אינדיפופ נונסטופ | לרכישה באינדיבוק
אינדיפופ נונסטופ

אינדיפופ נונסטופ

שנת הוצאה: 09/2014
מס' עמודים: 97
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 20
- 44

כמו מטוטלת רבת-כנף, נעים שיריו של אלפרד כהן בין כאן לבין אז. השירים הללו, שיש בהם הומור מרהיב, רצף של דימויים, מפתיעים ומצבי נפש טריוויאליים לצד קיצוניים; הכתוב בשפה צלולה ומדויקת ובכנות של ממש אודות חולשות הגוף, המקום, הזוגיות והאני – השירים הללו נעים ללא הרף בפער בין הזמנים. המשורר רוצה לתפוס את העבר, וכש"לפעמים ריק ולפעמים מלא" אולי באמת עדיף "לא להגיע". ולכן הספר הזה חזק, כי יש בו מתח לא פתור. הוא אמנם תמיד 'מספר סיפור', מקפל 'סיטואציה', אך לא תמיד מסיים את השיר בפתרון אחד. לרוב הוא יעדיף להשאיר את הסוף פתוח, מתוח על מיתר, ללא פתרון מוחלט. כמו בחיים.

 
"אלוהים מרחם על ילדי הגן", כתב אלפרד כפרפרזה על שירו של עמיחי, ומוסיף "אבל שונא אותי / כי למרות כל התפילות / ובכל הכוח מתפלל / לא קנה לי אסיקס".

 
מעבר לפופיות של שם הספר (ואולי דווקא מתוכו), "אינדיפופ נונסטופ" הוא בעיקרו ספר על כמיהה. כמיהה לאלוהים, לאהבה, לפופיק של נעלי האסיקס – כמיהה לכל דבר ולשם דבר. כי כשהתשוקה בוערת היא בולעת הכול, אפילו את עצמה. היא בולעת את האמת והשקר, את האני והאחר, את השיר והדממה. נותרת רק תפילה למשהו חדש, וזה שווה את הכול. האם לא לשם כך אנו אוהבים ספרי שירה?

 

יקיר בן משה

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אינדיפופ נונסטופ”

אסיקס כחולות

 

אִמִּי אָפְתָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם
אֲבָל לֹא קָנְתָה לִי אָסִיקְס
וּבְלֵילוֹת שְׁלֵמִים, בִּמְקוֹם לְפַחֵד מִמִּפְלָצוֹת
תִּכְנַנְתִּי אֵיךְ אֲנִי שׁוֹדֵד אֶת אִמָּא שֶׁלִּי
וְרָץ לְמֶרְכַּז הַחֲנֻיּוֹת
וְקוֹנֶה לִי אָסִיקְס

 

אַבָּא הָלַךְ לָעֲבוֹדָה אַבָּא הָלַךְ לַמִּלְחָמָה
הוּא לֹא הָיָה בַּבַּיִת
לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקְנֶה לִי אָסִיקְס
רָצִיתִי שֶׁעֲרָבִי יַהֲרֹג אוֹתוֹ
וּמִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן יִתֵּן לְאִמָּא קִצְבָּה
וְיִהְיֶה לָהּ מַסְפִּיק כֶּסֶף
לִקְנוֹת לִי אָסִיקְס

 

אֱלֹהִים מְרַחֵם עַל יַלְדֵי הַגַּן
אֲבָל שׂוֹנֵא אוֹתִי
כִּי לַמְרוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת
וּבְכָל הַכֹּחַ מִתְפַּלֵּל
לֹא קָנָה לִי אָסִיקְס

 

 
מטלון פינת צ'לנוב ליד שוק לווינסקי

 

כְּשֶׁתָּבוֹאִי, אַל תִּשְׁכְּחִי לִקְנוֹת לִי מֵאָה גְּרָם פִיסְטוּק חַלַבִּי בְּלִי קְלִפָּה
לֹא קְלוּיִים
בַּדּוּכָן שֶׁל הַבּוּכָרִי אוֹ הַכּוּרְדִּי שֶׁלְּיָד
אַל תִּתְּנִי לַמַּזְרְקִים, לְחַסְרֵי הַבַּיִת, לִמְהַגְּרֵי הָעֲבוֹדָה וְלָאֲנָשִׁים הַזָּרִים
לְהַפְחִיד אוֹתָךְ
וְאִם דֶּלֶת הַכְּנִיסָה סְגוּרָה תְּנִי צִלְצוּל-נִתּוּק,
תְּסַמְּסִי
וְאֵרֵד עַד אֵלַיִךְ
בַּמַּדְרֵגוֹת עַד לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה בֵּין הָאוֹפַנַּיִם הַקְּשׁוּרִים לְבַרְזִלִּים
צוֹאַת הַיּוֹנִים, שַׂקִּיּוֹת הָאַשְׁפָּה וּשְׁלוּלִיּוֹת הַשֶּׁתֶן שֶׁל חֲתוּלִים,
אֲלַוֶּה אוֹתָךְ עַד לְדִירָתִי.

 

כְּשֶׁתִּכָּנְסִי, תַּבִּיטִי בַּתְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל הַקִּיר
כָּל כּוֹכְבֵי הַקּוֹלְנוֹעַ מִשְּׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים יְחַיְּכוּ לָךְ
תִּבְחֲרִי שִׁירִים
הַכּוּשִׁים מִשְּׁנוֹת הַשִּׁבְעִים יְרַגְּשׁוּ אוֹתָךְ
נִשְׁתֶּה מַשְׁקֵה אָנִיס
שָׁתוּ אוֹתוֹ פַּעַם מְשׁוֹרְרִים.

 

כְּשֶׁתָּבוֹאִי פַּעַם שְׁנִיָּה אַל תִּשְׁכְּחִי לִקְנוֹת לָנוּ מֵאָה גְּרָם תְּמָרִים
חַלַאוִי אוֹ חַדְרַאוִי
מֵהַזַּנִּים הָאֵלּוּ
שֶׁנִּשְׁאָרִים.

 

 
*

 
סַבְתָּא אֲנִי מְשׁוֹרֵר
אֵיךְ לְהַסְבִּיר לָךְ מַה
זֶה
אַתְּ אֲפִלּוּ
לֹא
יוֹדַעַת לִקְרֹא
וְלֹא
מְבִינָה אֶת
הַשָּׂפָה

 

אֲבָל תַּקְשִׁיבִי לַמּוּזִיקָה
תַּקְשִׁיבִי
אֵיךְ הַמִּלִּים נִשְמָעוֹת כְּמוֹ
כּוּלּוּ מַכְּתּוּבּ
גַּם כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַכֹּל כָּתוּב

אלפרד כהן, נולד בבאר שבע רוצה למות בתל אביב. בלוגר. אינדיפופ נונסטופ הוא ספר ביכוריו.

X