אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד | לרכישה באינדיבוק
אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד

אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד

שנת הוצאה: 2008
מס' עמודים: 294
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 88

"אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד" מבקש אחד מגיבוריו של אלמוג בהר לקרוא מול השוטרים. אבל קריאתו אינה שמה אותו בין היהודים דווקא. זעקתו אילמת ומותירה אותו, כמו גיבורים אחרים בספר, בין שמים לארץ.
בנים והורים, נשים ובעלים, אהובות ואהובים, גיבוריו של אלמוג בהר מבקשים לחזור לאחור, דורשים לדעת, להקים לתחייה את עברם, למצוא את מולידיהם הביולוגיים והתרבותיים. הסיפורים מחפשים אחיזה בין שסעים, אפשרויות ודורות; העברית שלהם נובעת מן הערבית, הגרמנית והספניולית, זורמת בין לשון המקורות לשפת החיים.

"אמא, כולנו בעלי שמות על תנאי, כל יום שוקלים ונשקלים אולי נתאימם לקצב אשכנז וללשונות מערב, מתווכחים עם הורינו שיוותרו על אות אחת, שימירו הברה בהברה. הם ירדו מבגדאד לארץ-ישראל, ואנחנו נשתכחה מאתנו תורתם, לא שמרנו לא על שפתם, לא על שמותיהם ולא על בגדיהם, ואיך יגאל אותנו אלוהים ממצרים שלנו? יום-יום אנחנו מתגרשים מעצמנו, מרוחנו, מלבנו. ואנחנו זקוקים לזיכרון, כי מה הוא ההווה ללא העבר? מה העבר ללא הווה?
ואת אומרת לי שמזל שהם בחרו שהעברית תהיה שפת ארצם… אלף שנה דיברנו עברית, אלף שנה ארמית, אלף שנה ערבית… תאר לך, את אומרת, שהם היו מחליטים שהיידיש תהיה שפת המדינה שהקימו, אז היה הרבה יותר מצחיק, היית קורא לי מַאמֶע מַאמֶע, ומלטף את שערי במילים צפוניות רחוקות. ואני אומר לך אִמִּי, אִמָּא, אֻמִּי, שמח הייתי לקרוא לך מַאמֶע שלי, בכל לשון".

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד”

בקרוב…

מדידות

 

