אחיזת עיניים | לרכישה באינדיבוק
אחיזת עיניים

אחיזת עיניים

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 448
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 62.1
- 37

דוקטור ג'ונתן ראנסום, מטפס הרים מקצועי ורופא מנתח בשליחותו של ארגון רופאים ללא גבולות מטפס על האלפים השווייצריים עם אשתו היפה אֶמה כשסערת שלג מתחילה להשתולל. תוך כדי מאמציהם להימלט מהסערה, אמה נופלת לנקיק נסתר ונהרגת. כעבור זמן קצר ג'ונתן מקבל מעטפה שנשלחה לאשתו ובה שוברים לאיסוף מטען. ג'ונתן הנבוך נוסע לאסוף את המטען בתחנת רכבת רחוקה, ועד מהרה מוצא את עצמו במאבק לחיים ולמוות. הוא מותקף ומגלה שהתוקפים, שאחד מהם מת והאחר פצוע באורח אנוש, הם למעשה שוטרים. מפחידות עוד יותר הן הראיות לבגידה יוצאת דופן של אשתו, שמותירה את ג'ונתן המום. ג'ונתן מוצא את עצמו לפתע מטרה במרדף בקנה מידה בינלאומי וגם על הכוונת של מתנקש מקצועי. הסיכוי היחיד שלו לשרוד הוא לגלות את האמת המדהימה שמאחורי הסוד שאשתו הסתירה ממנו, ולבלום את המזימה המחרידה המאיימת לקרב את העולם אל קצו. צעד אחר צעד הוא נכנס לעולם של מרגלים, נשק היי-טק משוכלל וטרור בינלאומי, עולם שבו אף אחד אינו מי שהוא נראה, ושבו המטרה תמיד מקדשת את האמצעים.

אחיזת עיניים הוא סיפור מבריק של מזימות וקונספירציות בינלאומיות, שכתב הרב אמן של מותחני הריגול של המאה העשרים ואחת.

"מימי לא עברה עלי טיסה מהר כל כך! אחיזת עיניים מרתק וכובש, ובמשך כל הטיסה הפכתי דפים בהתרגשות ובציפייה עוצרת נשימה לגלות מה קרה בסוף. הספר מלא תפניות ומהפכים מדהימים ורווי מתח. וזה כל מה שמותחן נהדר צריך להיות."

– טֶס גריטסן, מחברת רב המכר טיפול נמרץ.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אחיזת עיניים”

"אחיזת העיניים מספק מתח טהור, מזימות והרפתקאות מהעמוד הראשון ועד האחרון. כריסטופר רייך הוא רב אמן של מותחני ריגול."

– קלייב קסלר, מחברי מותחנים רבי מכר.

 

כריס רייך עשה זאת שוב והפעם הוא יורה מכל התותחים. אחיזת עיניים הוא מותחן קולח ואלגנטי, שמוגש בתחכום מרתק. רייך לוכד את הקורא בעמוד הראשון וממש מצווה עליך לגמור לקרוא את העלילה המתקדמת בתרועת ניצחון משיא מרתק אחד למשנהו. הוא יודע היטב להוביל את הקורא בדרכים מלהיבות והוא מומחה (כפי שהוכיח ב"מועדון הפטריוטים" עטור הפרסים שלו) ביצירת עולם מרתק ובדוי, שגורם לך לתהות אם הוא באמת פרי הדמיון בלבד.

– סטיב ברי, מחבר רב המכר הסוד השלישי ואוצר הטמפלרים.

 

"כריסטופר רייך הוא אחד מסופרי המתח האהובים עלי. הפעם הוא התעלה על עצמו."

