ברק - מלחמות חיי | לרכישה באינדיבוק
ברק – מלחמות חיי

ברק – מלחמות חיי

שנת הוצאה: 09/2015
מס' עמודים: 400
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 74
- 42

בחום הקיץ האחרון, לפני ואחרי הסכם הגרעין שנחתם בווינה בין איראן ובין המעצמות, צץ ועלה שוב השם אהוד ברק. במקום אחד כתבו שהוא מחמם מנועים, במקום אחר — שהוא נמצא אי־שם על הקווים, מחכה להזדמנות להיכנס למגרש. ברק עצמו הגדיר את מצבו בשיחה עם מקורב כגלשן גלים שמחכה לתפוס את הגל המתאים: "אני שוכב על הגלשן ומחכה. כשיגיע הגל הנכון — אני אדע לתפוס אותו ולרכוב עליו."

אם זה יקרה, יהיה זה פרק נוסף בחייו של האיש שפרץ לתודעה הישראלית לפני כ־30 שנה ומאז הוא כאן. לעתים בקדמת הבמה. לעתים איש צללים שמגיח ברגע המתאים. כפי שידע להוביל בעבר את אנשי סיירת מטכ"ל. מוביל החלטות גורליות והאיש שהיה פעמיים, עם ראש הממשלה נתניהו, הקרוב ביותר למתן הפקודה למטוסי חיל האוויר להמריא לעבר מתקני הגרעין באיראן.

יש שיזהו אותו עם דמות הלוחם המעוטר ביותר בצה"ל, שעמד בראש כמה מבצעים שעד היום לא הותרו לפרסום; יש שיחפשו בו את המפקד המחונן, את המדינאי שניסה לפתור בתוך שעות את כל בעיות המזרח התיכון, את המוח האנליטי שרואה כמה מהלכים קדימה, אבל גם את התקווה הגדולה שהכזיבה ואת הפוליטיקאי שמצביעיו נטשו אותו. מנהיג שלא הצליח להוביל אחריו דיוויזיות אזרחיות.

ברק הוא כל אחד מאלה. זה כוחו. זו גם חולשתו.

ברק. מלחמות חיי מביא את סיפור חייו של האיש שהשפיע על ההוויה ועל החיים במדינה ובמזרח התיכון במשך יותר משנות דור עד לירידתו מהבמה כדמות מעוררת מחלוקת. זהו סיפור חיים לצד חשיפת כמה פרשות שמשכו את תשומת הלב בישראל ובעולם כולו בעשורים האחרונים.

המחברים אילן כפיר ודני דור משתפים פעולה בכתיבה ועריכה של ביוגרפיות ורבי־מכר, וביניהם: ישראל 50, ישראל 60, החווה הסינית, הקרב על החרמון, כיפת ברזל והמורשת הדרוזית בצה"ל.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ברק – מלחמות חיי”

