דאמה | לרכישה באינדיבוק
דאמה

דאמה

שנת הוצאה: 06/2016
מס' עמודים: 200
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 37
- 37

מטוס אולטרלייט, מסוג טרייק, משייט בשמיים מעל השטחים החקלאיים של צפון מישור החוף בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, במסגרת טיסת סיור, איתור וגילוי של טייסת המתנדבים "מתמידי האוויר" במשמר הגבול.

בעוד המטוס טס במהירות של שישים קשרים ובגובה נמוך של שבע מאות וחמישים רגל, מקרטע לפתע המנוע ומפסיק לפעול. הטייס נוקט את כל הפעולות הנדרשות לצורך ביצוע נחיתת אונס, אך ללא הועיל; מסיבה לא ברורה, הגאי המטוס לא מגיבים כמצופה. פחות מדקה לאחר שגילה שהמנוע כבה, היה כבר הטייס ללא רוח חיים, אחרי שהמטוס התרסק לקרקע.

ד"ר איתמר דומבר, החוקר הראשי, המופקד במשרד התחבורה על חקירת תאונות ותקריות אוויר, ממנה צוות לחקירת התאונה. בהיעדר שיתוף פעולה מצד גורמים שונים שקיום החקירה מפריע להם או שתוצאותיה עלולות להיות הרות אסון מבחינתם, מגיע צוות החקירה למבוי סתום בחקירת התאונה.

החוקר הראשי מצרף לצוות החקירה את אדם גלר, חוקר צעיר במשרדו המכונה 'ברנולי'. אדם גלר סובל מליקוי בהבנת תקשורת חברתית המועברת בין אנשים באמצעות שפת גוף ודקויות בשפה, אך ניחן ביכולת 'לראות מילים' ובעזרתה, לזהות את מידת אמינותם של אנשים המדברים עמו.

אדם מתמודד עם תסכולו מקשייו בהבנת רמזים, מצבים חברתיים וחוקים חברתיים, ע"י השתתפות בחוג לריקוד רואדה, שהוא ריקוד של כמה זוגות רקדנים במעגל במקצב של סלסה, ובעזרת האזנה לקטעי מוזיקה לטינית.

אדם נדרש לגייס את כל כוחותיו הנפשיים והאינטלקטואליים כדי לפענח את הסיבה להתרסקות מטוס הטרייק, תוך שהוא מפלס דרכו בין מי שתומך בו ומקווה שיצליח במשימתו, לבין המבקשים שייכשל בה. במסעו למציאת פתרון התעלומה, הוא נחשף לעולם התעופה הספורטיבית הקלה, למנחתים, למטוסים הזעירים ולטייסים המטיסים אותם ובעיקר – לומד להתמודד עם קשייו ומגבלותיו ולהתגבר עליהם.

כל קטעי המוזיקה הלטינית המוזכרים בספר ניתנים לאיתור ולהאזנה באינטרנט והקוראים מוזמנים לעשות כן בד בבד עם הקריאה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “דאמה”

בקרוב…

1

 

דומבר ישב במשרדו רחב הידיים והניח את אפרכסת הטלפון בתושבת. ׳עוד תאונה׳, חשב לעצמו. ׳מה קורה לטייסים האלה בזמן האחרון, הם שכחו איך טסים?׳. הרגע קיבל דיווח נוסף על אירוע בטיחותי ועליו לארגן בדחיפות צוות חקירה שייצא למנחת כדי לאסוף ממצאים ראשוניים. זה כבר הצוות השלישי שהוא נאלץ להוציא במהלך השבועיים האחרונים.

כשקיבל על עצמו את תפקיד החוקר הראשי לא העלה על דעתו שהתפקיד יהיה עמוס כל כך. הוא השלים את הדוקטורט באוניברסיטת אם. איי. טי בבוסטון בתחום של הנדסת מטוסים, ושקל אם לחזור ארצה אחרי עשר שנים בארצות הברית. חברים סיפרו לו שפורסם מכרז לתפקיד החוקר הראשי של תאונות אוויר במשרד התחבורה, והציעו לו להציג את המועמדות שלו לתפקיד. ״התפקיד הזה ממש תפור עליך״, אמרו לו. ״תאונה אחת או שתיים בשנה לכל היותר״, הבטיחו לו ״וכל יתר הזמן התעסקות בישיבות ובכיבודים״.

