אהבה בכרמים | לרכישה באינדיבוק
אהבה בכרמים

אהבה בכרמים

שנת הוצאה: 06/2015
מס' עמודים: כ-180
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 33
- 33

מה חזק יותר בלבו של גבר, האהבה או הנקמה?

כל חייה חסתה דיאנה בצל אהבתו העזה של אביה לאמה, שנהרגה בתאונת דרכים, וממותה לא הצליח להתאושש. כשאביה חזר הביתה שיכור, טיפלה בו כאם אוהבת. כשאביה שקע בחובות הימורים, עבדה בשלוש עבודות כדי להחזיר את החוב. אך באחד הימים הרחיק אביה לכת, וכעת גבר רב עוצמה, גבר מסוכן, דורש שישיבו לו את חובו, וכערבון… הוא דורש את דיאנה. האם גורלה יהיה להפוך למשרתת? לפילגש? או אולי, לאהובה?

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    ספר עם אהבה עצומה
    אהבתי ונהנתי לקרוא

  2. :

    "אהבה בכרמים" / נטאשה.פ
    בתחילה חייו של ג'יימס בראון לא יכלו להיות טובים יותר .
    הוא החזיק במשרה נחשקת בבנק כשלצידו האישה היפה ביותר בעולם.
    "בכול פעם שאני מתעורר ואני רואה אותך לצדי אני לא מאמין, יקרה שלי."
    מכול הגברים בעולם סוזן בחרה בו ובאיכות החיים השגרתית שיכל לספק לה.
    סוזן אהובתו אמרה לו לא פעם " מה אני צריכה יותר כשיש לי אותך. אני כל כך מאושרת".
    לביתם דיאנה כבר מלאו 12 שנים במרוצת השנים הם ניסוי ללא הפסקה להוליד ילד נוסף.
    ביום בו נודע לסוזן שהיא הרה שוב חיה נגדעו וג'יימס איבד כמעט את כול מה שהיה לו.
    אופיו של ג'יימס הושחת ללא הכר.
    הוא בחל בחיים ונהפך לשתיין ומהמר כפייתי, שמעביר את ימיו ללא עבודה קבועה וללא אהבה.
    לא פעם הוא הסתבך בחובות בגין הימוריו ודיאנה שגדלה ונהפכה לאשה במרוצת השנים נצטרכה לשאת בעול ולשלם לנושיו.
    דיאנה עבדה בכמה עבודות במקביל וזו הייתה הרוטינה ושגרת חייה.
    במרוצת השנים גופה ונפשה עייפו, היא רצתה שקט נפשי מהמרוץ שהחל בגיל 12 כשאימא עזבה אותה. עבורה זה היה נתיב חשוך ועמוס במהמורות, אך מעל לכול היא פחדה לאבד את אביה.
    שגרת חייה של דיאנה נקטעה שוב באחת באותו הלילה….
    בלילה בו מאסימו מולינרו האיש שאיתו לא מתעסקים ניצח את ג'יימס בשולחן ההימורים וזכה בכול רכושו . מאסימו לא הסתפק בבית , ברכב או בחשבון הבנק של ג'יימס, הוא דרש גם את ביתו- דיאנה.
    מאסימו רואה בדיאנה שותפה לפשעיו של ג'יימס .הם הפילו את אחינו למלכודת וכעת זהו מועד התשלום והנקמה.
    דיאנה מבינה כי מצפה לה עוד התנסות כואבת ומתישה בטרם תחזור לנתיב חיה הרגיל והמצופה.
    האיש שכולא אותה לקח מאביה את הכול והוא מחפש אחר נקמה.
    מאסימו מתכנן להשפילה בכול הכלים העומדים לרשותו .
    הוא מציין בפניה: " את ברשותי, את שייכת לי. אני אלמד אותך לרדת לתחתית להתחיל מלמטה, לעבוד קשה כדי להרוויח כסף כמו שלא עשית מעולם… עד שאת ואבא שלך תשלמו את החוב ".
    הוא קובע את התנאים והוא מוסיף "תתחננו שארחם עליכם".
    אך תכניות לחוד ומציאות לחוד, מהר מאוד מאסימו מבין כי דיאנה מעוררת בו את כול חושיו. לא היא השבויה, כי אם הוא שבוי בידיה . היא זו שגורמת לו עונג שמימי ותחושת שיכרון.
    גופה של דיאנה מנגד הולם לקולו ומגיב למראהו ,בניגוד גמור להגיון היא נמשכת עליו.
    זהו רומן קליל שמתאים למי שמחפשת ספר קצר יחסית .
    לכול מי שאוהבת סיפורי אהבה שמונעים מנקמה.
    ולכול מי שתרצה לדעת האם דיאנה תהיה לבסוף משרתת, מאהבת מזדמנת או הנסיכה מהאגדות שתצעד ביחד עם מאסימו לעבר השקיעה.

