אל נקמות הופיע | לרכישה באינדיבוק
אל נקמות הופיע

אל נקמות הופיע

שנת הוצאה: 2013
מס' עמודים: 404
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 30
- 79
- 30

מעשיו האכזריים ביותר של האדם נובעים מזרע הפורענות של הנקמה. בכוחה לבנות יש מאין, בכוחה להרוס עד עפר – מדור לדור, מאדם לאדם, עד אין סוף.

"אל נקמות הופיע" הוא מותחן דרמטי, הנקרא בנשימה עצורה. ניאו-נאצים ופעילי הג'יהאד העולמי חותרים באובססיביות להשמדת מדינת ישראל. לשם כך הם הוגים תוכנית מתוחכמת, המשלבת השתלטות על נשק חדיש והרסני, ופיגועי טרור כנגד יעדים ישראליים ויהודיים ברחבי העולם.

מאבק איתנים חוצה מדינות ויבשות מתרחש בין אלה הנלחמים בשם אמונתם ולמען נקמתם, ובין אלה שנשבעו להגן על עמם ולהבטיח את קיומה ועצמאותה של מולדתם.

שנים-עשר ימים של מתח מורט עצבים נקווים אל היום הגורלי, הוא יום הולדתו של הצורר הנאצי. האם יצליח החיפוש הקדחתני והנואש אחר פתרון שיבטיח את המשך החלום הציוני?

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אל נקמות הופיע”

חלק א'  

8 באפריל

 

00:21, ישראל

מטוסה"בואינג" 747 בדיוק התיישר לאחר המראה
ארוכה. נועה ישבה בכיסא שליד החלון, רגליה נטולות הנעליים צמודות לחזהָ והרהרה על הפרידה מאחותה ומאימה, משפחתה היחידה, זמן קצר לפני עלייתה למטוס.

"תבטיחי להתקשר הרבה, ובלי שטויות, ותיזהרי!" חזרה אימה בפעם המיליון בעוד היא מחבקת בחוזקה את בתה הצעירה, ממאנת להרפות.

"אימא, אל תדאגי. את מכירה אותי, אני אהיה בסדר, ואתקשר מתי שאוכל. אין צורך לדאוג," ניסתה להרגיעהּ בניסיון שכישלונו ידוע מראש. לאחר כמה דקות רטובות מבכי נחלצה מאימה האוהבת ועברה לדקלה, אחותה הגדולה, שדמעות בעיניה וחיוך קטן מרוח על פניה היפות.

דקלה פרסה את זרועותיה והשתיים התחבקו ארוכות.

"אני אהיה בסדר, באמת. אני יודעת מה אני עושה."

"אני סומכת עלייך לחלוטין." לחשה באוזנה.

"תשמרי על אימא," ביקשה נועה והזילה דמעה שנמחתה בעדינות באצבעותיה של אחותה. "טוב, זהו," החליטה וניגשה אל שתי הנשים האהובות עליה ביותר, חיבקה, נישקה שוב, חייכה והלכה שני צעדים אחורנית למדרגות הנעות, פניה למשפחתה, עד שנעלמו מתחתיה עם התקדמות המדרגות.

"תשתי משהו חם?" שאלה הדיילת המבוגרת בחיוך רפה ובעיניים עייפות.

נועה הניעה ראשה באטיות, והדיילת הזדקפה והמשיכה לתור אחר נוסעים שעייפות הלילה לא הכריעה אותם. זמן רב היא חלמה על הרגע הזה, הנסיעה לדרום אמריקה, למצוא עולמות חדשים ובעיקר לגלות את עצמה, את נועה האמיתית, זו שמתחת לשכבות היומיום, האיפור והמשחק הצבוע וההכרחי. את נועה שאף אחד לא מכיר, אפילו לא היא עצמה. לכן החליטה לנסוע לבד. "איך את נוסעת כך?" נזכרה בקולה של אמה. "אם יקרה לך משהו, מי יעזור לך, מי?"

היא התמתחה בכיסאה, והרגישה כי שלפוחית השתן שלה דורשת ריקון. כשסיימה לשטוף את ידיה, הרימה ראשה אל המראה הקטנה שנקבעה מעל הכיור והביטה בפניה בסיפוק. היא הרטיבה מעט את שערה השחור והמתולתל, מסדרת אותו כך שיירד כמו שהיא אוהבת אל מאחורי כתפיים צרות, נשיות. ידיה שליטפו בעדינות את מצחה הרחב, ירושה מאביה, העירו זיכרונות קשים של שעות ארוכות בהן שכבה במיטתה הרכה שבבית הכואב והדואב שלאחר מותו, שומעת את השירים הכי שקטים והכי עצובים, בוכה עד שנגמרו הדמעות. אימה שהייתה שבורה, מכונסת בעצמה, בילתה בחדרה עם בגדיו, אפופה בריחו, מחבקת את האלבומים המשותפים. אחותה בילתה את רוב הזמן אצל החבר שלה דאז, היום בעלה, שהפך משענת וכתף לדמעותיה וגם מקום לברוח אליו, רחוק מהעצבות הדיכאונית שהפכה לדייר של קבע בין הקירות הדוממים.

