אהבה תשוקה זוגיות | לרכישה באינדיבוק
אהבה תשוקה זוגיות

אהבה תשוקה זוגיות

שנת הוצאה: 12/2015
מס' עמודים: 192
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 39

איך שומרים על הזוגיות וגם על האהבה, ההתרגשות והתשוקה?

במשך קרוב לשנתיים ראיינה אושרת קוטלר זוגות, יחידים ואנשי מקצוע בניסיון לענות על שאלה המעסיקה אותה כל חייה: איך מממשיכים לחיות מתוך תשוקה – לא רק למין אלא גם לחיים עצמם – בתוך המסגרת הזוגית.

אושרת ראיינה גברים ונשים, כולם אנשים חיים וקיימים שהיו אמיצים דיים לחשוף בפניה את צפונות לבם. רובם לא הצליחו לשמור על הנישואים ועל האהבה. מיעוטם ניצח את הסטטיסטיקה. באמצעותם ובאמצעות שיחות עם פסיכולוגית אבולוציונית, פילוסוף ופסיכואנליטיקאי, היא מנסה לנסח את הסינתזה שמחברת בין מה שעל פניו נראה בלתי ניתן לגישור – אהבה רומנטית ונישואים.

"הקריאה בספר הזה טילטלה אותי, מצאתי את עצמי, את חיי ואת אהבותי כמעט בכל עמוד בו, ואני מניח שזה יקרה כמעט לכל הקוראים… רק לאחר שסיימתי את הספר המפתיע והנהדר הזה הבנתי שניתן לקרוא אותו גם כרומן בלשי.

בקריאה כזאת אושרת קוטלר היא חוקרת פרטית, היוצאת להתחקות על עקבותיו של רוצח סדרתי שרשויות החוק עומדות מולו חסרות אונים. זהו רוצח יעיל וחרישי המטיל את אימתו על רוב הזוגות בחברת השפע המודרנית ומבצע בהם את זממו.

הוא אינו ממית את קורבנותיו אך הורג בשקט את אהבתם, ובכך מחסל בשיטתיות אכזרית גם את הקשר הזוגי שלהם. …אז מי עשה את זה? ואיך ניתן לעצור אותו? האם יש בכלל תשובה, ואם כן מה היא? אני מאחל לקוראות ולקוראים, לאוהבות ולאוהבים, חוויית קריאה דומה לזאת שהיתה לי. הדקו את חגורות המושב. " פרופסור יורם יובל, מתוך ההקדמה לספר

 

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אהבה תשוקה זוגיות”