– ג'יימס פטרסון, מחבר רבי-מכר ובהם ג'ק וג'יל

ג'ונתן ראנסוֹם ניער בנקישה את הקרח ממשקפי המגן שלו והביט בשמים. אם זה יחמיר אפילו מעט, חשב, אנחנו בצרות. השלג נעשה כבד יותר. רוח נוהמת הטיחה קרח וחול בלחיו. הפסגות המשוננות המוכרות שהקיפו את העמק האלפיני הגבוה נעלמו מאחורי ארמדה של עננים מאיימים.
הוא טיפס במתלול, מרים את מגלשי הסקי שלו בזה אחר זה. "עורות כלב ים" מניילון שהוצמדו מתחת למגלשיו אחזו בשלג. מצמדי מגלשיים אפשרו לו לבצע צעדי הליכה. הוא היה איש גבוה, בן שלושים ושבע, דק מותניים ורחב כתפיים. כובע הצמר החמים שחבש הסתיר סבך של שיער מאפיר בטרם עת. משקפי הגולשים שלו הגנו על עיניים כהות כיין. לעין נראו רק פה נחוש ולחיים מכוסות בזיפים בני יומיים. הוא לבש את מעיל סיירי הסקי הישן, שבלעדיו מעולם לא יצא לטפס.
מתחתיו השתרכה במעלה ההר אשתו, אמה, לבושה במעיל אדום אטום למים ובמכנסיים שחורים. קצב התקדמותה היה לא סדיר. שלושה צעדי טיפוס ומנוחה. שני צעדים ומנוחה. לפני רגע הם עברו את אמצע הדרך והיא כבר נראתה גמורה.
ג'ונתן הציב את המגלשיים שלו בניצב למדרון ותקע את מוטות הסקי בתוך השלג. הוא הניח את ידיו סביב פיו, צעק, "תישארי במקום," וחיכה לתשובה, אבל אשתו לא שמעה אותו בתוך יללות הרוח, ובראש מורכן המשיכה בטיפוס הלא יציב שלה.
ג'ונתן ירד במדרון בהליכה הצדה. המסלול היה תלול וצר, מצוק חשוף מצדו האחד ונקיק עמוק מצדו האחר. הרחק מתחתיהם, על מדרון מתעגל, נחשף לסירוגין הכפר אָרוֹסָה, קורץ אליהם מבעד לשכבה של עננים מהירי תנועה.
"זה תמיד היה קשה כל־כך?" שאלה אמה כשהגיע אליה.
"בפעם האחרונה הגעת לפסגה לפני."
"הפעם האחרונה היתה לפני שמונה שנים. אני מזדקנת."
"כן, בטח, שלושים ושתיים. דינוזאורית ממש. חכי שתגיעי לגילי. מכאן הכול מתחיל להידרדר." הוא חיטט בתרמיל שלו, מצא בקבוק מים ונתן לה אותו. "איך את מרגישה?"
"חצי מתה," אמרה, נשענת על מוטות הסקי. "הגיע הזמן להזעיק את השֶרפָּאִים."
"זאת לא טיבט. כאן יש להם גמדי שלג. יותר חכמים אבל פחות חזקים. אנחנו לבדנו."
"אתה בטוח?"
ג'ונתן הנהן. "את רק מתחממת מדי. תורידי את הכובע לרגע ותשתי כמה שאת יכולה."
"כן, אדוני הרופא. מיד." אמה הסירה את כובע הצמר ושתתה בצימאון מהבקבוק.
במוחו של ג'ונתן עלתה תמונה שלה, על אותו הר, לפני שמונה שנים. זה היה הטיפוס הראשון שלהם יחד. הוא היה רופא מנתח, שזה עתה סיים את משימתו הראשונה לאחר ההסמכה. שליחות באפריקה מטעם הארגון "רופאים ללא גבולות". היא היתה אחות אנגלייה נחושה שאותה הביא ככלתו. לפני שיצאו לדרך הוא שאל אם טיפסה לפני כן. "קצת," ענתה. "שום דבר רציני." כעבור זמן קצר היא הביסה אותו כשעלתה לפסגה במיומנות של אלפיניסטית מנוסה.
"עכשיו טוב יותר," אמרה אמה והעבירה יד בשערה הערמוני הפרוע.
"את בטוחה?"
אמה חייכה, אבל סביב עיניה החומות ניכרה עייפות. "אני מצטערת," אמרה.
"על מה?"
"על זה שאני לא בכושר מתאים. על שעיכבתי אותנו. על שלא באתי איתך בשנים האחרונות."
"אל תהיי טיפשונת. אני שמח שאת כאן."
אמה הרימה את פניה ונישקה אותו. "גם אני."
