הבית | לרכישה באינדיבוק
הבית

הבית

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 64
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 54
הפואמה "הבית" היא משיאי יצירתו של המשורר אבות ישורון (1904-1992). בערוב ימיו משקיף המשורר על הבית שממול, הנתון בעיצומו של תהליך שיפוץ. הפואמה מלווה את תהליך השיפוץ, מתוך הזדהות עם סירובו של הבית להשתפץ. מבחינתו של ישורון, דווקא שכבות ההרס והבלאי של הבית מגלמות את הזיכרון, את חותמם של דיירים קודמים; והשיפוץ כמותו כשכחה. הזיכרון והחוב למתים ממלאים תפקיד גורלי בעולמו הקרוע של אבות ישורון, וכך נעשה הבית לזירת מאבק של ממש. בעודה פורטת בנאמנות את תהליך השיפוץ, הפואמה כמו מספחת את הבנוי להרוס, ופורצת את הרגע – כמו בסיאנס – לקולותיו המציפים של הזיכרון. הפואמה של ישורון היא אתר בנייה, המוקדש להצמחתו הסבלנית של ה"הרוס", כלשונו. במובן זה הפואמה יונקת ממקורותה הקדומים ביותר של השירה: היא אינה מבקשת לתאר מצב או למסור עמדה נפשית, אלא להוליך מעשה בעולם. המשורר מגייס את כל כליו ופועליו כדי לעצור את תהליך השיפוץ, או לפחות לתת בו צורה חדשה. "הבית" הוא דגם מפוסל בחומר, המדמה את היפוכו של התהליך המתרחש במציאות. ככל שהמילים משליטות את ההרס על הבנייה, הן הולכות ונטענות בעוצמה מאגית, אכסטאטית: "הבית בזמן/ בניתו נראה/ כל הזמן/ הולך ונהרס.// כל טלאי/ שמוסיפים לו – / הדגשת ההרוס./ כמה הרוס!". אפשר שפעולת ההשבעה השירית הזאת נחלה הצלחה של ממש: כך או כך, פעולות השיפוץ הופסקו לכמה שנים, והקבלנים הניחו לבית בהריסותיו.
הספר הבית מביא את מבטיהם של 16 אמנים על היחסים בין "הבית" לבית. 16 עבודות אמנות מלוות את בתי הפואמה, וחוקרות את  היחסים בין ביתו של המשורר לבית שממול; בין חומרי הבנייה של העולם לאלה של הלשון; ובין כל אלה לבין המדיום שבאמצעותו הם פועלים (צילום, ציור, רישום) בהוסיפם עוד טלאי למלאכת הבנייה הלא-נגמרת של "הבית".
זה ללא ספק ספר השירה הכי יפה, חזותית, שיצא ב-2013. הפואמה הנהדרת והחיה "הבית" של אבות ישורון, לצד עבודות של אמניות ואמנים ישראליים עכשוויים המפרשות את המושג "בית". שאפו להוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים ולעורך עודד וולקשטיין שאחראים לקסם הנדיר הזה." (דף הפייסבוק של "המגדלור")

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “הבית”

בַּיִת בֶּרְדִיצֶ'בְסְקִי

אַרְבַּע.

אַרְבַּע

קֹמֹת.

 

בָּאִים לְשַׁפֵּץ.

קֹדֶם כָּל

בָּא בֻּלְדֹזֶר

וְנָתַץ אֶת

 

הַכַּרְכֹּב. זֶה

דָּבָר רִאשֹׁן.

מִשֶּׁהֹרִידֻ אֶת

הַכַּרְכֹּב, מִשֶּׁעָקְרֻ

 

אֶת חֲזִית

הַבַּיִת, הִצְמִידֻ

הַמְּשַׁפְּצִים – כְּדֻגְמָא

לְמַה שֶּׁהָיָה –

 

אֶת דֶּלֶת

הַכְּנִיסָה,

שָׁם דְבֹיְרֶהלֶה

נִרְאֵית שֶׁשָּׂנְאָה

 

אֶת הַשְּׁכֵנִים,

"כֹּלֵל אַתָּה",

וְאִמָּהּ שֶׁבַּעֲלָהּ

הִתְגָּרֵשׁ וְנָדַד

 

לְמֶרְחַקֵּי אָמֵרִיקָה

לִהְיֹת חַזָּן.

