דלתות התודעה | לרכישה באינדיבוק
דלתות התודעה

דלתות התודעה

שנת הוצאה: 2016
מס' עמודים: 200
איך תרצ/י את הספר שלך?
- 84
- 38

שתי המסות, דלתות התודעה והמשכה עדן ושאול, מתארות חוויה פסיכדלית, ומהוות עד היום את הניתוח הפילוסופי המעמיק ביותר שנעשה על החוויה הטרנסצנדנטית ועל מקומן של התודעה והתפיסה מול עולם התופעות.

אלדוס האקסלי כינה את מצבי הנפש והתודעה שאליהם הגיע באמצעות המסקלין "טֶרָה אינקוֹגניטָה" – ארץ לא נודעת.

את השם דלתות התודעה שאל האקסלי מהמשורר הבריטי ויליאם בלייק שכתב: "כאשר דלתות התודעה נקיות, כל הדברים נראים כפי שהם."

ג'ים מוריסון בחר ללהקתו את השם הדלתות בהשראת בלייק.

עוד על ספר זה

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת.

היה הראשון לכתוב סקירה “דלתות התודעה”

בקרוב…

האיש שפתח את הדלת
אורי לוטן
ב־22 בנובמבר 1963, זמן קצר אחרי שהעולם כולו עצר את נשימתו למשמע החדשות על רצח נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי בדאלאס טקסס, חש ג'נטלמן אנגלי בצידה השני של יבשת אמריקה שגם יומו הגיע. בזמן שבני ביתו צרו על מכשיר הרדיו, כמו כל מי שהיה לו רדיו בעולם, לשמוע את החדשות בנוגע למה שהפך במשך השנים לרצח הפוליטי המתוקשר ביותר של המאה ה־20, ביקש אלדוס לאונרד האקסלי, שנאבק זה זמן רב בסרטן הגרון, את בקשתו האחרונה מאשתו לורה, שנכחה בחדר יחד עם רופאו.
מכיוון שהסרטן מנע ממנו את יכולת הדיבור, כתב האקסלי פתק ובו ביקש מאשתו מנה גדושה של אל־אס־די. היות שנבצר ממנו לבלוע, הזריקה לו אשתו לורה את התרופה, שהיתה אז חוקית בארה"ב, והאקסלי הלך לעולמו על כנפי מה שהאמין שהוא כלי הרכב האידיאלי לשלמות אלוהית.
בגלל המהומה התקשורתית שעורר רצח קנדי בטקסס, הודחק מעט באותו יום מותו של האקסלי בלוס אנג'לס לשולי החדשות, אבל האמת ההיסטורית, שלגבי קנדי לפחות לא נסגרה סופית עד היום, היא שהעולם איבד באותו יום לא איש גדול אחד אלא שניים.
למרות שאלדוס מוזכר בחיבה בכל פעם שמדברים על מה שנקרא תרבות הסמים או חשיבה ניו אייג'ית, אין זה גורע ממעמדו הנעלה בחוגים הממסדיים. למעשה נחשב אלדוס האקסלי לאחד הסופרים הבריטים החשובים והפוריים של המאה ה־20 – עשרים ושבעה רומנים וכשלושים קובצי מאמרים וסיפורים.
בשנת 1932, שנת שריפת הרייכסטאג בידי הנאצים, הוא כתב את אחת היצירות הספרותיות החשובות של המאה – 'עולם חדש מופלא', יצירה סאטירית מבעיתה ונבואית המתארת חברה אנושית נטולת אנושיות שבה האמנות והדת הוצאו אל מחוץ לחוק, ותהליך הרבייה נעשה בה רק בצורה מלאכותית. ספר חובה שלא מפסיק לקבל חיזוקים ופרשנויות נוספים.
האקסלי, בן למשפחה אנגלית מכובדת ועשירה שאחד מאבותיו היה יד ימינו של צ'רלס דארווין, התכוון ללמוד מתמטיקה אך פנה לספרות כבר בגיל צעיר. למרות שהיה כמעט עיוור מגיל שלוש־עשרה, הדבר לא מנע ממנו לכתוב, ופרסומו הראשון הגיע בשנות העשרים בעקבות שורה של ספרים קומיים, שהיו למעשה ביקורת נוקבת על המנהגים והאמונות של תקופתו.
