האור בין הצללים | לרכישה באינדיבוק
האור בין הצללים

האור בין הצללים

שנת הוצאה: 07/2015
מס' עמודים: 290
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 35
- 79

"בוקר. בן התעורר. תחושת הזמן והמקום אבדה לו.

לאן הגיע? ואיך? כל חושיו היו מטושטשים, ראשו מעורפל, עיניו מכוסות.

"מה קורה פה?"

הוא לא הצליח להסיר את הכיסוי שעל עיניו. ידיו היו מהודקות ברצועות מאחורי גבו לחגורת בטן.

הוא לא חלם – הוא היה ער לגמרי, אך עדיין לא הצליח להיזכר בהשתלשלות האירועים שהובילו אותו למצב הזה. האם זו תוצאה של ערב פרוע מדי שבילה עם בחורה? או שמא מתיחה? ואולי משהו גרוע יותר? בן נחרד, אולי נחטף למטרה של דרישת כופר? כל האופציות נראו לו חסרות בסיס הגיוני וקיצוניות, רחוקות ממנו.

הבלבול וחוסר הוודאות השתלטו עליו, כאשר המתין באפלה לגורלו."

 

מסיבות נוצצות, מסעדות יוקרה, נשים יפות ועבודה חלומית בחברת הפרסום של אביו – זו הייתה שגרת חייו של בן ברטלר. נראה היה שהעולם מונח בכיסו, ודבר לא יכול לעמוד בפניו. אך אדם קרוב מרגיש שיש צורך בשינוי עמוק בהתנהלותו של בן עם הסובבים איתו, והוא מוביל אותו למסע קיצוני בלתי צפוי שתוצאותיו אינן ברורות.

האם מבעד לעיניו המכוסות יצליח בן לראות את האור בין הצללים?

 

ספר מיוחד מסוגו המשלב בין רוחניות עמוקה לארוטיקה מתוחכמת. זהו הספר הראשון בסדרת "האור בין הצללים", והוא בחלט משאיר טעם לעוד…

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    סיפור מיוחד ושונה מסקרן ומושך, ממליצה בחום.

הוסף חוות דעת

בוקר. בן התעורר. תחושת הזמן והמקום אבדה לו.

לאן הגיע? ואיך? כל חושיו היו מטושטשים, ראשו מעורפל, עיניו מכוסות.

מה קורה פה?

הוא לא הצליח להסיר את הכיסוי שעל עיניו. ידיו היו מהודקות ברצועות מאחורי גבו לחגורת בטן. החגורה לא אפשרה לו להעביר את ידיו לפנים. הוא התיישב לאט, ראשו הסתחרר והוא עצר לרגע. לאחר כדקה, ניסה לקום על רגליו ומעד חזרה למקומו. החגורה הייתה מחוברת לקיר ברצועה קצרה ולא אפשרה לו חופש תנועה. רגליו היו אזוקות לרצפה, ולגופו רק מכנסיים. אותם מכנסיים שהיו חלק מסט מדים שחורים שלבש באימוני האייקידו.

הוא הרגיש כמו בחלום, מחשבותיו נעו באי סדר מוחלט, בלי סוף או התחלה. הרגשת הקרירות של הבוקר הכתה בכל גופו. הוא ניסה להתכרבל ככל האפשר כדי להתחמם.

זמן מה עבר, וצלילות מחשבתו חזרה אליו. הוא לא חלם – הוא היה ער לגמרי, אך עדיין לא הצליח להיזכר בהשתלשלות האירועים שהובילו אותו למצב הזה.

"יש כאן מישהו?" שאל בקול. המקום הדהד בחזרה. לאחר זמן קצר שאל שוב: "היי, יש כאן מישהו?"

שקט, אין תגובה.

חלף עוד זמן קצר, והמקום החל מתחמם משמש הבוקר. הוא ניסה שוב לזוז ולהשתחרר, אך כָשל. הרצועות והחגורה שקשרו אותו היו מהודקות ומחוזקות. אפילו כיסוי העיניים היה מהודק, ומתחתיו הונחה תחבושת נוספת לכל עין בנפרד. מישהו דאג שבן לא יוכל לראות את המתרחש סביבו.