בקרוב…

"אהוד ברק מחפש אותך דחוף," פרץ ג'רמי בש, עוזרו של ליאון פאנטה, ללשכתו של מזכיר ההגנה האמריקאי, מחזיק בידו את מכשיר הטלפון כשבעברו האחר של הקו שר הביטחון הישראלי.
פאנטה ענה מיד לשיחה. "הכרתי את אהוד היטב וידעתי שהוא לא יצלצל בפעמון החירום בקלות כזאת," תיאר בהמשך מזכיר ההגנה האמריקאי את האירוע.
ברק נשמע מודאג: "יש בעיה בקהיר. המון מצרי מסתער על השגרירות שלנו. יש לנו בתוך השגרירות שישה אנשים, ואם לא נפעל מיד, יהיה שם לינץ'. חייבים להציל אותם." שר הביטחון ברק דיווח לעמיתו האמריקאי שהאספסוף המצרי פרץ את החומה שמסביב לשגרירות, שבר קירות וצר על הקומה הרביעית שבה מתבצרים המאבטחים הישראלים, וכל מה שמפריד בינם להמון הוא דלת פלדה — כל זאת מבלי שצבא מצרים ינסה לעצור את המתפרעים.
פאנטה וברק מכירים היטב. לפני שֶמוּנה למזכיר ההגנה, כמה חודשים לפני אותה שיחת טלפון דחופה, עמד פאנטה בראש הסי־איי־אֵי, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, תפקיד שחייב קשר הדוק עם ראשי מערכת הביטחון בישראל, ובראש וראשונה עם שר הביטחון. מערכת היחסים בין השניים התבססה על ידידות ואמון הדדי.
"מה אתם בישראל מצפים שאעשה?" שאל פאנטה.
"חשוב לנו שתתקשר לגנרל טנטאווי כדי שישגר כוחות לזירת האירוע ויחלץ את האנשים שלנו מהשגרירות," ביקש ברק.
בישראל היתה השעה קרוב לאחת־עשרה בלילה, יום שישי, 9 בספטמבר 2011. בוושינגטון היתה השעה ארבע אחר הצהריים. זה היה סוף שבוע שבו ציינה ארצות הברית עשור לאירועי התאומים, מתקפת הטרור של אל־קאעידה שגבתה את חייהם של כ־3,000 אמריקאים ופגעה קשות בסמלי השלטון של המעצמה החזקה בעולם. באותו הבוקר אירח פאנטה את ג'ורג' בוש, נשיא ארצות הברית בעת אסון התאומים, ויחד הם חלקו כבוד ל־125 אנשי הפנטגון שנספו באותו אירוע, כאשר במהלך טיסה 77 מדאלאס ללוס אנג'לס הוסט מטוס של חברת "אמריקן איירליינס" על ידי חוטפיו לכיוון וושינגטון והתרסק על בניין הפנטגון. איש מנוסעי המטוס ומאנשי הצוות לא שרד, כמו גם בשלושת המטוסים החטופים הנוספים.
שיחת הטלפון הדחופה משר הביטחון ברק תפסה את מזכיר ההגנה האמריקאי פאנטה דקות לפני שעמד לצאת מלשכתו לטקס האזכרה לחללי אסון הפיגוע במרכז קנדי בוושינגטון. כמה דקות לאחר מכן התקשר גם ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובמה ועידכן אותו במצב החירום שנוצר בקהיר ובהכרח לפעול מיד לחילוץ הצוות הישראלי שנצור בבניין השגרירות בפרוור גיזה בקהיר הסמוך לפירמידות. אובמה הבטיח את עזרתו המיידית.
פאנטה, הנואם המרכזי בטקס האזכרה הממלכתי של הממשל האמריקאי בוושינגטון שהשתתפו בו אלפי בני משפחותיהם של קורבנות האסון, ביקש מעוזריו שישיגו לו את פילדמרשל חוסיין טנטאווי. טנטאווי, ראש המועצה הצבאית העליונה, שנותר בתפקידו אחרי המהפכה האסלאמית בקהיר והדחת חוסני מובארק, היה עתה האדם החזק במדינה והיחיד שיכול לסייע במשבר המתגלגל. ג'רמי בש חזר ודיווח שלא הצליחו להשיג את טנטאווי. פאנטה לא הסתיר את כעסו על מה שנראה לו התחמקות מופגנת של הגנרל המצרי.
כחמש שעות קודם לכן, בשעה 18:00 בקהיר, החל המון מצרי להתקדם לעבר שגרירות ישראל. הפגנות נגד השגרירות הפכו לעניין שבשגרה מאז החלו המהומות בקהיר והנשיא מובארק הודח. ההפגנות החריפו בעקבות פיגוע קשה שאירע ב־18 באוגוסט, שבו מחבלים מסיני רצחו שישה ישראלים סמוך לאילת. במהלך הקרב שהתפתח תוך כדי המרדף אחריהם נהרגו חמישה חיילים מצרים. האירוע הקשה החריף את המתיחות בין שתי המדינות, אבל למעט מקרה אחד שבועיים וחצי קודם לכן, שבו מפגין מצרי טיפס על קירות בניין השגרירות וקרע מעליה את דגל ישראל, לא היו ניסיונות פגיעה בשגרירות. על רקע המתיחות וכאמצעי זהירות פונה הסגל הדיפלומטי מהמבנה והמשיך לתפקד במקום אחר. בבניין השגרירות נותר צוות של שישה אנשים: אנשי ביטחון וקשר.
