במציאות אחרת | לרכישה באינדיבוק
במציאות אחרת

במציאות אחרת

שנת הוצאה: 02/2016
מס' עמודים: 400
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 79
- 35

"הגבולות הברורים שהצבנו לעצמנו מטשטשים ואני חוצה אותם, מתעלמת מתמרורי האזהרה שבדרך ומפתחת כלפיו רגשות אסורים. המציאות מכה בי במשחק מעוות שאני משחקת עם הלב שלי. מאוחר מדי לסגת, הסערה כבר החלה וחומות ליבי נפרצו".

מודעה אקראית המתפרסמת בעיתון הדרושים, מזמנת פגישה גורלית בין עולמה של ענת צור, בחורה צעירה משכונת מצוקה בבאר שבע, לבין עולמו של בן ריטמן, אלמן צעיר ועשיר, המחפש מטפלת לבתו הקטנה.

הקרבה הלא שגרתית ביניהם סוחפת אותם בסערה לתחילתו של רומן חושני ועוצמתי, המטלטל את חייהם.

כאשר העבר רווי האלימות של ענת שב ומאיים להפריד ביניהם, וסודות אפלים מחייה מתחילים לצוץ ולהרוס את כל מה שחלמה עליו. עליה למצוא את הדרך להתמודד עם פצעי העבר שטרם הגלידו.

אך מה קורה, כאשר העבר האפל חודר להווה, ומאיים להרוס גם את העתיד לבוא?
מה יהיה המחיר אותו תצטרך ענת לשלם?
האם אהבה חזקה יכולה לגבור על כל המכשולים ולשנות את פני המציאות?

״במציאות אחרת״ הוא רומן ביכורים ישראלי המשלב מתח, אהבה, ותשוקה.

נעמה סכר רקמה בכשרונה הרב סיפור מרגש ויוצא דופן, על הנחישות והיכולת לשרוד במקומות חשוכים בהם רוב האנשים נופלים ולא קמים. סיפורם של בן וענת מוכיח כי החיים מתחילים היכן שהפחד מסתיים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. (בעלים מאומתים):

    ספר מרתק, סוחף, מעניין. נהניתי מכל רגע. פשוט מומלץ בחום.
    סיפור אהבה ומתח , חמלה ורגש, דמעתי והתרגשתי מאוד. לא יכולתי להסיר את עיניי מהמילים וסיימתי אותו בנשימה ארוכה אחת!

  2. :

    ספר מרתק ,סוחף ומרגש, שגורם לקורא להתאהב בדמויות מייד. מומלץ בחום!

הוסף חוות דעת

בקרוב…

פרולוג

פעמון בית הספר מצלצל, אני ממהרת לדחוף את הציוד לתיק ומעמיסה אותו על גבי. מתעלמת בדרכי מחבורות התיכוניסטים הצוחקים, וממהרת לצאת מהכיתה. יודעת שהיום שלי רק מתחיל.

דוד ויוסי, האחים שלי, מחכים לי בשער. אני משתרכת אחריהם, כמו בכל יום בחוסר רצון מוחלט. אנחנו פונים לרחוב צר, ואני שמה לב שזה אינו הכיוון הרגיל אליו אנו אמורים ללכת בשעה הזו.

"המסעדה של סעיד נמצאת בכיוון השני, אני אאחר למשמרת שלי", אני אומרת בבלבול.

"לא היום, יש מישהו חשוב שאנחנו רוצים שתפגשי", יוסי עונה לי מבלי להביט בי.

"למה אני צריכה לפגוש מישהו עכשיו במקום ללכת לעבודה?", אני תוהה בקול.

כעבור דקות ארוכות אנחנו מגיעים למבנה סגור וזר, מרוחק מהשכונה, ונכנסים מהכניסה האחורית. זהו מועדון עמוס אנשים. המוזיקה החזקה צורמת לי באוזניים, ועשן הסיגריות חודר לי לריאות. הגברים מסביב מביטים בי בתמיהה. אני מניחה כי לא בכל יום נכנסת לכאן ילדה עם ילקוט בית ספר על הגב, לבושה במכנסי ג'ינס קצרצרים, בסנדלים ובחולצת בית ספר דהויה. המבטים ננעצים בי מכל עבר, יוסי ודוד בשלהם, מתעלמים מכולם, ממוקדים במטרה שלשמה הגענו. הם מפלסים את הדרך בין ההמון ומובילים אותי במסדרון צר וארוך, שמשני צדדיו דלתות רבות, ומתוכם בוקעים קולות.

