האיש שהשחית את העיירה | לרכישה באינדיבוק
האיש שהשחית את העיירה

האיש שהשחית את העיירה

שנת הוצאה: 1899
מס' עמודים: 08/2016
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50
- 30
- 30

הַדליברג היא עיירה כה מכובדת וכה צדקנית עד שאינה ניתנת להשחתה. נכבדיה (הקמצנים, הנפוחים והולכי הרכיל) מטפחים מוניטין זה בגאווה רבה ושומרים עליו בקנאות. אולם כאשר מופיע בעיירה אלמוני ובאמתחתו הזדמנות לעושר מופלג, נושרת מסֵכת ניקיון הכפיים ונחשף הטבע האנושי בקטנותו ובחמדנותו. האין האופורטוניזם והאינטרסים הצרים בלתי נמנעים דווקא בחברה מתחסדת?

מעשייה סטירית כתובה היטב, המאופיינת בחוש ההומור המשובח של מארק טוויין.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “האיש שהשחית את העיירה”

בקרוב…

הדבר היה לפני שנים רבות. הְדלֶיבּרג הייתה העיירה הישרה והמהוגנת ביותר בכל האזור. המוניטין שלה נותר ללא דופי במשך שלושה דורות, והיא הייתה גאה בו יותר מבכל יתר נכסיה. כל כך הייתה גאה בו, וכל כך שקדה להבטיח שלא יוכתם, עד שאנשיה החלו להנחיל את עקרונות החיים המהוגנים לתינוקות בעודם בעריסה, ועשו אותם לאבן הפינה של חינוכם בשנים שלאחר מכן. נוסף על כך, בשנים המעצבות את אישיותם של הנערים הורחקו מהם כל הפיתויים, וזאת כדי להבטיח שיושרם יתחזק, יתחשל ויהיה להם לטבע שני. העיירות השכנות התקנאו בעליונות מעוררת כבוד זו, והן נטו לבוז לגאוותה של הדליברג ולכנותה יוהרה; ולמרות הכול היו אנוסות להודות שהדליברג היא באמת ובתמים עיירה שאי־אפשר להשחיתה; ואילו דחקו בהן, היו מודות גם שעצם העובדה שאיש צעיר גדל בהדליברג היא המלצה שדי בה להשיג לו כל משרה ראויה שיחפוץ בה מחוץ לעיירת הולדתו. אך לבסוף, בחלוף הזמן, איתרע מזלה של הדליברג והיא פגעה ברגשותיו של זר עובר אורח. היא אולי לא שמה לב לכך, ובוודאי לא היה לה אכפת, כי העיירה סיפקה לעצמה את כל הדרוש לה ולא התעניינה כהוא זה בזרים ובדעתם. אף על פי כן, במקרה זה מוטב היה לה לוּ חרגה ממנהגה, כי האיש הזה היה מלא מרירות ומזגו היה נקמני. לאורך שנה שלמה של נדודים הגה בהשפלה שנגרמה לו, ובכל רגע פנאי ביקש לו דרך לתבוע את עלבונו. דרכים רבות עלו בדעתו, וכולן מוצלחות, אך אף אחת מהן לא הייתה גורפת דיה; גם הפחותה שבהן הייתה פוגעת באנשים רבים, אך הוא רצה תכנית שתקיף את העיירה כולה, ולא תותיר ולו אדם אחד בלי פגע. בסופו של דבר זרחה עליו ההשראה, וכל מוחו נמלא הנאת ֶרשע. הוא החל לגבש את תכניתו תכף ומיד, באמרו לעצמו: "זה מה שאעשה — אני אשחית את העיירה." שישה חודשים לאחר מכן בא להדליברג; בסביבות עשר בלילה הגיע בכרכרה קטנה אל בית הקופאי הישיש של הבנק. הוא הוציא מן הכרכרה שק, הניף אותו על כתפו, התנודד תחת המשא בחצר הבית ונקש בדלת. נשמע קול אישה: "פתוח," והוא נכנס, הניח את השק מאחורי תנור ההסבה ואמר באדיבות לגברת הזקנה שישבה ליד המנורה ועיינה בגיליון של "למיסיונר": "אנא, גברתי, אל תקומי. לא אטריח אותך. הנה — כאן הוא מוסתר טוב; בקושי רואים אותו. אפשר לדבר לרגע עם בעלך, גברתי?" ״לא, הוא נסע לבריקסטוֹן, ואולי יחזור רק בבוקר.״ "בסדר גמור, גברתי, זה לא משנה. רק רציתי להפקיד אצלו את השק כדי שיעביר אותו לבעליו החוקיים ברגע שיימצא. אני זר כאן; הוא לא מכיר אותי; עברתי כאן הלילה רק כדי להסדיר עניין שהטריד אותי זמן רב. מילאתי את שליחותי, ועכשיו אני שבע רצון וגאה למדי, ולעולם לא תראי אותי שוב. יש דף נייר מוצמד לשק, והוא מסביר הכול. לילה טוב, גברתי."

מארק טוויין הוא שם העט של סמואל לנגהורן קלמנס (1835-1910), אחד היוצרים החשובים והאהובים ביותר בספרות האמריקאית ובספרות העולמית בכלל.

 

טוויין נולד בדרום ארצות הברית וגדל בעיירה חניבעל. בצעירותו עבד כנווט בספינות ששטו לאורך נהר המיסיסיפי ובהמשך דרכו התפרסם כעיתונאי וכמרצה.

 

החיים בעיירה וההיכרות עם הנהר הגדול, על ההרפתקאות שהוא זימן, לצד הרשמים שהותירה מלחמת האזרחים האמריקאית, היו מקור השראה עיקרי למפורסמות שביצירותיו של טוויין. אלה כוללות את ״הרפתקאותיו של האקלברי פין״, ״הרפתקאות תום סויר״ ועוד רבות אחרות.

 

בספריו משרטט טוויין בפיקחות, בהומור חי ובכלים סטיריים חדים את החברה האמריקאית הצעירה והמתפתחת ואת נפשותיהם של החיים בה.

X