כמה שנים עברו מאז? הוא כבר לא זכר, אך מספר התאונות בכל שנה הלך ועלה ואף שהוסיפו לו תקנים וכוח אדם, מצא עצמו עדיין במחסור הולך וגובר של אנשים, של תקציב, ובעיקר – של זמן. הוא היה עייף. הוא הרכין את ראשו ותמך בו בשתי ידיו.

דרך ארוכה עשה מאז החל לשמש כחוקר הראשי. בתחילה קיבל משרד שכוח אל וקטן בקצה של מסלול ההמראות והנחיתות שתיים שש של נמל תעופה בן גוריון; כל המראה וכל נחיתה הרעידה את התמונות המועטות שניסה לתלות על הקירות החשופים במשרד. הרעש היה בלתי נסבל וכפי שגילה, כך גם מאבקי האגו מסביב.

הוא נזכר באירוע שהתרחש לאחר שפרסם את דו״ח החקירה הראשון כחוקר הראשי. מנהל הלשכה של שר התחבורה טלפן אליו והודיע לו שהשר מבקש להיפגש עמו בדחיפות, בו ביום. שלוש שעות נאלץ להמתין עד שהוזמן להיכנס ללשכת השר. מארשת פניו של השר ידע מיד שלא מחמאות מחכות לו. הוא לא הספיק להתיישב בכורסה כשהשר הטיח בו: ״שכחת מי מינה אותך לתפקיד? איך פרסמת דו״ח חקירה של המשרד שלי, מבלי שאישרתי לך קודם לכן את הנוסח שלו? מעכשיו והלאה, לפני שאתה מפרסם דו״ח חקירה, אתה צריך לקבל את האישור שלי לכך. זה ברור לך?״.

למען האמת, זה לא היה ברור לו כלל. היה זה אותו שר שהזמין אותו ללשכתו והציג בפניו את התפקיד פחות משנה לפני כן. ״אתה אמנם כפוף אליי מנהלית – וצריך להיות מתואם כמובן עם מנכ״ל המשרד שלי – אבל התפקיד שלך הוא לפעול למען האינטרס של שלום הציבור והוא ייחודי בזה שאתה עצמאי לגמרי״, אמר לו השר באותו מפגש. ״לכל אחד כאן יש בוס, אפילו לי, אבל אף אחד לא נותן הוראות לחוקר הראשי, רק החוק; אתה מבין את זה, ד״ר איתמר ברמו? לטוב ולרע, האחריות היא רק עליך״.

׳את זה השר לא זוכר כנראה׳, חשב אז לעצמו. הוא הביט נזוף לכיוון השר, מלמל משהו בינו לבין עצמו ויצא מהלשכה. בחוץ המתין מנהל לשכת השר במבט שהבהיר לו שידע היטב לשם מה הוזמן בדחיפות לשר ומה היה בכוונת השר לעולל לו. הוא נד בראשו לשלום ויצא החוצה. ׳עוד לא סיימתי שנה בתפקיד וכבר תככים ומאבקי אגו׳, חשב אז לעצמו.

כשחזר למשרדו בקצה המסלול עיין שוב בדו״ח החקירה שפרסם. הוא היה גאה בו. זו הייתה חקירה מקצועית ויעילה שהצביעה בבירור על הסיבה להתרסקות מסוק בים, אף שבתחילה לא היה כל רמז להתרחשות שהובילה לאירוע הטרגי. הוא החזיק עדיין בדו״ח החקירה, כשלפתע הייתה לו הארה והוא הבין כיצד לנהוג להבא. הוא חייך לעצמו עתה בשביעות רצון, כשנזכר שכבר בדו״ח החקירה הבא, ומאז בכל דו״ח חקירה שפרסם, הופיע בעמוד הראשון של הדו״ח ציטוט מחוק הטיס ומאמנת התעופה הבינלאומית, שמדובר בחקירה בטיחותית בלבד, שמטרתה מניעת אירועים בטיחותיים בעתיד והכי חשוב – שלפי החוק, בביצוע חקירה בטיחותית כזו אין מרות על החוקר הראשי, ״זולת מרותו של החוק״. יותר לא שמע דבר בעניין זה מאותו השר ומאף אחד משרי התחבורה שבאו אחריו.

היקף התאונות האוויריות גדל מאז וכך גם גדלו שטח המשרד, תקציבו וכוח האדם שעמד לרשותו. הוא הרים את ראשו הביט לנוף שנשקף מחלון משרדו, מהקומה הרביעית של מגדל המשרדים החדש במתחם שדה התעופה. בית הנתיבות החדש על זרועותיו ושרוולי היציאה שהובילו למטוסים שנצמדו אליהם, היו פרוסים לפניו כמעין כוכב ומרחוק ניתן היה לראות את קצה המסלול; שלושה מטוסי נוסעים עמדו זה אחר זה והמתינו להמראה. הוא לא יכול היה להימנע מהמחשבה שאחד מהם עלול להיות המושא של דו״ח החקירה הבא שלו.

