בין ארבע לשש – סיפור קצר מאת אדם ויה

הוא יושב אצלי על הבר מדי יום ,אחרי סרוויס צהריים,
מגיע קצת אחרי ארבע ומתיישב באמצע הבר — משמאלו
חמישה כיסאות ומימינו חמישה. יש לו ידיים קצרות, בערך
חצי מהאורך הנורמלי , והראש שלו תקוע על כתפיים בלי
צוואר, נפוח ועקום כאילו פוצצו אותו במכות. פי שניים
מראש רגיל . הוא טיפוס די מעוות אבל גם לקוח שמשלם
במזומן ומשאיר יותר דמי שירות מהמקובל. הוא מזמין
תמיד אותו הדבר :המבורגר בקר מאתיים גרם בלי בצל,
בלחמנייה, עם כמות כפולה של מיונז ,וג'ק דניאלס בלי
קרח שאותו הוא שוטף בבירה קרלסברג בכוס של שליש.
"ככה שותים ויסקי," אמר לי פעם.
כשאני רואה אותו נכנס למסעדה אני כבר מזמין את
הארוחה שלו מהמטבח ומוזג לו וויסקי ובירה עוד לפני
שהוא מתיישב. הוא אוהב להרגיש חשוב. הוא מתיישב
במרכז הבר ולוגם מהויסקי, שוטף אותו בבירה ומיד מתחיל
לדבר. יש לו קול של גמד, דק וצורם ,והוא בכלל רק חצי
גמד ,לא נמוך ממטר ושישים. הוא מדבר בלי חשבון ,גם
על דברים שבדרך כלל עדיף לשמור בסוד, אבל את שמו
הוא לא אמר לי אף פעם ואני גם לא שאלתי ;ברמנים
ותיקים יודעים לא לשאול .פעם אמר לי שעדיף לשלם
בשביל בחורה מאשר לקבל אותה בחינם, ככה אתה מרשה
לעצמך בלי חשבון ,אבל לא המשיך לפרט כי תפס אותו
שיעול שנמשך ונמשך ,ואני הנחתי עוד מפיות נייר לידו
כדי שיספוג את כל הליחה שיצאה משם. באותו שבוע הוא
לא חזר למסעדה, אולי באמת לא הרגיש טוב ,והכיסא שאני
שומר לו יום־יום נראה ריק מתמיד. בשבוע שלאחר מכן
הגיע בשעה הקבועה, בירכתי אותו לשלום והנחתי לפניו
את כוסות הוויסקי והבירה כרגיל לפני שהתיישב.
הוא לא אמר תודה, הוא אף פעם לא אמר תודה, מבחינתו
מספיק שהשאיר שירות נדיב כי "קל יותר כשקונים דברים
בכסף, ככה אתה לא מרגיש חייב ," אמר כאילו קרא את
המחשבות שלי ." תשמע לי," המשיך בשלו , "לכסף יש
נשמה , מי שחושב אחרת הוא אידיוט .לי למשל יש בחורה
קבועה שעולה לי די הרבה, היא משהו מיוחד ,נשמה
אמיתית, לא אכפת לה שאני מבקש ממנה שתשחק עם
עצמה בשבילי."
הוא לא שם לב אליי ,דיבר ודיבר כאילו אני אוויר ,כאילו
לא אכפת לו. הוא המשיך, " כשהיא מאוננת מולי אני מקבל
חתיכת כאב ביצים מרוב שבא לי לחדור אליה, לגמור לה
בתוך הכוס. אבל האמת היא שאף פעם לא שכבתי איתה."
אחרי שגמר לאכול הוא קרא לי להתקרב אליו ואמר,
"תשמע , אני מוכן לשלם לך אלף שקל אם תבוא אליי
הביתה ותזיין לי את הבחורה."
"אני לא מעוניין."
"חבל, חבל מאוד" ,אמר , "היא נראית מצוין ואתה מפסיד
את האלף שקל הכי נעימים שאי פעם תרוויח."
"יכול להיות, אבל אני עדיין לא מעוניין."
"אתה טיפוס קשה, "אמר, " אבל גם אני לא רך , לא קל
