שם האב: אברהם אבינו | לרכישה באינדיבוק
שם האב: אברהם אבינו

שם האב: אברהם אבינו

שנת הוצאה: 08/2015
מס' עמודים: 221
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 35
- 64
- 35

בשנים האחרונות, אנו עדים בישראל לגידולה של תת-קבוצה בקרב אימהות יחידניות לא נשואות. אימהות אלו הרו באמצעות טכנולוגיית הפריה 'הזרעה מלאכותית' או כפי שהיא בפועל 'תרומת זרע' של תורם אנונימי.
הספר בא לבחון את תופעת האימהות היחידנית מנקודת מבטן של נשים, שהרו באמצעות 'תרומת זרע' והפכו לאימהות בהיותן רווקות לא נשואות, בשילוב סקירת הספרות המחקרית. הנשים שנטלו חלק ושיתפו במחשבותיהן, חוויותיהן ותחושותיהן, שייכות למעגל החברתי של המחברת – אם יחידנית רווקה מתרומת זרע, המשתייכת לקבוצת ההתייחסות עצמה ומביעה את עמדתה האישית.
הפרק הראשון של הספר משתף את הקוראים בסוגיה: הורות יחידנית כתופעה נורמטיבית כיצד היא נתפסת בעיני האימהות הרווקות עצמן, ובעיני החברה היהודית בישראל.
הפרק השני של הספר משתף את הקוראים בהליך הרפואי במתן תרומת זרע לרווקה ובסוגיה: אתיקה רפואית ומשפט – הזכות להורות וחופש הפריון בעיני האימהות הרווקות ובעיני הרפואה והמשפט בישראל.

עוד על ספר זה

חוות דעת

  1. :

    קראתי את הספר בעניין רב. הספר פותח צוהר לתחום כלכך חשוב אמיתי. נוכח מחד וניסתר כאחד. נהנתי וממליצה מאוד.

הוסף חוות דעת

בקרוב…

 

הסיפור האישי הוא פוליטי

 

בבואי לבחון את הנורמה החברתית, הקונצנזוס, בחברה הישראלית בעניין תרומת זרע לנשים רווקות, אני יוצאת מתוך הנחה, ששימשה את סימון דה בובואר[1] בטיעוניה נגד אפליית נשים, שהאישי הוא פוליטי. הגבלת הפרט לטובת המדינה היא עניין פוליטי שניתן לשינוי. "אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה" [2]אמירה זו של דה בובואר מעידה כי במרכזה של הביקורת הפמיניסטית עומד המתח בין מהותנות לבין הבניה חברתית. ניגוד קטגורי רציונליסטי בין נרכש ונלמד ובין טבעי ומולד. ההבחנה ביניהם מניחה שאם טבעי ומולד – לא ניתן לשינוי, נרכש ונלמד – ניתן על ידי הבניה חברתית לעשות תיקון עולם. אדם (זכר ונקבה) מטבעו נולד שווה זכויות מול מצב חברתי הנבנה על ידי מגבלות של חוק, פוליטיקה, כללים, יחסי כוחות, נורמות ועוד. ג'ואן סקוט מגדירה מגדר כ"מרכיב היוצר יחסים חברתיים אשר מבוססים על הבדלים מובחנים בין שני המינים, ומגדר הוא הדרך העיקרית של מתן משמעות ליחסי כוח."[3]  מגדר הוא חלוקה חברתית והיררכית מבנית בין המינים, הוא ארגון חברתי של היחסים בין המינים. במילים אחרות ניתן לשנות נורמה חברתית או עניין שבקונצנזוס החברתי, כיוון שלא מדובר ב'חוק טבעי' מהותני אלא בתופעה חברתית ב'חוק חברתי' שקבעה החברה כדי לשמור על 'הסדר החברתי' שנועד לשמר את צורכי הישרדותה. אלה, המשליכים על הנורמה החברתית, תלויים פוליטית בדעת הרוב, בבעלי כוח אינטרסנטיים. הישרדות במובן הכלכלי, הפיזי וגם במובן הרגשי של רווחת הפרט. הישרדות כעם או כקבוצה אשר 'ההלכה' החברתית אזרחית או הדתית שומרים עליה. החוק נוצר מבחינה פוליטית על ידי המדינה האזרחית, על ידי חבריה האזרחים. ההלכה הדתית, שגם לה יש תפקיד דומה כשל החוק במובן של שמירה על הסדר הטוב לצורכי הישרדות, נוצרה על ידי האמונה הדתית, נבדלת מהחוק במובן זה, שהיא אינה ניתנת לשינוי או שהיא ניתנת לשינוי בצורה מוגבלת על ידי פוסקי ההלכה, הרבנים. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. החוקים החברתיים בה נובעים מהתייחסות לחלקים בחברה, להולכים בדרך ההלכה היהודית, ומכאן הקושי הייחודי בישראל לקבלה נורמטיבית חברתית באמצעות חוק שנוגד את ההלכה.

