אישה נשואה | לרכישה באינדיבוק
אישה נשואה

אישה נשואה

שנת הוצאה: 03/2016
מס' עמודים: 220
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62.1
- 39

אנה היתה יכולה להיות אישה נשואה מושלמת: יש לה בעל שוויצרי, שלושה ילדים קטנים, ובית יפה בפרוור ציורי של ציריך. כדי לגוון את שגרת הימים הארוכים והחדגוניים שלה, היא הולכת לשיעורי גרמנית־שוויצרית המיועדים לזרים־אמריקאים כמוה, ונפגשת כמה פעמים בשבוע עם פסיכואנליטיקאית.
לאנה יש גם הרבה סודות. היא לא מדברת עליהם עם הפסיכואנליטיקאית שלה. לפעמים היא לא מדברת עליהם גם עם עצמה. כדי לעמעם את הכאב הלא־מושג בליבה, היא הולכת אחרי שיעורי הגרמנית לפגישות עם המאהב שלה. זו לא הפעם הראשונה שאנה בוגדת בבעלה. זו גם לא תהיה הפעם האחרונה. אנה מתחילה להסתבך בשקרים של עצמה והיתה רוצה להפסיק, אבל היא כבר הלכה רחוק מדי. עכשיו היא תגלה לאן מובילה הדרך שאין ממנה חזרה.
מתחת למעטה של איפוק שוויצרי, אישה נשואה הוא ספר אינטימי, דחוס, ונוגע בחלקים גולמיים בנשמתם של הגיבורה והקורא כאחד. ג’יל אלכסנדר אסבאום כתבה סיפור לופת וחושני על הקווים המפרידים בין אהבה לתשוקה, בין מוסר לבגידה, ועל מה שקורה כשחוצים אותם.

“ב’אישה נשואה’, אנה קרנינה עושה חמישים גוונים של אפור עם נגיעה של מדאם בובארי".
טיים

“סקסי, מלא תובנות וכתוב בצורה נפלאה".
פיפל

“אלגנטי וארוטי… הרומן של אסבאום, הבנוי בקפדנות מורכבת, ראוי להערצה".
שיקגו טריביון

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אישה נשואה”

“ב’אישה נשואה’, אנה קרנינה עושה חמישים גוונים של אפור עם נגיעה של מדאם בובארי".
טיים

 

“סקסי, מלא תובנות וכתוב בצורה נפלאה".
פיפל

 

“אלגנטי וארוטי… הרומן של אסבאום, הבנוי בקפדנות מורכבת, ראוי להערצה".
שיקגו טריביון

