בוגד | לרכישה באינדיבוק
בוגד

בוגד

שנת הוצאה: 06/2015
מס' עמודים: 317
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 61.2
- 37
וידוי אחרון של קשישה גרמנייה חושף סוד מצמרר: בצמרת הממשל בישראל יש בוגד. במשך שנים מסר הבוגד את הסודות החשאיים ביותר של מדינת ישראל. איש לא יודע עד כמה גבוה הוא הגיע ובאילו חוטים הוא מושך. הדבר היחיד הידוע לגביו הוא כינויו, "קוברה".
נשיא המדינה ממנה צוות חשאי שתפקידו לעלות על עקבותיו. בראש הצוות עומד ראש המוסד לשעבר, והוא מגייס למבצע עורך דין בהווה ואיש מבצעים במיל' ולוחמת קרת רוח שהסימן המזהה שלה הוא שרשרת פנינים. בעוד הם מצרפים פרט אל פרט, המפעילים של "קוברה" חשים שהאדמה בוערת ומפעילים את רשת הקורים שלהם, שהיא סבוכה ומסוכנת לכל אחד מחברי הצוות.
בוגד הוא מותחן ריגול ישראלי מבריק ומשובח. ביד בוטחת מנווט מחבר הרומן עלילה אמינה ורבת-מהפכים המתרחשת בישראל, רוסיה וארצות הברית. הגיבורים מפלסים את דרכם בין נאמנויות צולבות, תחכום אסטרטגי ותאוות בצע פשוטה.
בתום דיונים ממושכים קיבל הספר את אישור הצנזורה וועדת השרים למען היתר פרסומים

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בוגד”

בקרוב…

1

רומא, 1983
לפתע ירדה החשכה. השמים, שרק לפני דקות ספורות היו כחולים ונקיים כל כך, הפכו סגולים ומיד השחירו, כאילו נמסך בהם דיו. חמימותו של היום, יום נעים של תחילת מרס, הפכה באחת לצינה. צללים התארכו והאפילו. נורות חלשות האירו את הרחוב וזרקורים שטפו באור נסתר את הקירות. לאורם של אלה נראו המבנים המפוארים כמו תפאורה גרנדיוזית למחזה. השעה הייתה חמש שלושים ואחת. הגבר הצעיר חלף פעם נוספת ברחוב הצר, מושך כלפי מעלה את רוכסן מעילו שהיה ממילא רכוס עד קצהו, עובר שוב ליד שער הברזל של השגרירות האמריקאית. איש מלבדו לא נראה ברחוב, שלרגע אחד היה שומם מאדם ונטוש. רחש תנועה בלתי פוסקת עלה מוויה ונטו הרחב, שאליו השקיפה החזית המפוארת של השגרירות השוכנת במבנה שבעבר היה ארמון. דגל ארצות הברית גדול התנופף בראש תורן גבוה, רוח קרה הצליפה בו, זרקור האיר את פסיו הלבנים והאדומים. הבניין הענקי שחלונותיו הוגפו כולם נראה בעיני האיש הצעיר ריק וקודר, אך הוא ידע שמאות אנשים ממלאים ממש ברגעים אלה את חדריו. הוא חזר על עקבותיו ולחץ בנחישות על פעמון האינטרקום של השער. שתי מצלמות אבטחה שהותקנו גבוה מעליו הסתובבו חרש והתמקדו בו.
"כן," נשמע קול מתכתי, מאנפף, מרמקול האינטרקום.
"אני מבקש לדבר עם מישהו מהמודיעין," אמר באנגלית רהוטה, קולו יציב.
"שעות הקבלה של הקונסוליה הן עשר עד שתיים," אמר הקול. "תוכל לבוא מחר."
"אני מבקש לדבר עם מישהו מהמודיעין," חזר על דבריו. "אין לי צורך בשירותים קונסולריים, ואין לי כוונה להגיע מחר. מדובר בעניין חשוב ודחוף."
"מה שמך ומה מביא אותך לשגרירות?"
"אמסור את שמי רק לנציג של המודיעין. רק לו אוכל לומר למה באתי." הוא היסס רגע, והוסיף: "מדובר בעניין הנוגע לביטחון הלאומי."
"תיכנס בבקשה," ציווה הקול. נשמעו נקישה קצרה ורחש של דלת מתכת נפתחת. האיש הצעיר צעד פנימה, והדלת נסגרה מאחוריו. הוא מצא עצמו כלוא בין קירות מתכת גבוהים, השמים השחורים חשופים מעליו. זו הייתה חצר קטנה, שטחה שני מטרים על שלושה. הרחוב הרומאי נעלם מעבר לשער שננעל מאחוריו. אורות חזקים נדלקו לפתע, והוא עצם לשנייה את עיניו. הקול המתכתי שקיבל את פניו אמר: "ברוך הבא. תצטרך לפשוט את המעיל שלך ולהרים את הידיים. אנחנו צריכים לראות את הידיים באופן ברור. מאבטח יבדוק אותך. עליך לציית להנחיותיו. האם זהברור?"
"ברור לחלוטין."
המאבטח, לבוש חליפה ומעליה מעיל עור, נכנס למתחם דרך דלת שנפתחה באחד הקירות, והעביר על גופו של הבחור גלאי מתכת. אחר כך הכניס את הגלאי לכיס מעילו והמשיך ובדק אותו בדיקה ידנית, מהזרועות המורמות, במורד גבו, ולאורך רגליו. "בוא אתי," הוא אמר.
הוא הלך בעקבות המאבטח ונכנס אחריו למבנה שנראה כמו אקווריום זכוכית גדול. הוא התבקש לפשוט מעיל, לחלוץ נעליים, להסיר חגורה, שעון. הוא נדרש להוציא את כל מה שיש לו בכיסים ולעבור דרך גלאי מתכות גדול. "איפה הדרכון שלך?" שאל אחד המאבטחים. "אני לא רואה פה את הדרכון שלך," הוא אמר כשהסתכל בערמת החפצים הקטנה שהוציא מכיסיו.
"את הדרכון שלי אראה רק לאיש מהמודיעין," אמר.
"בלי דרכון אתה לא ממשיך הלאה," ענה לו המאבטח בקול חתוך ונוקשה. "תוך שנייה אתה ברחוב."
"השארתי את הדרכון במלון, אבל יש לי רישיון נהיגה בארנק."
המאבטח פתח את הארנק, שלף מתוכו שני כרטיסי אשראי ורישיון נהיגה, רשם את פרטי הרישיון על גבי טופס שהוציא ממגירת הדלפק, הסתכל פעם נוספת בכרטיסי האשראי והחזיר אותם ואת הרישיון למקומם. הוא הנהן למאבטח אחר, וזה אמר לו: "קח את הדברים שלך ובוא אחרי."
הם נכנסו לבניין השגרירות דרך דלת צדדית וצעדו במסדרון ארוך, מואר באור ניאון. המסדרון היה ריק מאדם, וצעדיהם הדהדו בו. "חכה כאן," אמר המאבטח לאחר שנכנסו לחדר קטן, מואר, חשוף ונטול חפצים מיותרים. כל שהיה בו הוא שולחן מתכת, שני כיסאות, מקרר קטן שהזכיר לאיש הצעיר מיני-בר של מלונות, תבליט של הנשר האמריקאי על הקיר ודגל ארצות הברית שניצב בפינה. "חכה כאן."

יונתן דה שליט הוא שמו הבדוי של סופר שלא ניתן לחשוף את זהותו.

X