מי יכול היה לעשות לו זאת, ולמה?

המחשבות במוחו התרוצצו באי בהירות.

האם זו תוצאה של ערב פרוע מדי שבילה עם בחורה? או שמא מתיחה? אולי משהו גרוע יותר? בן נחרד. אולי נחטף למטרה של דרישת כופר? כל האופציות נראו לו חסרות בסיס הגיוני וקיצוניות, רחוקות ממנו.

הבלבול וחוסר הוודאות השתלטו עליו, כאשר המתין באפלה לגורלו.

 

חודש קודם לכן…

 

יום 1

 

בן קם אל בוקר אחר לגמרי, בוקר ביום חורף בהיר.

הוא פקח את עיניו לאחר שינה טובה במיטתו. הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת, וחיוך עלה על פניו. הוא הדליק את האור שליד המיטה, וחשב לעצמו: "עוד בוקר נפלא להתחלות חדשות."

הוא הפנה את ראשו לצדה השני של המיטה. מישל המדהימה (כך נוהגים לקרוא לה במדורי הרכילות) עדיין ישנה.

בן נשם נשימה עמוקה, מלוא הריאות, וזינק בהרגשה טובה מהמיטה כדי להתחיל בטקס הבוקר שלו: חמישים דקות של התעמלות בוקר – שכיבות שמיכה, כפיפות בטן וריצה קלה בהליכון.

 

בניין הדירות שגר בו היה בעל ניחוח יוקרתי, ודירתו הייתה מרווחת, מעוצבת, מסודרת ומצוחצחת. טפֶטים בגוונים נועזים קישטו את הקירות והחלונות. את רצפת הסלון השחורה עיטרו שטיחים לבנים, ועליהם ניצבו ספות לבנות אשר הוסיפו אלמנט דרמטי מודרני. שטיח מקיר לקיר בגוון חום כהה כיסה את רצפת חדר השינה, ובמרכזו הועמדה מיטה גדולה, מזמינה ומפנקת. סדיניה היו לבנים, והשמיכה השתלבה בשלמות עם כריות בעלות גוון אפור בהיר. מנורות יוקרתיות ומעוצבות נתלו מתקרות חדרי הדירה ומקירותיהם. בזכות מעצבי הפנים שנעזר בהם בן להתאמת הדירה לטעמו, המקום נראה נקי ומזמין.

 

לאחר שסיים את האימון, הוא נכנס בקלילות למקלחת חמה. כמו שאר הדירה גם חדר הרחצה היה מצוחצח, נקי ומדיף ניחוח מרענן. גווניו בהירים עם נגיעות של תכלת ולבן. גילוח חד ומדויק הגיע לאחר המקלחת, ובסיומו הזליף בן על לחייו אפטרשייב בריח גברי מסוקס.

הוא יצא מהמקלחת עטוף מגבת סביב מותניו, וענן ניחוח מרענן התגנב עמו אל תוך החדר.

חשכת החדר התפוגגה עם הדלקת האור המרכזי, ומולו כבר המתינו על השידה חליפה ועניבה מחויטות ומגוהצות.

בתום סידור העניבה חייך אל המראה שמולו, שיניו הלבנות קרצו לו בנצנוץ חזרה.

בבבואת המראה השתקפה דמותה של מישל המתעוררת.

צוקיקו ספארק היא צעירה ישראלית, המתגוררת בַארץ עם בן זוגה וילדיהם הקטנים. היא בוחרת לא לחשוף את שמה האמיתי מפני שאין לדבר חשיבות בעיניה. העניין בעל הערך עבורה הוא החיבור בין הקוראים לבין הסיפור: אותה נגיעה קסומה ורגעית בנבכי הנשמה שהיא מייחלת שתתממש בספרהּ. חיבור כזה יוכל להניב קשת מגוונת של תחושות ושל תגובות, כמגוון סוגי האופי שיש לבני האדם.

X