בת עיראק | לרכישה באינדיבוק
בת עיראק

בת עיראק

שנת הוצאה: 2007
מס' עמודים: 223
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 28
- 28

"בת עיראק" הוא רומן משפחתי מרתק העוסק בסיפורן של שלוש נשים בנות משפחה אחת. זהו סיפורה של הגירה מעיראק לישראל בתחילת שנות החמישים, כפי שהיא נחווית על ידי שתי אחיות: ויולט ופרידה. דמותה של ויולט משתקפת אל הקורא דרך יומן חיים שכתבה כשלקתה במחלה קשה, ודמותה של פרידה משתקפת דרך יחסיה עם הסביבה ועם עצמה. הדמות השלישית ברומן היא דמותה של נועה, בתה של ויולט, סטודנטית בשנות העשרים, המחפשת משמעות לחייה. נועה יוצאת למסע רוחני אל העבר כדי שתוכל לבנות את חייה בהווה ובעתיד. זהו סיפור על אהבה, על שורשים ועל מה שביניהם: אהבה בין אמהות ובנותיהן, אהבה בין אחיות, בין אב ובתו ובין אח ואחות. זהו גם סיפורן של אהבות זוגיות ממומשות ובלתי ממומשות, הטמונות בלבם של אוהבים לעד.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בת עיראק”

ספרה של רויטל שירי-הורוביץ, בת עיראק, פורס לפני הקורא את קורות חייהן של שלוש בנות משפחה אחת, ויולט ופרידה, שתי אחיות שנולדו בעיראק, והיגרו לישראל בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. ונועה, הבת של ויולט שנחשפת לסיפור חייה של אימה דרך יומן שויולט מפקידה בידיה של פרידה. הספר הוא בעל חשיבות רבה, בכמה רבדים. ראשית, הגיבורות בספר הן הנשים במשפחה, אך חשוב מכך הוא שסיפור המשפחה מסופר מן ההיבט הנשי. אם בעבר נחשפו הקוראים לסיפורי היסטוריה שנכתבו על גברים, ואף סיפורים על נשים נכתבו על ידי גברים, הרי שרויטל שירי-הורוביץ, משרטטת ביד רגישה ועדינה, את מהלך חייהן של גיבורות הספר, ומאפשרת לקהל קוראים הצצה להלכי הרוח שלהן, לרגשותיהן, ולתחושות שלהן ביחס לקורות אותן. רויטל שירי-הורוביץ, מניחה מראה מול הקורא ושואלת שאלות נוקבות, האם אנו מספרים את הסיפור המשפחתי לדורות הבאים, האם אנו מחויבים לו ומעבירים אותו הלאה 

ד"ר ענת אדרת 
המרכז ללימודי ידיש 
אוניברסיטת בר-אילן

 

 

סיפורם של יהודי עיראק בעיראק ובישראל סופר עד כה בעיקר על-ידי מספרים גברים, שחוו את החיים בעיראק ובישראל ואת המעבר ביניהן. ספר זה מוסיף לסיפורים אלה קול נשי וצעיר יותר. רויטל שירי-הורוביץ מספרת את הסיפור באהבה ובטון רך. זהו רומן ריאליסטי מרתק, שמקשר בין עבר להווה, בין דמויות שהיו למה שהן הנחילו לדורות הבאים, והווי חייהן. 'אני מרגישה צורך לכתוב דברים למען הדורות הבאים', כותבת ויולט ביומנה שברומן, אך גם לדורנו הם מדברים, מרגשים וחשובים. על נועה נאמר ברומן, שהיא 'שילוב של אשכנזי עם עיראקית', אולי נקרא לה: עיראכנזית או אשכראקית? אנו יוצאים בעיקבותיה למסע אל העבר הבונה את זהותה בהווה.

פרופסור חקק

 

 

בשפה פשוטה, יומיומית וקולחת, נפרשת בפנינו יריעה עשירה של קורות משפחה יהודית ענפה מבגדד, ובעיקר של שתי האחיות, ויולט ופרידה.
התיאורים הישירים והריאליסטיים של העלייה ארצה ושל החיים במעברה הזכירו לי את הספר "כל בית צריך מרפסת" של רינה פרנק מיטרני, שתיאר את הווית העולים בחיפה, במיוחד של בני העדה הרומנית. כאן נחשפים לחיי היומיום של הפלח המבוסס יותר בקהילה היהודית העיראקית, לסגנון החיים ולבית הגדול ובו כמה דורות, שמתנהל כמו קומונה תוססת. טרגדיות אישיות, תקוות וחלומות, התמודדות עם מחלה ומוות פתאומי, אהבות נכזבות ואהבות מפתיעות, שמחות משפחתיות וכמובן הרבה-הרבה אוכל – בונים את הסיפור המרתק והסוחף הזה. וכמה אופייני לעם נודד כמו שלנו, להגיע ביחד עם בת הדור הצעיר, נועה, למסקנה ששורשים ותחושת ביטחון וזהות הם לא עניין של גאוגרפיה, אלא חיבור למשפחה.