הוסף חוות דעת

בקרוב…

ג'יימס בראון מעולם לא ראה את אשתו זוהרת יותר או מאושרת יותר. היא רצה לכיוונו בנעלי אצבע פרחוניות, מכנס ג'ינס צמוד וחולצה לבנה מכופתרת. שיערה הארוך התבדר לאחור ועיניה צחקו אליו.

בכל פעם שהביטה בו כך ליבו דילג. היא הייתה בעיניו האישה היפה בעולם.

הם הכירו כשהיו סטודנטים והיה זה אך ברור שהמסלול יוביל אותם לחתונה וילדים. הוא צפה בתמיהה בכל אותם ציידי כשרונות שניסו לדוג את הנערה הצעירה בעלת עיני התכלת המיוחדות, משדלים אותה בסכומי כסף ובפרסום אם רק תבחר להיות דוגמנית או שחקנית, אך היא תמיד נצמדה לזרועו האיתנה ודחתה את כולם. לעתים, מחשש שהוא עוצר את חייה מלהתפתח לכיוונים שונים, היה מעיר לה שמא היא צריכה לנסות את מזלה על מנת שלא תתחרט בעתיד, אך היא הביטה בו בעצב כאילו לא הבין דבר.

"כל זה הבל הבלים בעיניי, ג'יימס, מה אני צריכה יותר כשיש לי אותך? רק אתה חשוב, אתה והמשפחה שתהייה לנו. אתה מבין, אני מאושרת, כל כך מאושרת, אז למה אני צריכה לשנות משהו בחיי?"

לעתים תהה עד כמה יכול להיות אדם בר מזל. הוא קיבל בחייו הכול בחבילה אחת, וללא מאמץ. את האישה הנכונה, הבת הנכונה, העבודה הנכונה – הכול היה נכון כל עוד סוזן הייתה לצדו.

הם הכירו קרוב לחמש עשרה שנה, מאז שהייתה בת שמונה עשרה, ותמיד בלי יוצא מן הכלל נהגה לקבל את פניו כשחזר מהעבודה כשארוחה חמה ממתינה לו. מיד לאחריה חזרה למספרה הקטנה שלה שנפתחה לא מזמן, בגלל עקשנותו של ג’יימס שלא תאבד את הכישרון שלה, ומפני שממש נהנתה לגרום לשינויים הקטנים האלה בחייהם של אנשים. סוזן טענה שבשיער יש הרבה כוח, לא סתם שמשון היה קשור אליו בעבותות.

לאחרונה הרחיבה המספרה את חוג לקוחותיה, אך סוזן התעקשה לנעול בחמש ולחזור רק אחרי שקיבלה את פני בעלה והכינה לו ארוחה חמה.

כעת, כשכרכה סביבו את ידיה, הוא הרגיש את אותן דפיקות לב כמו שהרגיש אז, כשהיו סטודנטים והוא ראה אותה לראשונה.

"ג’יימס אתה לא תאמין." היא קפצה עליו קלה כנוצה.

"בכל פעם שאני מתעורר ואני רואה אותך לצדי אני לא מאמין, יקרה שלי."

סוזן השתנקה מהתרגשות ורק בקושי יצאו לה המילים. "אני בהריון, ג’יימס, אתה מאמין? אני בהריון." דיאנה הבת הבכורה שלהם הייתה בת שתים עשרה וסוזן, שהתעקשה על משפחה גדולה, לא הפסיקה לנסות ולנסות להרות בשנית.

ג’יימס צרח מאושר. הוא ידע כמה זה חשוב לסוזן – כבר שנים שהם מנסים ללא הצלחה. "עוד בראון למשפחה. בואי נקווה שגם זה יהיה דומה לך."

