דבלינאים | לרכישה באינדיבוק
דבלינאים

דבלינאים

שנת הוצאה: 2008
מס' עמודים: 266
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62

חמישה-עשר סיפורים קצרים, שג'ויס עצמו הגדירם כפרקים בתולדותיה המוסריות של עירו. תיאור ריאליסטי של מה שהיה בעיניו "השיתוק" שבחייה של דבלין, בסיפורים שמקיפים את שלבי הילדות, הנעורים, הבגרות והחיים הציבוריים, על גילוייהם השונים.

מספרי המופת של ספרות המאה העשרים. הסיפור האחרון, "המתים", הוסרט בבימויו של ג'ון יוסטון ומוקרן עד היום.

התרגום הניתן כאן הוא עיבוד חדש שעיבד אברהם יבין את תרגומו משנת 1971 שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

התצלום על העטיפה: ג'יימס ג'ויס בן 22 (1904)

עיצוב העטיפה: דורית שרפשטיין

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “דבלינאים”

הפעם לא היתה לו עוד תקווה; זה היה השבץ השלישי. ערב-ערב עברתי לפני הבית (זמן החופשה היה אז) ובחנתי את ריבוע החלון המואר, וערב-ערב ראיתי אותו מואר כקודם – באור קלוש ושווה. אילו מת, אמרתי בלבי, הייתי רואה השתקפות של נרות על המסך המואפל כי ידעתי ששני נרות חייבים להציב ליד ראשה של גופה. פעמים רבות אמר לי: "לא לזמן רב אני עוד בעולם הזה", ואני חשבתי שאלה דיבורים סתם. עכשיו ידעתי שאמת היו. כל ערב כשנשאתי את עיני אל החלון אמרתי לי חרש את המילה "שיתוק". תמיד נשמעה מוזרה באוזני כמו המילה "גנומון" בתורתו של איקלידס או המילה "שמעונות" בספר עיקרי האמונה. אבל עכשיו נשמעה לי כשמו של איזה יצור מזיק וחטא. הוא מילא אותי פחד ואף-על-פי-כן השתוקקתי להיות קרוב יותר אליו ולצפות במלאכתו הקטלנית.

כשירדתי לאכול את ארוחת הערב ישב קוטר הזקן ליד האח ועישן. בשעה שיצקה לי דודתי את דייסת שיבולת-השועל אמר, כחוזר אל איזו אמירה קודמת שלו:

– לא, לא הייתי אומר שהוא היה ממש… אבל היה משהו מוזר… היה בו משהו מסתורי. אני אומר לך את דעתי…

הוא התחיל לפמפם במקטרתו, ודאי מסדיר במוחו את חוות דעתו. טיפש זקן טרחן! כשהתוודענו אליו לראשונה היה מעניין למדי, דיבר על עכורים ותולעים; אבל כעבור זמן לא רב נמאסו עלי הוא וסיפוריו האינסופיים על המזקקה.

– אני יש לי הסברה שלי בעניין הזה, אמר. אני חושב שזה היה אחד מאלה… מהמקרים המשונים האלה… אבל קשה לדעת…

ושוב התחיל לפמפם במקטרתו בלי להביא לפנינו את הסברה שלו. דודי ראה אותי בוהה ואמר לי:

– זהו, ידידך הזקן מת אפוא, תצטער לשמוע.

– מי? אמרתי אני.

– האב פלין.

– הוא מת?

מר קוטר זה עתה סיפר לנו. הוא עבר ליד הבית. ידעתי שמתבוננים בי ולכן המשכתי לאכול כאילו אין החדשה מעניינת אותי.

ג'יימס אוגוסטין אלויסיוס ג'ויס (באנגלית: James Augustine Aloysius Joyce;‏ 2 בפברואר 1882, דבלין – 13 בינואר 1941, ציריך), סופר ומשורר אירי, הנמנה עם הסופרים החשובים ביותר של המאה העשרים.

ג'ויס נולד בדבלין למשפחה קתולית מבוססת שבילדותו ירדה מנכסיה. הוא סיים את לימודיו בדבלין, ובגיל עשרים עבר ללמוד רפואה בפריז, אך חזר לעירו ב-1903 בעקבות מות אמו. ב-1904, שנה משמעותית בחייו, פגש את אשתו לעתיד נורה, שעמה חי עד יום מותו. באותה שנה עזב ג'ויס את אירלנד לצמיתות, ושב אליה רק לשלושה ביקורי מולדת קצרים.

ג'ויס וזוגתו עקרו לטריאסטה, ושהו בה מ-1905 עד 1920, למעט תקופה בת כארבע שנים בזמן מלחמת העולם הראשונה, שבה שהה הזוג בציריך. בתקופה זו יצר ג'ויס את עיקר יצירותיו, ובהן "דבלינאים" (יצא לאור ב-1914), "דיוקן האמן כאיש צעיר" (1916), ו"יוליסס" (1922), יצירתו המונומנטלית, הנמנית עם הרומנים הגדולים ביותר שנכתבו במאה העשרים. מ-1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, וב-1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר חזרה לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך.

יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב עיר מולדתו דבלין ואנשיה, על אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו הרבה להתייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בטכניקת זרם התודעה, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי.

חייו ויצירתו מונצחים ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני.

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X