...אבל אהבה | לרכישה באינדיבוק
…אבל אהבה

…אבל אהבה

שנת הוצאה: 2012
מס' עמודים: 64
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 50

אסי דיין, היוצר המוכשר שכבר עשה הכל והכל כבר נכתב עליו בספר שירה חדש, שיצא במקביל לתכנית האוטוביוגרפית על חייו ששודרה בערוץ 8.

בספר "…אבל אהבה" שירים מקוריים, מרגשים ומצחיקים בהשראת נפשו, חייו ובהשראת אחרים. בנוסף ישנם גם מספר תרגומים לת.ס אליוט, דילן תומס וויסטן יו אודן.

"…אבל אהבה" הוא ספר שיריו השלישי של דיין. קדמו לו "אוטוביוגרפיה זמנית" (עקד, 1973) ו- "שם של ספר שירים" (תמוז-מודן, 1994). בנוסף כתב דיין ספר פרוזה "תוכן העניינים" (כתר, 1989) ומבחר מאמרים שאוגדו לקובץ "כותב שורות אלו" (ידיעות אחרונות 1994).

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “…אבל אהבה”

ביקורות נבחרות

קישור לתכנית "חוצה ישראל", קובי מידן מארח את אסי דיין

 

ביקורת של ארז שוויצר על הספר

*

וְיוֹצֵא שֶׁרֹב הַזְּמַן אֲנִי לְבַדִּי

מְדַבֵּר עִם עַצְמִי, קוֹרֵא לִי 'אַתָּה'

וְאַתָּה מְנַסֶּה לְבָרֵר אֵיךְ זֶה שֶׁכְּבָר כַּמָּה שָׁנִים

אַתָּה תָּקוּעַ בְּחֶבְרַת עַצְמְךָ

מְחֻבָּר לַבְּדִידוּת כְּמוֹ הֶרְגֵּל יָשָׁן

כְּמוֹ רְכִיבָה עַל אוֹפַנַּיִם

שׁוֹלֵט בַּתְּנוּעָה מִמֶּנִּי אֵלַי

נוֹסֵעַ לְאָרְכָּם שֶׁל חַיַּי

וְהַמַּסָּע עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הָאֵינְסוֹפִי

וְהָרֵיק מֵאָדָם, הַשָּׁטוּחַ, הַצָּחִיחַ

מִדְבַּר הָאָנוֹנִימִיּוּת הַיְבֵשָׁה, פָּרוּשׂ

כְּמוֹ סָדִין עֲנָקִי וְהָאֹפֶק נִמְצָא בַּקָּצֶה

כְּאִלּוּ אַתָּה נָע עַל פָּנֶיהָ שֶׁל מִטָּה

עָלֶיהָ אַתָּה נָע עַד שֶׁתִּשְׁכַּב לְבַדְּךָ

וְתִישַׁן לְךָ בָּעֲרִיסָה הַשְּׁטוּחָה וְהָרֵיקָה

וְאֵין בָּעוֹלָם מִי שֶׁיְּנַדְנֵד אוֹתְךָ

כְּאִלּוּ חָיִיתָ דַּקָּה אַחַת נִצְחִית

מֵהַלֵּדָה הַהִיא אָז שֶׁיָּצָאתָ לַאֲוִיר הָעוֹלָם

וְהֻשְׁלַכְתָּ לְיָם הַכְּלוּם וְהַלְּבַד הַנִּצְחִי הַזֶּה

וְאֵין אִישׁ בְּעוֹלָמְךָ שֶׁיָּעִיר אוֹתְךָ

וְאַתָּה מְחַבֵּר אֶת קֵץ הַנְּסִיעָה

וְאַתָּה כְּבָר כָּכָה, עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת

וּפָנֶיךָ מַבִּיעוֹת אֵיזוֹ הַחְלָטָה לִמְשֹׁךְ

אֶת הַשֵּׁנָה אֶל מוֹתְךָ

וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת הַלְּבַד הַזֶּה

לְבַדְּךָ. כֵּן. לְבַדִּי

נובמבר 2009

 

 

בדרכי שלי

(בהשראת "My Way" של סינטרה)

אֲנִי מוֹדֶה לָכֶם מֵעֹמֶק לִבִּי

עַל הַפְּרָסִים, הַחִבּוּקִים וְהַתְּשׁוּאוֹת

אֲבָל בְּעִקָּר אֲנִי מוֹדֶה רַק לִי

עַל הַדֶּרֶךְ בָּהּ הֶחְלַטְתִּי לִחְיוֹת

וּלְהַגִּיעַ לַפִּסְגָּה בִּזְכוּת עַצְמִי

כֵּן!!.. עָשִׂיתִי זֹאת בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי!!