 

רווקה: "אם הכנסת תחוקק חוק המחייב לדוגמה שוויון מוחלט בין נשים לגברים אזי חלק גדול מהאוכלוסייה הנשית במדינה, מי שאורח חייהן מותווה על פי ההלכה היהודית, יעברו למעשה עברה פלילית. לדעתי הכרה בהבדל אינה סותרת בהכרח את מושג השוויון במובנו האזרחי-חברתי-פוליטי. אני כאישה דתייה מאמינה בהכרה בזהות הנשית כבעלת מאפייני קיום ייחודיים. האימהות שלי מאפיינת את זהותי ודווקא קושרת אותי חברתית לחברה הדתית שבה אני חיה".

 

רווקה: "אני מאמינה באפשרויות רבות של הגדרת 'משפחה', פלורליזם היא המילה שעולה לי בראש. מבחינתי אין חוק אחד עליון שקובע את ההגדרה של משפחה".

 

רווקה: " השאלה היא מהי מידת 'האמצע' המאפשרת מצד אחד את הקיום שלי כפרט ומצד אחרי לא פוגעת בהישרדות החברה שבה אני חיה. אני מבינה את החשש שתרומת זרע, תרומת ביצית ופונדקאות יביאו להגברת תופעות חברתיות מוסריות שליליות של ניצול נשים, גברים ואוכלוסייה מוחלשת לצורכי רבייה מתוך מניע כלכלי אישי ועד כפייה חוקית. תופעות שיפחיתו בהכרח את יכולת ההישרדות של החברה ככלל".

 

עובדה היא שקיימת בחברה הישראלית מודעות הולכה וגדלה למתן אפשרות או אי מניעה מהבחינה החברתית-מוסרית-חוקית-וגם דתית מרווקות שלא נישאו, ללדת. הנורמה החברתית, החוק האזרחי ואף פסקי ההלכה הולכים ומקלים לטובת האישה כפרט. טובתה האישית של הרווקה מקבלת הכרה הולכת וגדלה בדבר תרומת צאצאיה לחברה האנושית ככלל, לחברה היהודית, ולחברה הישראלית בפרט.

לדעתי, האישי הוא פוליטי, כלומר הצורך של האימהות הרווקות בהולדה גנטית, הוא צורך 'טבעי' שלהן בהישרדות. והצורך האישי שלהן בהישרדות קובע במידה רבה את הנורמה החברתית ההולכת וגדלה של רווקות המחליטות ללדת באמצעות תרומת זרע.

 

תרומת הזרע, מבחינת הגבר, נתפסת עדיין ברובה כתופעה של אלטרואיזם[4]. אלטרואיזם נועד גם הוא לצורכי הישרדות[5]. התרומה של הגבר לחברה, בתרומת הזרע, מאפשרת מבחינתו את המשכיותו הגנטית. 'תרומת' הזרע אם כך היא התנהגות טבעית, צפויה והכרחית במונחים של אבולוציה חברתית.