בדומה לבני דורו ד.ה. לורנס וג'ורג' אורוול, תיעב האקסלי את הקונפורמיזם שאפיין את תקופתו, וכמותם אף הוא היה רב־אמן, מן הגדולים, של השפה האנגלית. קריאה בכל אחד משלושתם משולה לבית־ספר לכתיבה באנגלית.
במשך שנות חייו הלכו כתביו והפכו מפוכחים וביקורתיים, פחות ספרותיים ויותר פילוסופיים. גם כאשר כתב רומנים ('אי', למשל) השתמש בז'אנר הספרותי ככלי להעביר רעיונות פילוסופיים שהקדימו את זמנו. הוא החל להתעניין במיסטיקה בשנות השלושים. את מות אשתו הראשונה ליווה בקריאת קטעים מ'ספר המתים' הטיבטי – ה'בארדו תודול'.
המהפך הגדול בחייו חל כאשר עבר להתגורר בקליפורניה בשנת 1947 ונתקל בד"ר האמפרי אוזמונד ובחומרים הזייתיים מסוג אל־אס־די ומסקלין – חומר הנמצא בקקטוס הפֶּיוֹטה, שזה אלפי שנים משמש את השאמאנים האינדיאנים בטקסי הדת שלהם.
'דלתות התודעה' ולאחריה 'עדן ושאול' נכתבו שנים מספר לאחר מכן, והן מתארות את חוויותיו הפסיכדליות. שתי המסות שנכללו לספר אחד הן עד היום הניתוח הפילוסופי המעמיק ביותר שנעשה על סמים הזייתיים והחוויה הטרנסצנדנטית הנגרמת על ידיהם. את השם 'דלתות התודעה' הוא שאל מהמשורר הבריטי ויליאם בלייק שכתב: "כאשר דלתות התודעה נקיות, כל הדברים נראים כפי שהם." מכאן, אגב, שאב גם ג'ים מוריסון את השם ללהקתו – 'הדלתות'.
'דלתות התודעה' מעלה לראשונה בעת המודרנית, בצורה החדה ביותר, את קיומה של מיסטיקה הצומחת לא מתוך תרבות דתית, מילולית. האתגר שמציב הספר, שהפך במרוצת השנים לאחת השאלות המטרידות ביותר בתרבות המודרנית, הוא אם יכול האדם ליהנות מהפירות שנתן האל בצורה ישירה כל־כך – המסקלין או האל־אס־די – ולהגיע באמצעותם לחוויה דתית אמיתית. חוויה שניתן לכנותה טראנס, שהוא למעשה מצב של חוסר שליטה, התמסרות מוחלטת לאלוהות אמיתית.
האקסלי כינה את המקום שאליו הגיע באמצעות המסקלין "טֶרָה אינקוֹגניטָה" – ארץ לא נודעת, הצד האפל של השכל האנושי. בגדול, הוא טוען שקיים "מיינד" אחר, דעת חופשייה, המכילה את כל התודעות האפשריות מרוכזות ברגע אחד. סוג ידיעה שהוא גם המקום שכל מיסטיקה דתית מכוונת אליו. האחדוּת עם האלוהות.
האקסלי היה מודע, עד כמה שהתאפשר בתקופתו, לסכנות ולחסרונות שבשימוש בלתי מבוקר בחומרים פסיכדליים, וביקש ליצור אליטה תרבותית של המאה ה־20, שתחליף את הממסד הנוצרי הרקוב. הוא המליץ לספק מסקלין או אל־אס־די למאה נבחרי תרבות שיובילו את מהפכת התודעה.
האקסלי נשען על דוגמאות מתרבות המזרח; האופנישדות ההודיות, לאו דזה, זן והמסורת האינדיאנית־אמריקנית, ויחד עם זאת נשאר בתוככי המסגרת הנוצרית והושפע בעיקר מהפילוסוף הגרמני מייסטר אקהארט. הוא אף מזכיר את הפּרוּשים, מתנגדיו הראשונים של ישוע, כאויבי החוויה הישירה לעומת החוויה הדתית ממסדית.
לדעתו של האקסלי, המסקלין הוא החומר הטוב ביותר, כמעט מתנה אלוהית. בלתי מזיק ואפקטיבי מאוד יחסית לכל סם אחר בתקופתו. הוא משווה אותו לסוֹמה – משקה האלים המוזכר במיתולוגיה ההינדואית.
