גנדהי - אוטוביוגרפיה | לרכישה באינדיבוק
גנדהי – אוטוביוגרפיה

גנדהי – אוטוביוגרפיה

שנת הוצאה: 2005
מס' עמודים: 480
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 79

"חיי הם המסר שלי," אמר גנדהי, ואכן כוחה של האוטוביוגרפיה שלו טמון בכך שכל השקפה, שאלה או סוגיה בספר נובעת מעצם סיפור חייו ושזורה בהם. אין אלה דברי הגות תיאורטיים, אלא מופת חד-פעמי של מעשה ורוח, המַפְרים זה את זה. בגילוי לב מרשים, בקור רוח וללא בושה, מגולל בפנינו גנדהי את סיפורו ואינו מסתיר אף לא אחד מכישלונותיו.

 

"… כל עוד הוא ממשיך להיות יצור חברתי, הוא אינו יכול שלא להשתתף בַּאלימות, המצויה בעצם קיומה של החברה. כאשר שתי אומות נלחמות, תפקידו של חסיד אהימסה (אי-אלימות) לעצור את המלחמה. זה שאינו מתאים לחובה זו… זה שאינו כשיר להתנגד למלחמה יכול לקחת חלק במלחמה, ובד בבד לנסות בכל מאודו לשחרר את עצמו, את אומתו ואת העולם ממלחמה." הקורא הישראלי יופתע לגלות עד כמה רלוונטי גנדהי לסוגיות המעסיקות אותנו כאן – כיחידים, כחברה וכלאום. אלימות ואי-אלימות, שחרור ומאבק לעצמאות, יחסי בעל-אשה וחינוך ילדים, ואפילו ענייני תזונה ורפואה – בכל אלה הוא עוסק בספרו. וכך כרוכים זה בזה סיפור אישי של אחד המנהיגים הגדולים של המאה ה-20, דרך הרוח וההיסטוריה, באוטוביוגרפיה מרתקת, מעוררת מחשבה ונוגעת ללב.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “גנדהי – אוטוביוגרפיה”

הקדמה

 

לפני ארבע-חמש שנים, בעידודם של כמה משותפי הקרובים אלי ביותר, הסכמתי לכתוב את האוטוביוגרפיה שלי. התיישבתי לכתוב ואולם עוד בטרם הפכתי את הדף הראשון פרצו מהומות בבּוֹמְבֵּי, והעבודה הוקפאה. סדרת אירועים שאירעה לאחר מכן הובילה לכליאתי ביֶראוְדָה.  שְרי  גֶ'רַאמְדאס, אחד משותפי לכלא, ביקש ממני לשים כל דבר אחר בצד ולהשלים את כתיבת האוטוביוגרפיה. השבתי לו שכבר הכנתי לעצמי תוכנית עבודה, ולא עולה בדעתי לעשות שום דבר אחר לפני שאשלימה. הייתי משלים את האוטוביוגרפיה, אילו ריציתי את מלוא תקופת המאסר שלי ביראוודה, מאחר שנדרשה לי עוד שנה להשלמת המשימה, אך, כאמור, שוחררתי. סְוואמי  אָנַנְד חזר והציע לי לשוב לכתיבת האוטוביוגרפיה, ומאחר שסיימתי את תולדות סַטְיַאגְרַהָה בדרום-אפריקה אני מתפתה לכתוב את האוטוביוגרפיה בשביל נַוַג'יוַן.  הסוואמי ביקש ממני לכתוב אותה כחיבור עצמאי, שייצא לאור בספר, אך אין לי זמן פנוי ואוּכל לכתוב פרק אחד בלבד מדי שבוע. הרי צריך לכתוב משהו לנוַג'יוַן כל שבוע, מדוע שלא תהיה זו האוטוביוגרפיה? הסוואמי קיבל את הצעתי, והנה אני שוקד על עבודתי. 

 

אולם חבר ירא אלוהים שיתף אותי בספקותיו ביום השתיקה שלי. "מה גרם לך לצאת להרפתקה הזאת?" הוא שאל. "כתיבת ביוגרפיה היא מנהג ייחודי למערב. איני מכיר מישהו  במזרח שכתב אוטוביוגרפיה, חוץ מאשר בקרב אלה שלקו בהשפעה מערבית. ומה תכתוב? ומה אם תדחה מחר עקרונות שאתה מצדד בהם היום? ומה אם בעתיד תשנה כיוון, האין זה סביר שאלה המעצבים את התנהגותם מכוח סמכותם של דבריך, בעל-פה או בכתב, יוּלְכו שולל? אינך חושב שלעת עתה מוטב  לא לכתוב שום דבר הדומה לאוטוביוגרפיה?" 