ההנחה היא שהמוח האנושי בנוי לקיים יכולת של הישרדות.

רווקה: "שום דבר בחיי הקודמים לא הכין אותי להחלטה להפוך לאימא. קמתי בוקר אחד והייתי בת 39. חוויתי משבר בכל תחום אפשרי בחיי. הורי ניצולי השואה הבהירו לי שאני חייבת 'לחזור לחיים' והם תמכו בי מאוד בהחלטה ללדת את בני".

 

המשמעות האחת או החיפוש אחר 'האמת' והמשמעות 'האמתית' של החיים אינה רלוונטית לקיום האנושי במובן זה ש"הננו אורגניזמים, לא מלאכים, ומוחותינו הם איברים, לא קווי צנרת המוליכים אל האמת… מוחותינו התפתחו אבולוציונית באמצעות ברירה טבעית כדי לפתור בעיות שהיו עניינים של חיים ומוות לאבותינו הקדמונים, לא כדי להרהר בנכונות או לענות על כל שאלה שאנו עלולים או עשויים להישאל"[6]. אבולוציה אנושית מניחה קשר בין הנפש לגוף. 'האמת' או 'המשמעות האמתית' אינה רלוונטית לקיום, אלא במידה שהיא מקבלת משמעות רלוונטית, משמעות שהמוח האנושי נתן לצורכי הישרדותו, כלומר כל משמעות הניתנת למעשה היא רלוונטית להישרדות במידה שהיא רלוונטית, ויותר מכך, המוח שימציא את המשמעות הרלוונטית ביותר למעשה הוא זה שישרוד.

 

רווקה: "גיליתי שאני בהיריון, לאחר הזרעה, בתום ימי השבעה על אמי המנוחה. טיפלתי בה במסירות במשך שנים כשהיא שוכבת על ערש דווי. השמחה הייתה מהולה בעצב, אבל הבנתי שיש לי פתח לחזור לחיים לטפל בחסר ישע בגרסה בריאה יותר".

 

השאלה היא לא  'מה' משמעות ההולדה עבור הרווקה אלא 'איך', החיפוש אחר משמעות או מתן המשמעות להולדה משמש את המוח האנושי לצורך תפקודו הקיומי ולצורכי הישרדותו. פינקר כפסיכולוג אבולוציוני, טוען שבאמצעות הברירה הטבעית האבולוציונית, התפתח כלי שהוא החיפוש אחר או מתן המשמעות לחיים. "המוח הוא מערכת של איברי מחשוב שעוצבה על ידי הברירה הטבעית כדי לפתור בעיות כמו אלו שניצבו בפני אבות אבותינו בדרך למציאת מזון, ובמיוחד בעיות של הבנה ותמרון הנוגעות לאובייקטים, לחיות, לצמחים ולבני אדם אחרים. הבעיות השונות של אבותינו הקדמונים היו תת משימות של בעיה גדולה אחת מבחינת הגנים שלהם, מקסום מספר העותקים של הגנים בדור הבא. מנקודת ראות זו, פסיכולוגיה היא הנדסה במהופך….אנו מנסים לגלות מה הייתה המשימה שמכונה נתונה עוצבה כדי להשיגה[7] ".

 

