ארץ עוץ המופלאה | לרכישה באינדיבוק
ארץ עוץ המופלאה

ארץ עוץ המופלאה

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 240
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 20

ארץ עוץ המופלאה הוא ספר ההמשך לספר הקלאסי הקוסם מארץ עוץ.

כשדורותי חזרה לקנזס, הסיפור רק התחיל…

בארץ עוץ, לא הכל כשורה. הדחליל הוא המלך בעיר האיזמרגד, אבל לא כל התושבים מרוצים מכך. רוחות מרד מנשבות בעוץ.

ובינתיים, בפינה נידחת של ארץ הקסמים, חיה מכשפה רעה אחת שדורותי לא הספיקה לחסל…

בספר זה תכירו שלל דמויות חדשות וצבעוניות: את ג'ק ראש-דלעת, את סוס-העץ, את החיפושפיש המגדול, ואת הילד טיפ, שבמעשה שובבות אחד מתניע הרפתקה שתשפיע על עוץ כולה.

כולם מוזמנים לגלות מחדש את הקלאסיקה שופעת הדמיון, ההומור וההרפתקאות, ואת נפלאותיה של ארץ עוץ.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “ארץ עוץ המופלאה”

בִּמְדִינַת הַגִּילִיקִינִים, הַשּׁוֹכֶנֶת בִּצְפוֹן אֶרֶץ עוּץ, חַי עֶלֶם וּשְׁמוֹ טִיפּ. לְמַעֲשֶׂה הָיָה שְׁמוֹ אָרֹךְ יוֹתֵר: מוֹמְבִּי הַזְּקֵנָה טָעֲנָה שֶׁשְּׁמוֹ הַמָּלֵא הוּא טִיפֶּטָארִיוּס; אֲבָל אִי–אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת שֶׁאֲנָשִׁים יַגִּידוּ מִלָּה אֲרֻכָּה כָּל כָּךְ כְּשֶׁ"טִיפּ" מַתְאִים לְכָל עִנְיָן וְצֹרֶךְ.

הַנַּעַר לֹא זָכַר דָּבָר מֵהוֹרָיו, כִּי בְּגִיל צָעִיר לְמַדַּי הֵבִיאוּ אוֹתוֹ לִגְדֹּל אֵצֶל אִשָּׁה זְקֵנָה בְּשֵׁם מוֹמְבִּי, שֶׁלְּמַרְבֵּה הַצַּעַר יָצָא לָהּ שֵׁם לֹא כָּל כָּךְ טוֹב. לִבְנֵי גִּילִיקִין הָיָה יְסוֹד לַחְשֹׁד בָּהּ שֶׁהִיא עוֹסֶקֶת בִּמְלָאכוֹת הַכֶּשֶׁף, וּלְפִיכָךְ הֵם נִמְנְעוּ מִקֶּשֶׁר אִתָּהּ.

מוֹמְבִּי לֹא הָיְתָה מַמָּשׁ מְכַשֵּׁפָה, כִּי הַמְּכַשֵּׁפָה הַטּוֹבָה שֶׁשָּׁלְטָה בְּחֶבֶל אֶרֶץ זֶה שֶׁל עוּץ אָסְרָה עַל מְכַשֵּׁפוֹת אֲחֵרוֹת לְהִתְקַיֵּם בִּתְחוּם שִׁלְטוֹנָהּ. כְּכָל שֶׁהִשְׁתּוֹקְקָה הָאַפּוֹטְרוֹפְּסִית שֶׁל טִיפּ לַעֲסֹק בְּקֶסֶם, הִיא יָדְעָה שֶׁבְּהֶתְאֵם לַחֹק אָסוּר לָהּ לִהְיוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עוֹשַׂת–כְּשָׁפִים, אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר קוֹסֶמֶת.

טִיפּ אֻלַּץ לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בַּיַּעַר, כְּדֵי שֶׁהַזְּקֵנָה תּוּכַל לְהַרְתִּיחַ אֶת הַסִּיר שֶׁלָּהּ. הוּא עָבַד גַּם בִּשְׂדוֹת הַתִּירָס, עָדַר וְקָצַר; וְהוּא הֶאֱכִיל אֶת הַחֲזִירִים, וְחָלַב אֶת הַפָּרָה בַּת אַרְבַּע–הַקַּרְנַיִם שֶׁהָיְתָה בָּבַת עֵינָהּ שֶׁל מוֹמְבִּי.

