אגם הצללים | לרכישה באינדיבוק
אגם הצללים

אגם הצללים

שנת הוצאה: 06/2015
מס' עמודים: 462
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 65
- 35
אני עפה! יערה שומעת את קולה של תמר בתוך ראשה, ולא מבינה מה קורה. הרי כולם יודעים שאסור לעוף, בטח לא כשאת רק בת 13. אבל תמר נעלמה, ויערה עומדת לגלות שיש רגעים שבהם הדבר המסוכן ביותר הוא לציית לחוקים.
התאומות הג׳ינג׳יות תמר ויערה, בנות לשבט עתיק ומסתורי, נקלעות להרפתקה מסחררת בין חיות פרא ויצורי כשף. לצד אחיהן הבכור אייר הן יעמדו במרכזה של מלחמה אדירה המאיימת להשמיד את מקור הקסם עצמו. אגם הצללים הוא סיפור פנטזיה מרתק שבלבו שירה ופלאות, המתרחש במערות אפלות ועל ראשי הרים נישאים, מהכנרת הצלולה, לאורך הירדן המתפתל ועד חופי ים המלח הגוסס.
רוני גלבפיש היא סופרת, עורכת ומנחת סדנאות כתיבה, ובעיקר אמא לשלושה ילדים שלא מפסיקים לקרוא. היא אוהבת במיוחד סיפורים שקרו באמת. כמו הסיפור הזה.
הספר זכה בפרס דף דף לספרות ילדים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אגם הצללים”

עיתונים:

 

ישראל היום – טל מרמלשטיין

http://www.israelhayom.co.il/article/285667

"פנטזיה ישראלית לבני נוער היא עדיין ז'אנר שמשגשג בישראל, בעיקר בקהילת הבלוגוספירה, ויציאתו של "אגם הצללים" מאת רוני גלבפיש היא בשורה משמחת לחובבי יצורי הכשף. גלבפיש, שהוציאה את ספרה באופן עצמאי ושזהו ספר הנוער הראשון שלה לאחר רומן אחד למבוגרים, היא כותבת מעמיקה, מקורית ואינטליגנטית. וכמו כל ספר פנטזיה טוב – אין הוא עוסק רק בחיות פרא ובמלחמה בין בני האור לבני החושך."

 

מקור ראשון – גלעד נדלר

"וואו. הרבה הרבה זמן לא זכור לי ספר פנטסיה כל כך משובח. לא להאמין שהספר הזה יצא בהוצאה עצמית."

"הגאונות בכך שלחשי קסם מובעים דרך ציטוטים של שירים ישראלים הממה אותי בכל לחש מחדש, פשוט רעיון נפלא. אני לא מצליח להבין למה בכריכה האחורית הספר מוגדר כ"פנטזיה לנוער", כי כל קורא מבוגר שאוהב פנטזיה יעוף על הספר הזה ויסחף לעלילה המצויינת שלו, יתאהב בתמר ויערה, באייר ובשלל הדמויות המסקרנות.
הספר כתוב בשפה עשירה וצבעונית, גבוהה, אבל לא מרתיעה. החיות שנושבת מכל דף, והעולם שנברא מולנו, עם כללים מובנים, השואב את השראתו גם מעולם התנך, הציטוטים ממקורות תנ"כים ומשירים ישראלים יפהפיים, ובעיקר ההזדהות ו"ההיכרות" שקל לנו לעשות עם הדמויות כי הן מכאן, ויש להן שמות ישראלים, (אז מה אם יש להם כנפיים?) כל אלה משאירים אותי עם שאלה אחת-  מתי כבר יגיע הספר הבא בסדרה?

שורה תחתונה: חובה לכל חובב פנטזיה.

 

 

אתרי אינטרנט:

מרמלדה – עטרה אופק

http://www.marmelada.co.il/65381/%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%90%D7%A0%D7%99/

 

וואו. אין לי מלה אחרת, בחיי. זו התגובה המיידית שלי בסיום “אגם הצללים”.

כי כן, נראה שזה מסוג הספרים שנקטפים מהנצח, סיפור של אמת עם מקום משלו בעולם, ויהיה נפלא אם יהיו לו המשכים, כי הדמויות מעניינות מכדי להיפרד מהן מקץ ספר בודד.