רווקה: "המשפחה הגרעינית המצומצמת של הוריי ניצולי השואה הייתה בשבילי מודל ל'משפחה מאושרת באמת' מודל לחיים נורמטיביים, בריאים, פעילים ועדיין החסר של המשפחה המורחבת, היעדר סבא וסבתא, דודים ודודות, קרובי משפחה, החזיר אותי תמיד למציאות של אני לבד בחיים. לכן הייתי תמיד עצמאית מאוד בהחלטות שלי. לא הייתה לי שום אפשרות לא רגשית ולא חברתית לא להקים משפחה, ללדת ילדים. בחרתי ללדת ילדים לבד, משום שלא מצאתי בן-זוג שהיה בו הדחף שהיה לי בנחיצות הישרדותית של הולדה, הישרדות אישית והישרדות של המשפחה שלי שנספתה בשואה. הצורך בהמשכיות הדור לא מובן לי מבחינה חברתית כמו שהוא מובן לי מבחינה אישית פרטית; אני חייבת ללדת כדי להשאיר זכר וזיכרון למשפחה המורחבת שנספתה בשואה, משפחה שמעולם לא הכרתי אבל 'חשתי' אותה מבחינה גנטית בצורה הכרתית רגשית; שאני מי שאני בגלל הגנטיקה שלי ולא בגלל ההקשרים החברתיים ומתוך היכרות חברתית עם המשפחה המורחבת תרבותה, דתה ומנהגיה, משפחה שלא הכרתי, היכרות שלא הייתה לי. עד היום אני רואה בבתי מאפיינים גנטיים ואני אומרת לעצמי ולאחרים 'אוי כמה שהיא דומה לסבתא שלי' למרות שהזיכרון היחיד שיש לי מסבתי הוא תצלום בודד ודהוי. מאפיינים גנטיים כמו שיער בלונדיני ועיניים ירוקות ומאפיינים אישיותיים כמו ברק בעיניים וקצב דיבור שאפיינו את אבי זכרו לברכה ומסיפורי זיכרונותיו גם אפיינו את סבי".

 

המוח האנושי בנוי כדי לשרוד הישרדות גנטית של התרבות המין האנושי. מתוך כך אני מסיקה שנתינת המשמעות האישית להולדה ממלאת תפקיד של צורך אנושי, רגשי וקוגניטיבי להשתייכות חברתית ולחיבור טרנסנדנטלי אל המעבר לגשמי העצמי אל המשכיות הדורות, הן אצל אימהות רווקות והן אצל אימהות בכלל. 

 

עובדה היא שמדינת ישראל מובילה מבחינה עולמית בתחום רפואת הפריון. זאת ועוד, בישראל נוצר שילוב מעניין של רצון הגברים, בעיקר חיילים וסטודנטים, במתן תרומת זרע ודרישה של רווקות יהודיות שלא נישאו בקבלת תרומת זרע.

"האתגר אינו גילוי ההסבר הנכון איך קורה כדבר הזה, אלא ציור תיאוריה שיכולה להסביר איך קורה כדבר הזה, תיאוריה שתציב את התופעה כתוצאה של גורם, כל גורם שהוא."[8]

הנחת היסוד של השאיפה להישרדות והמשך הקיום מניחה המשכיות, התפתחות, שינוי והסתגלות (אדפטציה) אבולוציונית, כתופעה טבעית אימננטית. הישרדות מיטבית של הגנים עומדת על אותו מצע מדעי של  הישרדות האבולוציה הדתית תרבותית מבחינת המם[9].

נקודת המוצא של יכולת ההישרדות היא שהסיכוי של האדם לשרוד לבדו הוא קטן ביחס ליכולת הישרדותו כחברה וכעם. מנהג או ריטואל דתי המחבר בין אנשים יחידים לקבוצה וגם בין קבוצת האנשים לבורא עולם ובין היחיד לקבוצה ולבורא עולם,  מנהג שממשיך להתקיים כמו חג שנחוג בזמן קבוע שחוזר על עצמו, חייב לתת מענה על ארבעה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים: עונג, שליטה, השתייכות ומשמעות. "הדת מעבירה מידע אמין כדי שנוכל לדעת מי חלק מקבוצת השייכות שלנו"[10].

