דקה 7 | לרכישה באינדיבוק
דקה 7

דקה 7

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 98
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 25

הגיליון החדש של דקה מכיל שירים בקול החושף את האני לביקורת, הקורא לשינוי במבע ובמבט, דרישה לצדק, לא בגלל חסדו של השיר אלא בשל זכותו, כשיר, לומר את שיש לומר עכשיו. הטעות, החוזרת תמיד, בשירה של ענת זכריה הפותח את הגיליון, מדגימה היטב את השינוי העולה מבעד למחוות הרגילות, השינוי אותו רואים פתאום, בדיעבד, מלווה בחשש שמא "בִּכְלָל אָסוּר הָיָה לָתֶת לָזֶה/ לְהַתְחִיל."מן העבר הנגדי, שני היומנים המופיעים בגיליון, אחד מקהיר והשני מתל אביב, עוקבים מקרוב אחר השינוי המתגלגל, מתעכבים על התמונות הראשונות, מתעדים את התחושות הראשונות אל מול ובתוך המהפכה. בגיליון גם טור ראשון מאת נוית בראל, שעניינו קריאה צמודה בשירה עכשווית, ומדור אמנות חדש בעריכת אור הרץ הכולל הכרות עם אמנות עכשווית ועם אלו העוסקים בה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “דקה 7”

 

ביקורות 

 

על כתב העת דקה בויקיפדיה

 

ארז שוייצר על דקה 6, הארץ

ענת זכריה

 

 

 

לחזור תמיד על אותה טעות

 

 

 

לַחֲזֹר תָּמִיד עַל אוֹתָהּ טָעוּת

 

לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת

 

לַחֲלֹף עַל פְּנֵי חֲנֻיּוֹת, לוּחַ פִּרְסֹמֶת, שְׁלָטִים מוּאָרִים

 

מְאוֹת אֲלָפִים שֶׁל חֲפָצִים לִמְכִירָה: נַעֲלֵי סְפּוֹרְט,

 

סִכַּת זְכוּכִית, פְּתִיתֵי סַבּוֹן שֶׁל פַּעַם, שְׁפוֹפֶרֶת קְטַנָה,

 

גַרֽבַּיִם קְצָרִים לֽבָנִים אֶחָד פְּלוּס אֶחָד.

 

לְחַשֵּׁב כַּמָּה יַעֲלֶה הָאֹכֶל מַה

 

יֵּשׁ עוֹד לִקְנוֹת וּלְסַדֵּר.

 

לֹא לְחַשֵּׁב בִּמְדֻיִּק.

 

לִזְלֹל בַּהֲנָאָה הַכֹּל גַּם מַה

 

שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ

 

לַהְדֹּף רִבָּה וּמִמֽרַח חֲרוּבִים.

 

לְדַמְיֵן גְּבוּלוֹת רְטוּבִים

 

אֲבָל לִשְׁמֹר עַל רַעַשׁ נֶעֱרַם בְּלִי הַפְסָקָה

 

שֶׁל עִיר גְּדוֹלָה

 

לְקַשְׁקֵשׁ כְּאִלּוּ כָּל מָקוֹם הוּא

 

הַנָּעִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

 

לְהַזְנִיק אוֹר כֶּסֶף וּלְכַסּוֹת  אֶת

 

חֲצִי הַסַּהַר הַחוֹלֵף.

 

לֽסַכֵּם דּֽבָרִים מַכֽבִּידִים בּֽטוֹן קַלִּיל

 

לֽקַוּוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ לא שוֹמֵע אֶת זֶה

 

אֶלָא אוֹכֵל בַּלָּאט לֶחֶם

 

וּמַבִּיט סֽבִיבוֹ.

 

לֽיַפּוֹת בּֽדִיּוּק אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עַכֽשָׁו,

 

בְּמַה שֶּׁאֵין בָּהֶם

 

לֽדַבֵּר בּֽשֶׁטֶף רוֹכֶנֶת מֵעַל מַיִם.

 

לֽהַצֽלִיב רַגֽלַיִם אֲרֻכּוֹת

 

לִשֽׁמֹר תָּמִיד עַל מִלָּה מַתְאִימָה:

 

לֽהִתֽרָאוֹת,שָׁלוֹם, שְׁלוֹמִי טוֹב

 

אֵין לִי טְעָנוֹת.

 

לְהִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהֵעָדֵר לִזֽמַן רַב מִדַּי

 

לִמֽזֹג תֵּה, מַיִם, וִיסֽקִי

 

בַּמִּסֽעָדָה הַזֹּאת, לֽיַד דֶּלֶת הַכּֽנִיסָה

 

לְהַגִּיד: אֲנַחֽנוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת לַמִּטָּה

 

לְפַתֵּחַ כֹּשֶׁר הַמְצָאָה

 

לְסוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל גְּבָרִים.

 

לִמְצֹא אֶת זֶה שֶׁדּוֹמֶה לָךְ מִדַּי

 

שֶׁלֹּא יִרְצֶה בֶּאֱמֶת.

 

לָתֵת לוֹ לְלַטֵּף לָךְ אֶת הַשֵּׂעָר לִפְנֵי אֶמְצַע סֶפְּטֶמְבֶּר.

 

לַחְזֹר תָּמִיד עַל אוֹתָהּ טָעוּת

 

לְהִוָּכַח שֶׁצָּדַקְתְּ.

 

בִּכְלָל אָסוּר הָיָה לָתֶת לָזֶה

 

לְהַתְחִיל.

 

 

 

 

 

שולמית אפפל

 

מוזיאון החיים

 

 

 

אוּלַי אֶכְתֹּב שִׁיר שֶׁיִּתְקָרֵא עַל שֵׁם מוּזֵאוֹן מְפֻרְסָם כָּל שֶׁהוּא
הַשִּׁיר יַעֲנִיק אֶת שְׁמוֹ לְסֵפֶר הַסֵּפֶר יְפַצֶּה עַל הַגּוּשׁ בַּגָּרוֹן
נִפָּגֵשׁ נֵשֵׁב לְדַבֵּר מֶזֶג הָאֲוִיר יַטֶּה לָנוּ חֶסֶד
הָרוּחַ יַחְלִיק עַל פָּנֵינוּ הַבָּתִּים לֹא יִתְמוֹטְטוּ
פַּעַם לֹא פָּחַדְנוּ

 

הַתְּשׁוּקָה הֶחְזִיקָה בַּחַיִּים מַה שֶּׁהַזְּמַן פּוֹרֵר לְחוֹל
אֲנִי עֲדַיִן מְתוּנָה אֲבָל כְּבָר גַּם מְתוּחָה
עוֹד מְעַט אַפְטִיר דְּבָרִים שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתִי מִדַּעְתִּי
הַלְוַאי יָכֹלְתִּי לָקוּם וְלוֹמַר
הִנֵּה אַהֲבָתִי, חַיַּי, עָלַי לָלֶכֶת
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מַחְזִיק אוֹתִי בְּכֹחַ
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מַחְזִיק אוֹתִי בִּכְלָל

המוטו, החזון, האג'נדה, המופיעה בפתח כל גיליון של דקה

 

מותר (ואפילו מומלץ) לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן

במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או

מכני או אחר, להקריא בקול רם מול קהל יושב או עומד או מעורב, במקומות

סגורים או פתוחים, בכל עונות השנה, וגם באלה הבאות אחר כך ־ כל חלק

שהוא מהחומר שבכרך זה. מאידך, שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר

הכלול בגיליון זה אסור בהחלט ללא אישור מפורש מהיוצרות והיוצרים

X