כָּל זֶה

נִשְׁפַּךְ עִם

 

הַטִּיט וְהַטִּיחַ

וְהַפִּיחַ לְעִיֵּי

הַחֲרָבַת שֶׁלֶד

הַבַּיִת מִסְפַּר

 

אַרְבַּע. וְהַבַּיִת

נִשְׁאַר כְּשֶׁלֶד

עֲצָמֹת, בְּלִי

אֵיבְרֵי עִכֻּל.

 

בַּיִת עִם

רְוָחִים שֶׁהָיֻ

פַּעַם דְּלָתֹת.

חֹרִים שֶׁהָיֻ

 

פַּעַם חַלֹּנֹת.

הַבַּיִת נִרְאֶה

כְּגֶבֶר עִם

רַגְלַיִם אֲרֻכֹּת,

 

לְבָנֹת בְּתַּחְתֹּנִים.

נֶהֱנֶה מֵאֲוִיר

צַח מִכָּל

צַד נִתְמַךְ.

אבוֹת ישורון (1904-1992), משורר עברי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (1992).

 

נולד בשנת 1904 בעיירה נסכיז', באוקראינה. גדל בעיר קרסניסטב. בעת מלחמת העולם הראשונה יצא עם הוריו כפליט, ושב לקרסניסטב בתום המלחמה. בשנת 1925 בתקופת העלייה הרביעית עלה לארץ ישראל המנדטורית. עבד כפועל חקלאי. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת כרמלי, בצפון הארץ.

 

החל לפרסם שירים עבריים בכתב העת "טורים", בשנת 1934, ומאז פרסם כל השנים במוספים הספרותיים ובכתבי עת. ספרו הראשון "על חכמת דרכים" נדפס בשנת תש"ב (1942); שעליו חתם עדיין בשמו הראשון. ספריו הבאים, "רעם" (1961), "שלושים עמ' של אבות ישורון" (1965) ו"זה שם הספר" (1970) כבר נדפסו בשמו החדש.

 

עד למלחמת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר צדדי, נידח ולא נחשב, ואף זלזלו בו. לאחר המלחמה, נתגלתה לפתע שירתו באור אחר. מנחם פרי ומשוררים צעירים מחבורת סימן קריאה ראו באבות ישורון משורר גדול, ועשו רבות לפרסומו ברבים.

 

הביטוי השירי החם והקרוב, לשונו המרוסקת, חיבתו הבסיסית לערביי הארץ, הזדהותו עם גורל הפליטים, שיבוצי היידיש המרובים בשיריו, משכו את לבו של דור משוררים צעיר. שירתו המאוחרת שונה לחלוטין משירתו המוקדמת, והביאה לו פרסום רב, פרסים ספרותיים וראיונות רבים בתקשורת. הסופרת אידה צורית כתבה ספר על חייו.

 

אחדים משיריו של ישורון הולחנו והוקלטו. עליהם נמנים השירים "בבית קפה מצד הרחוב" בלחנו וביצועו של אלון אולארצ'יק, "שתים עשרה בלירה" בלחנו של אילן וירצברג וביצועה של גלי עטרי "האיש מול מת" בלחנו של שלמה גרוניך וביצועו של אלי גורנשטיין ו"כמה זה שקל" בלחנה וביצועה של קורין אלאל.

 

"פרס השירה הישראלית" מטעם העמותה לעידוד השירה העברית הוענק לו כשלושה שבועות לפני פטירתו. על קבלת פרס ישראלהודיעו בימיו האחרונים, והוענק לו לאחר פטירתו.

 

אבות ישורון נפטר בתל אביב ב-1992, בן 88, שישה שבועות לאחר פטירתה של אשתו פֶּסְיַה. נקבר בקריית שאול בתל אביב. בתו היא העורכת והמתרגמת הלית ישורון.

 

מקור – ויקיפדיה

X