בשעה 18:34 התקבלה קריאת החירום הראשונה מהשגרירות בקהיר: אלפי מפגינים נאספים מול בניין השגרירות בקריאות זעם נגד ישראל והציונות. התצפיתן בקומה הרביעית, שבה התבצרו ששת הישראלים, דיווח שהמפגינים מתחילים לנפץ בפטישים כבדים את קיר הביטחון שנבנה במיוחד מסביב לבניין השגרירות כמה שבועות קודם לכן.
בחדר המצב במשרד החוץ בירושלים ובמטה המוסד במרכז הארץ הוכרזה כוננות. ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ברק, שר החוץ ליברמן, ראש המוסד תמיר פרדו ובכירים נוספים החלו בהתייעצות חירום על רקע המצב בקהיר, שבה הסכנה לחיי ששת הישראלים הנצורים בבניין השגרירות גברה והפכה מוחשית מרגע לרגע. ראש השב"כ יורם כהן, אדם מסורתי, הגיע גם הוא והצטרף להתייעצויות.
שר הביטחון ברק החל בהיערכות מיוחדת לאפשרות שישראל תיאלץ לחלץ את האנשים מלב קהיר. יחידה מיוחדת, המתמחה במשימות שכאלה, נכנסה לכוננות לקראת אפשרות טיסה לקהיר, ומפקדיה קיבלו חומר מודיעיני על בניין השגרירות.
הדרמה נמשכה. יונתן, הבכיר שבין המאבטחים, יוצא יחידת הימ"ם של משמר הגבול, דיווח בקור רוח למשתתפי דיון החירום בחמ"ל, שהמפגינים מכתרים את המתחם ומעלים באש את דגל ישראל, שאותו הצליחו להוריד מבניין השגרירות.
מצלמות האבטחה בבניין השגרירות עקבו אחר ההמון שהמשיך להרוס את גדר הביטחון ואחר היערכות אנשי האבטחה בקומה הרביעית. מחוגי השעון נעו קדימה, והתקרב הרגע שבו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק יהיו חייבים להחליט כיצד לשחרר את האנשים מבניין השגרירות. משמעות המהלך ברורה — קרב בחוצות קהיר, פגיעה באזרחים, חילוץ האנשים תחת אש ויצירת דרך לפינוי הלכודים חזרה לישראל. הסכנה ברורה ומיידית. ההשלכות המדיניות ברורות גם הן.
מוושינגטון, שבה מפצירים בכירי הממשל האמריקאי בישראל שלא לפעול עצמאית, אין בשורות. בכירים בהנהגה הצבאית המצרית מבטיחים עזרה וממתינים להוראות פעולה מראש המועצה הצבאית העליונה, גנרל טנטאווי. וטנטאווי איננו. לא ניתן להשגה. הטלפון שלו אינו מגיב על שיחות הטלפון הבהולות המגיעות מוושינגטון ומישראל.
מזכיר ההגנה פאנטה הוא האישיות המרכזית בעצרת הזיכרון לחללי אסון ה־11 בספטמבר 2001. טרם צאתו למקום האירוע במרכז קנדי הוא מנחה את עוזריו הבכירים לדווח לו על כל התפתחות בקהיר ולעשות כל מאמץ לאתר את הגנרל הנעלם. חדר המצב של מזכיר ההגנה משיק ללשכתו בבניין הפנטגון. זהו חמ"ל מודרני המצויד במיטב מערכות התקשורת ונמצא בקשר ישיר עם כל מנהיגי העולם.
כבר אחרי חצות לפי שעון קהיר ושעון ירושלים. ראש צוות האבטחה בשגרירות דיווח שהבניין נפרץ. את הקומה השלישית תפס המון מוסת, ששבר וניפץ רהיטים וציוד ופיזר באוויר מסמכים שהיו בחדרים. הפעם המטרה היא יותר ממחאה ושרפת דגל ישראל. הפעם ההמון מתכוון לכבוש את בניין שגרירות ישראל בקהיר. זה עלול להיות לינץ' בשידור חי.
קור הרוח שקב"ט השגרירות משדר אינו מצליח להסיר את הדאגה לשלום האנשים הנצורים שם. שוב ושוב מופעלים כל ערוצי התקשורת החשאית לבכירי המועצה הצבאית העליונה במצרים, שיערבו את הצבא המצרי במתרחש בשגרירות. קהיר אינה מגיבה. באורח פלא, בכירי הצבא המצרי, שהקפידו על ערוצי תקשורת ישירים פתוחים עם ישראל גם בימים של משבר ביחסים בין שתי המדינות, מנתקים כל קשר.
