אחר כך נכנסו עניינים אחרים | לרכישה באינדיבוק
אחר כך נכנסו עניינים אחרים

אחר כך נכנסו עניינים אחרים

שנת הוצאה: 02/2015
מס' עמודים: 91
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 20
- 44.10
- 20

"הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה / הָיְתָה כְּשֶׁפָּקַחְתִּי אֶת הָעֵינַיִם" — כך פותחת חגית קהן את ספר שיריה הראשון, ומזמינה אותנו ליקיצה אחת ארוכה וממושכת.

עוד טרם בוא המלה הראשונה בספר, העולם השירי של חגית טובל כולו בתוך חלום. השירים של אחר כך נכנסו עניינים אחרים מרתקים את הקורא בשפע מרהיב ומכמיר לב של רגעי בדידות ("לְבַסּוֹף, כְּשֶׁתָּנוּחַ דַּעְתְּךָ / תִּשְׂתָּרֵעַ / בַּאֲלַכְסוֹן מְדֻיָּק / לְבַדְּךָ"), אובדן ("בְּזוּגוֹת הֵם בָּאִים / הַמֵּתִים שֶׁלִּי"), תודעת אני סבוכה ומפוצלת ("לִי עַצְמִי אֵין / אֲחִיזָה גְּדוֹלָה בַּחַיִּים. / הַחַיִּים עַצְמָם אוֹחֲזִים אוֹתִי / בַּגָּרוֹן"), מרחב עירוני בהול ונרגש ("רַק לְעֵת עֶרֶב / מִתְפַּיְּסִים הַבָּתִּים / עִם יוֹשְׁבֵיהֶם") — ומעל הכול: אשמה, פחד, נטישה ואהבה.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אחר כך נכנסו עניינים אחרים”

הקושי והאומץ לכתוב שירה הבוקעת מבעד ל"שתיקה ושבר" הם הישג ספרותי של ממש. חוכמת השיר מצויה בדיוק במקום הזה: בשבר, בהֶעדר, בחור הפנימי הנעוץ בחללי האני ומגיע אל שפת השיר.

חגית קהן מדובבת את החור הזה לכדי שירה עמוקה, בלתי מתפשרת, הנוגעת באוזנו של כל קורא אוהב שירה. (יקיר בן־משה)

ליל ירח מלא

אִמַּצְתִּי יֶלֶד שָׁחֹר.

לְרֹאשׁוֹ הִלַּת תַּלְתַּלִּים,

עֵינַיִם כֵּהוֹת וּבוֹרְקוֹת,

תָּוֵי פָּנִים עֲדִינִים

כְּמוֹ לָקוּחַ מִצִּיּוּרָיו שֶׁל אַבֶּל פַּן.

 

סִדַּרְתִּי לוֹ חֶדֶר עִם וִילוֹנוֹת תַּחֲרָה,

סִרְטֵי מַלְמָלָה כְּחֻלִּים וְדֻבִּי פַּרְוָה,

הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ בְּמִטָּתוֹ

וְשַׁרְתִּי לוֹ "לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּתֶּרֶת הַלְּבָנָה".

 

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים,

הָיִיתִי בּוֹדֶקֶת אֶת תְּגוּבוֹתָיו

בְּמִבְחָנִים מַפְלִיגִים.

בְּנִסְיוֹנוֹת חֲשָׁאִיִּים

הָפַכְתִּי לְנַחוּם־תָקוּם אֱנוֹשִׁי.

הָיִיתִי מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת

וּמְגִיחָה לְפֶתַע,

מְסַמֶּנֶת עַל דַּף דִּמְיוֹנִי

אֶת מִדַּת הִתְרַחֲבוּת אִישׁוֹנָיו

לְמוֹפָעִי לְפָנָיו.

 

הָיִיתִי נֶעֱלֶמֶת לוֹ וּלְשֵׁמַע בִּכְיוֹ

הָיִיתִי מְמַהֶרֶת לֶאֶסְפוֹ בֵּין זְרוֹעוֹתַי,

כְּהוֹכָחָה נִצַּחַת

לִיכָלְתִּי הַבִּלְעָדִית הַמֻּפְלָאָה

לְהַרְגִּיעוֹ.

 

הָיִיתִי מְשַׁנֶּנֶת לוֹ אֶת שְׁמִי אִ… מָּ… א…

וְנִפְעֶמֶת מִכָּל הֲבָרָה דּוֹמָה שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו.

הָיִיתִי מַאֲכִילָה אוֹתוֹ אַמְבְּרוֹסְיָה וְנֶקְטָר

כַּיָּאֶה לוֹ,

רוֹחֶצֶת אֶת גּוּפוֹ הַשָּׁחוּם בְּמַפַּל מַיִם צָלוּל

בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה,

כַּיָּאֶה לוֹ,

מְשִׁיטָה לִכְבוֹדוֹ סִירוֹת זָהָב מִפְּלַסְטִיק,

וּמַצְמִידָה לְרֹאשׁוֹ זֵר בּוּעוֹת מַקְצִיפוֹת.

 

לֵיל יָרֵחַ מָלֵא אֶחָד,

בְּהַגִּיעִי מְפַזֶּזֶת לְחַדְרוֹ

מָצָאתִי אֶת הַדֶּלֶת נְעוּלָה.

 

כָּל נִסְיוֹנוֹתַי לְפָתְחָהּ עָלוּ בְּתֹהוּ.

יָמִים רַבִּים בִּלִּיתִי שְׁעוּנָה עַל מִפְתַּח

הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה.

 

בְּהַגִּיעַ הָאָבִיב,

נֶעֶנְתָה לְבַסּוֹף הַדֶּלֶת לְכֹבֶד מִשְׁקָלִי, וְנִפְתְּחָה.

בֵּין עֲרֵמוֹת הַבְּגָדִים וְהָאַרְגָּזִים, בְּפִנַּת הַחֶדֶר,

הָיוּ מוּטָלוֹת, בֵּין נוֹצוֹת לְבָנוֹת,

כַּנְפֵי בַּרְבּוּר קְטַנּוֹת.

 

זה, זה

זֶה לֹא אֲנִי

זֶה לֹא אַתָּה

זֶה הָרֶוַח שֶׁבֵּין הַיָּד שֶׁלִּי לְשֶׁלְּךָ

טָעוּן בִּמְבוּכָה

בקרוב…

X