אֲבָל אַל–נָא תַּחְשְׁבוּ שֶׁהוּא עָבַד לְלֹא הֶרֶף. הוּא סָבַר שֶׁזֶּה לֹא טוֹב בִּשְׁבִילוֹ. לֹא פַּעַם כְּשֶׁנִּשְׁלַח אֶל הַיַּעַר, טִפֵּס טִיפּ עַל הָעֵצִים בְּחִפּוּשׂ אַחַר קִנֵּי צִפּוֹרִים, אוֹ הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּרְדִיפָה אַחֲרֵי הָאַרְנָבוֹת הַלְּבָנוֹת הַזְּרִיזוֹת אוֹ בְּדַיִג בַּפְּלָגִים עִם סִכּוֹת מְכוֹפָפוֹת. אַחַר כָּךְ הָיָה מִזְדָּרֵז לֶאֱסֹף מְלוֹא הַזְּרוֹעַ עֵצִים וְלָשֵׂאת אוֹתָם הַבַּיְתָה. וּכְשֶׁהָיָה אָמוּר לַעֲמֹל בִּשְׂדוֹת הַתִּירָס, וְהַגִּבְעוֹלִים הַגְּבוֹהִים הִסְתִּירוּ אוֹתוֹ מֵעֵינֶיהָ שֶׁל מוֹמְבִּי, אָהַב טִיפּ לַחְפֹּר בַּמְּחִלּוֹת שֶׁל סְנָאִי הַקַּרְקַע, אוֹ כְּשֶׁנָּחָה עָלָיו הָרוּחַ — הָיָה נִשְׁכָּב עַל גַּבּוֹ בֵּין שׁוּרוֹת הַתִּירָס וְחוֹטֵף תְּנוּמָה. וְכָךְ, מֵאַחַר שֶׁדָּאַג לֹא לְהַתִּישׁ אֶת עַצְמוֹ, הוּא גָּדַל לִהְיוֹת חָזָק וְחָסוֹן כְּמֵיטַב הַבָּנִים.

הַקְּסָמִים הַמְּשֻׁנִּים שֶׁל מוֹמְבִּי הִבְהִילוּ לֹא פַּעַם אֶת שְׁכֵנֶיהָ, וְהֵם גִּלּוּ כְּלַפֶּיהָ יַחַס מְסֻיָּג אַךְ מְלֵא כָּבוֹד בְּשֶׁל כּוֹחוֹתֶיהָ הַמּוּזָרִים. אֲבָל טִיפּ פָּשׁוּט שָׂנֵא אוֹתָהּ, וְלֹא טָרַח אֲפִלּוּ לְהַסְתִּיר אֶת רִגְשׁוֹתָיו. לְמַעַן הָאֱמֶת, לְעִתִּים הוּא אֲפִלּוּ לֹא נָתַן לַקְּשִׁישָׁה אֶת הַכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לָהּ כְּמִי שֶׁגִּדְּלָה אוֹתוֹ.

בִּשְׂדוֹת הַתִּירָס שֶׁל מוֹמְבִּי צָמְחוּ גַּם דְּלָעוֹת, שֶׁנָּחוּ זְהֻבּוֹת–אֲדֻמּוֹת בֵּין שׁוּרוֹת הַקָּנִים הַיְּרֻקִּים; הַדְּלָעוֹת נִשְׁתְּלוּ שָׁם וְטֻפְּחוּ בִּקְפִידָה עַל מְנַת שֶׁבִּימֵי הַחֹרֶף יְשַׁמְּשׁוּ מָזוֹן לַפָּרָה בַּת אַרְבַּע–הַקַּרְנַיִם. אֲבָל יוֹם אֶחָד, אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַתִּירָס נִקְצַר וְנֶעֱרַם לַעֲרֵמוֹת, וְטִיפּ נָשָׂא אֶת הַדְּלָעוֹת אֶל הָאֻרְוָה, עָלָה בְּרֹאשׁוֹ רַעֲיוֹן לְגַלֵּף רֹאשׁ–דְּלַעַת וּלְנַסּוֹת לְהַבְהִיל בְּאֶמְצָעוּתוֹ אֶת הַקְּשִׁישָׁה.