בוושינגטון מחכה שר ההגנה פאנטה לתורו לעלות על דוכן הנואמים בטקס הזיכרון, אבל מחשבותיו רחוקות משם. בספר זיכרונותיו, שפורסם בשנת 2014, כתב שהאירוע בשגרירות הוא המשך ישיר של סדרת אירועים נפיצים במזרח התיכון. זה בדיוק מה שחסר במזרח התיכון חודש אחרי נפילת טריפולי בידי המורדים; כאשר מדינות המפרץ כועסות על מדיניות ארצות הברית מול איראן; בסוריה מתרחש מרחץ דמים; וכיסאו של המלך הירדני עבדאללה נראה לא יציב. עימות ישראלי־מצרי עלול לזעזע את המזרח התיכון כולו.
פאנטה מוטרד מההתפתחות החמורה בקהיר, אבל הוא מחויב להישאר בטקס בוושינגטון. יציאתו משם תגרור גל של שמועות, שוודאי לא יוסיפו לפתרון המשבר שמתפתח לאסון אפשרי בקהיר.
וטנטאווי, האיש היחיד שבסמכותו לתת פקודה לצבא המצרי לפעול נגד ההמון, אינו מגיב.
רשת אל־ג'זירה מדווחת על עימותים בין המפגינים מול השגרירות ובין כוחות צבא מצריים ועל כ־300 פצועים בהתנגשויות, אבל בשידור לא נראה מאמץ מיוחד של כוחות הצבא והמשטרה לפזר את המפגינים המוסתים וליצור חיץ חי בינם לשגרירות.
קב"ט השגרירות מתדרך את אנשיו להיות מוכנים בכל רגע לניסיון של המפגינים שהגיעו לקומה הרביעית לפרוץ את דלת הפלדה, המחסום האחרון בין הישראלים הנצורים להמון המצרי. התדרון מועבר בשידור חי דרך מצלמות האבטחה בשגרירות לחדר המצב המיוחד ומגביר את תחושת האין־אונים. בחמ"ל בישראל נופלת החלטה: לאפשר ליונתן ולחבריו לפתוח באש ברגע שההמון ינסה לפרוץ בכוח את דלת הפלדה. על המסכים בחמ"ל נראים המאבטחים מכינים מחסניות לקראת הקרב הצפוי.
יונתן, האחראי למאבטחים בשגרירות, פונה בבקשה לראש הממשלה נתניהו: "אם יקרה לנו משהו, אני מבקש שתיצרו קשר עם אמא שלי ותודיעו לה אישית. שלא תשמע את זה בטלפון."
הנוכחים בחמ"ל, ובתוכם אנשים למודי קרבות ומצבים קשים בחייהם, נושכים שפתיים. נתניהו מרגיע את יונתן: "אנחנו עושים הכול כדי לחלץ אתכם. אתה בחור יוצא מן הכלל. האנשים שאיתך טובים מאוד. נפעיל את כל הכוחות הנדרשים להוציא אותך ואת כל האנשים בשלום."
הילארי קלינטון, מזכירת המדינה האמריקאית, והשליח למזרח התיכון מנסים בערוצים שלהם להביא להחלטה מצרית לפעול לחילוץ הישראלים. קלינטון משוחחת עם שר החוץ המצרי מוחמד עמאר ומצטטת בפניו את אמנת וינה, המחייבת מדינה ריבונית לדאוג לדיפלומטים זרים בשטחה. השר המצרי מבטיח לסייע, אבל כמו עמיתיו, גם הוא מחכה להוראה של טנטאווי.
פאנטה מדווח לברק שהוא ממשיך במאמצים להשיג את טנטאווי. בשלב הזה הוא מטכס עצה עם ראש הסי־איי־אי, שהחליף אותו בתפקיד כמה חודשים קודם לכן. אנשי הסי־איי־אי מצליחים לאכן את מקומו של טנטאווי דרך הטלפון הנייד שלו.
הקב"ט יונתן משגר מסר טלפוני לרעייתו חופית: "אני אוהב אותך…" ומדווח שההמון המצרי הגיע לדלת הפלדה.
"יש לך אישור לפתוח באש," אומר לו אחד ממשתתפי הדיון. יונתן וחבריו תופסים עמדות הגנה מעבר לדלת הפלדה.
03:00 בקהיר. סוכן סי־איי־אי רכוב על אופנוע מצליח ליירט את מכונית השרד של טנטאווי בחוצות קהיר ומגיש לו את הטלפון הנייד: "מזכיר ההגנה של ארצות הברית על הקו…"
"פילדמרשל," מחמיא פאנטה לטנטאווי בדרגתו הבכירה, "יש משבר ברחובות קהיר. השגרירות הישראלית מותקפת, וישנם שם שישה אנשים חפים מפשע. אני צריך את הבטחתך האישית שתעשה ככל שביכולתך להוציא אותם משם בחיים."
