בבוא השעה | לרכישה באינדיבוק
בבוא השעה

בבוא השעה

שנת הוצאה: 03/2016
מס' עמודים: 400
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 39

הארי ואמה קליפטון התבגרו ורכשו לעצמם הון ומעמד. הארי מנצל את מעמדו כנשיא ארגון הסופרים באנגליה כדי לקדם את ספרו של עמיתו אנטולי בבקוב, שנאשם בבגידה ונכלא במחנה כפייה בסיביר. אמה עומדת בראש חברת 'ברינגטון ספנות' המשגשגת ומקבלת הצעה להצטרף לפוליטיקה. גיילס, אחיה של אמה, מצליח לחלץ את קארין אהובתו, הכלואה במזרח גרמניה. ואל קדמת הבמה מצטרף גם סבסטיאן, בנם המוכשר של הארי ואמה, שהתמנה לתפקיד מנכ"ל בנק 'פארתינגס'.

אבל עם ההצלחה מתעוררים גם הקשיים. אויביה הוותיקים של בני המשפחה, דזמונד מלור ואדריאן סלואן, ממתינים לשעת כושר כדי לנקום: הם מנסים להשתלט על חברת 'ברינגטון ספנות', לגרום לפיטוריו של סבסטיאן ולתפוס את מקומו. ואפילו לקארין, אהובתו של ג'יילס יש תוכניות משלה.

משפחת ברינגטון־קליפטון נאלצת כעת לשחק במגרש הבינלאומי, וניצבת בפני עולם מסוכסך ומסוכן שכמוהו מעולם לא פגשה.

בבוא השעה הוא ספרו השישי של ג'פרי ארצ'ר בסדרה "דברי ימי קליפטון", שהפך לרב־מכר במדינות רבות. הספרים שקדמו לו בסדרה, 'ימים יגידו', 'בשם האב', 'סוד שמור', 'היזהר במשאלותיך' ו'חזק מחרב' יצאו בעברית בהוצאת מודן .

 

"ארצ'ר יודע לפזר פירורים זעירים של מתח עד העמוד האחרון, שמשאיר את הקורא פעור פה לקראת הספר הבא." 

                                                                                          וושינגטון פוסט 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “בבוא השעה”

