אלחכם מבגדד | לרכישה באינדיבוק
אלחכם מבגדד

אלחכם מבגדד

שנת הוצאה: 2008
מס' עמודים: 128
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50

"אלחכם מבגדד" עוסק בדמות תורנית גדולה מהחיים, גדול רבני בגדד במאה התשע-עשרה, בלי ראשי תיבות ובלי הכבדות הנהוגות בספרים "תורניים". רומן ביוגרפי זה מקים לתחייה את חייו ותקופתו של גדול רבני יהדות בבל במלאות מאה לפטירתו.

מבעד לסיפור האישי משתקף גם עולמה של קהילה עתיקה על דבקותה ביהדות וזיקתה לארץ-ישראל. זאת בצד התמודדות מול רוחות חדשות שנשבו מאירופה, ומול השלטון העותומני והשכנים הערביים.

הספר נועד הן לציבור דתי – היודע מיהו "הבן איש חי" אך אינו מכיר את הביוגרפיה שלו ואת קרקע צמיחתו – והן לציבור חילוני המעוניין להכיר אישים שהם אבני יסוד בתרבות שלנו.

מי שרוצה להכיר דמויות מופת מהמזרח בוודאי שימצא עניין בספר זה הפותח גם פתח אל חיי הקהילה היהודית בבגדד לפני מאה שנה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אלחכם מבגדד”

ביקורות נבחרות

על הסופר ויצירתו המגוונת באתר וויקפדיה

 

גורן קורא מיצירתו באתר "הספריה"

שמש איתנה ויוקדת הלהיטה את העיר הגדולה והפכה את לבנֵי הבתים לגחלים.

שמש של קיץ, בחצי-היום, בעיר מפולשת הפורשת שלוחותיה אל לב המדבר. עיר ללא מסתור, מלבד צל הסירוגין של כפות הדקלים. עיר שבה גם הלילות לוהטים, ותושביה נמלטים לישון על גגותיה השטוחים. שם, הם מקיפים את עצמם בכילות, להתגונן מפני היתושים העולים בהמוניהם מן החידקל.

פעם חלם יוסף חיים בילדותו שהכילות המתנפנפות הן כנפי-מלאכים.

שמש זו נעוצה הייתה כסיכת-זהב בלב הטלית שכולה תכלת העוטפת מאופק עד אופק את בית-הקברות היהודי של בגדד באותו יום קיץ לוהט של שנת ה' תקצ"ז, היא 1837 למניינם.

מעגלים-מעגלים הצטופפו מתאבלים הומים בין שורות של מצבות-חֵמר דוממות. קריאת ה"קדיש" וגלים-גלים של "אמֵן" עלו מתוך המון-האדם הנע כקמָה בשדה.

באוויר החם מהדהדת הלמות מכושים. אלו תוקפים את האדמה הצהובה, הקשה והיבשה ששפתיה מבוקעות. נחפר בור מלבֵּני שמידותיו מידות אנוש. הדמעות הנושרות על הקרקע מתאדות כהרף-עין. מותירות אחריהן משקע דקיק של מלח.

אלפי שנים קלטה אדמה זו דמעותיהם של ישראל שהביאו את יקיריהם למנוחות. אלפי שנים ישבו היהודים בבבל זו, ונהרי-דמעותיהם ניגרו בארץ-הנהריים. דְמעות לא רק "על מוֹת", אלא גם על זֶכר, זִכרה של ציון. היש עוד נהרות בעולם שם ישבו יהודים וגם בכו בזכרם את ציון יותר מצמד עורקים אלו של בבל? זו בבל המרכינה ראשה לפני ירושלים ובעת ובעונה אחת חותרת להתעלות עליה, אם בסתר ואם בגלוי. והעם היהודי על כל תפוצותיו, כלום לא הכתיר את תלמודה והעמידוֹ ראשון לפני הירושלמי? והאם משמעו של דבר שעַם-ישראל לא של ישראל הוא אלא של גולָה?

האבן המפארת את ירושלים עיר-הנצח אינה מצויה כאן בקריה זו בגדד. מצבותיה בנויות אפוא לבני-חומר, וצורתן גג משופע לאורך הבור, מלון למנוחת-עולם.

ערביי הסביבה, על-אף שפוחדים הם מרוחות המתים ומן הג'יני השֵדים השוכנים כאן, מתגנבים בלילות ונוטלים לבנה אחר לבנה מבתי-המתים לבנות בתים לחיים, להם ולילדיהם. על-כן מציבים היהודים בבית-החיים שלהם ערבי חמוש שישמור על מתיהם ויבריח משם את אחָיו הערבים.

בהביטו סביבו, ובראותו את כל ההמונים שבאו לחלוק כבוד אחרון לסבו, עלתה במוחו של הילד יוסף המחשבה, שייתכן גם ייתכן שהנפטר, רבי משה חיים שהכול כינוהו מתוך יראת-כבוד הרמ"ח, לא היה רק סבו שלו, אלא סבא של כולם.

בשנים הבאות, כשהיה רבי יוסף חיים הבוגר נזכר באותו מעמד, היה תוקפו צער עמוק על שהזקן נקטף בהיותו הוא עצמו כה רך בשנים, ולא זכה לעוד מספר שנים על ברכי הישיש המהולל. הוא נאלץ אפוא להסתפק בסיפורים ובאגדות שנרקמו סביב האיש המהולל.

מה מבין ילד בן ארבע בענייני חיים או מוות?

"נתבקש לישיבה של מעלה," שמע את כולם אומרים אודות סבו ועיניהם בוכיות.