בזיכרונותיו כותב פאנטה שמעולם קודם לכן לא שוחח עם טנטאווי, ועכשיו בשיחתו הראשונה עמו הוא רותח עליו מכעס. טנטאווי, כמו מתעלם מפנייתו הדחופה של פאנטה ומהכעס שבקולו, העדיף להסיט את נושא השיחה. "אדוני מזכיר ההגנה, כבוד גדול הוא לי לשוחח עמך. אני מצפה לביקורך בקהיר כדי לקדם את מערכת היחסים בין שתי מדינותינו הגדולות…"
"חשבתי שאני יוצא מדעתי", תיאר פאנטה את השיחה, "התמלאתי זעם על התעלמותו מפנייתי הדחופה. רק לבסוף הוא אמר לי שכוחותיו יוצאים לזירת האירוע ושהישראלים יחולצו."
פאנטה מיהר לעדכן את שר הביטחון ברק בחדר המצב בירושלים.
04:00: המפגינים המצרים ממשיכים להלום על דלת הפלדה בקומה הרביעית של השגרירות. יונתן נותן הוראה לנצור אש. לא לירות בלי פקודה. מהחמ"ל בארץ מדווחים לו שכוח מצרי נמצא בדרך אליהם. ראשי המוסד והשב"כ מתאמים את סדרי החבירה בין כוח הקומנדו המצרי, שעושה את דרכו בנגמ"שים לבניין השגרירות, ובין יונתן ואנשיו. יונתן חושש ממלכודת מצרית ומבקש לתאם מראש סיסמה מוסכמת כדי לוודא שאכן מדובר בקומנדו מצרי, בכוח ידידותי, ולא באנשי ההמון.
בשידור החי ברשת אל־ג'זירה נראים הנגמ"שים המצריים פורצים אל תוך ההמון. שני רכבי משטרה מצרית מועלים באש. השטח רווי אש ועשן מצמיגים בוערים.
יונתן ואנשיו נערכים לכניסת אנשי הקומנדו המצרי. מהתכונה ליד הדלת מבין יונתן שקורה שם משהו. מעבר לדלת הוא שומע את הסיסמה המוסכמת ופותח את דלת הפלדה. החיילים המצרים יוצרים חומת מגן סביב הדלת, וקצין הקומנדו המצרי לוחץ את ידי הישראלים ומאיץ בהם ללבוש גלאביות ולחבוש כאפיות לראשם. הם יורדים דרך המדרגות האחוריות, ואנשי הקומנדו יורים באוויר כדי להדוף את הקהל. נגמ"ש של הצבא המצרי מחלץ אותם אל מחוץ לאזור המסוכן.
בנמל התעופה של קהיר ממתין להם מטוס קטן של חיל האוויר הישראלי עם מנועים פועלים. יונתן וחבריו עשו את הדרך הביתה מקהיר פעמים רבות. זו הטיסה הנעימה ביותר בחייהם. בשמונה בבוקר, לאחר טיסה קצרה, נוחתים ששת הישראלים בנמל התעופה בן גוריון. הם מצטרפים לשאר עובדי השגרירות, שחולצו גם הם במבצע מוטס ונחתו בישראל שלוש שעות קודם לכן.
כמה שעות אחר כך נפגשו המאבטחים עם האנשים שעמדו מאחורי מבצע החילוץ. שר הביטחון אהוד ברק היה ביניהם. כמו בעשרות, ואולי מאות, מקרים אחרים, גם הפעם הוא ניצב במרכז האירועים, בצומת קבלת ההחלטות, קצתן גורליות, כשחיי אדם מוטלים על הכף.
מאז מונה למפקד סיירת מטכ"ל בתחילת שנות ה־70 ועד לסיום תפקידו כשר הביטחון בממשלת נתניהו, במשך יותר מ־40 שנה, ניצב ברק בצומת ההחלטות הביטחוניות. מפקד שהטביע את חותמו בפעולות מיוחדות, שגבלו לעתים בעולם הדמיון, ועד לסף החלטה לתת את הפקודה למטוסי חיל האוויר להמריא בדרכם לאיראן לתקיפת אתרי הגרעין האיראניים.
"ברק. מלחמות חיי" מביא את סיפור חייו של האיש שתמיד היה שם. לעולם קר רוח ומחושב, לוחם והמפקד המעוטר ביותר בצה"ל, שתמיד מציג ראייה ביטחונית מרחיקת לכת והעזה מדינית, שבסופו של דבר גם הובילו לנפילתו הפוליטית כראש ממשלה.
ההבטחה הגדולה? ההחמצה הגדולה? המנהיג שלא זכה להכרה שהוא ראוי לה?
גם אוהדיו וגם מבקריו, ויש רבים מכל צד, לא שוללים את האפשרות שהאיש, שנמצא במרכז העשייה הישראלית כל כך הרבה שנים, עוד ישוב. כמו דה גול בצרפת. יבוא יום והוא יחזור.

אילן כפיר ודני דור משתפים פעולה בכתיבה ועריכה של ביוגרפיות ורבי־מכר, וביניהם: ישראל 50, ישראל 60, החווה הסינית, הקרב על החרמון, כיפת ברזל והמורשת הדרוזית בצה"ל.

X