פרולוג

כמה אנחנו אוהבים לחשוב שבסוף האהבה תנצח. אנחנו מתאהבים, מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, מסדרים לנו חיים נוחים פחות או יותר, רצוי יותר כמובן. ואז מתיישבים, נשענים אחורה בסיפוק, נאחזים בתחושת האושר, וקמים כל בוקר כדי לבדוק אם היא עדיין נושמת.
אושר — זה כל הסיפור, לא? מצווה גדולה. והיית אך שמח… רובנו מחפשים את האושר באהבה, בזוגיות, במשפחה, ונשבעים לחיות יחד לנצח נצחים.
ואז חולפות כמה שנים, בדרך כלל שבע, ולא, זה לא בגלל שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות שבאות אחריהן. זו הסטטיסטיקה הכואבת. חמש עד שבע שנים, אם יש לכם מזל. או־אז רובנו מרגישים שמשהו לא עובד. שהאהבה מגמגמת, שהלהט הולך ודועך, שילדים זה לא רק שמחה, שהעבודה מפרכת וגוזלת מאיתנו את שארית האנרגיה לשמור על התשוקה, שהשגרה שוחקת, שאין מספיק זמן פרטי, ודאי שאין זמן זוגי. שבנינו מפעל והוא חונק אותנו בעבודה קשה מדי ובזמן אושר מועט מדי. שהלכנו לאיבוד אי שם בדרך. הפכנו גוף אחד, נפש אחת. אבל הגוף הזה מסורבל, כבד מדי, וכבר שכחנו מי אנחנו בלי כל האנשים האלה שמקיפים אותנו בין ארבעה קירות, שבעה ימים בשבוע, שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה.
מי אני? לאן נעלמו האהבה, ההתרגשות, התשוקה?
כדי למצוא את התשובה לשאלות האלה נעשה כל מיני דברים. ננהל רומנים מחוץ לנישואים, נטביע את עצמנו בקריירה, נשחרר קצת אוויר — אתה תצא עם חברים, אני עם חברות. מי שיכול להימלט לעבודה בחו"ל ירחיק את עצמו באופן לגיטימי לגמרי מהתא המשפחתי החונק. להיות עם ולהרגיש בלי. אם אי אפשר, נלך לטיפול זוגי, לסדנאות טנטרה במדבר, לקורסים במודעות עצמית או מודעות זוגית. אם אנחנו אמיצים ננסה לגוון את חיי המין שלנו, ננסה שלישיות, אולי נחליף זוגות. נקבל את קיומה של צלע שלישית, ספק נסתרת ספק קיימת, בחיי בן או בת הזוג שלנו. נשכנע את עצמנו שהחיים הם כמו סינוס וקוסינוס, שיש עליות ומורדות. נאמן את עצמנו ביוגה, נלך ללמוד פילוסופיה כדי לקבל את העובדה שהחיים בדרך כלל לא מתנהלים כפי שהיינו רוצים. נלמד את עצמנו סבלנות, ננסה להסתפק במה שיש ולא להתמקד במה שאין.
אנחנו באמת עושים הכול כדי להיאחז באהבה, אבל בסופו של דבר רובנו משקרים לעצמנו מרבית חיינו הזוגיים.
כי האהבה שלנו מתה כבר מזמן, ואנחנו בכלל לא שמנו לב. איבדנו את עצמנו בתוך התא המשפחתי, ואיבדנו, לא פעם, גם את התשוקה הנפלאה ההיא לבני הזוג שלנו.
אחת האמירות שהכי מרגיזות אותי היא "האהבה הרומנטית מתחלפת באהבה אחרת, בוגרת יותר. בחברוּת אמיתית, בשותפות גורל".
שֶיָקום מי שהעסק הזה עובד בשבילו. זה משפט שאנחנו משננים לעצמנו בדרך אל ההתרסקות. כי האהבה הבוגרת הזאת לא מספקת אותנו, לא באמת. לא כשהיא מתרוקנת כמעט לגמרי מהתשוקה ההדדית למגע ומכל רמז לארוטיקה. זה לא מה שאנחנו רוצים. או לפחות, זה לא מה שארבעים אחוזים מהזוגות המתגרשים רוצים. שישים האחוזים האחרים ממשיכים להיאחז ברעיון האהבה הבוגרת. ואת עניין התשוקה הם פותרים בדרך כלל מחוץ לנישואים. בסתר. בין שישים לשמונים אחוזים מהגברים הנשואים בוגדים בנשותיהם. ארבעים עד שישים אחוזים מהנשים הנשואות בוגדות בבעליהן. יופי של סידור, למי שהעסק הזה עובד בשבילו.
שחקן ידוע, שאשתו, כמו שקורה בדרך כלל, הפכה מזמן לחבר הכי טוב שלו, אמר לי לא מזמן שבשבילו "להיכנס למיטה זה רק בשביל לישון. סקס? זה כמו להדליק מחדש מדורה שהגחלים כבו בה. לא בלתי אפשרי… אבל למי יש כוח?" הארוטיקה, התשוקה, נוטשת אותנו לטובת החברוּת. הצלחנו במשימה האלוהית והפכנו לגוף אחד. הצרה היא שעם גוף כזה, מאוחד כל כך, מה נותר לנו לעשות? עם מה בדיוק נשאר להתאחד? עם עצמנו?
אסתר פרל היא מטפלת זוגית אמריקנית, ותיקה ומנוסה. בקליניקה שלה עברו אלפי זוגות מתוסכלים. בספרה "אינטליגנציה ארוטית"1 היא מתארת את האופן שבו אנחנו מאבדים את האהבה הרומנטית, את התשוקה ההדדית, בגלל הדחף הקבוע שלנו לביית את האהבה הזאת. תנאי הכרחי למשיכה בין שני אנשים, על פי פרל, הוא הזרות. האחר הוא שטח לא מוכר. מסקרן, מאתגר. ולכן האיחוד הראשון מרגש כל כך. מסע בארץ לא נודעת. את ההתרגשות הזאת אנחנו ממשיכים לחפש גם בזוגיות שנייה ושלישית. למעשה, רובנו, אם לא ויתרנו על הדחף לחיות מתוך תשוקה לחיים, נחפש אותה כל חיינו.
1 אסתר פרל, אינטליגנציה ארוטית, תירגמה שרה ריפין, הוצאת כנרת, 2007.

אלא שכולנו כלואים בטרגדיה מבנית, בנטייה הטבעית שלנו לאחוז באהבה, לביית אותה, למשטר אותה, לעשות אותה שלנו, לבנות לה בית, לשים בתוכו ילדים, לדעת הכול זה על זה, לחלוק את הפרטים הקטנים והאינטימיים ביותר בשגרת חיינו. והנה, הפכנו אחד. מושלם. חוץ מפרט אחד קטן — במבנה הזה התשוקה נידונה למות.
ועכשיו אנחנו מוכנים לעשות הכול כדי להקים אותה לתחייה.
אז איך גורמים לאהבה לנצח? האם זה אפשרי בכלל? האם משפחה ואהבה הם מושגים סותרים? איך שומרים על הלהט גם אחרי חמישים שנה יחד? האם האהבה, כמו בשיר של מריה קאסט, היא רעיון שהמצאנו כדי להימלט מהפחד העיקרי שמניע את חיינו, פחד המוות? והאם אפשר למצוא דרך ולהערים על הדיאלקטיקה הטמונה בחיבור הבעייתי בין אהבה לזוגיות?

אושרת קוטלר בנגל , ילידת יפו, 1965, עיתונאית, עורכת ומגישת חדשות. מתגוררת בהוד השרון עם בן זוגה ושתי בנותיה. ספרה הראשון סיפור שמתחיל בדמעות ראה אור בשנת 2006 והתקבל בחום רב על ידי קהל הקוראים.

X