איש שלא הבחין בשום דבר | לרכישה באינדיבוק
איש שלא הבחין בשום דבר

איש שלא הבחין בשום דבר

שנת הוצאה: 2010
מס' עמודים: 139
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 56
- 35

הסופר השווייצרי רוברט ואלזר (1878 – 1956) נחשב היום לאחד הסופרים החשובים והמעניינים ביותר בספרות המאה ה-20. עוד בחייו זכה להערצתם של סופרים ואנשי רוח כגון פרנץ קפקא, מקס ברוד, רוברט מוזיל, ולטר בנימין והרמן הסה, אולם כתיבתו הייחודית לא זכתה להגיע לקהל רחב, ויצירותיו נדחו פעמים רבות.
קובץ זה כולל מבחר סיפורים קצרים מתוך שלושים שנות יצירתו של ואלזר, ומאפשר לטעום מדרכו האמנותית המרתקת והחד פעמית.

סיפוריו הקצרים של ואלזר – מאופיינים בהומור מיוחד במינו המוביל לעתים קרובות למצבים של אבסורד ולתהיות קיומיות. בתמימות ילדית ובחדות אבחנה, מבסס ואלזר תחושה של שבריריות אנושית נוגעת ללב, של חיפוש דרך מתמיד ושל בחירה בלתי נמנעת באפשרות ללכת לאיבוד.

בשיתוף המפעל לתרגום ספרות מופת ומכון גיתה
תרגם מגרמנית רן הכהן, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגום 2010
עורכים: נגה אלבלך, רנה קלינוב, אברם קנטור

 

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “איש שלא הבחין בשום דבר”

וזהו זה

 

