בעקבות הדרך | לרכישה באינדיבוק
בעקבות הדרך

בעקבות הדרך

שנת הוצאה: 2014
מס' עמודים: 304
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 65

קובי, בן לראש ישיבה נודעת, שגדל והתחנך בבית חרדי בירושלים, חוזר בשאלה ומנסה לחוות את חיי החופש בעולם החילוני, אך מתקשה למצוא את מקומו. הוא חש שזהותו מבולבלת וכי אינו מסופק פנימית.

כמו רבים מבני גילו, הוא מחליט לנסוע לטיול ארוך בהודו. הטיול שלו הופך בהדרגה למסע אישי מעמיק וממושך אל התרבות ההודית, אל מקורותיו היהודיים ואל עצמו. זהו מסע פיזי, פנימי ופילוסופי.

הספר מפגיש את הקורא עם ההוויה המיוחדת של הטיילים הישראלים בהודו, עם נופיה המרהיבים, ריחותיה, תרבותה ומסורתה. במהלך המסע קובי קורא, דן ומתעמק בכתבים הוודים העתיקים, אשר פורשים בפניו עולם עשיר ומרתק, מעוררים בו שאלות בתחומים שונים ומאירים גם את התנ"ך ואת היהדות באור מיוחד במינו..

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בעקבות הדרך”

בכל ערב לאחר הארוחה נשארתי לשבת בבית המשפחה, כלל לא מיהרתי לחדרי. הייתי משחק עם הילדים, מסתכל על שיעורי הבית שלהם ועוזר להם לצבוע חוברות צביעה. בשעות הערב הטלוויזיה תמיד דלקה, ובדרך כלל היא הייתה מכוונת על ערוץ ששידר טלנובלות או תכניות ראליטי. אֵם המשפחה ונילמה אהבו מאוד להסביר לי את מה שהתרחש בהן ולרדת לפרטים של כל הדרמות.

 

ערב אחד, לאחר שהטלוויזיה כובתה ובני המשפחה פרשו למיטותיהם, נילמה אמרה לי: "ספר לי סיפור ישן ומוזר." הסיפור הכי ישן והכי מוזר שהכרתי היה סיפור הבריאה התנ"כי, אז התחלתי לספר: "לפני המון-המון שנים, שמים היו ארץ והארץ הייתה שמים, הכול היה מעורבב בכאוס אחד גדול. לא היה דבר מלבד אלוהים. הוא כנראה היה קצת בודד ורצה חברה, אחרת בשביל מה עשה את כל מה שעשה?" נילמה ישבה מרותקת ופניה ביקשו שאמשיך. "בהתחלה הוא ברא את האור, וכך הבדיל בין אור לחושך. את האור הוא ראה כטוב. לכן האור מזוהה תמיד עם הטוב והחושך עם הרוע. אחר כך אלוהים המשיך להפריד בין הדברים. הוא הפריד בין השמים למים, שכיסו את כל הארץ. למחרת סידר את כל המים במקום אחד וכך גם היבשה נגלתה."

 

בעודי מספר החלו מחשבותיי לרוץ. האל מפריד בין אור לחושך, בין ים לשמים ובין מים ליבשה. העולם הזה הוא עולם יחסי, עולם של דואליות, לכן חייבים להיות בו טוב ורע, אור וחושך וכדומה. זאת אומרת שבעולם הזה לא תהיה הרמוניה של ממש, לעולם לא יהיה טוב מוחלט. תהיתי אם יש מציאות מעבר לזו היחסית, שבה תיתכן הרמוניה אמיתית. חשבתי לעצמי שעצם כמיהתנו לטוב מוחלט היא אינדיקציה מסוימת לכך שהוא קיים. כי אחרת כיצד אנו יכולים בכלל לחשוב על משהו שלא קיים? כיצד משהו שלא קיים יכול בכלל לחדור אל תחומי תודעתי? נילמה הבחינה בכך שאינני מרוכז עוד בסיפור וביקשה שאמשיך לספר כמקודם, אך ראשי היה מלא במחשבות. אמרתי לה שנעשה הפסקה קצרה.

 

"נילמה, יש לי שאלה חשובה," אמרתי, "האם אני יכול לחשוב או לדמיין משהו שלא קיים בשום מקום?" היא שתקה בריכוז רב כמה רגעים ולבסוף ענתה בחיוך שהיא חושבת שלא. "למה?" שאלתי. "כי ברגע שאתה חושב על משהו, הוא קיים במחשבות שלך," אמרה הנערה החכמה. "מאין הוא הגיע למחשבות שלי?" הקשיתי. "אני לא יודעת מאין," אמרה ופרצה בצחוק נבוך, "אבל אני גם לא יודעת מאין אתה הגעת לקסול, ועדיין היית צריך להגיע מאיזה שהוא מקום." 