 

טיעון זה השפיע עלי, אולם אין בכוונתי לכתוב אוטוביוגרפיה אמיתית. אני רק רוצה לגולל את סיפור ניסוּיַי הרבים עם האמת, ומאחר שחיי אינם אלא תולדות ניסויים אלה, נכון שהסיפור ילבש צורת אוטוביוגרפיה. אך לא אצטער אם כל עמוד ועמוד שבה יעסוק אך ורק בניסויי אלה. אני מאמין, או לפחות מחניף לעצמי באמונה, שתיאור מאוחד של כל הניסויים הללו לא יהיה חסר תועלת לקורא. ניסויי בשדה הפוליטיקה ידועים כעת, לא רק בהודו, אלא במידת מה גם בעולם ה"מתורבת". בעיני אין להם ערך רב, ולתואר "מַהַאטְמָה",  שהוענק לי בזכותם, עוד פחות. לעתים קרובות תואר זה הכאיב לי עמוקות, ועד כמה שזכור לי לא היה רגע שאוכל לומר שהוא נעם לי. אך ללא ספק אני מעוניין לספר על ניסויי בשדה הרוחני, שידועים רק לי ושמהם שאבתי  כוח רב כל כך לפעול בשדה הפוליטי. אם הניסויים אכן רוחניים, אין שום מקום לשבח עצמי. הם רק יכולים להוסיף לענוותי. ככל שאני מביט לאחור ומהרהר בעבר כך אני מודע ביתר בהירות למגבלותי. 

 

כל רצוני – כל מה ששאפתי וערגתי לו במהלך שלושים השנים האחרונות – הוא להכיר את העצמי, לראות את האל פנים אל פנים, להגיע למוקשה.  אני חי ונע וכל הווייתי מכוונת למטרה זו. כל אשר אני עושה באמצעות דיבור או כתיבה וכל הסיכונים שנטלתי בשדה הפוליטי מכוונים לאותו יעד אחד. אך מאחר שתמיד האמנתי כי מה שאפשרי לאחד אפשרי לכולם, ניסויי לא התנהלו בחשאי, אלא בגלוי, ואיני חושב שעובדה זו גורעת מערכם הרוחני. יש דברים הידועים רק ליחיד ולבוראו. את אלה אי-אפשר, כמובן, למסור. הניסויים שבכוונתי  להתייחס אליהם אינם כאלה. אולם הם רוחניים, או בעצם מוסריים, שהרי מוּסר הוא מהותה של הדת. רק ענייני דת שילדים ומבוגרים כאחד מסוגלים לתפוס ייכללו בסיפור זה. אם אוּכל לספרם בקור רוח ובענווה, ימצאו בהם מְנַסים אחרים צידה במהלך מסעם שלהם. רחוקה מלבי כל יומרה שהיא לשלמות ניסויי. איני מתיימר לשום דבר מעבר לְמה שמבקש מדען, שאף בעשותו  את ניסוייו בדיוק הרב ביותר, במחשבה מראש ובקפדנות לעולם אינו טוען לסופיות מסקנותיו,  אלא שומר על מידת הספק ביחסו אליהן. חוויתי התבוננות פנימית עמוקה, חקרתי את עצמיותו חזור וחקור וניתחתי כל סיטואציה נפשית. אף על פי כן אני רחוק מקביעה שמסקנותי סופיות וחפות מכל שגיאה. דבר אחד אני אכן טוען, והוא: בעיני הן נכונות לחלוטין, ולעת עתה הן נראות לי סופיות. כי אילולא היו כאלה, לא הייתי מבסס עליהן שום פעולה. אולם על כל צעד ושַעל העמדתי אותן במבחן הקבלה או הדחייה, ופעלתי לפיו. וכל עוד פעולותי משביעות את הגיוני ואת לבי, עלי לדבוק במסקנותי המקוריות.  

 