כְּבָר כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי, בָּחַרְתִּי לְבַדִּי

בָּאַבָּא הַנָּכוֹן עִם בְּלִי הָעַיִן וְהָרְטִיָּה

שֶׁהָיָה 'לַהֲקַת הַחִמּוּם' שֶׁלִּי

שֶׁנָּתַן לִי חוּץ וּבִטָּחוֹן לִפְנֵי הוֹפָעָתִי

אַחַר כָּךְ הֶחְלַטְתִּי לָלֶכֶת בַּשָּׂדוֹת

עִם כִּשָּׁרוֹן לָמוּת יָפֶה לִפְנֵי הַסּוֹף

וְאָז כָּתַבְתִּי בְּכַמָּה שָׁעוֹת אֶת הַהִמְנוֹן

שֶׁהָפַךְ מֵהַתִּקְוָה לְ'גִבְעַת חַלְפוֹן'.

וְכָךְ, בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי, הָלַכְתִּי אֶל הַבַּנְק

וּבִזְבַּזְתִּי אֶת הַהוֹן שֶׁעָשִׂיתִי מֵחַלְפוֹן

כְּדֵי לִרְכֹּש בְּמוֹ רֵאוֹתַי וְכַסְפִּי

אֶת הַגּ'וֹינְט הָרִאשׁוֹן, הַשֵּׁנִי וְכָל הַשְּׁאָר

וְכָךְ הִתְקַדַּמְתִּי בְּזֵעָה כְּבֵדָה

מִקְּרִיז לִקְרִיז, מֵאִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה

לַשְּׁנִיָּה, לַשְּׁלִישִׁית וְעַד לָאַחֲרוֹנָה

הָאֱמֶת

שֶׁנְּשׁוֹתַי הֵעִיפוּ אוֹתִי, בְּדַרְכָּן שֶׁלָּהֶן

הַיְשֵׁר לַקְּרָשִׁים וּלְ"מֵאֲחוֹרֵי הַסּוֹרְגִים"

אֲבָל אֲנִי לֹא וִתַּרְתִּי וּבֵין הַבָּאנְגִים

לִקַּקְתִּי לִמְנַחֵם גּוֹלָן

שֶׁגִּיֵּס אוֹתִי לְ"מִבְצַע יוֹנָתָן"

הֵיכָן שֶׁהָרַגְתִּי מְחַבְּלִים

וְכָתַבְתִּי אֶת "שְׁלָאגֶר" לַגַּשָּׁשִׁים

וְאֶת "שִׁיר הַפְרֵיחָה" בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי

לְהִתְחַנֵּף לַסְּפָרַדִּים

בְּסוֹף שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים

הִכַּרְתִּי אַבְקַת-אֲפִיָּה בְּשֵׁם קוֹקָאִין

וּפָנִיתִי לַיָּמִין כְּמִצְוַת זַ'בּוֹטִינְסְקִי

"מִשּׁוּרָה יְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת"

וְהִכְנַסְתִּי לָאַף שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

שֶׁל 'חַיָּלִים אַלְמוֹנִים'

אֲבָל אֲנִי בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי עָשִׂיתִי 'דַּוְקָא'

וְיָצַרְתִּי אֶת "הַחַיִּים עַל פִּי אַגְפָא"

וְעִם הַכֶּסֶף טַסְתִּי לַחְקֹר אֶת הַצִּמְחִיָּה

בְּפֶּרוּ וּבּוֹלִיבְיָה.

חָזַרְתִּי מִשָּׁם קְצָת מַסְטוּל

וְאָז עָבַרְתִּי גְּמִילָה "בְּטִפּוּל"

אֲבָל הַסְּטִיגְמָה שֶׁלִּי

נִשְׁאֲרָה, וְהָפְכָה אֶת חַיַּי לִשְׁמוּעָה

וּמֵרֹב עֲצַבִּים

I did it my hand

וְנָתַתִּי לְמִישֶׁהִי סְטִירָה!