לוּ אני מו”ל – הייתי משקיעה בספרי ההמשך. ואילו התייעצו איתי במשרד החינוך, הייתי מכניסה אותו כספר חובה לשיעורי הספרות בחטיבת הביניים. ספר מכושף ומכשף, בעברית נהדרת, ספר מפתיע שלא מפסיק לצלול למעמקים ולהמריא לגבהים עד העמוד האחרון.

 

בלי פאניקה – רמי שלהבת

http://www.blipanika.co.il/?p=3571

"אגם הצללים" הוא ספר יפהפה, מוקפד מאוד שנעשה בתשומת לב רבה לפרטים ועם ביקורת עצמית גבוהה. התוצאה היא סיפור מרתק על קסמים, התבגרות ועל שתי אחיות שהאהבה ביניהן עומדת למבחן. ימים יגידו אם הקריירה של גלבפיש כמו"לית תעלה יפה. מבחינה ספרותית היא כבר הצליחה.

 

 

עכבר העיר – מור דבורקין-פוגלמן

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,608,209,78747,.aspx

"גלבפיש משכילה לברוא עולם קסום בעל חוקיות משלו הנשמרת באדיקות לאורך כל הספר, ולאכלסו בדמויות מורכבות המשכנעות ביכולתן לעורר בקורא מגוון רגשות."

"זהו ספר שילווה את הקוראים הצעירים בטיולים ברחבי הארץ, בשיעורי תנ"ך וספרות ובשעות של פנאי וחלום ויעניק להם תחושת בית בנופי הארץ ובתרבות העברית. כל זאת מתוך הנאה מיופיו ועושרו של סיפור טוב, וללא שמץ של טרחנות דידקטית. מומלץ ביותר!"

 

מאקו – מאירה גולדברג ברנע (קצרצר)

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education-childrens-books/Article-1cdd97e89cdbd41006.htm

ספר הפנטזיה לנוער הכי טוב שיצא לאור בשנים האחרונות.

 

ריח של ספר חדש, יחיעם פדן:

http://bestbooks.co.il/6334,gilaijon155,

"סיפור נהדר, הנסמך על ידע עמוק בחי ובצומח של ארץ-ישראל וגם בכישוף ובשירה, שהם היינו הך."

 

ספריית הלילה – נופר קידר:

http://www.fantastic-library.com/2015/07/15/%D7%90%D7%92%D7%9D-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%92%D7%9C%D7%91%D7%A4%D7%99%D7%A9-%D7%93%D7%A2%D7%94/

אחד ההישגים היפים של "אגם הצללים" טמון בעברית שבה כתוב הספר, עברית שלמראית עין היא חסרת כל מאמץ. גלבפיש שמה בפיהם של יצורי הכשף שמאכלסים את הסיפור עברית ישראלית קולחת, לצד ציטוטים משירי משוררים בני זמננו ופה ושם עברית קדומה יותר.

 

דף דף – נירה הראל

http://www.dafdaf.co.il/Details.asp?MenuID=1&SubMenuID=131&PageID=4052&Ot=%E0

אגם הצללים הוא רומן לנוער; מקורי ללא ספק, מעניין ומושך, ממוקם כאן ועכשיו ושולח שורשים עמוקים לעבריוּת ולישראליוּת.

בלוגים:

 

אלה יווניה קוראת ספרים – איריס גנור

http://irisganor.com/?p=2482

ספר שהוא כולו מחמדים וממתקים – מרתק, מותח, מאלף, מחנך (קצת, כי יש לה גם אג'נדה, אבל אין היא פוגמת בסיפור כלל וכלל). ספר ששיאו בסצנת הסיום, שאז אי אפשר להניחו מן היד, אף אם השעה מאוחרת ושמורות העיניים כבדות. אי אפשר להפסיק. עד תומו.

לכתוב ספר פנטזיה בעברית, מקומי, ולבני הנעורים, זה עניין מסובך מאין כמותו. רוני גלבפיש עשתה זאת במיומנות ובכשרון, ואיתה ניתן לרחף על כנפי הדמיון אל עולמות מרוחקים מאיתנו וקרובים עד מאד. מומלץ לגמרי.