לאה רודיטי
עיתון "את"

 

 

במשך 5.5 שנים, בין הריונות ולידות והסעת ארבעה בנים לבתי הספר, החוגים והצופים, שקדה רויטל שירי הורוביץ על ספר הביכורים שלה. כן, זה לקח לה הרבה מאוד זמן, אבל מה לעשות כשאת אמא לארבעה ובין כתיבת עמוד או שניים, את צריכה גם לסיים תארים (בספרות עברית וגיאוגרפיה) וגם לחזר אחר הוצאות לאור בארץ והכל בשלט רחוק.

איילה אור-אל
מהעיתון SHALOM LA

 

 

סיפורן של שלוש נשים, בגילאים שונים וממקומות רגשיים שונים מתגולל לאורך אורכו של הספר "בת עיראק". נועה היא צעירה כבת עשרים שאיבדה את אימה ואת כיוונה לפני מספר שנים בעקבות מחלה קשה, ועכשיו מקבלת באמצע הכאוס בו היא שרויה הזדמנות להציץ עוד רגע לעולם בו חיה האם, ושלא ידעה על קיומו 

"בת עיראק": שלושה דורות בספר אחד
24 בינואר, 2008 מאת רוני מולה

 

 

מרשם להכנת קובה במיה לפי הבישול העיראקי מהבלוג של גיטה המקורית באתר תפוז 

מרשם זה נזכר בספר "בת עיראק" שכתבה רויטל שירי-הורוביץ.
הספר יצא בהוצאת טרקלין. ביקשתי מרויטל שתעביר לי את המתכון כולו, על כל פרטיו, כי בספר הוא מקוצר מאוד. כך הדור הצעיר של יוצאי עיראק יוכל ליהנות מהטעמים והניחוחות של הבית הישן.
אימה רשמה לנו אותו, אך המקור הראשוני למתכון היה אביה דוד ז"ל, שהיה השף האמיתי במשפחה. על כך תודתי לכל משפחת שירי.

 

 

הבלוג של רויטל

 

 

האתר של רויטל שירי-הורוביץ

בגדאד 1940

 

"ויולט! ויולט טוינה!" נשמע קול רועם, "בואי הנה מיד, אבל מיד!". 

"אני שומעת את אבא קורא לי," אמרתי לנעמי חברתי הטובה שעמה שיחקתי. " אל תלכי לשום מקום, מיד אני חוזרת," ציוויתי עליה, ועליתי במהירות במעלה המדרגות הצרות שהובילו אל חדר המשפחה של הבית. כשפגשו עיני בעיניו של אבא הבנתי שאני בצרה צרורה, ולבי נפל. 

"ויולט טוינה!" אמר אבא בזעם כשהוא עומד ומתנדנד בין בהונות רגליו ועקביו, וידיו טמונות עמוק בכיסי מכנסיו. "ויולט, גברת חנוכה התקשרה מבית הספר ואמרה ששוב התחצפת אל גברת זבידה היום," דבריו של אבא נאמרו בלוויית אותו מבט מפחיד שלו, שבישר תמיד על עונש קשה. 

"מה פתאום, אני לא עשיתי כלום," שיקרתי, בעודי מצליבה אצבעותי מאחורי גבי, מנסה להיחלץ מעונש ודאי. 

" אל תספרי לי סיפורים ויולט, אני יודע שאת משקרת ואני יודע שהתחצפת!" אמר אבא. " גברת חנוכה לא מתקשרת סתם ככה להורים וגוזלת מזמנם היקר. היא אמרה שגברת זבידה בקשה ממך להפסיק לפטפט, וענית לה, שאת בכלל לא מפטפטת ושאולי הגיע הזמן לבדוק את השמיעה שלה באופן יסודי כי זו לא הפעם הראשונה שהיא מאשימה אותך במשהו שבכלל לא עשית." 