אם נבחן את הרבייה של רווקות באמצעות תרומת זרע על-ידי כלים של מדע הפסיכולוגיה והנוירופסיכולוגיה, נוכל להצביע על ההתפתחות של הרבייה מבחינת מניעיה – סיפוק של צרכים פסיכולוגיים בסיסיים שהם תנאי הכרחי להישרדותה של הרווקה בקצה גבול גיל הפריון כפרט, כחברה וכעם. התפתחות ואבולוציה של הישרדות במקרי קיצון מבחינה ביולוגית –  העברת הגנים מדור לדור באמצעות הפריה מלאכותית.

הסיבה שהולדה היא ערך מרכזי בישראל ובעם היהודי, ערך שהשתמר לאורך הדורות, היא ההשתייכות לעם היהודי למרות גזרות עמים אחרים שיכלו להביא לכיליונו. העם היהודי שומר על השתייכותו הקבוצתית במנהג של ברית המילה כאירוע מחולל המבטא את הקשר בין הבן הילוד ועם ישראל לאלוהיו. זו גם הסיבה שהמנהג שרד והמשיך לקיים את העם היהודי.

"נפש האדם ומוח האדם קשורים זה בזה בכול" – ניתן להסביר תופעה לכאורה פסיכולוגית כתופעה פיזיולוגית.[11] ניתן להסביר תופעה לכאורה פסיכולוגית כגון כמיהה לאימהות כתופעה פיזיולוגית, שניתן למדוד אותה כמותית ולזהות שינויים באזורי המוח הפעילים או בכמות הורמונים מסוימים המופרשים בדם.

חופש הבחירה של הרווקה בהולדה באמצעות תרומת זרע, כפי שעולה מסיפורי הנשים, או החוויה הסובייקטיבית שחוות האימהות הרווקות בבחירתן בהולדה בכל מחיר מתוך חוויה של חופש פנימי היא למעשה אי-בחירה. תחום המחקר המתפתח של מדעי המוח עשוי להעמיד את התחושה הפנימית הסובייקטיבית של הבחירה בהולדה על מצע ביולוגי שאחראי לתחושת הכמיהה לילד. עובדת האין-ברירה אינה תמיד מודעת אצל רווקה המייחלת להולדה; למעשה, אין מקום לבחירה חופשית. הבחירה היא מתוך אין- ברירה הנובעת מאילוץ ביולוגי של קצה גבול גיל הפריון, אילוץ של נסיבות חיים ואילוץ של יצר קיומי הישרדותי.

ההשתייכות הקבוצתית-משפחתית-לאומית-דתית של הרווקה כאם מאחדת אותה כאן בזמן הזה עם זמן אמה וסבתה בדורות עבר, המשכיות של דורות, שייכות לדורות העבר בו זמנית עם שייכות כאן ועכשיו. ההולדה מאחדת. הצד הקוגניטיבי והצד הפסיכולוגי מאוחדים. הרווקה שייכת לקהילה.

 

רווקה: "כשילדתי היה לי עונג שמעולם לא ידעתי שאחוש. אני לא יודעת איך להסביר אבל אני בטוחה שכל אימא מבינה. אני לא ידעתי באותו רגע איך אתפקד כאימא, אבל הייתה בי כאילו שליטה על החרדה הקיומית שלי שחוויתי לפני שהפכתי לאימא. אני אימא עכשיו, מצד אחד אני משוחררת מדאגה כי הילד שלי ממשיך את קיומי גם אם אינני, מצד אחר אני אימא עכשיו – אני חרדה לקיומו של הילד אבל שלמה ובוטחת". 

 

רווקה: "כשילדתי הרגשתי שייכת למעגל המשפחתי, הרגשתי שייכת לקהילה. בזמן הברית אמרה לי קרובת משפחה עכשיו הבן שייך לעם היהודי ואני התייפחתי כי נזכרתי בסבי והבאתי אותו בזיכרוני לטקס".

 

רווקה: "הרגשתי הערכה וכבוד מצד הסביבה. הערכה שזכיתי לה רק משהפכתי לאימא. קודם הייתי 'הבת הלא נשואה' לא זכיתי להערכה גם כאישה שהצליחה בלימודים ובקריירה. אבל כשהפכתי לאימא חיבקו אותי מכל הכיוונים".