 

תמונה אחת וסיפור – רבקה קופלר

http://saloona.co.il/rivkakofler/?p=718

הסיפור כתוב יפה להפליא. רוני גלבפיש אורגת לחשי כשף וקסם כדי לבנות סיפור מופלא. הופכת מילים רגילות של יום-יום למילים שמסוגלות לעוף.

מומלץ מאוד לקריאה בכל הגילאים.

 

בחירה בחינוך – ענת שפירא-לביא

http://saloona.co.il/anatshapiraspace/?p=3458

אגם הצללים הוא קודם כל סיפור עלילה מרתק ומותח, שהקוראים הצעירים והמבוגרים שיתחילו לקרוא בו יתקשו להניחו מהיד (וסליחה על הקלישאה. אבל זה ממש כך). בנוסף יש בו גם רגישות לשונית גדולה, המצאות מילוליות מבריקות, שנונות, ולעתים מלבבות ממש (חיריקים!), והמון כבוד לספרות ולשירה העברית.

 

אמא ירוקה – מיה מיטב מגן

http://saloona.co.il/greenmama/?p=1384

הסופרת הפליאה לרקום סיפור קולח, קצבי, מותח ומרגש, בשפה עשירה שלא נראית תדיר במחוזותינו.

 

מה בראש שלי – תמר מהגולן

http://saloona.co.il/paamaim-ima/?p=1134

פנטזיה לנוער שגם מבוגרים יכולים לאהוב. ספר מלא בקסם.

 

ספרים וחיות אחרות – שלומית ליקה

http://saloona.co.il/goofy/?p=1367

אם אתם אוהבי פנטזיה או שיש לכם בני הנוער כאלה, זה הספר שתקנו להם. רוני גלבפיש הצליחה ליצור עולם מורכב ועשיר ומרתק. פנטזיה ישראלית מעולה שמאז “הלוייתן מבבל” של הגר ינאי, לא שמחתי כל כך לפגוש. סיפור נפלא מלא דמיון שהוא כולו אהבת השפה והשירה, גיבורות אמיצות, תאומות ג’ינג’יות שעפות ומצלהבות (תקראו ולא תבינו איך חייתם בלי זה), נלחמות ואוהבות. לעולם שוב לא אביט בכינרת ובהרי הגולן באותו מבט.

הבלוג של רובינה

http://saloona.co.il/rubina/?p=246

הספר כתוב בשפה כל כך יפה ועשירה שתענוג לקורא אותו. מופיעים בו גם הרבה ציטוטים מהשירים הכי יפים שלנו מרחל המשוררת וחיים נחמן ביאליק ועד יהונתן גפן ונעמי שמר ועוד רבים וטובים.

אני מאד גאה שהספר הזה הוא “משלנו” ורוני גלבפיש עשתה עבודה מדהימה ואני רק מקווה שהיא תמשיך לעוד פרקים בעלילות תמר ויערה.

מומלץ לכל הגילאים – מי שעדיין לא יכול לקרוא אפשר להקריא לו ומובטחת חוויה מדהימה לכל המשפחה.

 

הבלוג של הדר גילה (בת 10)

http://saloona.co.il/hadargila/?p=27

הדבר הראשון שעלה לי לראש ברגע שסיימתי לקרוא את הספר היה- מתי יוצא הספר הבא? ובקיצור- זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי.

 

הבלוג של גלי

http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?EntryId=5293075

 

זהו ספר פנטזיה מעולה והוא משלנו!!! כן כן, סוף סוף ספר פנטזיה כחול לבן לעילא ולעילא… ספר זה יכול להתחרות בקלות ברעיו המתורגמים, והעברית המשובחת שבו רק מגבירה את חנו. הספר יצא באופן עצמאי בפרויקט מימון המון וברצוני לציין לשבח את העריכה המוקפדת והשפה העשירה.

אהבתי את הסיפור וגמעתי אותו בשקיקה. אהבתי את העלילה, את בניית העולם, את הדמויות ואת השפה. הסיפור מסופר בגוף שלישי ונע לסירוגין בין שתי התאומות ודמויות אחרות באופן חלק. אהבתי שהשליטות בעולם היו נשים וכוחן היה חזק יותר מהגברים שסביבן.  לסופרת היכולת להעתיק את הקורא לעולם צבעוני בו הגיבורים עפים, רצים לצד זאבים, דוהרים על נמרים ועוד כהנה וכהנה.