אַחֲרֵי מַעֲצָר שֶׁל חֲצִי שָׁנָה וּבְדִידוּת אֲיֻמָּה

יָצָאתִי לַחָפְשִׁי

אָדָם מְאֻשָּׁר וְנָקִי

גָּר אֵצֶל אִמִּי

עִם פְּרַס 'מִפְעַל חַיִּים' שֶׁשּׁוֹמֵר מִנְּפִילָה אֶת

הַסְּפָרִים…

וְעַכְשָׁו אֲנִי נָקִי וְיוֹדֵעַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר

שֶׁ"לַּעֲשׂוֹת אֶת זֶה בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי"

זֶה רַעֲיוֹן שֶׁל זַמָּר אוֹ מְפַגֵּר

כִּי מֵעַתָּה אֲנִי הוֹלֵךְ לְנַהֵל אֶת הַחַיִּים

וְ"לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה רַק בְּדַרְכָּם שֶׁל אֲחֵרִים"

27.1.2010

 

הגיעה העת לסכם

הִגִּיעַ הַזְּמַן לְסַכֵּם

אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכֵּן

כָּל מַה שֶּׁלֹּא יִתָּכֵן

כְּמוֹ כָּל הַחֹם וְהַחֵן

כְּשֶׁהָיִיתִי נִנּוֹחַ לְצִדְּכֶן

בּוֹעֵר לְאִטִּי מֵאַהֲבָה אֶתְכֶן

וְיַחַד עִם זְמַנִּי הַהוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן

הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד אֶתְכֶן אַחַת אַחַת

וְאָז, בְּבַת אַחַת, נִשְׁאָר מְחַיֵּךְ וְלֹא נוֹשֵׁם

אֶבֶן בְּיֶדְכֶן

שֶׁאַתֶּן מַשְׁלִיכוֹת אֶל כַּר הַדֶּשֶׁא מִסְּבִיבְכֶן

רַגְלֵיכֶן הוֹלְכוֹת וּמִתְרַחֲקוֹת

מַשְׁאִירוֹת אוֹתִי עִם הָאֲבָנִים הַמַּפְרִיעוֹת

לָכֶן לַחֲזֹר עִם לַיְלָה עֵירֻמּוֹת

לִרְקֹד עַל פְּנֵי הַמִּדְשָׁאוֹת

כְּמוֹ עֲדַת לְבִיאוֹת דּוֹהֲרוֹת

טוֹרְפוֹת מֵעָלַי אֶת כָּל הַיֹּפִי הָאַדִּיר

שֶׁאֲבָנִים כָּמוֹנִי מַחְמִיצוֹת

אֶת כָּל מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לְסַכֵּם, וְכָל מַה שֶּׁלֹּא יִתָּכֵן.

וְכָל מַה שֶּׁלֹּא יִתָּכֵן.

שֶׁלֹּא נִתָּן לְסַכֵּם

23.9.2011

שנאת האושר והעושר

פורסם ב-20.9.2010, בשעה 03:17, באתר הלא רשמי של כפר האמנים עין הוד

לכאורה אני נחמד ודי לבבי ויש לי כשרון לכתוב ולביים כל מילה ב"גבעת חלפון" וכנ"ל את "החיים על פי אגפא". גם במשחק, הייתי אמפאתי, "בטיפול" כריזמאטי… אבל מאחורי כל הביקורות והפרסים מסתתר מר נפש, הומופוב ומיזנתרופ, פנקסן קטן שרושם, בקנאה זדונית, את כל מי שמעז 'להיות מאושר', אם בחלקו או עם בת-זוגו, או ששורק כשהוא חוצה את הרחובות בחיוך, או שמזיע וצוחק עם המגבת כשכל קיסריה שואגת אחריו את הריקוד והברושים ויותר מזה אנחנו לא צריכים.

בכלל, אני שונא אנשים מאושרים. זוגות שמתנשקים, בלב כיכר רבין. או חבר'ה נשואים עם הילדים על הכתפיים, הנזלת, הצווחות וההיפר-אקטיביות, או הזוג המבוגר שלא החמיץ חופשה אחת מסיציליה עד אילת ומספרים לך את הסוויטות, האופרה של וגנר בווינה וזוג החברים (שהבעל אומר ש'יש לו בית-חרושת לפטישי מסמרים') שפגשו, לגמרי במקרה, והם לקחו אותם לטיול חופים ביאכטה שלהם, בקוט ד'אזור.

