אהבה ומכשולים | לרכישה באינדיבוק
אהבה ומכשולים

אהבה ומכשולים

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 260
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 69
- 37

קובץ של סיפורים מפי מספר אחד, צעיר המתבגר בסרייבו הקומוניסטית־אך־הקוסמופוליטית ויוצא לארצות הברית רגע לפני שעירו נקרעת לגזרים במלחמה. תחת עטו של המון הופכות חוויות ילדות יומיומיות לכאורה להרפתקאות דרמטיות, ואירועים ייחודיים ומייסרים מתגלים כמכנה משותף לכל בני האדם. הסיפורים הולכים ונארגים יחד ליצירת מכלול לכיד ומרשים, כרומן שלם. הם ניצבים, לצד פרויקט לזרוס עטור הפרסים, בפסגת יצירתו של המון.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אהבה ומכשולים”

 

זה היה לילה אפריקני מושלם, היישר מסיפורי קונרד: האוויר היה דביק ודומם מלחות; הלילה הדיף ריח של בשר חרוך ודשנוּת; בחוץ השתרעה חשכה רחבת ידיים בלתי נבצעת. הרגשתי כאילו חליתי במלריה, אם כי קרוב לוודאי שהיתה זו רק עייפות המסע. בדמיוני ראיתי מיליוני מרבֵּי־רגליים נאספים על התקרה מעל מיטתי, שלא לדבר על צי שלם של עטלפים שטפחו בכנפיהם ברעבתנות בעצים שמתחת לחלוני. ויותר מכול הציק לי רעמם הבלתי פוסק של תופים: ההלמוּת הצלילית, הגמלונית, שריחפה סביבי. לא יכולתי לומר אם פירושה מלחמה, שלום או תפילה.

 

הייתי בן שש־עשרה, גיל שבו הפחד מעורר השראה, ולכן הדלקתי את האור, העליתי ממזוודתי יומן חדש בכריכת בד — התופים לא חדלו לזמֵן את כוחות האופל האדירים — וכתבתי בעמודו הראשון

 

 

 

קינשאסה, 7.7.1983

 

 

 

אלא שאז שמעתי את דלת חדר השינה של הורי נפתחת בפראות, ואת טָאטָה מקלל ומתרחק ברקיעת רגליים. זינקתי מהמיטה — סֶסטרָה המבוהלת החלה לייבב — ורצתי בעקבות טאטה, שכבר הספיק להעלות את האורות בסלון. נתקלתי במאמא, שעירסלה בזרועותיה את חזהּ המודאג. כל האורות דלקו עתה; כנופיית רפרפים רטטה נואשות בתוך גוף תאורה; צעקות וצווחות נשמעו; מצלתיים החרישו אוזניים סביבנו. זה היה מפחיד.

 

"ספּינֶלי," קרא טאטה אל מול הרעש. "איזה זין."

 

טאטה ישן בפיג'מת פלנל שהלמה יותר אתר סקי אלפיני מאשר את אפריקה — מזגנים הזיקו כביכול לכליותיו. אבל לפני שיצא מהדירה חבש גם כובע שמש נוקשה, פן ייחשף קודקודו הקירח לרוח פרצים. כשנבלע בחמת זעם בתוך העלטה המהדהדת של חדר המדרגות, הצמידה ססטרה, שכבר בכתה בשלב זה, את פניה אל צדה של מאמא; אני עמדתי בתחתוני, רגלי קרות על הרצפה החשופה, העט עדיין בידי. האפשרות שטאטה לא יחזור הבליחה בחשכה; לא עלה על דעתי ללכת אחריו; מאמא לא ניסתה לעצור בעדו. בחדר המדרגות עלה האור ושמענו צלצול נוגה. התופים עדיין הלמו; דינג־דונג עגום נוסף השתלב היטב במקצב. טאטה זנח את הפעמון והחל לחבוט בדלת ולצעוק באנגלית המגומדת שלו:

 

"ספּינֶלי, אתה משוגע מאוד. להפסיק רעש. אנחנו לישון. זה ארבע בבוקר."

אלכסנדר המון, מהסופרים האמריקנים המרתקים והמוערכים ביותר, נולד בסרייבו בשנת 1964. בשנת 1992 הגיע לשיקגו לשהות קצרה, אך המצור שהוטל על סרייבו אילץ אותו להישאר בה. ב־1995 החל לכתוב באנגלית. ספריו "שאלת ברונו" ו"איש משום מקום" זכו לשלל שבחים ופרסים ותורגמו לשפות רבות. ספרו "פרויקט לזרוס" היה מועמד לפרס הספרים הלאומי ולפרס חוג מבקרי הספרים הלאומי, ובעקבותיו הוא תואר בעיתונות האמריקנית כ"כישרון ענק, הסופר המוכשר והחשוב ביותר בקרב בני דורו". המון זכה בשנת 2004 במענק גוגנהיים ובמענק היצירה של קרן מקארתור. הוא מתגורר בשיקגו עם אשתו ושתי בנותיו.

X