"מיהו ראש-הישיבה שם?" שאל הילד את עצמו. "משה רבנו, ששמו כזה של סבא, או אולי אליהו הנביא, ששמו כזה של אבא? או אולי… הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו, שאת שמו אין לבטא?"

הרהור זה מילאו התרגשות ופחד בעת ובעונה אחת. הוסיף לרקום בחוט מחשבותיו ומהן הסיק שבוודאי טוב לו לסבא שם במרום. טוב וקריר כמו על הגג בליל-קיץ, כשבתוך הבית פנימה חום גיהינום לוהט, ואילו למעלה המלאכים משיבים רוח קלילה בכנפיהם. לא לחינם קוראים לו "עולם שכולו טוב"…

לרגע שקע בחלום מתוק, אך מיד קימט את גביניו ותהה: "אם כל-כך טוב שם, למה כולם בוכים?"

עיניו תרו סביב. מבטו נפל על אמו שאחזה בזרועותיה את אחותו רחל היונקת.

"גם היא בוכה כמו כולם!" אמר בן הארבע, "האם היא מבינה שסבא עלה לשמים, או שהיא סתם בוכה, כי היא רוצה לינוק חלב מאימא?"

סמוך להולדתה, נגמל יוסף משדי-אמו. את מקומו תפסה אותה בכיינית. עתה הזכירו לו יללותיה את צימאונו שלו. אבל הוא החליט שלא ינהג כצווחנית זו, ולא יטריח את המבוגרים בתביעותיו, בייחוד לא בשעה זו של עצבות.

הוא שב אל הרהוריו הקודמים, כדי להסיח את דעתו מצימאונו:

"נתבקש לישיבה של מעלה, אז מדוע מורידים אותו למטה, אל תוך האדמה?"

הוא נזכר במעורפל בדברים ששמע מפי המבוגרים: "ירידה צורך עלייה…" ומיד צייר לעצמו:

"אולי יש מין מנהרה ארוכה ונסתרת העוברת מתחת לאדמה לכל אורכה של הארץ, ומגיעה עד לאותה 'ישיבה של מעלה', אבל רק צדיקים כמו סבא יודעים את הדרך, ורק הם יגיעו לשם." הוא נשתהה לרגע והוסיף ושאל במידה לא קטנה של חרדה:

"ומה קורה לאחרים?"

ואם לא די בכך, מיד קפצה עליו סתירה נוספת:

"הרי אומרים שעוד מעט יבנו לסבא בית קטן כזה, כמו לאחרים פה. אם הוא יושב למעלה, למה הוא צריך בית פה למטה?"

ייתכן שהיו השאלות מוסיפות להיערם זו על זו אלמלא נזדמן למקום משרת ערבי נושא כד-חרס מלא עד-גדותיו מי-באר צוננים. יוסף חיים שתה לרוויה ושמח שמבוקשו ניתן לו בלי שהוצרך לבקש ולהטריח.

המים החיו את נפשו ושטפו עמם את הקושיות שהעסיקוהו.

סופר ואיש תיאטרון, יליד אלכסנדריה שבמצרים 1941, עלה לארץ בגיל עשר.

ייסד בשנת 1982 עם אשתו השחקנית שושה גורן ועם המחזאי רפאל אהרון את בימת קדם אותו ניהל במשך שלושים שנה. כמו-כן ייסד את כתב-העת הספרותי הכיוון מזרח ושימש כעורכו הראשי.

בין ספריו:

"הטרילוגיה האלכסנדרונית" הכוללת את "קיץ אלכסנדרוני", "בלאנש" ו-"בדרך לאצטדיון"; "מקלט בבבלי"; "אלחכם מבגדד – אגדת חייו של ר' יוסף חיים"; "לבי במזרח – אגדת חייו של ר' יהודה הלוי"; "שמש ממערב – אגדת חייו של ר' חיים בן-עטר"; "משה מוריס ומוסא"; ובשנים האחרונות, "השקר הקדוש" ו-"מלכת הפיננסים" – שני הספרים הראשונים מתוך קוורטט הסניורה, ארבעה רומנים היסטוריים על דמותה המופלאה של דונה גרסיה מנדס, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

בין מחזותיו:

"חמורים" ע"פ פלאוטוס בתיאטרון חיפה; "סיפור פשוט" ע"פ עגנון (בשיתוף עם שלמה ניצן) בהבימה ובתיאטרון חיפה; "רישיון לִחיות" בתיאטרון באר-שבע מבוסס על ספרו מקלט בבבלי; "דקלים וחלומות" ע"פ סמי מיכאל בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, אותו גם ביים. במסגרת בימת קדם כתב מחזות רבים שאת רובם גם ביים, ביניהם – "מים ושמים ותיבה" שהוצג בתיאטרון חיפה; "חלום ניו-יורק"; "מולייר מצרים"; "תעלולי נאסר א-דין" שהוצג במסגרת תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער; "דימונה! דימונה!"; "מסכות בוונציה" ו-"הסניורה אהובתי" (שני המחזות האחרונים – פרשיות מחיי דונה גרציה) ועוד.

כמו-כן כתב תסריטים, ביניהם "נסיעת מבחן" שזכה בפרס אלבין והוקרן בערוץ 2, "תהילה לדויד" ו-"תחרה של מילים" ואבן בטלוויזיה החינוכית ועשרות תסכיתי רדיו – ביניהם עיבוד לסדרה בת ארבעים פרקים של הרומן "תמול שלשום" מאת עגנון וסדרה מקורית בת ארבעה פרקים, "חלום מלכות טבריה", על חיי דונה גרציה.

X