 

כבר ביומי הראשון הבנתי שהיא נערה חכמה מאוד, ועכשיו היא הוכיחה לי זאת פעם נוספת, בפשטות ובתמימות היא ענתה על שאלות פילוסופיות לא פשוטות.

 

לבסוף היא אמרה: "תמשיך בסיפור…" ביקשתי שתזכיר לי איפה היינו ואז המשכתי: "טוב, עוד באותו היום הוא הצמיח על האדמה דשא ועשב. הוא בעצם הכין את העולם הזה למקום שאפשר יהיה לחיות בו. ביום המחרת הוא ברא את השמש שתאיר ביום ואת הירח שיעשה את הלילה פחות חשוך." נילמה קטעה אותי: "אם רק עכשיו הוא יצר את השמש ואת הירח, אז איך לפני זה הוא הפריד בין אור לחושך? השמש והירח מבדילים בין היום לאתמול, איך אמרת שהימים עברו אם לא היו שמש וירח? הסיפור הזה באמת מאוד מוזר…"

 

שאלות כל-כך טובות מפי בת-עשרה. איזה הבדל תהומי היה בינה ובין נערות בנות גילה בישראל. היא בישלה, ניקתה, חטבה עצים וטיפלה בכל משק הבית. כל התנהגותה שידרה בגרות. עם זאת, היא עדיין הייתה ילדה ואפשר היה להבחין בכך: היא צחקה מכל דבר וחיוכה היה תמים מאוד. ניסיתי לענות לה: "אלוהים הוא המקור של השמש, הוא יצר אותה. סימן שכל האור שלה כבר היה טמון בו, הוא לא צריך שמש כדי להאיר. לכן גם לפני כן היו יכולים להיות אור וחושך ברצונו כי הוא כול יכול. באשר לימים, מדובר על ימים של מלאכים או של אלוהים, מחשבים אותם שונה מהימים שלנו. אני לא חושב שבאמת יש מישהו שחושב שכל הדבר הזה נוצר בשישה ימים."

 

"לו אלוהים היה רוצה," אמרה הנערה, "הוא היה יכול לעשות את כל זה גם בשנייה אחת." איזו אמונה מוחלטת הייתה לה, הלוואי עליי אמונה שכזו. "נכון, את צודקת, אבל בכל אופן, ספירת הימים התחילה רק אחרי שהבריאה הייתה מוכנה, לכן אנחנו לא צריכים לחשב את ימי הבריאה כימים רגילים. ימים רגילים מחושבים לפי השמש והירח ואילו פה מתוארים ימים לפני שהשמש נוצרה בכלל."

 

"זה סיפור מעניין," אמרה נילמה.

 

"כן," עניתי, "אבל כבר מאוחר, נמשיך מחר?"

 

היא ביקשה ממני להבטיח שאמשיך ולאחר מכן בירכה אותי ב"שׁוּבְרַאטְרי", לילה טוב. החזרתי לה ברכה והלכתי לחדרי.

 

הדלקתי את התנור והתיישבתי על המיטה. האש פשטה במהירות וחיממה את החלל הקטן. התבוננתי באש המאכלת את העץ והנחתי את ידיי בסמוך לתנור כדי להתחמם מהר יותר. סיפור הבריאה התנגן במוחי. חשבתי: גם תאוריית האבולוציה טוענת שבהתחלה הכול היה מים. סיטואציה דומה מתארת גם תאוריית המפץ הגדול, הכול היה תוהו ובוהו, כאוס אחד גדול. כל יסודות הבריאה היו מעורבבים בחוסר סדר וללא חיים. עד כאן סיפור הבריאה התנ"כי מזכיר מאוד את סיפור הבריאה המודרני המדעי. תרכובת הכימיקלים הייתה מכווצת בריק קוונטו-מכני. דבר לא היה קיים, לא זמן ולא חלל; לא היה דבר. ובבת אחת מכלום נוצר הכול! כאן טמון ההבדל בין הגישות. הסיפור התאולוגי מסביר שהכול נוצר בידי מתכנן, ואילו בסיפור המודרני אין מתכנן, הכול נוצר כך לבד ובמקרה. האם יכול להיות שכלום ייצור משהו גם אם הדבר ייארך מיליארדי שנים? אם אניח עכשיו צמיגים, מתכת ופח בצד הדרך, האם ייתכן שבתוך מיליארדי שנים הם יהפכו למכונית?

 

רז הנדלר הוא חוקר דת עצמאי אשר משלב בחייו גם את עבודת האדמה. בעשור האחרון הוא חי לסירוגין בין מטעי האבוקדו והשקדים בעמק יזרעאל לבין המבואות הדרומיים של הרי ההימלאיה אשר בצפונה של הודו. מאמריו הרבים מתפרסמים באתרי אינטרנט ובירחונים שונים. זהו ספרו הראשון.

 

X