דואר ספרותי | לרכישה באינדיבוק
דואר ספרותי

דואר ספרותי

שנת הוצאה: 01/2015
מס' עמודים: 168
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62.1
- 20

המשוררת הדגולה ויסלבה שימבורסקה (פרס נובל 1996) נמנתה במשך שנים רבות עם חברי מערכת השבועון 'חיים ספרותיים' ‏שראה אור בקרקוב, בפולין הקומוניסטית. היא ערכה בו את המדור "דואר ספרותי", ובו תשובות לקוראים אמיתיים וגם בדויים, מרביתם חובבים נטולי כל כישרון, שביקשו לפרסם את יצירותיהם בכתב-העת.

מבחר ממכתבי התשובה הללו מובא כאן – מחרוזת שופעת של פניני חוכמה ושנינות שיוצרת יחד תמונה עשירה של חיי קריאה וכתיבה, מסורת ספרותית ופרסום, תרבות ושפה, אמנות וקהל.

כל אוהבי הקריאה והספרות יתענגו על כתיבתה הצלולה ומלאת ההומור של שימבורסקה, אבל לקהל הכותבים, העורכים, המלומדים ותלמידיהם, המבקרים והמו"לים, בפרט אלה העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הספרות, זוהי קריאת חובה.

'דואר ספרותי' תורגם בידי רפי וייכרט, מתרגמה המובהק של שימבורסקה, שתירגם לעברית חמישה קובצי שירה שלה וכן את ספרה 'קריאת רשות' (חרגול/קשב 2005).

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “דואר ספרותי”

בקרוב…

המשקיף, קרקוב

אדוני מאשים אותנו בהרס כישרונות ספרותיים. "את השתילים הרכים הללו" – אנו קוראים – "יש לטפח בזהירות ולא, כפי שאתם נוהגים, למתוח ביקורת על פגמיהם ועל אי-יכולתם לתת אפילו פרי בוסר." איננו נמנים עם התומכים בחממת השתילים הספרותית. שתילים צריכים לגדול באקלים טבעי ולהתאים את עצמם לתנאיו מבעוד מועד. לפעמים נדמה לשתיל קטן שיהיה לעץ אלון, אבל אנחנו רואים שזה סתם עשב. אפילו הטיפול המסור ביותר לא יעשה ממנו אלון.

מובן שלפעמים אנחנו עלולים לטעות באבחנה. אבל הרי איננו אוסרים על השתילים הללו לגדול, איננו עוקרים אותם על שורשיהם. הם יכולים להמשיך לצמוח כדי שמתישהו יעידו על טעותנו. נודה במפלתנו בהתלהבות.

חוץ מזה, אילוּ קרא אדוני את הטור שלנו ברוח טובה יותר, ודאי היה מבחין שברגע שאנחנו מגלים משהו ראוי לשבח, אנחנו משתדלים להבליט את הדבר. והעובדה שהשבחים מועטים יחסית, זו כבר לא אשמתנו. כישרון ספרותי אינו חזון נפרץ.

ה. י. רוֹזְ'ניצָה

לעיתים קרובות קורה שעורכי ה"דואר" מקבלים מכתבי איום. מכתבים אלה נשמעים פחות או יותר כך: אני מבקש לומר לי אם הטקסטים שלי שווים משהו, כי אם לא – אגמור עם זה מייד, אקרע, אזרוק, אפרד ממחשבות התהילה, ליבי יישבר, אפקפק בערכי, אתמוטט, אתחיל לשתות, לא אמצא עוד טעם בחיי, וכו' וכו'. או-אז העורך לא יודע מה לעשות. משום שכל מה שיש באפשרותו לכתוב – הכול נעשה מאיים.

יכתוב שהשירים או הפרוזה רעים – והטרגדיה הגדולה מוכנה ומזומנת. יכתוב שהם טובים – והמחבר ייתקף טירוף בשל כישוריו (והיו דברים מעולם). אחדים דורשים תשובה מיידית, כי דברים נוראים עלולים לקרות. אפילו לחשוב קצת הם לא נותנים.

הארי, שְצֶ'צ'ין

אדוני הכין רשימה ארוכה של סופרים שעורכים ומוציאים לאור לא עמדו כלל, בתחילת הדרך, על כישרונם ולימים הצטערו והתביישו מאוד. קלטנו את הרמז מייד. את הפיליטונים קראנו בענווה הנגזרת מן האפשרות שנטעה. הם אינם אקטואליים, אבל זה עוד כלום. הם לבטח ייכללו ב"כל כתבי", אם אדוני יכתוב משהו מסוג 'פרעה' או 'בובה'. (מיצירותיו הנודעות של בּוֹלֶסְלַב פְּרוּס (1847–1912), מגדולי הסופרים הפולנים.)

ה. צ. (ט?), סְלוֹמְניקי

אנחנו מבקשים – מה-זה-מבקשים: מפצירים – מה-זה-מפצירים: פשוט מתחננים – לשלוח אלינו יצירות שכתובות בצורה קריאה. בינתיים ממשיכים להגיע – אולי לפי מידתו של אדון תומאס מאן היקר – כתבי-יד בכתב זעיר וצפוף, עם כתמי דיו וחתימה מסולסלת. בנוסף לכך, בתשובותינו איננו יכולים לענות באותו מטבע, שכן אשפי אמנות הדפוס עוד לא המציאו אותיות לא קריאות. כשזה יקרה, ניגש להערכת היצירות.