הוּא בָּחַר דְּלַעַת גְּדוֹלָה וּשְׁמֵנָה — כָּזוֹ שֶׁצִּבְעָהּ הָיָה כָּתֹם–אֲדַמְדַּם עָשִׁיר — וְהֵחֵל מְקַלֵּף אוֹתָהּ. בְּחֹד אוֹלָרוֹ הוּא הִתְוָה שְׁתֵּי עֵינַיִם עֲגֻלּוֹת, אַף מְשֻׁלָּשׁ וּפֶה בְּצוּרַת חֶרְמֵשׁ. הַפַּרְצוּף שֶׁהֻשְׁלַם לֹא הָיָה יָכוֹל לְהֵחָשֵׁב נָאֶה; אֲבָל הַחִיּוּךְ שֶׁהִתְנוֹסֵס עָלָיו הָיָה כֹּה גָּדוֹל וְרָחָב, וְהַבָּעַת פָּנָיו כֹּה עַלִּיזָה, שֶׁאֲפִלּוּ טִיפּ צָחַק כְּשֶׁהִבִּיט בְּהִתְפַּעֲלוּת בִּמְלֶאכֶת יָדוֹ.

לַיֶּלֶד לֹא הָיוּ חֲבֵרִים לְמִשְׂחָק, וְעַל כֵּן הוּא לֹא יָדַע שֶׁבָּנִים נוֹהֲגִים לְרוֹקֵן אֶת הַדְּלַעַת מִתָּכְנָהּ, וּבֶחָלָל שֶׁנּוֹצַר לְהַכְנִיס נֵר דָּלוּק שֶׁיְּשַׁוֶּה לַפַּרְצוּף מַרְאֶה מַבְהִיל יוֹתֵר; אֲבָל הוּא הִמְצִיא רַעֲיוֹן מִשֶּׁלּוֹ, יָעִיל לֹא פָּחוֹת. הוּא הֶחְלִיט לִבְנוֹת דְּמוּת גֶּבֶר שֶׁתִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ הַדְּלַעַת הַזֶּה, וּלְהַעֲמִיד אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ מוֹמְבִּי הַזְּקֵנָה תִּתָּקֵל בָּהּ פָּנִים אֶל פָּנִים.

"וְאָז," אָמַר לְעַצְמוֹ טִיפּ וְצָחַק, "הִיא תִּצְוַח בְּקוֹל רָם יוֹתֵר מֵהַחֲזִירָה הַחוּמָה כְּשֶׁאֲנִי מוֹשֵׁךְ בַּזָּנָב שֶׁלָּהּ, וְתִרְעַד מִפַּחַד יוֹתֵר חָזָק מִמֶּנִּי כְּשֶׁקָּדַחְתִּי מֵחֹם בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה!"

עָמַד לִרְשׁוּתוֹ דַּי וְהוֹתֵר זְמַן לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּשִׂימָה, שֶׁכֵּן מוֹמְבִּי יָצְאָה אֶל הַכְּפָר — כְּדֵי לִקְנוֹת מִצְרָכִים, כָּךְ אָמְרָה — מַסָּע שֶׁאוֹרֵךְ לְפָחוֹת יוֹמַיִם.