" זה בכלל לא נכון וזה בכלל לא היה ככה. היא כל זמן מאשימה אותי בכל מיני דברים שאני לא עושה. אני שונאת את המורה הזאת!" הטחתי בפניו. " היא תמיד נטפלת אלי סתם. היא דברה אליי בגסות ואמרה לי לסתום את הפה ואני עניתי לה שבכלל לא דיברתי, וזה היה מאד בנימוס" הוספתי לשקר. " אני בסך הכל אמרתי לה שהיא כנראה לא שמעה כל-כך טוב, שזאת לא הייתי אני. אם אתה רוצה אתה יכול אפילו לשאול את נעימה," סיבכתי את נעימה המסכנה בשקרי. 

" תקראי מיד לנעימה שתעלה," הורה אבא בכעס, מפקפק באמינותי. ירדתי למטה לקרוא לנעימה, ובינתיים תכננתי מה אתן לנעימה תמורת שיתוף הפעולה שלה. 

" נעימה," פתחתי ואמרתי בנימת תחנונים, "אבא שלי רוצה לשאול אותך משהו, ואת ממש חייבת לעזור לי. אם תעשי מה שאומר לך, אתן לך את פהימה הבובה שלי במתנה." פהימה הייתה הבובה הכי יפה שלי. היה לה שיער שופע שאותו אהבתי לסרק והיו לה כמה מערכות של בגדים שאמא תפרה במיוחד בשבילה. 

" את פהימה?" שאלה נעימה, לא מאמינה למשמע אוזניה." את בטוחה שאם אני אעשה מה שתגידי באמת תתני לי אותה?" 

"כן, אני אתן לך אותה, נשבעת," קירבתי את שתי כפות ידי אל לבי והבטתי הישר לתוך עיניה. ידעתי שלא תוכל לסרב לי. " המורה המרושעת האת, גברת זבידה, תמיד אני מסתבכת בגללה. את חייבת להגיד לאבא שלי שלא אמרתי לה שום דבר בכיתה היום. להגיד שכל מה שסיפרתי לאבא שלי נכון." 

"וואי לי, איזה מילים אמרת לה," הגיבה נעימה בחיוך רחב, "כל הכתה התגלגלה מצחוק."

"נו," התחננתי בפניה, " אני מבטיחה לתת לך את פהימה, יאללה, מה את עושה עניין." 

"בסדר, בסדר, אני מסכימה," התרצתה, ואחר כך הוסיפה בחשש מוצדק, "אבל מה יקרה אם אבא שלך יגלה ששיקרנו?" 
"לא יודעת," עניתי לה בחוסר סבלנות, ובאופן שהלם את צורת החשיבה שלי בדרך כלל – קודם לקפוץ לתוך המים הקרים ורק אחר כך לחשוב – " אני חושבת שעדיף לא לחשוב על זה בכלל, נו יאללה בואי כבר, הוא מחכה לנו," האצתי בה. 

עלינו למעלה, אבא ישב בכורסה האדומה הגדולה שלו, שהייתה מרופדת באריג שזור חוטי זהב אמיתיים, כשנכנסו אל חדר המשפחה, נעץ בנו את מבטו המאיים ומיד פנה אל נעימה, מבלי לשאול לשלומה ולשלום משפחתה, כפי שנהג לעשות בדרך כלל כאשר ביקרה בביתנו: 

" אני מבין שקרה משהו בבית הספר היום?"

נעימה נעצה מבט ברצפה וענתה בחצי פה, "כן אדון טוינה. קרו היום הרבה דברים בבית הספר, למה בדיוק אדוני מתכוון?" 

" אני מבין שגברת זבידה כעסה היום בשיעור על ויולט. את מוכנה לספר לי אולי מה בדיוק קרה?"

נעימה, שהבינה מיד באיזה אירוע מדובר, ניסתה למלא את חלקה בחוזה שכרתנו בינינו ומלמלה בלחש כמעט: "אה…אה…גברת זבידה לא כעסה היום בכלל על ויולט." 

על זה לא חשבתי. על כך שאבא יותר חכם ממני. הוא יניח לנעימה לפר את סיפורה שלה ולא יציג את הסיפור שלי לאישורה. 

" זה לא מה שגברת חנוכה, המנהלת, אמרה לי," אמר אבא ברוגז. 