 

האתר של נועה ברקת

http://sipur.net/%D7%9B%D7%99-%D7%A1%D7%A2%D7%A8%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%90%D7%92%D7%9D-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%92%D7%9C%D7%91%D7%A4%D7%99%D7%A9/

השמות מצוינים כבר בפתיחה, יערה, חבצלת, צופית, טל ותמר –– כל אלו, ואלו שיצטרפו אליהם מתהדרים בשמות ישראלים נפלאים, מלאי משמעות ועומק.

בפתיחה נרמז כבר משהו מהשימוש הגאוני בשירה כלחשי כשף – אלו שכתבו "תמימים מוכתמים" שמתגעגעים לכשף – איזו הגדרה נפלאה לאוהבי השירה! אכן, לו יכולנו לעוף כמו יערה ותמר… אולי לא היינו כותבות שירה…

 

ספר שקראתי השבוע – גדי איידלהייט

http://www.xn—-1hckc6ddr6ab.co.il/2015/06/%D7%90%D7%92%D7%9D-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D/

 

מה מייחד את הספר? בעיקר הישראליות שלו. השמות, המקומות – מהגולן והכנרת לאורך הירדן בואכה ים המלח וסדום, ואפילו הלחשים – פסוקים מהתנ”ך ומהשירה הישראלית. רעיון מצוין. במקום מילים בלטינית, שאמנם היא שפה שתמיד כדאי לדעת, קצת אלתרמן ומשוררים נוספים. אפילו הומצאה מילה חדשה.

 

Deep in time (קצרצר)(נערה)

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=5309137&skip=1

בתור ספר שנכתב על ידי סופרת ישראלית אגם הצללים היה וואו, בהחלט הפתעה לטובה. הספר מעניין ומושך, כתוב טוב ומשלב מקומות המוכרים לנו מהארץ וקטעים משירים שהופכים את הקריאה לעוד יותר כיפית. אז יכול להיות שבהתחלה אפשר קצת להתבלבל מהעולם החדש והקסום שהגעתם אליו בלי הסברים על כל הדברים הקסומים למיניהם – אבל הספר מקסים. אני מאוד ממליצה לכן/ם ללכת לקרוא אותו מיד (למה אתן/ם עדיין קוראות/ים את מה שאני כותבת כאן? XD).

 

 

נוריתה:

שניר פלג: אגם הצללים כתוב היטב, מגוון, כתוב בעברית עשירה, קריא מאוד עם דיאלוגים מצוינים, עלילה מתפתלת, אקשן טוב וסיפור התבגרות שנורא נורא נהניתי לקרוא.

ציפורה לביא: עדיף שהקורא יימתח כפי שאני נמתחתי, עד סופו של הספר המופלא הזה.

נריה פלדש: לאט לאט התחוור לי שהסופרת, מציעה במעשה כפירה מתוחכם ורב עוצמה המשך ישיר לתנ"ך ולברית החדשה- עם יצורים הרבה יותר נחשקים ומלבבים. סיפור נפלא של סופרת נפלאה. אני עדיין עפה.

מורן כהן: "אגם הצללים" הוא ספר מופלא וקסום (תרתי משמע). העלילה מרתקת ושובה את הקוראים. ספר מרתק שמשך אותי אליו ולא שיחרר. דמויות מסקרנות ומלאות בתוכן, מסע מרתק של גילויי האמת, יצורים מופלאים וכתיבה נהדרת, והכי חשוב – משלנו.

 

1

 

אני עפה!

הצעקה היתה חזקה כל כך, שיַעֲרָה זינקה מכיסאה. המורה צופית עמדה בגבה אליהם והכתיבה, התלמידים רכנו מעל מחברותיהם וכתבו.

טל בעט ברגלה. "מה את עושה?" לחש.

"אה…"

צופית פנתה לאחור. "כן, יערה? רצית משהו?"

יערה השיבה לה מבט מבולבל.

"אני מחכה," תבעה המורה.

טל בעט בה שוב, ויערה התיישבה. "שום דבר."

"אני שמחה לשמוע," אמרה צופית, אבל לא נשמעה שמחה. "מי יכול לתת לנו דוגמה לזימון סערה?"

כמעט כל הידיים התרוממו. צופית סקרה אותם בשביעות רצון. מבטה עצר על התלמידה במושב הראשון, בדיוק מולה. "כן, חבצלת?"