ספטמבר

אנה היתה רעיה טובה, רוב הזמן.
השעה היתה שעת אחר הצהריים, והרכבת שבה נסעה התפתלה תחילה במסילה המתעקלת ואז התיישרה לפני שנכנסה לבָּאנְהוֹף דיטליקוֹן שלושים וארבע דקות לאחר השעה העגולה, כמו תמיד. אין זו רק סיסמה, אלא עובדה מוגמרת: רכבות בשווייץ מגיעות בזמן. ה-S8 יצאה מפְּּפֵפִיקוֹן, עיר קטנה במרחק שלושים קילומטר. מפְּּפֵפִיקוֹן נתיבה חתך מעלה לאורך חופי אגם ציריך, דרך הוֹרְגֶן שלגדתו המערבית של האגם, דרך טָלְוויל, דרך קילכבֶּרג. ערים קטנות שבהן התנהלו חיים קטנים. מפְּּפֵפִיקוֹן עצרה הרכבת בשש־עשרה תחנות לפני שהגיעה לדיטליקון, העיר הקטנה שבה התנהלו חייה הקטנים של אנה. ועל כן העובדה הפשוטה של לוח זמני הרכבת היא שהסדירה את תוכניותיה היומיות של אנה. האוטובוס של דיטליקון לא הגיע לציריך. מוניות היו יקרות ולא פרקטיות. ואמנם בבעלות משפחת בנץ היתה מכונית, אך אנה לא נהגה. לא היה לה רישיון.
כך שעולמה היה תחום היטב בין שעות ההגעה והיציאה של הרכבות, הנכונות של ברונו, בעלה של אנה, או אורסולה, אמו של ברונו, להסיע אותה למקומות שהאוטובוס לא הגיע אליהם, ומנוע רגליה שלה והמרחק שאליו הן היו יכולות לשאתה. רק לעיתים רחוקות הן לקחו אותה לנקודה רחוקה דיה כפי שחפץ ליבה.
אבל רכבות בשווייץ אכן מגיעות בזמן, ואנה הסתדרה כמעט ללא בעיות מיוחדות. והיא אהבה לנסוע ברכבת; היא מצאה נחמה מרגיעה בטילטוליהן מצד לצד בעת תנועתן קדימה.
אֶדית הָאמֶר, גוֹלה נוספת, אמרה פעם לאנה שרכבות בשווייץ מאחרות רק מסיבה אחת.
"כשמישהו קופץ למסילה."
פרָאוּ דוקטור מֶסֶרלי שאלה את אנה אם אי פעם שקלה להתאבד או ביצעה ניסיון התאבדות. "כן." השיבה אנה לשאלה הראשונה. ובאשר לשנייה, "תגדירי 'ניסיון'."
דוקטור מסרלי היתה אישה קטנת גוף, בלונדינית, שגילה מעורפל אך כנראה לא רחוק משלהי גיל העמידה. היא פגשה מטופלים במשרד בטריטְליגָאסֶה, רחוב מרוצף אבנים עם תנועת כלי רכב קלה, מערבית למוזיאון האמנות של ציריך. היא למדה פסיכיאטריה באמריקה אבל את ההכשרה האנליטית שלה קיבלה במכון יונג בקוּסְנָאכְט, עיר קטנה במרחק שבעה קילומטרים בלבד מציריך. דוקטור מסרלי היתה ילידת שווייץ, אך דיברה אנגלית מושלמת, גם אם במבטא כבד. ה-W שלה התחזו ל-V, והתנועות בפיה היו פתוחות ומוארכות כמו קשתות מעל גשר. וָאט דוּוּוּוּ יוּוּוּוּ סינְק, אנה? היא שאלה לעיתים קרובות (בדרך כלל כשהסיכויים שאנה תשיב תשובה כנה היו הקטנים ביותר).
בטלוויזיה היתה פרסומת לבית־ספר ידוע לשפות. בפרסומת, מפקד בצי מציב לראשונה טירון ליד מכשיר הקשר. כמה שניות בלבד חולפות במשמרתו לפני שהמכשיר מתחיל לצפצף. "מֶיידֶיי! מֶיידֶיי!" קול במבטא אמריקני חזק חורק ברמקול. "קֶן יוּ היר אָס? וִוי אָר סינְקינג! וִוי אָר סינְקינג!" האלחוטן קופא במקומו ואז רוכן לעבר מכשיר הקשר ועונה באדיבות רבה למדי, "דִיס אִיס דִי גֶ'רמָן קוֹסְט גָארד." כאן משמר החופים הגרמני. ואז: "וָאט אָר יוּוּוּ סינְקינג אֶבּאוּט?"
אנה היתה מושכת משיכה עצלה בכתפיה ואומרת את המילים היחידות שהיו ראויות להיאמר. "אני לא יודעת."
אלא שאנה, כמובן, לרוב תמיד ידעה.

ג'יל אלכנסדר אסבאום, ילידת 1971, היא משוררת וסופרת אמריקאית. היא הוציאה כמה קובצי שירה, שזיכו אותה בפרסים, ושיריה התפרסמו בכמה אנתולוגיות. ספרה "אישה נשואה" יצא ב-2015.

X