עתה הסב את מבטו חזרה אל תוך משרדו. בניצב לשולחנו הוצב שולחן ישיבות ארוך. כאן מתכנס צוות החוקרים שלו בכל חקירה ומציג בפניו את ממצאיו. בדיונים ליד השולחן הזה גובשו תשובות לתעלומות ונחשפו הסודות של התאונות שנחקרו.

ארון הזכוכית, שנמשך לכל אורך הקיר הארוך שמשמאלו, היה כבר למעין מוזיאון לתאונות תעופתיות והכיל פריטים וחלקים שונים ומשונים שהיו קשורים לתאונות שחקר: צינור דלק מגומי שניתק והוביל להתרסקות פייפר פי. אי. שמונה עשרה לפני כמה שנים; שברי ציר הגלגל שבשלו קרס כן הנסע של מטוס האי.טי.אר שבעים ושתיים באילת, וגם בדל הסיגריה שהוביל לפתרון אירוע הפגיעה במכונאי על ידי המנוף, צורף לתצוגה. כל פריט הזכיר חקירה וסיפור משל עצמו.

מאז החל בתפקידו, פוענחו רוב התאונות ורק מיעוטן נותר ללא הסבר, חשב לעצמו בסיפוק. הוא הביט ימינה לעבר המדפים שעליהם ניצבו זה בצד זה העתקי דו״חות החקירה שלו, כל אחד מהם מקפל בחובו טעות, רשלנות, לעתים זדון ותמיד גם טרגדיה. מטוסי נוסעים כבדים, מטוסים קלים, אווירונים זעירי משקל שהלכו ותפסו מקום של כבוד בתעופה המקומית, מסוקים, תאונות על הקרקע ועוד ועוד.

הוא לחץ עתה על מתג האינטרקום והמתין שמזכירתו נעמה תגיב לקריאתו.

״מי פנוי עכשיו במשרד?״, שאל.

״רק איגור והעובד החדש, אדם״.

״תגידי להם להגיע אליי למשרד. עכשיו״.

הוא קם מכיסאו והתמתח. הוא היה בן 45, שחה פעמיים בשבוע בבריכה ורץ שלוש פעמים בשבוע עשרה ק״מ עם קבוצת הריצה הקבועה שלו. זה עזר לו להפיג את הלחץ בעבודה. לאחרונה נדמה היה לו שראייתו למרחק נחלשה והוא הזכיר לעצמו שוב לגשת לאופטומטריסט. המחשבה שיידרש להרכיב בקרוב משקפיים דווקא מצאה חן בעיניו. ׳זה יוסיף ממד בוגר לפני הילד שלי׳, חשב לעצמו.

דפיקה בדלת. איגור הגיע ומאחוריו נראה כבר ראשו של אדם, כשאוזניות בידיו.

״קראת לנו?״.

הוא פנה לאיגור, ״מה אתה עושה עכשיו?״.

״מנתח את הפרמטרים הטכניים של הקרבוראטור, המאייד, בעניין של הצסנה מאה שבעים ושתיים״, השיב איגור.

״טוב, זה יכול לחכות קצת. היה אירוע במנחת תלם עם איזה פייפר וכל יתר הצוותים בחוץ. אני רוצה שתבואו אתי. קח את הערכה, את הרולטקה-מאה-מטר למדידה ואת הסרבלים וחכה לנו ליד הרכב שלי; ואל תשכח את הפרוז׳קטור, אולי נצטרך אותו״.

איגור החל לומר משהו אך הפסיק. ״אין בעיה״ אמר בסופו של דבר ויצא מהחדר, מותיר את אדם אחריו.

״אדם, בוא אתי״, הפטיר דומבר.

ראובן גוברין, עורך דין במקצועו, בוגר קורס מספרי סיפורים של בית ספר Stage, הפועל בתיאטרון גבעתיים ובעל רישיון להטסת אולטרלייט, אווירון זעיר משקל מסוג טרייק.
ספרו הראשון, עץ, מזל וחיים – סיפור הישרדותם של מקס גוטקין ואביו סמואל גוטקין במהלך השואה והמסע של המחבר לחשיפתו, ראה אור בסיוע יד ושם – הקרן לתמיכה בספרי זיכרונות של ניצולי שואה.

X