לפי שהיה עסוק במדידתם של אחרים, לא מדד את עצמו. והמידות שמצא חלקן טובות, כמה רעות, רבות הבינוניות. ורשם אותן בפנקסו, כדרך שחקלאי רושם יבולים, עם הרבה רגש אבל גם עם מידה של עִסקיוּת. וכשבאו ושאלו אותו דבר-מה יכול היה להשיב: זה קיבל כמידתו, וזה יקבל כמידתו. הכול רשום, חתום, גמור. ואישה שדנה אותו לאהבה הופיעה ברשימותיו תחת שם זר שלא היה שמה. בטבלה בת שלושה סעיפים, הראשון לטוב, השני לרע, השלישי לבינוני, התארך הטור האמצעי כי, כך היה שואל את עצמו, מה חסד יש בה באהבה? ולילה לילה היה נוטל בחשבונותיו עוד תואר מן הטור הימני, או השמאלי, ומעבירו למרכזי. ככל שגברה תאוותו הפכה דעתה הנחרצת לדעתנות מופרזת, ודיבורה, שאין בו סימנים לחיוב או לשלילה, לקולניות לשמה. גם על מידות גופה לא פסח. בדק היטב היקף של גולגולת, עובי ירכיים, וכן קשיות וחדות שיניים בהינעצן. היה בוחן ומנסה הדברים ביום ויושב לשקול ולהחליט בלילות. עד שביקשה להתארח אצל ביתו בלילה דווקא ולא ביום. הצפין את הפנקס וטאטא את הרצפה והחליף מצעים ישנים בחדשים והזמין אותה אל חדרו. באשמורת ראשונה דיברו, בשנייה שתקו, ובשלישית ביקש לישון. ביקשה היא לנצל את הביקור ולצפות באלבומי התמונות של ילדותו שהִרבה לדבר בהם. הראה לה את התצלומים הדהויים של ינקותו, ואת האלבום השלישי, האחרון, שתיעד את בחרותו בקפיצות של מרווחי זמן גדלים. והאלבום הבינוני התעקש שלא תהא צופה בו. אך דעתה הנחרצת היתה חזקה מדעתו, ושלא בדעתו פתחה את האלבום. כריכתו של הפנקס, בצבע הטורקיז, שהיה טמון בפנים האלבום, לקחה את דעתה. פתחה, ומצאה עצמה מסכימה עם דעתו, אכן חבר זה מידות אלו רבות בו, ואילו חבר אחר שלו מחזיק במידות אחרות, שכלל אינן יאות לו. היא הופיעה בפנקס אחרונה, בסמוך לזריחה, ואת כינויה לא הכירה. אך מידותיה היו מוכרות לה, ומצאה עצמה שוב מסכימה ומזהה את עצמה. התבלבל, ביקש לתקן, הסביר שלא, דווקא אין מידה זו בולטת בה, ולא לכך היתה כוונתו, ניסה להעביר מידות מן המרכז אל הטוב, או לפחות אל הבינוני, אך היא אסרה עליו לשנות. בבוקר בבוקר החלה מודדת אותו, בין שבט לחסד. מצאה את הרוב בינוני, ומעט השתייר לרע, או לטוב, והתוודתה באהבתה אליו. ביקש לתקן את מידותיו, והתוודה גם הוא על אהבתו. חשבה אולי אין לה צורך לחזור לביתה, והוא אמר זאת בקול, שאולי אינה צריכה לשוב אל ביתה. שקלה את דבריו ומצאה אותם נכונים, ושאלה על הבטחתו לתקן מידות. חשבה שאולי התכוון לחתונה, והוא אמר בקול שישמח לבוא עמה בברית של נישואין. שקלה את דבריו ואמרה שייטב אם קודם יתקן כל אחד מידותיו. הבטיח למהר בתיקוניו, ומדד עצמו אל תוך בגדיו. מלובשת הלכה ואמרה שתחזור בערב עם כליה ובגדיה. הלך גם הוא וציפה לבוא אשמורת ראשונה וחשב על מידותיה ופתאום כולן נראו טובות. חשב על מידותיו ובלבו קמה מידה גדולה של סלחנות.

אלמוג בהר נולד בנתניה ב-1978, גדל ברעננה וכיום מתגורר בירושלים. סופר ומשורר. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש”ע. עבד כמורה ומחנך בבית הספר “קדמה” בירושלים ולימד פיוט במסגרות חוץ-אקדמיות (“קהילות שרות”). מרצה לספרות במכללת ספיר, במכללת עלמא ובמכללת דוד ילין. כותב באוניברסיטת תל אביב דוקטורט על פייטנים במאה העשרים ועל הקשרים בין הפיוט לספרות החדשה.

 

סיפורו “אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד” זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת תשס”ה, תורגם לערבית ופורסם בקהיר בכתב העת אל-הילאל ביוני 2006. המסה האוטוביוגרפית שלו “חלומות באספניה” התפרסמה בספר תהודות זהות (2007).

 

פרסם ארבעה ספרים. בפברואר 2008 התפרסם קובץ שיריו הראשון, “צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת”, בהוצאת עם עובד ובמסגרת פרויקט “קסת”; הקובץ זכה בציון לשבח בפסטיבל מטולה 2008 ובפרס רמת גן לשירת ביכורים לשנת 2011. בדצמבר 2008 ראה אור קובץ סיפוריו הראשון, “אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד”, בהוצאת “בבל”; הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר לשנת 2010. בנובמבר 2009 התפרסם קובץ שיריו השני, “חוט מושך מן הלשון”, גם הוא בהוצאת עם עובד; הספר זכה בפרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010. בנובמבר 2010 התפרסם הרומן הראשון שלו, “צ’חלה וחזקל”, בהוצאת כתר; הספר זכה בפרס אגודת אח”י, והיה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2011.

X