"תראי," אמר ברצינות. "המצב פה הולך ומחמיר. אני חושב שאולי כדאי שנחזור."
אמה השליכה אליו את הבקבוק. "לא, בשום אופן, בחור. ניצחתי אותך פעם בעלייה לגבעה הזאת ועכשיו תראה איך אעשה את זה שוב."
"מתערבת? על כסף?"
"יותר טוב מכסף."
"אה, ככה?" ג'ונתן שתה וחשב שטוב לשמוע אותה חוזרת לדיבור מלוכלך. כמה זמן עבר? שישה חודשים? אולי אפילו שנה מאז שהחלו כאבי הראש ואמה התחילה להיעלם לשעות רבות בחדרים חשוכים. הוא לא היה בטוח באשר לתאריך אבל זה היה לפני פריז. והנסיעה לפריז היתה ביולי.
הוא הפשיל את שרוולו ובדק את הנתונים בשעון ה"סאנטו" שלו. גובה: 2,800 מ'. טמפרטורה: 01- מעלות צלזיוס. לחץ אוויר: 900 מיליבאר וממשיך לרדת. הוא בהה במספרים והתקשה להאמין. לחץ האוויר צנח במהירות.
"מה העניין?" שאלה אמה.
ג'ונתן תחב את בקבוק המים לתרמיל. "הסערה תתחזק לפני שמזג האוויר ישתפר. אנחנו צריכים לתת גז. את בטוחה שאת לא רוצה לחזור?"
אמה נדה בראשה. הפעם לא בגאווה. רק בנחישות.
"אז בסדר," אמר. "את תובילי, אני במאסף. תני לי שנייה לחזק את החיבורים שלי."
ג'ונתן כרע ברך וראה את השלג מצטבר על קצות המגלשיים שלו. בתוך שניות כוסו המגלשיים וקצותיהם החלו לרטוט. לאחר רגע הוא ויתר על ההתעסקות בחיבורים.
הוא נעמד בלאות. מעל כתפו התנשא פוּרגָה נוֹרתווֹנד. המצוק הצפוני. קיר של סלע וקרח בגובה שלוש־מאות מטרים שמגיע אל פסגת אבן גיר משוננת. רוחות עזות ערמו בתחתית הקיר סוללה רחבה וגבוהה של שלג, שנראתה רופפת ולא יציבה. "טעונה" בעגת מטפסי ההרים.
ג'ונתן חש שגרונו מתייבש. הוא היה מטפס מנוסה. הוא כבר טיפס על האלפים, הרי הרוקי ואפילו עונה אחת בהימלאיה, והתנסה בלא מעט מצבים קשים. הוא הצליח להיחלץ כשאחרים לא שרדו. הוא ידע מתי להתחיל לדאוג.
"הרגשת?" שאל. "זה עומד להתנתק."
"שמעת משהו?"
"לא, עוד לא, אבל…"
שם… מעליהם… קול של רעם רחוק התגלגל בין הפסגות. ההר נרעד. הוא חשב על השלג שעל פני הפוּרגָה. ימים של קור בלתי פוסק הקפיאו אותו לגוש עצום במשקל של מאות טונות. הקול ששמע לא היה רעם אלא קולו של הגוש נסדק ומשתחרר מהשלג הישן והמגובש יותר שמתחתיו.
ג'ונתן השקיף אל מעלה ההר. הוא כבר נלכד פעם במפולת שלג. אחת־עשרה דקות הוא שכב מתחת לפני השטח, קבור באפלה, לא מסוגל להזיז אפילו אצבע, כשהקור מונע ממנו להרגיש שרגלו נקעה, השתחררה מהמפרק והסתובבה לאחור כך שהברך שלו נמצאת סנטימטרים ספורים מאוזנו. בסופו של דבר הוא הצליח להיחלץ כי חבר הבחין בצלב שעל מעיל הסיירים שלו לפני שנסחף
ונקבר.
עשר שניות חלפו. הקול הרועם שכך. הרוח נחלשה ודממה מוזרה השתררה. בלי לומר מילה הוא התיר את החבל שנכרך סביב מותניו וקשר את קצהו למותניה של אמה. נסיגה כבר לא היתה אפשרות. עליהם להסתלק ממסלולה של המפולת המתקרבת. בסימני ידיים הוא אותת לה שהם ימשיכו היישר למעלה ושעליה להישאר קרובה אליו. "בסדר?" סימן.
"בסדר," ענתה.

כריסטופר רייך הוא מחברם של רבי מכר רבים ברשימות ה"ניו יורק טיימס", ובהם המרדף אחרי הרץ והמיליארד הראשון (בעברית בהוצאת מטר) וכמובן אחיזת עיניים. על אחד מספריו הוא קיבל ב-2006 פרס בינלאומי יוקרתי לכותבי מותחנים.

X