אָז הוּא לָקַח אֶת גַּרְזִנּוֹ אֶל הַיַּעַר, בָּחַר כַּמָּה עֵצִים צְעִירִים חֲזָקִים וִישָׁרִים, חָטַב אוֹתָם וְנִקָּה מֵהֶם אֶת כָּל הָעֲנָפִים וְהֶעָלִים. מֵהָעֵצִים הַלָּלוּ הִתְכַּוֵּן לְהָכִין אֶת הַזְּרוֹעוֹת, הָרַגְלַיִם וְכַפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁל הָאִישׁ. כְּדֵי לִיצֹר אֶת הַגּוּף הוּא קָלַף יְרִיעָה שֶׁל קְלִפַּת עֵצִים עָבָה מֵאַחַד הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים, גִּלְגֵּל אוֹתָהּ בְּמַאֲמָץ רַב לְגָלִיל בְּגֹדֶל פָּחוֹת–אוֹ–יוֹתֵר מַתְאִים, וְאֶת שׁוּלֶיהָ הִצְמִיד זֶה לָזֶה בְּאַטְבֵי עֵץ. אַחַר כָּךְ, בִּשְׁרִיקָה עַלִּיזָה תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָה, הוּא הִתְקִין בִּזְהִירוּת מִפְרָקִים לַגַּפַּיִם, וְחִבֵּר אוֹתָם לַגּוּף בְּאֶמְצָעוּת אֲטָבִים שֶׁגִּלֵּף בְּאוֹלָרוֹ.

עַד שֶׁהִשְׁלִים אֶת מְשִׂימָתוֹ כְּבָר הִתְחִיל לְהַחְשִׁיךְ, וְטִיפּ נִזְכַּר שֶׁעָלָיו לַחֲלֹב אֶת הַפָּרָה וּלְהַאֲכִיל אֶת הַחֲזִירִים. הוּא נָטַל אֶת אִישׁ הָעֵץ שֶׁלּוֹ וְנָשָׂא אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה לַבַּיִת.

בְּמַהֲלַךְ הָעֶרֶב, לְאוֹר הָאָח בַּמִּטְבָּח, עִגֵּל טִיפּ בִּקְפִידָה אֶת כָּל שׁוּלֵי הַמִּפְרָקִים, וְשִׁיֵּף אֶת הַחֲלָקִים הַמְּחֻסְפָּסִים בַּעֲבוֹדָה מְסֻדֶּרֶת וּמִקְצוֹעִית. לְבַסּוֹף הִשְׁעִין אֶת הַדְּמוּת עַל הַקִּיר וְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּהִתְפַּעֲלוּת. הִיא הָיְתָה גְּבוֹהָה לְהַפְלִיא, אֲפִלּוּ יַחֲסִית לְגֶבֶר בִּמְלֹא גָּבְהוֹ; אֲבָל בְּעֵינָיו שֶׁל הַיֶּלֶד הַקָּטָן זֶה הָיָה דַּוְקָא יִתְרוֹן, וְטִיפּ לֹא רָאָה כָּל פְּסוּל בַּמִּדּוֹת שֶׁל יְצִיר כַּפָּיו.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁבָּחַן שׁוּב אֶת עֲבוֹדָתוֹ, גִּלָּה טִיפּ שֶׁשָּׁכַח לְסַפֵּק לַדְּמוּת צַוָּאר שֶׁאִתּוֹ יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְחַבֵּר אֶת רֹאשׁ הַדְּלַעַת לַגּוּף. עַל כֵּן הוּא שָׁב לַיַּעַר, שֶׁלֹּא הָיָה רָחוֹק מִשָּׁם, וְחָטַב מֵאַחַד הָעֵצִים כַּמָּה כְּפִיסֵי עֵץ שֶׁאִתָּם יוּכַל לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּלָאכָה. עִם שׁוּבוֹ הוּא חִבֵּר מוֹט אָפְקִי לַקָּצֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַגּוּף, וְקָדַח חוֹר בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁיַּחְזִיק אֶת הַצַּוָּאר הָאֲנָכִי. יְתַד הָעֵץ שֶׁשִּׁמְּשָׁה צַוָּאר אַף חֻדְּדָה בַּקָּצֶה הָעֶלְיוֹן, וּכְשֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן, הִרְכִּיב עָלֶיהָ טִיפּ אֶת רֹאשׁ הַדְּלַעַת, הִדֵּק אוֹתוֹ הֵיטֵב עַל הַצַּוָּאר, וְשָׂמַח לְגַלּוֹת שֶׁהוּא מַתְאִים. אֶת הָרֹאשׁ הָיָה נִתָּן לְסוֹבֵב לְצַד זֶה אוֹ אַחֵר כִּרְצוֹנוֹ שֶׁל טִיפּ, וְהַצִּירִים שֶׁהִתְקִין בַּזְּרוֹעוֹת וּבָרַגְלַיִם אִפְשְׁרוּ לוֹ לְהַצִּיב אֶת הַדְּמוּת בְּכָל תְּנוּחָה שֶׁיַּחְפֹּץ בָּהּ.