חבצלת מתחה את גווה הזקוף ממילא. "'כִּי סָעַרְתְּ עָלַי'," אמרה, מדגישה כל הברה בתנועה קטנה של ראשה. "סערה בסיסית. רוח, גשם, ברקים ורעמים. אפשר גם ברד או שלג, אבל לא חייבים."

"יפה מאוד," זרחה צופית. "משום ששתי התופעות האלה קשות יותר לניהול."

יערה חיפשה מישהו שייתן סימן ששמע את הצעקה. ראש אחד שיסתובב. שיציץ לעבר החלון. אבל צופית חזרה לנאום בנימה החדגונית המוכרת, והעטים שבו וחרקו על הדפים.

"מה קרה?" לחש טל.

היא נדה בראשה. "היה נדמה לי ששמעתי משהו."

"משהו?" מצחו התכווץ.

"בטח כלום."

"תמר?"

היא משכה בכתפיה. "אולי."

"טל ויערה!" צופית חבטה בשתי ידיה על השולחן הקדמי, והכיתה כולה התכווצה לרגע בבהלה. "מספיק!"

רק טל לא נבהל. "אנחנו מדברים על הנושא," אמר ונשען לאחור בכיסאו. "אמרנו שבמקור 'כִּי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְּנֵךְ'. זה בכלל שיר על אישה, לא על סערה."

"לא נדון בכך," פסקה צופית.

"אישה פראית," הוסיף.

"אמרתי שלא נדון בכך, טל."

אלון התפרץ מאחור. "פראית זה אומר שהיא עושה רוח? וממטירה משהו…"

סיוון חייכה. "אולי רוק."

הכיתה כולה פרצה בצחוק.

"מספיק!" נבחה צופית. כולם רכנו שוב על המחברות, מחניקים צחקוקים.

טל ניצל את הרחש בכיתה ולחש לעברה, "שמעת עוד משהו?"

"לא."

"אולי דמיינת את זה?"

יערה משכה שוב בכתפיה. "לא נראה לי."

צופית המשיכה לפסוע בקדמת הכיתה, שמלתה השחורה נעה בכבדות סביב רגליה. כנפיה האפורות היו גלולות על גבה, גווה זקוף וסנטרה זקור בהתרסה. מי שלא הכיר אותה לא היה מעלה בדעתו שהיא כועסת, אבל יערה נתקלה בזעמה של צופית לעיתים תכופות וזיהתה בקלות את סימני הסכנה: הסנטר המרטט, ושתי אצבעות שהניחה המורה על שפתיה. וזה בדיוק מה שהיא עשתה עכשיו.

"אין לנו עניין בהקשר המקורי ובטח שלא בניתוח ספרותי," אמרה בקור. "אנחנו עוסקים במעשים, לא בפטפוטי סרק. נא לכתוב: כל ניסיון לנהל משאבי סערה עשוי להתגלות כדרך חתחתים…"

חתחתים. מה זה בכלל חתחתים? יערה הסתובבה כהרגלה לאחור, לעבר מקומה של תמר, שהכירה את כל המילים שבעולם בערך. אבל תמר לא היתה שם, כמובן. היא יצאה רגע לשירותים בתחילת השיעור ולא שבה מאז. ועכשיו היא… עפה?

יערה הצביעה. היא היתה חייבת לדעת. צופית הביטה בה לרגע, ואז נדד מבטה הלאה בלי לקטוע את דיבורה לרגע. "ראשית, יש לבחון את השטח המדובר," אמרה. "קחו לדוגמה את אגן הכנרת וההרים המקיפים אותו."

יערה לא הורידה את היד, וכעת הוסיפה קולות התנשפות קלים.

צופית לא נכנעה. רק לאחר שסיימה למנות את שמות ההרים וחבלי הארץ הסובבים את הכנרת, היא פנתה אל יערה.

"כן?" כנפיה האפורות נפרשו מעט מאחוריה. זה לא היה סימן טוב.

"אפשר לצאת לרגע?" שאלה יערה. היא הזכירה לעצמה: גב זקוף, סנטר מורם, כנפיים מגולגלות, מהודקות לגב, לא להשפיל מבט, לא להשפיל מבט, לא להש…

"לא."

שני ילדים לפחות צחקקו.