להצליח כמו שהצלחתי עם פרצוף כמו שלי ." אחר כך
הרים את היד הקצרה שלו אל הראש והקיש עליו באגרופו
כמה פעמים. התרחקתי ממנו ומזגתי לי כוס ויסקי ,הרקתי
אותה בלגימה.
"תשמע," אמר לי ואני התקרבתי כדי שלא יצעק. " קח
אלפיים שקל בשביל לזיין אותה מקדימה, ועוד אלף אם
תזיין אותה מאחור. תבין, זה לא אני , זו היא , היא מסתכלת
עליי ומגחכת. אני בטוח בזה, אני צריך מישהו כמוך
שידפוק אותה חזק בשבילי."
ברגע הראשון חשבתי להחטיף לו אחת ישר לפרצוף,
החרא הקטן הזה עבר כל גבול. יש איזה מרחב בין זרים
שלא חוצים, אבל הוא לא עצר. מה הוא חושב? שאני זונה
של מישהו? הרגשתי איך הדם מציף לי את האוזניים והן
מתחממות. הכנסתי יד לתוך הדלי של הקרח. הוא לא שם
לב כי הדלפק הסתיר, אבל לולא הקרח הייתי מרסק את
הגמד הזה ועוזב את המקום. הייתי מוצא עבודה חדשה
מיד, אני לא יכול להרשות לעצמי לא לעבוד, אסור לי, יש
לי מזונות לשלם, חיים לממן , היא תעשה לי את המוות אם
אאחר בתשלום.
"תראה," אמרתי " לו, " אני מעדיף לא להגיד דברים פעמיים,
אבל אין לי עניין בזה, ובכל מקרה כל העסק הזה נראה לי
דפוק, אתה שומע! זה לא לעניין לדבר ככה בלי חשבון,"
הרמתי את הקול.
הוא לא נבהל ולא סתם את הפה, הוא דווקא התחיל
לצחוק, ואני מתכוון לצחוק ממש, כמו משוגע, בקול
הצפצפני שלו, הוא פשוט התפוצץ מצחוק על הבר , צחק
וצחק וצחק. ואז הוא קם פתאום, טיפס והשעין את פלג
גופו העליון על הדלפק והתקרב אליי עד כדי כך שנשמתי
את הסירחון שנשף.
"תקשיב טוב," אמר לי הגמד, "אתה חתיכת כלום! תפסיק
לשחק אותה גיבור גדול. הצעה אחרונה, ואני מתכוון לזה:
אתה תבוא אליי ותזיין ת'צורה לבחורה שלי , חזק ובלי
רחמים , מקדימה , מאחורה, בפה, בכל מקום שאני אגיד לך,
ואני אתן לך עשרת אלפים שקל במזומן." הוא חזר לכיסא,
פתח את התיק שלו והוציא מעטפה, ספר כמה שטרות
ושם אותם בכיס . אחר כך הניח לפניי את המעטפה . "יש
כאן מקדמה של חמשת אלפים שקל בשביל לזיין כוסית
מהסרטים. כן או לא ? תשובה עכשיו"!
"כן," אמרתי וסיננתי בשקט, " סוטה מחורבן!"
לקחתי את המעטפה והכנסתי אותה לכיס, התפוצץ לי
הראש, גם אותי הוא קנה הגמד הזה, חשבתי לעצמי, אבל
ידעתי מה הערך של העשרת אלפים שקל האלה, כמעט חצי
שנה מהחיים שלי. ניסיתי למצוא היגיון בטירוף הזה. יום
קודם התקשרו מהבנק והתכוונתי לבקש מקדמה מהבוס.
איך הגמד הזה ידע? הוא תפס אותי לא מוכן. הוא מזיין
אותי, חשבתי לעצמי, זה מה שהוא עושה, קונה אנשים
בכסף. חזק־חזק הוא מזיין אותי ובסוף אני זה שיוצא
עקום" …בן זונה," מלמלתי לעצמי.
"היום בתשע בערב, רחוב מלצ'ט שישים וחמש , דירה
ארבע," אמר הגמד ויצא מהמסעדה.

 

לרכישת הספר "אין תחת אין" לחצו כאן