"יָפֶה מְאוֹד!" קָרָא טִיפּ בְּגַאֲוָה. "יָצָא אִישׁ מֻצְלָח בְּיוֹתֵר, וְהוּא בֶּטַח יִסְחַט מִמּוֹמְבִּי הַזְּקֵנָה כַּמָּה צִוְחוֹת בֶּהָלָה! אֲבָל הוּא הָיָה נִרְאֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְצִיאוּתִי אִלּוּ הָיָה לָבוּשׁ כָּרָאוּי."

דּוֹמֶה הָיָה שֶׁמְּצִיאַת בְּגָדִים לֹא תִּהְיֶה מְשִׂימָה פְּשׁוּטָה; אֲבָל טִיפּ הִתְנַפֵּל לְלֹא הִסּוּס עַל הַתֵּבָה שֶׁבָּהּ מוֹמְבִּי שָׁמְרָה אֶת כָּל הַמַּזְכָּרוֹת וְהָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּהּ, וּמַמָּשׁ בַּתַּחְתִּית הוּא מָצָא זוּג מִכְנָסַיִם סְגֻלִּים, חֻלְצָה אֲדֻמָּה וַאֲפֻדָּה וְרֻדָּה מְנֻקֶּדֶת בִּנְקֻדּוֹת לְבָנוֹת. הוּא לָקַח אֶת הַבְּגָדִים אֶל הָאִישׁ שֶׁלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם לֹא הִתְאִימוּ הֵיטֵב, הוּא הִצְלִיחַ לְהַלְבִּישׁ אֶת הַיְּצוּר בְּסִגְנוֹן עַלִּיז. זוּג גַּרְבַּיִם סְרוּגִים שֶׁל מוֹמְבִּי, וְזוּג נַעֲלַיִם בְּלוּיוֹת מְאוֹד שֶׁלּוֹ הִשְׁלִימוּ אֶת הַמֶּלְתָּחָה. טִיפּ הִתְרַגֵּשׁ כָּל כָּךְ עַד שֶׁרִקֵּד כֹּה וָכֹה וְצָחַק בְּקוֹל בְּהִתְלַהֲבוּת שֶׁל יֶלֶד.

"אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת לוֹ שֵׁם!" קָרָא. "גֶּבֶר נָאֶה שֶׁכָּזֶה מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֵׁם. נִרְאֶה לִי," הוֹסִיף כַּעֲבֹר דַּקַּת מַחְשָׁבָה, "שֶׁאֶקְרָא לַבָּחוּר הַזֶּה ‘גֶ'ק רֹאשׁ–דְּלַעַת'!"

 

 

ליימן פרנק באום (1856-1919) נולד במדינת ניו-יורק, בן שביעי למשפחה אמידה. עוד בילדותו הקסומה החל לכתוב ולהפיץ ביחד עם אחיו עיתון שכונתי שהודפס במכונת דפוס ביתית. כשמשפחתו ירדה מנכסיה, ניסה פרנק הצעיר להתפרנס ממגוון עיסוקים, ובהם גידול עופות, משחק בתאטרון, ניהול חנות כלבו ועריכת עיתון בעיירה חלוצית בדרום דקוטה. את ייעודו מצא לבסוף בכתיבת ספרים לילדים, כאשר חיבר את אחת הקלסיקות הגדולות בתולדות ספרות הילדים: "הקוסם מארץ עוץ" (1900). באום כתב עוד עשרות ספרים ומחזות תחת שמות עט שונים, אבל שום הצלחה לא תשתווה לפופולריות של "הקוסם מארץ עוץ" והמשכיו. בסך הכל כתב באום 14 ספרים בסדרת עוץ, אשר היו אהובים וידועים בארצות הברית וזכו לשלל עיבודים וגרסאות, החל שנים רבות לפני שג'ודי גרלנד נעלה את נעלי האודם בסרט "הקוסם מארץ עוץ" (1939) ועד עצם היום הזה. 

 

 

X