היא חזרה לכיסאה, עצמה עיניה וחשבה שלמרות הכול, אין בה כעס על אחותה שמצאה נחמה ולא ניחמה אותה, או על אימה שנכנעה למוות ולא נלחמה על החיים. היא הבינה, אם כי באיחור של כמה שנים. 

01:51, צרפת

הוא צעד בשרוול המוביל מהמטוס אל אולם הנוסעים
הנכנסים בשדה התעופה "שארל דה גול", מעילו בידו השמאלית, ידו הימנית גררה מזוודת טרולי כסופה. שעות השינה ופינוקי המחלקה הראשונה היוו פתיח ראוי למנוחה ראשונה מזה שנים. אחרי שעבר בקלות את ביקורת הדרכונים – בכל זאת שילם כסף רב למזייף הקטארי – שכר "מאזדה 6" שחורה, הקיש את היעד המבוקש על מסך הג'י-פי-אס ועלה על הכביש המהיר שייקח אותו צפונה. הוא לא ציפה למסיבות רועשות או לאירועים חגיגיים והמוניים. מוסא אל-רול חיפש פסק זמן של שקט ושלווה מהחיים המטורפים, שלא מרפים ממנו ומחכים בקוצר-רוח לקלוט אותו חזרה בתום החופשה.

 

9 באפריל

 

05:40, פרו

בתחילה לא זיהתה היכן היא נמצאת. גופה התרומם מעט
וידיה שפשפו את עיניה ופיזרו את קורי השינה. ואז היא קלטה. היא במטוס בדרך לפרו. בחיוך גדול הביטה דרך החלון לשמים המתבהרים ואז הסיטה מבטה לצעירה היפה שנרדמה לצדה ממש לפני ההמראה, ועכשיו חייכה אליה.

"שמי יואנה," אמרה באנגלית שמבטא גרמני בלט בו ומתחה את זרועותיה.

"אני נועה," הציגה את עצמה.

"ישראלית, איזה כיף. אני נולדתי בשוויץ, ממש ליד הגבול עם צרפת, במקום קטן עם המון ירוק מסביב."

הדיילת חילקה את ארוחת הבוקר, ושתי הבנות החלו לאכול כשקולו העמוק של קברניט המטוס נשמע. "נוסעים יקרים, בעוד כשלושים דקות ננחת בנמל-התעופה של העיר לימה שבפרו." הקברניט המשיך לפטפט כששתי הבנות נצמדו לחלון הצר, מנסות לקלוט פיסת קרקע מהגובה הרב שבו טס המטוס.

 

 15:48, צרפת

"כרגע זה הגיע, המפקד," אמר בהתרגשות קצין הקשר הגבוה
למפקד ספינת הטילים הישראלית מסוג "סער" 6, "לעיניך בלבד."  

יהודה מויאל מפקד על ספינות טילים כבר יותר מעשור, ובאחרונה מונה למפקד אוניית חיל-הים "חיפה," הספינה החדישה בחיל. הוא השתתף בעשרות מבצעים מסוכנים בעורף האויב, אך מעולם לא היה שותף למבצע דומה לזה שאת האישור הסופי לביצועו עמד לקבל. היה זה עוד מבצע מהסוג שלא מדברים עליו לעולם, אפילו לא נזכרים בו, מחשש לפלוט מילה כלשהי שתסבך את המדינה ששלחה אותם וסמכה עליהם.

 

ספינתו שטה בתעלה הבריטית, בחיבור בין צרפת לבריטניה, בתואנה של סיור אימונים. סיור כזה אכן התקיים פעם בשנתיים, אלא שהפעם הסיום המתוכנן לו יהיה מעט שונה מהרגיל. הוא התיישב על כיסא המפקד שבאמצע תא השליטה המרווח, ולמרות שלבו פעם בעוז, פתח את המעטפה בתנועות בטוחות והחלטיות. כל אנשי הגשר, צוותו והנספחים הרבים חיכו בקוצר-רוח לשדר הזה. מויאל הוציא את הדף הלבן המרובע והניח את המעטפה על השולחן שלפניו. "מפקדת חיל-הים, הקריה, תל-אביב," ראה בכותרת. עיניו היו מרוכזות לשניות מספר במילה האחת הנוספת שנכתבה באותיות קטנות. לאחר מכן גרס בעצמו את דף הנייר. הוא הרים את עיניו, אחז במשקפת וסרק את האופק, בעיקר כדי לתכנן את מהלכיו הבאים. ואז, בתנועות מדודות, הניח את המשקפת במקומה, קרא למפקד צוות הקומנדו הימי והנהן בהחלטיות. "פעל!"

רונן ליבוביץ נולד בשנת 1980 בירושלים. במשך כחמש שנים סיקר את המתרחש בכנסת ואת התחום המדיני והפוליטי עבור נענע 10, חדשות הרדיו האזורי ואתר NFC. לאחר מכן שימש כעוזרו הפרלמנטרי של ח"כ ד"ר נחמן שי. כיום, דובר במשרד האוצר. רונן בוגר תואר שני במנהל עסקים מהמסלול האקדמי – המכללה למנהל, ובוגר תואר ראשון במדע המדינה וביחסים בין לאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. רונן נשוי ואב לבת, מתגורר בירושלים וזהו ספר הביכורים שלו.

X