והכי שנואים הם אלה שמספרים, הכי דרך-אגב שיש: "עשינו סיור ג'יפים ביקבי הגולן ובסוף נפלנו על צימר משגע על חוף הכינרת בעין-גב… אורי אכל איזה מאה אמנוּנים ואני קפצתי עם מיכל לראש-פינה לשמוע קונצרט של רביעיית מיתרים… המוסיקה, עמק הירדן והעגורים… פשוט מדהים… פשוט אלוהים."

והגברים: "אני ויוסי עצרנו אצל הדרוזים… להחליף גלגלים ולנגב חומוס… אתן לא יודעות כמה שהחומוס שלהם מתחבר ל'סוביניון בלאנק של עמק הבכא'… אז קנינו קילו חומוס פיתות ושני קילו דובדבנים והגלגלים עלו, ביחד, .570"

ויותר מכל אני שונא את עצמי כשאני לוחש לחבר:

"מה שהורג אותי זה שאני אוהב אותה, והיא… שום דבר… כל היום בבריכה עם הילדים ובעלה! ועוד בערב אני צריך לשמוע מאיזו חתיכה אחרי שאני שואל אותה: היית יוצאת איתי?… היא ענתה לי: אתה מבוגר לי מדי."

אומרים שאני מוכשר. אבל אני לא מאושר ומר נפש ומר לי מר.

אסי דיין הוא במאי, תסריטאי, שחקן, סופר, פזמונאי, עיתונאי ופובליציסט ישראלי. בנו של השר והרמטכ"ל לשעבר משה דיין.

מאז סוף שנות השישים, נחשב לאחד מאנשי הקולנוע הישראלים החשובים ביותר, וכן לאחד מהשחקנים הבולטים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל. בין הסרטים הבולטים ביותר שכתב וביים: "גבעת חלפון אינה עונה", "מר באום", "שמיכה חשמלית ושמה משה", "שלאגר", "החיים על פי אגפא" ו"ד"ר פומרנץ".

דיין זכה בפרסים רבים על עשייתו הקולנועית. בין היתר הוא זכה בפרס הבמאי והתסריטאי על "החיים על פי אגפא" (1992), כשהסרט עצמו גורף את מרבית פרסי אופיר, ובכלל זה את פרס הסרט הטוב ביותר. בפרס התסריטאי על "שמיכה חשמלית ושמה משה" (1994) בפרס התסריטאי והשחקן על "מר באום" (1997) ובפרס שחקן המשנה על "בקרוב יקרה לך משהו טוב" (2005).

בספטמבר 2006 זכה דיין פעמיים בתוך יומיים רצופים בפרס השחקן הטוב ביותר. דיין קיבל מהאקדמיה לטלוויזיה את פרס השחקן על תפקידו בסדרה "בטיפול" בה הוא מגלם את דמותו של הפסיכולוג ראובן דגן. יום לאחר מכן, קיבל דיין מהאקדמיה לקולנוע את פרס השחקן על תפקידו בסרט "הדברים שמאחורי השמש". הוא זכה לשבחים רבים גם על משחקו בעונה השנייה של "בטיפול" שעלתה בראשית 2008, ושעליה קיבל שוב את פרס השחקן הטוב ביותר בסדרת טלוויזיה דרמטית, ועל משחקו בסרט "חופשת קיץ", שבו גילם רב קנאי הנאלץ להתמודד עם מות בנו בתאונה טראגית ועם משבר האמונה שבא בעקבותיו.

ביולי 2006 השתתף בצילומי תכנית המציאות "פעם בחיים" (שעלתה באוקטובר) יחד עם בנו ליאור, שבה חיו שבוע וקצת בחוות בריאות בגליל.

ב-2008 זכה בפרס האקדמיה התשיעי שלו, על משחקו בעונה השנייה של "בטיפול".

ב-2009 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים.

ב-2011 קיבל פרס הוקרה על תרומתו לקולנוע הישראלי בפסטיבל חיפה

בדצמבר 2012 שודרה בערוץ 8 ובערוץ 10 הסדרה האוטוביוגרפית התיעודית של דיין, "החיים כשמועה".

 

 

מקור- וויקפדיה

X