ברברה ד., בּיטוֹם

לא רק כתבי-יד הם לפעמים בלתי קריאים, גם נייר שהודפס במכונה. גבִרתי שלחה, כך נראה, את ההעתק העשירי במניין. רחמנות, עיניים אי אפשר לקנות, אפילו לא במטבע זר. בתחילה חשבנו שגברתי הכניסה למעטפה תפריט של מסעדה. כי בחדרי האוכל השיתופיים שלנו העותקים הקריאים נודדים על-פי-רוב להנהלת החשבונות, והיותר גרועים אל ידיו הרועדות של הלקוח.

אֶ. ט., לוּבּלין

אנחנו קוראים וקוראים, מתבוססים בדפים מוכתמים ושחורים ממחיקות, ופתאום מנצנצת בנו המחשבה: למה לא נחוש סופסוף אכזבה? לאחרים מותר ולנו לא? למה עלינו לרצות לקרוא את הדברים, כשהכול מעיד על כך שלמחבר אפילו לא התחשק להעתיק לנקי? ברור שאיננו חייבים לרצות. מכל מיני סיבות: כי יורד גשם, כי גֶניה טיפשה, כי הברך כואבת לנו, כי לאָלָה יש חתול, כי משפחת קובלסקי הזאת יודעת לחיות, כי איש לא מזמין אותנו לסרט, כי הזמן חולף, כי משעמם, וסוף העולם, גם הוא עתיד להתרחש מתישהו. אחר-כך אנחנו רוכנים שוב בהכנעה מעל לטקסט, כדי לקרוא עד הסוף איכשהו. אבל לענות? באמת שאין על מה.

קריסט. י., סֶנְדְז'ישוּב

גברת חביבה, רעיונות אנחנו לא קונים ולא מוכרים. אנחנו גם לא מתווכים בקנייה או במכירה. רק פעם אחת, מטוּב ליבנו וללא תמורה, ניסינו להציע למכר שלנו רעיון לסיפור – על סוחר שפוצץ את עצמו. אולם המכר חשב שהרעיון פומפוזי מדי והודיע שאי אפשר לעשות מזה כלום. מאז אנחנו נרתעים.

ס-ו., לֶסבּוֹס

והרי אלה קטעים, פראגמנטים, פיסות! איך אנחנו יכולים להחליט מה ערכם של שירים אלה כשלאחד חסרה ההתחלה, לאחר סוף ופה ושם נשמטו שורות מסוימות? אנו תמהים שגברתי, מורה במקצועה, מגלה יחס נונשלנטי כל-כך ליצירותיה. אנו מבקשים לשוב ולשלוח את השירים לאחר בחינה מדוקדקת שלהם וביצוע ההשלמות הנחוצות.

ו. ש., לונדון

חבל שלפני שהתחיל במלאכת הכתיבה של הטרגדיה הזאת אדוני לא הכיר טוב יותר את היחסים השוררים בדנמרק הפיאודלית. למרבה הצער, אדוני ויתר על הסבירות לטובת הסנסציה. דוגמה מובהקת לכך היא רוחו של האב, שבלי ההסתה המפורשת שלה כל העלילונת המדממת הזאת לא הייתה מתרחשת.

בתור מטריאליסטים אנחנו בדעה שרוחות רפאים לעולם אינן דוברות אמת. לכן איננו יכולים להאמין במזימה המתוכננת בעולמות שמעבר, ואנחנו עוקבים בחמלה אחרי התהפוכות הנובעות ממנה. היינו מייעצים לאדוני לקרוא יותר, לצאת יותר לשטח, לכתוב פחות ולשאול רק שאלות שאפשר לענות עליהן.

 

ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, נולדה בקורניק שבמחוז פוזנן בפולין בשנת 1923, ומילדותה ועד פטירתה ב-2012 התגוררה בקרקוב. את שיריה הראשונים החלה לכתוב עם תום מלחמת העולם השנייה. ספר שיריה הראשון, שבו גיבשה את קולה העצמאי ('הקריאה ליטי') ראה אור בשנת 1957. יצירתה השירית של שימבורסקה קנתה לה מעריצים רבים בפולין ומחוצה לה, ותורגמה לעשרות לשונות. בשנת 1991 זכתה שימבורסקה בפרס גתה, ובשנת 1995 בפרס הרדר.

פרס נובל לספרות הוענק לשימבורסקה על יצירתה השירית רבת-ההשראה, המשלבת מבט מקורי בהוויה הקיומית עם תפיסה הומניסטית, אירוניה עם אמפתיה לברואים באשר הם. שיריה עוסקים בנושאים מגוונים: פוליטיקה, היסטוריה, אהבה, אבולוציה, מקומו של האדם בקוסמוס, המדעים ועוד.

לצד שירתה כתבה במשך ארבעה עשורים טורים מבריקים שפורסמו בעיתונות ובכתבי-עת ספרותיים בפולין. הפרוזה של שימבורסקה – חכמה, משעשעת, נוגעת ללב – כונסה בכמה ספרים, והיא נדבך חשוב ביצירתה. ספרי שירה של שימבורסקה שראו אור בעברית בתרגומו של רפי וייכרט: 'אטלנטיס' (עכשיו 1993), 'סוף והתחלה' (גוונים 1996), 'שלהי המאה' (קשב 1998), 'בשבח החלומות' (קשב 2004), נקודתיים (קשב 2009).

שימבורסקה הלכה לעולמה ב-2012

X