"אני מאחרת לעבודה, ולא סיימתי שיעורי בית, מה אנחנו עושים כאן בכלל?" אני עושה עוד ניסיון לשאוב מהם מידע, אבל פניהם נשארות חתומות. מה הסוד הגדול? אנחנו מגיעים לקצה המסדרון. הם נעצרים ונעמדים מימיני ומשמאלי, מחייכים זה לזה ודופקים על הדלת.

"כן, תיכנסו!" נשמע קול צרוד.

יוסי פותח את דלת החדר, ואנחנו נכנסים פנימה. המשרד אפוף עשן סיגריות, ואני נותרת מבולבלת, משחקת בקצוות שערי בעצבנות ובמבוכה, תוהה מי הגבר שיושב מאחורי שולחן העץ הגדול. גבו מופנה אלינו, וכשהוא מסובב את כיסאו בחריקה, עיניי נפערות ואני בוהה בו בבהלה. פניו מוכרות, אני מזהה אותו ומיד משפילה את ראשי, כשהוא מחייך אליי.

הוא לבוש בחליפה, כרס גדולה משתפלת מבטנו ולאורך פניו בולטת צלקת גדולה. הוא מביט בי ועורי מצטמרר. אני נעה במקומי באי נוחות, כשהוא בוחן את גופי. תחושת בטן מוזרה אומרת לי להסתובב וללכת.

"מה זה? איזה יופי! מאיפה הבאתם לי את הילדה היפה הזאת?", הוא פונה ליוסי ודוד, שעדיין עומדים משני צדדיי כמו חיילים ממושמעים. דוד עצבני, דוחף את מרפקו במותניי.

"נו, תגידי שלום לאדון עזריאן", אומר לי בשקט ארסי. אני מהנהנת לעבר האיש בבלבול, קפואה ולא מעזה לפצות את פי.

"מאיר, תכיר את ענת, אחותנו הקטנה". יוסי מציג אותי ביראת כבוד.

"יוסי, אני רוצה ללכת הביתה, בבקשה". אני מתעלמת מדוד ומפצירה ביוסי בקול סדוק.

"מה עם הכסף שלי, הבאתם אותו?" קולו של האיש המפחיד עם הצלקת תקיף.

"מאיר, אנחנו מצטערים, אבל עדיין לא השגנו את הכסף שלך". הוא מביט בהם, ועיניו רושפות מזעם.

"אז הבאתם לי את אחותכם הקטנה כדי למחוק את החוב שלכם, אה?" אני לא ממש מבינה את דבריו, צחוקו המזלזל צורם באוזניי.

"בת כמה את, ענת?" עזריאן מחייך אליי.

"בת חמש עשרה", אני משיבה בפחד ומסובבת את ראשי לאחור, מחפשת אחר יוסי ודוד. הם יוצאים מהחדר במהירות ומותירים אותי לבד אתו.

"צעירה ויפה, כמה שאני אוהב את זה". הוא מסמן לי באצבעו להתקרב.

"לא רוצה!" אני נדה בראשי מצד לצד.

"למאיר לא מסרבים לעולם. בואי למאיר, מותק, תתקרבי אלי, אני רוצה לראות אותך מקרוב. אל תפחדי ממני, ילדה". הוא מתקרב עם הכיסא, שחורק מכובד משקלו ורוכן לעברי. ריח נורא נודף ממנו, בחילה עזה עולה מבטני.

אני רוצה לצרוח, אבל המילים לא יוצאות. אני נאטמת, וידיו הגדולות והמגושמות נשלחות ואוחזות במותניי. מגען מחוספס, אני נרעדת ושערי סומר מפחד. כל גופי נדרך ואני רוצה לברוח ממנו. ארבעת קירות החדר נסגרות עלי והסיוט של חיי מתחיל…

נעמה סכר, בת 39, נשואה ואם לשלושה. "במציאות אחרת" הוא הרומן הראשון שכתבה.

X