"אבל המורה, אני חייבת…"

"תלמיד אחד בכל פעם. כשאחותך תשוב, תוכלי לצאת."

נראה לי שאחותי עפה, המורה, חשבה, אבל התאפקה.

"נמשיך, אם כן."

יערה המשיכה להצביע, רוכנת מעל השולחן באופן שלא היה בו גב זקוף ולא סנטר מורם. כנפיה נפרשו מאחוריה ופרפרו בלי שליטה. "אבל המורה…"

"אמרתי 'לא'." פסקה צופית, וכבר לא ניסתה להסתיר את כעסה. "ותקפלי את הכנפיים שלך מיד."

יערה הישירה אליה מבט. "אז אני אצטרך לעשות כאן, המורה. אני לא יכולה להתאפק עוד הרבה זמן."

כל הכיתה התפוצצה מצחוק בבת אחת.

"שקט." זעמה צופית. "דממה מוחלטת!" היא סרקה את הכיתה במבט מזרה אימים. "יערה, החוצה," פקדה.

יערה זינקה ממקומה על רקע גל צחוק נוסף ומיהרה לצאת, כנפיה התגלגלו לגלילים נוקשים ונסתרים על גבה. "ותחזירי את אחותך," קראה צופית בעקבותיה.

כן, בטח. אני כבר מביאה את רשת הפרפרים שלי ורצה לתפוס אותה, חשבה יערה, ושוב התאפקה.

הכנרת נצנצה במורד ההר וצבעה את כל העולם בבוהק עליז. איזה רעיון גרוע, לשבת בכיתה ביום כזה במקום לקחת את הסוסים ולרדת לים או לצאת עם אבא לשדות. באמת, כל דבר היה טוב יותר מאשר לשבת בכיתה ולדאוג לתאומתה חסרת האחריות. שוב.

היא הקיפה את הכיתה והגיעה למדשאה האחורית בדיוק בזמן כדי לראות גוף זעיר מחליק מבעד לחלון ונופל על הישבן.

"איי," צפצפה סיוון.

"מה את עושה פה?"

"למה את לוחשת?" אמרה סיוון.

יערה הצביעה על החלון. "היא תשמע," לחשה.

סיוון סילקה כמה אניצי דשא מישבנה. "ברור לך שזה מגוחך לגמרי, הלחישות הצועקות האלה שלך, נכון?" אמרה. "באתי לעזור."

"לעזור?"

"נו, לראות לאן נעלמה אחותך. ראיתי שאת דואגת לה."

"אני לא דואגת," רטנה יערה, אבל היא היתה אסירת תודה, וסיוון ידעה את זה.

בית-הספר היה קטן למדי. שלושה מבנים נמוכים וביניהם שתי מדשאות רחבות ידיים. בעת שסיוון סרקה את השטח, יערה ירדה לחורש האלונים, חזרה דרך מגרש הכדורסל והציצה אל השירותים. תמר לא היתה בשום מקום. היא אמרה שהיא עפה. אף אחד לא עף לשירותים.

סיוון חיכתה לה ליד הכיתה. "איפה עוד היא יכולה להיות?"

יערה משכה שוב בכתפיה. "היא אמרה שהיא עפה."

"אמרה?" סיוון שלחה את שתי ידיה לאחורי ראשה, התירה את הקוקו הגבוה שלה והחלה לאסוף את שערה הדקיק והזהוב מחדש.

"פה." יערה נקשה על ראשה.

סיוון מתחה שערות אחרונות ואספה אותן שוב בקוקייה. "רק מילים? כלום לא… קרה?"

"כלום."

"פעם ראשונה, לא?"

יערה הנהנה. היא שמעה את תמר בראשה מדי פעם, ובכל פעם קרה משהו. משהו נשבר. משהו התפוצץ. הפעם אלה היו רק מילים.

"שלא לדבר על זה שהיא עדיין לא יודעת לעוף," הוסיפה סיוון.

יערה לא הספיקה להשיב. הקול נשמע שוב בראשה, והפעם היא זיהתה אותו. זו אכן היתה תמר.

יו, נמר!

נמר. נמר? איזה נמר? היא עצמה את עיניה ושפשפה אותן. ואז, כאילו כל זה לא היה מספיק גרוע, היא ראתה.