" אדון טוינה," אמרה נעימה, מנסה בכל כוחה להגן עלי, "ויולט תלמידה כל כך טובה, שקטה ושקדנית, לא ייתכן שיהיו כלפיה טענות. בכל השיעורים היא יושבת יפה, מקשיבה, לא מפטפטת אף פעם. תמיד מכינה את שיעורי הבית. לא ייתכן שהיא עשתה משהו לא טוב. גברת חנוכה התבלבלה בודאי , והתקשרה אליך ולא להורים של ילדה אחרת בכיתה שלנו שמפריעה." 

אפילו אני הרגשתי שהיא הגזימה. ואבא… אבא שהכיר אותי היטב, וידע שהילדה אותה מפארת נעימה ומהללת, בודאי ובודאי שאינה אני, אבא לא ידע אם לצחוק או לבכות. 

אבא הבין שמנעימה לא תבוא לו הישועה. הוא קרא אליו את הרכב ושילח אותה אל ביתה. אני ידעתי היטב מה מחכה לי. זהו, זה הסוף שלי חשבתי. שבוע של הסגר בבית, אין יוצא ואין בא. המכות שמחכות לי לא הפחידו אותי. כשאבא הכה אותי, דמיינתי מיד שמה שאני חשה אינו אלא מגעם של מי הנהר כשאדי, פרידה ואני קופצים אליו. 

אבא אפילו לא צעק הפעם. הוא הביט בי במבט מזלזל ואמר: " אני מכיר אותך ואני יודע שהתחצפת אל המורה שלך. לא רק ששיקרת לי, גרמת גם לנעימה לשקר לי. את ילדה רעה, ואין לך כבוד לאף אחד, ולא אכפת לך משום דבר ומשום אדם. מה שחשוב לך זה את ורק את. אז עכשיו אני אראה לך מה את בדיוק. תחפשי בארון של החגורות את החגורה העבה ביותר שלי. אני מחכה לך פה, לכי להביא אותה. אם שוב תרמי אותי ותביאי לי חגורה אחרת תקבלי ממני מכות משתיהן." 

עליתי לחדר הוריי ממררת בבכי, יודעת שדבר לא יוכל לעזור לי. ילדי המשפחה שראו אותי בוכה לא אמרו דבר, הם כבר היו רגילים למראות הללו. אני הייתי הילדה היחידה במשפחה שחטפה מכות בלי סוף וכולם ידעו למה. הייתי הילדה המרדנית של המשפחה. פורקת עול ופורצת גבולות. לא פחדתי מדבר ועשיתי תמיד מה שרציתי. שיקרתי בלי סוף ובלי ייסורי מצפון כלשהם, ברחתי עם אדי אל הנהר, דיברתי בחוצפה אל המורות, לא נכנסתי לשיעורים וגנבתי מהמגירה של אמא כסף לממתקים. בקיצור, ידעתי לחיות, ולא נתתי לאף אדם ולשום תשלום שהייתי צריכה לשלם להעיב על רוח ההרפתקנות שלי. 
באותו יום חטפתי מכות הגונות, ועד שאמא לא הפצירה באבא שיפסיק, אבא לא הפסיק. הגב כאב לי, ולא יכולתי לזוז. כמובן שאחר כך הוא אמר, שעד לחגיגת בר המצווה של אדי, שאמורה הייתה לחול עשרה ימים לאחר מכן, מותר לי ללכת רק לבית הספר ומיד לחזור הביתה. אסור לי לשחק בחוץ ואסור לי לפגוש חברות. הרכב ייקח אותי בבוקר והוא גם זה שיחזיר אותי. 

זה לא הצליח לשבור את רוחי כיוון שידעתי שכל שאני צריכה הוא רק קצת סבלנות, אחר כך אוכל שוב לעשות ככל העולה על דעתי. את פהימה לא נתתי לנעימה. אמרתי לה שלא מילאה את חלקה כמו שהבטיחה ושסיבכה אותי יותר. עוד התנהגות אופיינית לי, בימים ההם.

רויטל שירי-הורוביץ נשואה ואם לארבעה בנים, גדלה בחולון, רמת גן-והרצליה ושרתה בנח"ל. שירי הורוביץ היא בעלת תואר שני בגיאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה, ובעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב. ספרה הראשון "בת-עיראק" יצא לאור ב -2007 בהוצאת גוונים. "בת עיראק" תורגם לאנגלית, פורסם ברחבי העולם, ונמכר בעשרות אלפי עותקים. ספרה השני "להתראות בקרוב" יוצא לאור בימים אלה בהוצאת "עתון 77".

X