 

רווקה: "אני מרגישה שיש סיבה ומשמעות שהפכתי לאימא יחידנית, אני עכשיו פעילה חברתית ומרגישה שייכת. אני יודעת בוודאות שהפיכתי לאם חוללה בי שינוי עצום לטובה. תמיד הרגשתי זרה מבחינה חברתית, גם היום; אבל עדיין האימהות קירבה אותי לצורות חיים שונות, חייבה אותי להתמודד חברתית והפכה אותי ליותר ישראלית מאשר עולה חדשה".  

 

ייתכן שהחברה בישראל ערה יותר לצורכי הישרדותה; לאורך ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה של מדינת ישראל במאבק במלחמות ישראל ובמאבק במלחמה הדמוגרפית על גבולותיה.  מעניין לציין את הייחודיות של מושגי 'המשפחה' ו'ההולדה' בחברה בישראל בהקשר האישי והחברתי; החברה הישראלית כחברה יהודית מקובצת גלויות, כור היתוך של תרבויות, וכחברה שחוותה על בשרה הישרדות פיזית ורגשית של העם היהודי בשואה.

כבת לניצולי שואה המושג 'משפחה' קשור אצלי בקשר בלתי ניתן להפרדה מההחלטה ללדת 'בכל מחיר'. אצל אחרות שראיינתי המושג קשור לכור ההיתוך החברתי בישראל שלתוכו גדלנו. מצאתי שהצורך להשתייך ולשרוד חברתית אינו ניתן להפרדה מהצורך להשתייך ולשרוד אישית וגנטית באמצעות ההולדה.

 
[1] ס, דה בובואר. סופרת ופילוסופית צרפתית, בספרה 'המין השני' ניסתה להסביר את דיכוי האישה לאורך ההיסטוריה.
[2] ס, דה בובואר 'המין השני' כרך ב' 1949.
[3] ג'ואן סקוט, "מיגדר: קטגוריה שימושית לניתוח ההיסטוריה", בתוך: דרכים לחשיבה פמיניסטית. האוניברסיטה הפתוחה 2008, עמ' 258-257.
[4] אלטרואיזם הדדי –הדדיות: חשיבה מקדימה שבה הפרט חושב על הצד השני ופועל למענו. העשייה תורמת לפרט לצורכי התרבותו. התורם יתוגמל בעתיד.
[5] איתותים ואלטרואיזם: מבט ביו-פסיכו-סוציאלי על מנהגים יהודיים. הרב ד"ר פול שרל-פוקס, מכון שכטר, ירושלים.
[6] סטיבן, פינקר. (2004) כיצד פועל המוח מבט חדש על נפלאות החשיבה האנושית, הוצאת מטר, עמ' 494-493.
[7] שם עמ' 29.
[8] סטיבן, פינקר. (2004) כיצד פועל המוח מבט חדש על נפלאות החשיבה האנושית, הוצאת מטר, עמ' 494-493
[9] 'מם' (meme), מונח שטבע ריצ'רד דוקינס בספרו 'הגן האנוכי' כדי להסביר שכפול תרבותי.
[10] איתותים ואלטרואיזם: מבט ביו-פסיכו-סוציאלי על מנהגים יהודיים. הרב ד"ר פול שרל-פוקס, מכון שכטר, י"ם, עמ' 23
[11] ד"ר יורם יובל, סערת נפש, הוצאת קשת, 2001, עמ' 381-365

 

 

 

אילנה בת-שבע רוזנברג מוסמכת לתואר שני במדעי היהדות במכון שכטר בירושלים בחוגים לימודי האישה, משפחה וקהילה.
בוגרת תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בחוגים פילוסופיה וספרות וכן בעלת תעודה בלימודי עיתונאות מאוניברסיטת תל-אביב.

X