באתי לעולם ביום זה־וזה, גדלתי במקום כזה־וכזה, הלכתי לבית הספר כמו שצריך, המקצוע שלי הוא זה־וזה, קוראים לי כך־וכך, ואני לא חושב הרבה. מבחינת המין אני גבר, מבחינת המדינה אני אזרח טוב, ומבחינת המעמד אני בא ממשפחה טובה. אני חבר חביב, שקט ומסודר בחברה האנושית, מה שקוראים אזרח טוב, אוהב לשתות בנחת את כוס הבירה שלי, ולא חושב הרבה. מובן מאליו שאני אוהב לאכול טוב, ומובן גם שרעיונות רחוקים ממני. מחשבה מחודדת רחוקה ממני לגמרי; דעות רחוקות ממני לחלוטין, ולכן אני אזרח טוב, כי אזרח טוב לא חושב הרבה. אזרח טוב אוכל את האוכל שלו, וזהו זה!
את הראש אני לא מאמץ במיוחד, אני משאיר את זה לאחרים. מי שמאמץ את הראש משניא את עצמו; מי שחושב הרבה נחשב אדם לא־נעים. כבר יוליוס קיסר הצביע באגודלו על קסיוס השדוף עם המבט החלול, שמפניו חשש כי חשד שיש לו דעות. לאזרח טוב אסור לעורר פחד וחשד; לחשוב הרבה זה לא עניינו. מי שחושב הרבה, הופך את עצמו ללא־נעים, וזה מיותר לגמרי להפוך את עצמך ללא־נעים. עדיף לנחור ולישון מאשר לחשוב ולהתפלסף. באתי לעולם ביום זה־וזה, הלכתי לבית ספר כזה־ וכזה, אני קורא מדי פעם את העיתון הזה־והזה, עוסק במקצוע כזה־וכזה, גילי כך־וכך, אני כמדומה אזרח טוב, אחד שאוהב לאכול טוב. את הראש אני לא מאמץ במיוחד, אני משאיר את זה לאחרים. לשבור את הראש יותר מדי זה לא בשבילי, כי מי שחושב הרבה, כואב לו הראש, וכאב ראש זה עניין מיותר לגמרי. עדיף לישון ולנחור מאשר לשבור את הראש, והרבה יותר טוב לשתות כוס בירה בנחת מאשר לחשוב ולהתפלסף. דעות רחוקות ממני לגמרי, ואת הראש אני לא רוצה לשבור בשום פנים ואופן, את זה אני משאיר לפוליטיקאים מובילים. הרי בשביל זה אני אזרח טוב, שיהיה לי שקט, שלא אצטרך לאמץ את הראש, כדי שדעות יהיו רחוקות ממני לגמרי וכדי שאוכל לחשוש בפחד מפני יותר מדי מחשבה. מחשבה מחודדת מפחידה אותי. כשאני חושב בחדות, אני רואה כוכבים. אני מעדיף לשתות כוס בירה טובה ולהשאיר את כל המחשבות המחודדות לפוליטיקאים מובילים. מצדי, פוליטיקאים יכולים לחשוב באיזו חדות שהם  רוצים ולהמשיך בזה עד שיישבר להם הראש. אני תמיד רואה כוכבים כשאני מאמץ את הראש, וזה לא טוב, ולכן אני ממעיט ככל האפשר לאמץ את הראש ונשאר יפה־יפה בלי ראש ובלי מחשבות. אם רק פוליטיקאים בולטים חושבים עד שהם רואים כוכבים ועד שמתפוצץ להם הראש, אז הכול בסדר, ואחד משלנו יכול לשתות בשקט כוס בירה בנחת, לאהוב לאכול טוב, ובלילה לישון ולנחור להנאתו, בהנחה שטוב יותר לנחור ולישון מאשר לשבור את הראש ומאשר לחשוב ולהתפלסף. מי שמאמץ את הראש רק משניא את עצמו, ומי שמצהיר על כוונות ודעות נחשב אדם לא־נעים, ואילו אזרח טוב צריך לא להיות אדם לא־נעים, אלא נעים. אני משאיר בשלוות נפש גמורה את החשיבה המחודדת והשוברת־ראש לפוליטיקאים בולטים, כי אחד כמוני הוא רק חבר סולידי וחסר חשיבות בחברה האנושית, ומה שקוראים אזרח טוב או זעיר־בורגני, שאוהב לשתות בנחת את כוס הבירה שלו ולאכול את האוכל הטוב, השמן והטעים ככל האפשר, וזהו זה!
שהפוליטיקאים יחשבו להם עד שיודו שהם רואים כוכבים ושכואב להם הראש. לאזרח טוב לא צריך להיות אף פעם כאב ראש, להפך, הוא צריך תמיד ליהנות בנחת מכוס הבירה הטובה שלו, ובלילה הוא צריך לנחור ולישון להנאתו. קוראים לי כך־וכך, באתי לעולם ביום זה־וזה, שילחו אותי לבית הספר הזה־והזה כמו שראוי וכמו שצריך, אני קורא לפעמים את העיתון הזה־והזה, המקצוע שלי הוא כך־וכך, אני בן כך־וכך שנים ואני מוותר על חשיבה רבה ומאומצת, כי אני משאיר ברצון את אימוץ הראש ואת שבירת הראש לקודקודים מובילים ומנהיגים, שרואים עצמם אחראים. אחד משלנו לא מרגיש שום אחריות לא מלפנים ולא מאחור, כי אחד משלנו שותה בנחת את כוס הבירה שלו ולא חושב הרבה, אלא משאיר את העונג המשונה הזה לקודקודים הנושאים באחריות. הלכתי לבית הספר הזה־והזה, ושם נדרשתי לאמץ את הראש, ומאז לא חזרתי מעולם לאמץ או להפעיל אותו. ביום זה־וזה נולדתי, שמי כך־וכך, אין לי שום אחריות ובשום אופן אני לא יחיד במיני. למרבה המזל יש די הרבה אנשים שנהנים כמוני בנחת מכוס הבירה שלהם, שממעטים כמוני לחשוב ושכמוני לא אוהבים לשבור את הראש, ששמחים להשאיר את זה לאחרים, למשל לפוליטיקאים. חשיבה מחודדת רחוקה לגמרי מאחד  מוני, חבר שקט בחברה האנושית, ולמרבה המזל לא רק מאחד כמוני, אלא מגדודים של אנשים שמעדיפים כמוני לאכול טוב ולא לחשוב הרבה, והם בני כך־וכך, למדו במקומות האלה־והאלה, חברים מסודרים כמוני בחברה האנושית, ואזרחים טובים כמוני, ושחשיבה מחודדת רחוקה מהם ממש כמו ממני, וזהו זה!

רוברט ואלזר (בגרמנית: Robert Walser; ‏15 באפריל 1878 – 25 בדצמבר 1956) היה סופר שווייצרי שכתב בשפה הגרמנית.

ואלזר נולד בעיר ביל שבשווייץ. במהלך חייו, זכו ספריו להצלחה שולית, אף שעם חסידיו נמנו פרנץ קפקא, רוברט מוסיל וולטר בנימין. כתביו זכו להתעניינות מחודשת רק בשנות השבעים.

ואלזר סבל מחרדות והזיות, ולאחר התמוטטות נפשית בשנת 1929, אושפז מרצונו בבית חולים פסיכיאטרי וחי שם 27 שנה, עד מותו מהתקף לב ב-1956, בעת טיול בשלג.

 

יצירותיו שתורגמו לעברית

  • עוזר לכל עת, (עם עובד, תרגמה והוסיפה אחרית דבר: אילנה המרמן). 1987.
  • יאקוב פון גונטן, (עם עובד, תרגמה והוסיפה אחרית דבר: אילנה המרמן. 1989.
  • איש שלא הבחין בשום דבר, (ספרית פועלים – סיפורת, מגרמנית: רן הכהן, ליקטה והוסיפה אחרית דבר: נגה אלבלך. 2010.

 

 

 

מקור – ויקיפדיה

X