אגב בתוך אגב | לרכישה באינדיבוק
אגב בתוך אגב

אגב בתוך אגב

שנת הוצאה: 02/2016
מס' עמודים: 121
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 49
- 35
- 35

בשתי נובלות המשתבללות זו אל תוך זו מעשה צבת בצבת, מצליחה תמר מרגלית לסלרוט לפרוש בספר דמויות חיות, מקוריות, בוהמיות, הבוחרות בחיים לא שגרתיים.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אגב בתוך אגב”

בקרוב…

אירי כבר שכבה כמה שעות טובות על המיטה בלא כל תזוזה, כשלפתע יד נעלמה ענקית אחזה בבד כותונת הלילה המהוהה שלבשה והרימה אותה מן המיטה תלויה. ידיה ורגליה שמוטות. ראשה שמוט. שדיה שמוטים יוצאים מצדי הכותונת שאת שרווליה הארוכים גזרה ביום קיץ חם. היד הנעלמה משכה אותה דרך התקרה. אירי ניסתה לצרוח, אך יד ענקית שנייה סתמה את פיה בעדינות וקול היסוי נשמע. עיניה היו עצומות בחוזקה, ולרגע קט שבו פקחה אותן יכלה לראות איך תקרת ביתה נסגרת ואיך היא ממשיכה להילקח דרומה ומזרחה. היא חזרה לעצום את עיניה, לא מעזה להזיז שום חלק מגופה.

כעשר דקות אחר כך היא הונחה על גג ברחוב הוברמן שליד היכל התרבות. מוזיקה עצומה וקולות של אנשים היו שם במלוא עוצמתם.

במשך כל זמן ה“תעופה“ והרבה יותר מזה, מיד כששמעה את קולות האנשים, ראשה קדח מדאגה בנוגע להופעתה. איך תיראה כך ברבים. אפילו תחתונים אין לה. ולא חזייה. היד הניחה אותה בעדינות על מזרן שהיה על הגג שעליו הייתה כרית ענקית ורכה. היא כיווצה את עצמה לכדי כדור ולא העזה ולו לרגע לפקוח אף לא אחת מעיניה שמא תראה שמביטים בגופה הנלעג. כך חשבה. לרגע קט פקחה עין ודחקה עצמה עמוק, מתכסה בחלק מהמזרן ובכרית. בחורה ענוגה שריח חתולים עלה ממנה התיישבה עליה מבלי משים, אוחזת בידה כוס פלסטיק עם יין ובשנייה תיק קטן וסיגריה.

“אאוץ“, קראה אירי. “את מוכנה בבקשה לזוז קצת?“. האישה הצעירה והחיוורת הייתה מופתעת. אירי יכלה לראות את הדרקון הגדול שהיה מקועקע על השוק השמאלית שלה.

“מה זה?“, היא הביטה בה ושאלה, מופתעת כאילו חלום חדר לה לתוך חלום שחלמה. היא הרימה את קצה המזרן, פניה של אירי ניבטו אליה.

“מה את עושה כאן?“, היא שאלה את אירי.

“לפני שאענה לך אני מבקשת שתעני לי על שתיים־שלוש שאלות, בסדר? את מוכנה?“. האישה הצעירה לא הגיבה, ואירי שאלה:

“תגידי, איפה אנחנו?“.

“ברחוב הוברמן 8, ליד הבימה“, ענתה האישה ברצינות.

“אויש, זה בדיוק המקום שרציתי להגיע אליו“, אירי מלמלה לעצמה. היא הביטה בבחורה.

“נעים מאוד, שמי אירי“, הגישה אירי לאישה את ידה, מסתירה זרועותיה מתחת למזרן ולכרית.

האישה הגישה לה את ידה. “אני טניה“, היא הביטה באירי. אירי ראתה איך עיניה מתגלגלות בחוריהן ובבום היא נפלה אחורנית ונשכבה בלי לזוז. אירי חזרה כמה שיותר למחבואה מתחת למזרן.

קולות גניחותיה של טניה נשמעו. היא הקיאה שלולית ענקית ממש קרוב לרגליה של אירי, שאם חשבה שהיא עומדת למות, עכשיו הייתה משוכנעת בכך. ריח הקיא הרג אותה. הווליום של המוזיקה היה עצום והמוזיקה הייתה מצוינת. (וואו איך הייתי רוקדת עכשיו) הגיחה לה מחשבה בתוך הדאגות. אלמלא הקיא הייתה לוקחת את הזמן אך לא יכלה לשאת את הריח. מה גם שהאישה הצעירה הקיאה עוד פעמיים. המזרן היה רחוק חמישה מטרים מפאתי אזור הריקודים. אותו מזרן (אחד משניים) הונח מתחת למין פיר שבגינו נוצר סוג של מחבוא. בחור ובחורה ישבו בחלקו העליון. הם קלטו את ההקאות אך היו שקועים בעצמם ולא שמו כל כך לב. על המעקות של הגג הענקי נשענו לא מעט אנשים שרויים בענייניהם. אירי הניחה את המזרן שהיה מעט עבה אך לא כבד על כתפיה החשופות. היא הייתה מוטרדת מאוד מכך שזרועותיה חשופות. את חוסר החזייה היא כיסתה בקצוות המזרן. אט אט החלה זוחלת ומתרחקת מטניה ומהשלולית הבלתי נסבלת. היא ניסתה לראות היכן נמצאת הכניסה לדירה ואיך זה נראה ואם היא יכולה לקוות לעזרה מכיוון כלשהו. בצלע עמוד הפיר המשיכה בזחילה 90 מעלות ימינה, לא מביטה אחורנית, זוחלת חרישית, אבנים קטנות ואבק וסיגריות נדבקים לגופה בעת הזחילה. האבנים הקטנות נשארות ומטרידות אותה. גרגרי חול משייפים את ברכיה. היא בוכה בתוך עצמה בלי קול. זוחלת עוד אחורנית, מרגישה שרגליה הנה נוגעות בקצה. הקצה היה רך. “אוחחח“ נשמעת גניחה. היא לא רוצה להביט אחורנית. מרגישה ידיים נשלחות למותניה ומלטפות אותם. את האגן. כפות הידיים חמות ונעימות למגע, הן יורדות לעכוזה. המוזיקה מרחוק יפה, מפתה. “אוחח איזה גוף“, לוחש הקול הגברי. קול תזוזת הגוף נשמע. איברו מתחכך בה. אירי מסדרת לה את הכרית, מניחה את בית החזה לנוח. אירי צועקת צעקה מחרישת אוזניים. האיבר הקשה חודר לפי הטבעת שלה באחת. ללא כל התרעה. חזק. כואב. קפוא. “לאאאא“. אירי מעזה לצרוח שוב. תנועת האגן הגברית לא פוסקת. אירי בוכה מכאב. הוא יוצא גונח ומדביק על גבה את זרעו, נשען לאחור. אירי מתכסה שוב ומסתתרת. פיה פעור כדי חצי מיכולת הפעירה. קפוא. לא זז. עיניה פקוחות לרווחה. היא שומעת קולות מלמעלה קוראים שמות, ונרדמה.

 

תמר מרגלית לסלרוט, ילידת 1966, אם לבת. ילידת גבעת עדה ומתגוררת בתל אביב. בוגרת סמינר הקיבוצים במסלול הוראת מחול ובעלת תואר ראשון בחינוך. זהו ספרה הראשון.

X