורים נכתבו במקביל לכתיבה מחזותיו, אך עם כתיבתם התברר לו כי יעודו בפרוזה. אחד-עשר מסיפורי האסופה המקורית מתרחשים בתל-אביב, תבנית נוף מולדתו של שבתאי. שישה מבין אלה נכללו מאוחר יותר בקובץ 'קרקס בתל-אביב' שראה-אור בסדרת הספריה הקטנה ב-2006.

שבתאי כתב באותה עת שבעה סיפורים נוספים, שמטעמים שונים – בעיקר כאלה הקשורים למבנה הספר – לא הכליל אותם ב'הדוד פרץ ממריא' המקורי. מהדורת ספרי סימן קריאה, שהופיעה ב-1985, כוללת גם סיפורים אלה, ולמעשה מופיעים בה כל הסיפורים שכתב שבתאי לפני שפנה לכתיבת רומאנים.

בספר סדרה של סיפורי-זיכרון, החל מן הבר-מצווה של המספר ועד להסתלקותה של הסבתא המופלאה, שלקחה איתה את הנשימה היתרה של חיי הבית והמשפחה; סיפורי גורל, כמו "המסע למאוריציוס"; סיפורי-פאריז; והסיפור "סרוויס צ'כי", שחלקו שובץ ברומאן 'זיכרון דברים', אך ללא גרעינו המר: תיאור דמות האב (המתוארת גם ברומאן 'סוף דבר'), המטילה את צילה הכבד על המשפחה כולה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הדוד פרץ ממריא”

בקרוב…

יעקב שבתאי (כ"א באדר תרצ"ד, 8 במרץ 1934 – ד' באב תשמ"א 4 באוגוסט 1981) היה סופר עברי, מחזאי, פזמונאי ומתרגם, הנחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית.

 

שבתאי נולד וגדל במעונות העובדים בתל אביב, להורים ממעמד הפועלים יוצאי פולין. בנעוריו היה חבר תנועת "השומר הצעיר". שירת בנח"ל ואחרי שחרורו בשנת 1955 עבר לחיות בקיבוץ מרחביה שם כתב פזמונים ועסק בחקלאות. לפרסומו הראשון זכה ב-1964 כשזכה בשני פרסים לכתיבת מחזות. עשר שנים חי במרחביה ובשנת 1966 חזר לתל אביב והחל לשקוד על כתיבת ספרים ומחזות.

 

עיקר פרסומו בא לו מהרומאנים "זיכרון דברים" (1977) ו"סוף דבר" (1984). ספרים אלו מתאפיינים במשפטים ארוכים ומורכבים, ובהתמודדות בלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחווית המוות המתקרב של הדמויות. ברומאנים אלה נעשה שימוש מתמיד בנקודת תצפית משולבת. הספר "זיכרון דברים" (שאף עובד לקולנוע) מתאר את חייהן של שלוש דמויות, על רקע קשרי המשפחה שלהן ועל רקע תל אביב, ההולכת ומשתנה. "סוף דבר" הוצא לאור רק אחרי מותו של שבתאי, והוא מתאר את ימיו האחרונים של גיבור תל אביבי מופנם. שני הרומאנים הללו נחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית.

 

שבתאי התפרסם גם הודות לקובץ הסיפורים "הדוד פרץ ממריא" (1972) (הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ הוסרט לטלוויזיה בידי מיכל בת אדם), ובזכות המחזות שכתב שהוצגו בתיאטרון הבימה: "כתר בראש" על ימיו האחרונים של דוד המלך ו"נמר חברבורות" על אדם שמגיע בשנות העשרים מפורטוגל לתל אביב עם חלום להקים בה קרקס. הוא פרסם גם ספר ילדים בשם "המסע המופלא של הקרפד" (1967), הבנוי כמחזה אלגורי בחרוזים.

 

כמו כן נודעו פזמוניו, בהם "השיר על שרה אהרונסון", "אהובתי שלי לבנת צוואר", "לפנות ערב" (בין ברושים), "עם רדת יום", "שיר הכרם" ו"הרחק בלילה". הוא גם תרגם שירים מצרפתית ויידיש. על תרגומיו המוכרים נמנים "הגבירה בחום", "מרש הדייגים", "עץ התפוח" ו"בדומיה". בין שיריו היה גם "שיר ההד" שבוצע על ידי אריק לביאב-1958 המציין בערגה מקומות תנ"כיים ארץ ישראליים: הר סיני, הר נבו והבשן.

 

שבתאי, שגדל בבית מפא"יניקי, נודע בדעותיו השמאלניות. למרות זאת, מפלגת התחיה הימנית עשתה שימוש, ללא אישור, בתמונת נעורים של שבתאי, כסמל התנועה.

 

שבתאי נפטר מהתקף לב בתל אביב באוגוסט 1981. רחוב על שמו נקבע בעיר ב-1999.

 

הוא נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

 

היה נשוי לעדנה שבתאי (מחברת הספר "והרי את"). אחיו הוא המשורר אהרון שבתאי ואחייניתו היא המשוררת ננו שבתאי.

 

 

מקור – ויקיפדיה

X