"לא, אהובי, הפעם אני יודעת שהוא יהיה דומה לך. למעשה אני דורשת שהוא יהיה דומה לך."

ג’יימס ליטף את שיערה ברוך.

"חייבים לחגוג את האירוע, אם כן. דיאנה כבר יודעת?"

"עוד לא. היא כבר שתים עשרה שנה בת יחידה ובטח התרגלה לזה. צריך לספר לה בעדינות, אבל אני בטוחה שהיא תשמח. היא עוד תתעקש לתפקד כאמא שלו, אני מכירה את התינוקת שלי."

"אם כך נלך למסעדה הזו שהיא אוהבת, שמגישים בה את עוגת השוקולד החמה."

"נפלא, ג’יימס, רעיון מצוין. כבר אמרתי לך כמה שאני אוהבת אותך?"

"לא, לא אמרת," אמר לה בקול פגוע. "שכחת."

סוזן כיסתה את פניו בנשיקות. "אני אוהבת אותך אוהבת אותך אוהבת אותך, ג’יימס בראון, ולא אכפת לי שכל השכנים מסתכלים עלינו."

אין ספק שהשכנים החדשים שלהם התבוננו בהם בפליאה. הם רכשו את הבית רק לפני שנה ומזה כמה חודשים עסק ג’יימס בטיפוח הבית, הכול על מנת שאשתו תרגיש מאושרת בבית החדש.

אמנם התקציב לא אפשר לו לשפץ את כל הבית אך הוא מצא כי יש פתרונות פשוטים לשדרוג חדר בעלות זולה, כמו צבע חדש או חיפוי של טפטים מיוחדים. את רוב הרהיטים שיפץ בעצמו או שלח לרפד, והיה מדהים לראות איך הפך המראה שלהם לחדש ורענן. חשוב מכול, סוזן התמלאה אושר עם כל שינוי קטן וזה גרם לו להתאמץ יותר ויותר בנגיעות הקטנות לגבי השיפוץ. שנה אחרי היה ביכולתו להגיד בבטחה שנותר לו עוד מעט על מנת להישען לאחור וליהנות מהבית החדש.

בערב הביטה דיאנה באמה בגאווה. כולם בכיתה הכתירו את אמא שלה כאמא הכי יפה מבין כל האמהות ואולי אף בכל לונדון כולה. אפילו בבלוק החדש שאליו עברו כולם הסכימו שסוזן בראון היא ייצור שמימי שכאילו צויר על ידי מלאכים. על כל לחשוש או מחמאה ששמעה על אמה היא התנפחה מגאווה, כי היא הייתה אמא שלה וחוץ מזה כולם אומרים שהיא העתק מדוייק שלה.

לכבוד הערב המיוחד לבשה סוזן שמלה תכולה פשוטה שהדגישה את צבע עיניה וענדה את השרשרת המשובצת אבני חן כחולות שג’יימס קנה לה כשדיאנה נולדה. כמעט לכל אירוע הייתה אמה לובשת את השרשרת הזו, שכבר הייתה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלה. ברגע שענדה אותה ידעה דיאנה שאמא שלה שמחה.

אביה לבש חליפה חומה וחולצה לבנה חגיגית שגוהצה בדייקנות. הוא עצר לנשק את לחיה של אשתו. "את יפיפיה, יקרה שלי."

"מקווה שתחשוב כך גם עוד שישה חודשים."

"אחשוב כך גם עוד חמישים שנה," הבטיח לה ברצינות.

סוזן הביטה בו בהערצה. "אני מחכה לרגע שנזדקן ביחד אהוב שלי."

הוא חייך אליה באהבה ודמיין אותם כזוג קשיש שלוב ידיים.

כל הדרך למסעדה דיאנה גיחכה בינה לבין עצמה, תוהה האם כך תראה גם האהבה הראשונה שלה. זה הצחיק אותה אך היא בלעה את צחוקה. היא כבר הייתה רגילה לכל מחוות האהבה בין הוריה אבל היה ברור שהערב הזה מיוחד שכן הם לא הפסיקו להחליף מבטים רבי משמעות.

יום אחד, החליטה, גם היא תרצה בזוגיות כזו. לעולם לא תתפשר על פחות מזה, חשבה לעצמה.

נטלי פרץ – נשואה ואם ל-4 ילדים מקסימים

מאמנת אישית ומנחת הורים

 

X