בקרוב…

המושבעים פרשו לדיוניהם.
השופטת ביקשה משבעת הגברים ומחמש הנשים לעשות מאמץ אחרון להגיע לפסק דין. כבוד השופטת ליין הנחתה אותם לשוב למחרת בבוקר. היא החלה לחשוב שחבר מושבעים תלוי ועומד הוא התוצאה הסבירה ביותר. ברגע שהיא קמה, כל הנוכחים באולם נעמדו על רגליהם וקדו בנימוס. השופטת השיבה בקידה, ורק לאחר שיצאה אל לשכתה פרץ באולם רחש מלמולים סוער.
"הואילי לבוא איתי ללשכתי, גברת קליפטון," אמר דונלד טרלפורד, "כדי שנוכל לדון בתוכן מכתבו של מייג'ור פישר, ואם כדאי לפרסמו או לא."
אמה הינהנה. "אני רוצה שבעלי ואחי יצטרפו אלינו, אם אפשר, כי אני יודעת שסבסטיאן צריך לחזור לעבודה."
"בוודאי," אמר טרלפורד. הוא אסף את הניירות שלו ובלי מילה נוספת הוביל את כולם אל מחוץ לאולם ובמדרגות השיש הרחבות אל קומת הקרקע. כאשר יצאו אל הסְטראנד הקיפה אותם מייד עדת עיתונאים, בליווי הבזקי מצלמות, והם פסעו לאט ובזהירות בדרכם למשרדו הסמוך של עורך הדין.
העיתונאים עזבו אותם סוף־סוף כשהם הגיעו לאכסניית המשפט לינקולן־אִין, כיכר עתיקה שכולה בתי מידות יפים שהיו למעשה משרדים בשירותם של פרקליטים ועוזריהם. מר טרלפורד עלה במדרגות עץ חורקות אל הקומה העליונה של בית מספר 11. בדרכם הם חלפו על פני שורות רבות של שמות מודפסים בקפידה בשחור על קירות לבנים כשלג.
כשאמה נכנסה למשרדו של מר טרלפורד היא הופתעה לגלות שהוא קטן כל כך, אבל בלינקולן־אין אין בכלל משרדים גדולים, גם לא משרדו של ראש לשכת עורכי הדין.
אחרי שכולם התיישבו הביט מר טרלפורד באישה שישבה מולו. גברת קליפטון נראתה רגועה ושלווה, אדישה מעט אפילו, חזות נדירה למישהי שאולי עומדת לספוג תבוסה והשפלה, אלא אם כן… הוא פתח את המגירה הנעולה בשולחנו, הוציא ממנה תיקייה וחילק למר וגברת קליפטון ולסר ג'יילס ברינגטון העתקים ממכתבו של מייג'ור פישר. המכתב המקורי היה נעול בכספת שלו, אבל לא היה לו ספק שליידי וירג'יניה הצליחה איכשהו להניח את ידיה על העותק שהביא עימו לבית־המשפט.
אחרי שכולם קראו את המכתב, בכתב יד על נייר רשמי של בית הנבחרים, אמר טרלפורד בהחלטיות, "אם תרשי לי להציג את תוכן המכתב בבית־המשפט, גברת קליפטון, אני בטוח שנוכל לזכות בתביעה."
"לא בא בחשבון," אמרה אמה, והחזירה את העותק שלה לטרלפורד. "לעולם לא אוכל לאפשר את זה," היא הוסיפה ביושרה של אישה שיודעת שההחלטה עלולה לא רק לחסל אותה, אלא גם להנחיל ניצחון ליריבתה.
"תסכימי לפחות לשמוע את דעתם של בעלך ושל סר ג'יילס?"
ג'יילס לא חיכה לרשות מאמה. "ברור שחייבים להראות אותו למושבעים, כי ברגע שהם יראו אותו הם יפסקו חד משמעית לטובתך, ומה שחשוב יותר, וירג'יניה תהיה מושפלת לנצח."
"אולי," אמרה אמה בשלווה, "אבל במקביל, אתה תצטרך להסיר את המועמדות שלך לבחירות המשנה, והפעם ראש הממשלה לא יציע לך מושב בבית הלורדים כפיצוי. ובדבר אחד אתה יכול להיות בטוח," היא המשיכה. "בעיניה של וירג'יניה, הרס הקריירה הפוליטית שלך הוא פרס הרבה יותר גדול מהתבוסה שלי. לא, מר טרלפורד," היא המשיכה, בלי להסתכל על אחיה, "המכתב הזה יישאר בגדר סוד משפחתי, וכולנו פשוט נצטרך לחיות עם ההשלכות."
"את סתם עקשנית, אחות," אמר ג'יילס והסתובב אליה. "אולי אני לא רוצה להרגיש כל חיי שאני אחראי להפסד שלך במשפט ולהתפטרות שלך מתפקיד יושבת הראש של ברינגטון ספנות. ואל תשכחי שאת גם תצטרכי לשלם לווירג'יניה הוצאות משפט, שלא לדבר על הפיצויים שהמושבעים יחליטו שאת צריכה לשלם לה."
"זה שווה את המחיר," אמרה אמה.
"עקשנית," חזר ג'יילס ואמר, קצת יותר חזק הפעם. "ואני בטוח שהארי מסכים איתי."
כולם הפנו את מבטם אל הארי, שלא היה צריך לקרוא את המכתב פעמיים, ועדיין היה יכול לדקלם אותו בעל־פה מילה במילה. אבל הוא נקרע בין רצונו לתמוך בחברו הטוב לבין אי רצונו לראות את אשתו מפסידה בתביעת הדיבה נגדה. ג'ון בּאקן תיאר פעם את המצב הזה כמו להיות "בין הפטיש לסדן".
"זו לא החלטה שלי," אמר הארי. "אבל אם העתיד שלי היה תלוי על חוט השערה, הייתי רוצה שבית־המשפט ישמע את המכתב של פישר."
"שניים נגד אחת," אמר ג'יילס.
"העתיד שלי לא תלוי על חוט השערה," אמרה אמה. "ואתה צודק, יקירי, ההחלטה הסופית היא שלי." בלי מילה נוספת היא קמה מהכיסא, לחצה את ידו של עורך דינה ואמרה, "תודה, מר טרלפורד. נתראה בבית־המשפט מחר בבוקר, לשמוע איזה גורל המושבעים קבעו לנו."
טרלפורד קד בראשו וחיכה שהדלת תיסגר לפני שמילמל לעצמו, "היו צריכים לקרוא לה פורשיה."

ג'פרי הווארד ארצ'ר, ברון ארצ'ר מווסטון-סופר-מר, נולד ב-15 באפריל 1940, הוא סופר וחבר פרלמנט בריטי, שכיהן כסגן יו"ר המפלגה השמרנית. מחבר רבי מכר רבים, וביניהם שבילי התהילה, חזק מחרב, עניין של כבוד וראשון בין שווים. כתיבתו עוסקת רבות במערכת הפויטית הבריטית, ומתאפיינת בשילוב בין עלילות בלשים ורמנטיקהל, לעסיוק עדין בסוגיות השעה.

 

X