כמה מרעיונותיו המרכזיים ב'דלתות התודעה' הפכו במשך השנים לרעיונות פילוסופיים שגורים, ולפיכך אין ספק שבנוסף לגדולתו הספרותית, זהו ספר שהקדים את זמנו.
בין השאר אפשר להסיק מדבריו של האקסלי שהפונקציה המרכזית של השכל אינה פרודוקטיביות, אלא פעולה בדרך האלימינציה. כלומר, איפשהו קיים חיץ, מסך שכלי שתפקידו להגן עליך משפע האינפורמציה הקיים ביקום. לא כל מה שנחווה מועבר לתודעה. לשם כך קיים גם התת־מודע וגם הטרה אינקוגניטה – הארץ הבלתי ניתנת לידיעה רגילה, והכול נוגע באותו יופי ובאותה מורכבות.
הנסיבות החברתיות והחינוכיות הן אלו שיוצרות ומקבעות את מה שמוצא או לא מוצא חן בעיניך. השפה, מדוברת או כתובה, היא גם ברכה וגם קללה. היא מאפשרת תקשורת, ברובד הנמוך, ואמנות מילולית נשגבת ברובד הגבוה, אבל בו בזמן היא תוחמת מושגים שאינם ניתנים לתיאור בתוך מגירות מקובעות שבמרבית המקרים אינן ניתנות לפיצוח. תבונה וחמלה הן אחיות תאומות. כל הדברים הם מוסריים ובלתי מוסריים באותה מידה, אפילו בנוכחות האל. אין מילים המסוגלות לתאר אושר או סבל אמיתי. אלה מצבים אינדיווידואליים לגמרי. מי שיודע, רק חושב שהוא יודע (כולל הכותב).
הסיבה העיקרית, לדעתי, לכך ש'דלתות התודעה' הפך לספר בעל מעמד כמעט אלוהי, היא יחסו הלוגי לְנושא שבעיקרו מתעלה מעל שפת הדיבור. אפשר להסכים או לא להסכים עם התֵזה המרכזית שלו, הטענה שהמסקלין והאל־אס־די הם הדרך האידיאלית להתעלות רוחנית, אבל אי אפשר להתעלם מהרצינות והעומק שבהם האקסלי מתייחס לנושא.
האקסלי לא ידע על קיומה של בעיית סמים, והמהפכה הפסיכדלית התרחשה אחרי מותו. הוא לא היה מודע לכך שתשמיש הקדושה שגילה יהפוך ברבות הימים לסם מסיבות, וכתב יצירת מופת פילוסופית שהיא חוויית קריאה מיוחדת במינה, אפילו כשהוא מתאר סתם צמח.
החוויה היא העיקר, החומר הוא רק הכלי. "חייהם של רוב הגברים והנשים," הוא כותב, "הם כה אומללים במקרה הגרוע וכה משעממים, עניים ומוגבלים במקרה הכי טוב, שהדחף לברוח, הכמיהה להתעלות מעצמם למקומות נישאים יותר, ולוּ לרגעים ספורים, הינה והייתה תמיד אחד הדברים הבסיסיים שהנשמה מתאווה אליהם…"
'דלתות התודעה' הוא לא ספר קל לקריאה. ולמרבה הצער הוא לא תורגם עד כה לעברית, אף שיצירות אחרות של האקסלי תורגמו. הוא דורש יותר מקריאה אחת, אבל המאמץ כדאי. זהו ספר מעשיר בצורה בלתי רגילה, שאלפי עבודות מחקר ופרשנויות נכתבו עליו במשך השנים. כל הכתוב כאן הוא רק על קצה המזלג, והורדת הכובע בפני האיש שלמעשה פתח את הדלת שכל־כך הרבה אחרים ניסו, ומנסים, לסגור.

 

מתוך אורי לוטן, 'יש חדש במערב', מדף, גבעתיים 2005.

אלדוס לאונרד האקסלי (1963-1894) נולד באנגליה למשפחה ידועה של אנשי מדע והומאניסטים ועשה לעצמו שם כסופר מצליח ופורה במיוחד.

ספרו עולם חדש מופלא (1932) נחשב לאחד הספרים החשובים והמשפיעים של המאה ה-20.

האקסלי היה מבקר חריף של חברת השפע ו"עריצות הרווחה", של התפיסה המעמדית והדת הממוסדת, וחוקר התנסותי של החוויה המיסטית בעידן המודרני.

X