היא תמיד שמעה את הקולות, אבל הם מעולם לא לוו במראות. לרגע חשבה שהיא מדמיינת. אבל תמר אמרה "נמר", וזה, ללא ספק, היה נמר.

במרכזו של עמק מדברי רחב ידיים, בין שתי שרשראות הרים ארוכות, רץ נמר ענק. שריריו העבים התפתלו תחת עורו המבהיק מזיעה. לצדו רצה דמות מכונפת, מהירה כמוהו. ושערה כתום בוער.

יערה פקחה עיניים בבהלה והתבוננה סביב. רצפת האבן המוכרת תחת רגליה, הדשא המוריק לצדה, מטעי המנגו והתפוחים במעלה ההר, מושב התמימים במורדו והכנרת במרכז העמק. שום חולות, שום רכסים, שום נמרים ושום דמויות מכונפות. היא עצמה שוב את עיניה ושפשפה אותן. היא הידקה את שמורות עיניה, שלא ייפקחו. "נו כבר, תמר," אמרה בקול. "תַראי לי!"

באותו רגע נפרצה דלת הכיתה לרווחה וכולם נהרו החוצה בבת אחת מבעד לפתח הצר. יערה פקחה עיניים בצער. אלון וחבצלת ניצבו בדלת ובחנו אותה.

דווקא שני אלה. דווקא עכשיו.

"נו, עשית כבר במכנסיים, חצי?" שאלה חבצלת.

"אני אצטרך לעשות כאן, המורה," חיקה אותה אלון בלעג.

צופית הופיעה כמעט מיד בדלת. "מה קורה כאן?"

"סתם," אמרה חבצלת, "שאלנו את חצי מה עם החצי השני."

צופית הביטה ביערה. "מצאת את תמר?"

"היא בטח בבית," משכה יערה בכתפיה. "אולי כאבה לה הבטן או משהו," הוסיפה. היא קיוותה שלא תסבך את אחותה. למרות שדווקא הגיע לה שיסבכו אותה.

צופית פנתה לחזור לכיתה, ואז עצרה. היא דיברה שוב, בגבה אליהם. "כן," אמרה בקול משונה. "היא בטח בבית. אבל אם לא, לכי לרוּג'וּם."

יערה הנהנה שוב. היא לא כועסת, חשבה בפליאה.

"ומהר," הוסיפה צופית. "עכשיו." היא נכנסה לכיתה וטרקה את הדלת מאחוריה.

"טוב," אמרה יערה לדלת. ואז שמעה שוב את אחותה.

לא! שאגה תמר.

יערה עצמה את עיניה בכוח, והנמר והאישה הבזיקו שוב למולה, הולכים וקרבים אליה במהירות מפחידה. יערה הושיטה יד ונשענה על הקיר. האדמה געשה לפתע תחת רגליה והיא התנודדה. היא צרחה ותמר צרחה, וקול חבטה עמום ועז נשמע בתוך ראשה.

ואז השתררה דממה.

 

אני רוני.

נולדתי בקיבוץ ברור חיל שבדרום, ואחר כך נדדתי עם המשפחה שלי ברחבי הארץ כולה. ההורים שלי עברו דירה כל כך הרבה פעמים, שלמדתי ב-12 בתי ספר שונים. את כיתה ז' התחלתי בבאר שבע, המשכתי בראשון לציון וסיימתי בעומר. הציונים שלי היו ממש גרועים בשנה ההיא.

כשגדלתי עבדתי בהמון עבודות שונות. הייתי טכנאית הקלטות, לולנית, פועלת ייצור במפעל אריגה, מתכנתת, קוטפת דובדבנים, מוכרת בחנות ספרים, עיתונאית, עורכת ומתרגמת. ושוב עברתי המון דירות. כנראה שהתרגלתי לזה כבר.

הספר הראשון שלי יצא לפני ארבע שנים וזכה בפרס רמת גן לספרות ביכורים שנת 2011. כיום אני מנהלת תוכן בחברת הספרות הדיגיטלית גטבוקס, מלמדת סדנאות כתיבה למבוגרים ולנוער, פוגשת קוראים ומשתדלת לכתוב כמה שיותר.

אני נשואה ליואב, ואמא של ינאי, אוריה והללי.

(שבאמת כתבו איתי את הספר הזה.)

X