אילו רציתי לעסוק רק בעקרונות אקדמיים, בוודאי לא הייתי מנסה לכתוב אוטוביוגרפיה. אך מאחר שמטרתי לתת דיווח של מגוון דרכים מעשיות ליישום העקרונות הללו, הענקתי לפרקים שברצוני לכתוב את הכותרת סיפור ניסויי עם האמת. אלה יכללו, כמובן, ניסיונות באי-אלימות, פּרישוּת ועקרונות התנהגות אחרים, שבדרך כלל מאמינים כי הם נבדלים מן האמת. אולם בעיני האמת היא העיקרון הריבוני, והוא כולל מספר רב של עקרונות אחרים. אמת זו אינה רק מלה בעלמא, אלא גם אמת שבמחשבה, ולא רק האמת היחסית שבתפיסתנו,  אלא האמת המוחלטת, העיקרון הנצחי, שהנו אלוהים. יש אינספור הגדרות של האל, כי יש לו  אינספור התגלויות. הן מהממות אותי וממלאות אותי פליאה ויראה, ולרגעים מדהימות אותי. אך אני עובד את האל כָּאמת גרידא. טרם מצאתי אותו, אך אני מבקש אחריו. אני מוכן להקריב את הדברים הכי יקרים לי על מזבח חיפוש זה. אפילו יהיה הקורבן שיידרש ממני חיי שלי, אני מקווה שאהיה מוכן למוסרם. אך כל עוד לא תפסתי את האמת המוחלטת הזאת, עלי לצדד באמת היחסית כהבנתי. אמת יחסית זו צריכה להיות לי, לעת עתה, מגדלור, מגן ושריון. אף שהדרך צרה וחדה כתער, לי היא היתה המהירה והקלה ביותר. גם תעיותי בהימאליה היו בעיני עניין של מה בכך מפני שדבקתי בדרך הזאת לחומרה. כי הדרך הצילה אותי מליפול לכדי צער, והתקדמתי מונחה באוֹרי. לעתים קרובות במהלך התקדמותי זכיתי למבטים חטופים באמת המוחלטת, בָּאל, ויום יום גוברת בי האמונה שרק הוא אמיתי, וכל השאר אינו אמיתי. מי יתן והמעונינים יוכלו ללמוד כיצד התעצמה בי אמונה זו; מי יתן ויחלקו עמי גם את ניסויי וגם את אמונתי, אם יוכלו. גברה בי האמונה שכל מה שאפשרי לי, אפשרי גם לילד, ודברי אלה נשענים על נימוקים מבוססים. הכלים לחיפוש אחר האמת פשוטים ובה בעת קשים. לאדם שחצן הם עשויים להיראות בלתי-אפשריים, ואפשריים מאוד בעיני ילד תמים. על המבקש את האמת להיות ענָיו מעפר. העולם רומס את העפר ברגליו, אך המבקש את האמת צריך להשפיל עצמו עד שאפילו העפר ירמסהו. רק אז, ולא עד אז, יזכה בהצצה בַאמת. השיחה בין וַשישְטְהַ וּוִישְוַומיטְרָה  מבהירה את העניין לאשורו. גם הנצרות והאיסלאם מצדדות בכך בפה מלא.  

 

אם משהו ממה שאכתוב בעמודים אלה יותיר בקורא רושם שנגעה בי גאווה, עליו להסיק כי הדופי הוא בחיפושי אחר האמת, וכי ההצצות החטופות שזכיתי בהן אינן אלא חזיונות שווא. ייכחדו מאות שכמותי, אך מי יתן ותמשול האמת. מי יתן ונדקדק באמת כחוט השערה בבואנו לשפוט בני תמותה תועים שכמותי. 

 

אני מקווה ומפלל שאיש לא יתייחס לעצה השזורה בפרקים הבאים כבת סמכא. אל הניסויים המתוארים יש להתייחס כאל הדגמות שלאורן יכול כל אחד להמשיך בניסוייו, על פי נטיותיו וכישוריו. בטוחני, כי במסגרת מוגבלת זו יהיו ההדגמות שימושיות, מאחר שאיני מתכוון להסתיר שום דבר מכוער שעלי לספר ולא להביעו בלשון מסויגת.. אני מקווה להכיר לקורא את כל ליקויי ושגיאותי. מטרתי לתאר ניסויים לאור מדע הסטיאגרהה, לא לספר כמה אני טוב. בשופטי את עצמי אנסה להיות מחמיר כָּאמת, כפי שאני מצפה מאחרים. באומְדי את עצמי לפי אמת מידה זו עלי לזעוק עם סוּרְדאס:

 

האם יש חדל-אישים 
כה מרושע ומתועב כמוני?
זנחתי את בוראי.
כה בוגדני הייתי.

 

כי עינוי מתמיד הוא לי, שעד עתה עדיין כה רחוק אני ממנו, המושל בכל ישותי, ושאני צאצא שלו. אני יודע שהתשוקות המרושעות שבקרבי הן שמרחיקות אותי כל כך ממנו, ובכל זאת איני מסוגל להימלט מהן. 
אך עלי לסיים. נותר לי אפוא לפתוח בסיפור עצמו בפרק הבא.

 

 

האשרַם, סַבַּרְמאטי      מ.ק. גנדהי
26 בנובמבר 1925

מוהנדס קרמצ'נד גנדהי ‏(2 באוקטובר 1869 – 30 בינואר 1948) היה מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית. הוא נחשב גם לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסטיאגרהה – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם.

 

גנדהי שנמנה עם המנהיגים המוערכים ביותר במאה העשרים, יישם לראשונה מרי אזרחי לא אלים במאבקה של הקהילה ההודית למען זכויות אזרח בדרום אפריקה. הוא הוביל את האומה ההודית במרי האזרחי נגד מס המלח שהונהג בהודו, וב-1930 ערך את "צעדת המלח" בו צעד 400 קילומטרים. ב-1942 הוא קרא בפומבי ליציאה של הבריטים מהודו. הוא שהה בכלא במשך שנים רבות בעקבות מספר רב של מאסרים.

 

גנדהי יישם והטיף לאי אלימות ולאמת, בכל מצב. הוא חי בפשטות והקים אשראם שהחזיק מעמד כלכלית בכוחות עצמו. הוא ערך צומות ממושכים (לפעמים מעל לחודש) הן למען הטהרות עצמית והן כמעשה מחאה.

 

גנדהי נרצח ב-30 בינואר 1948 על ידי מתנקש הינדואי, גופתו נשרפה ופוזרה בין נהרות העולם.

X