המכולת של יפתח- פרק ראשון במתנה

המכולת של יפתח – פרק ראשון במתנה רק לגולשי אתר אינדיבוק

yiftach

המכולת של יפתח

למכולת של יפתח הולכים עם הכול. כל מה שאי פעם אמרו לכם שאי אפשר ללכת אתו למכולת – יפתח מקבל.

כשיפתח היה ילד, כל הזמן היו אומרים לו ש"הכישרונות שלך הם משהו נהדר, אבל אתה צריך לחשוב פרקטית, כי החיים הם לא פיקניק, וצריך כסף כדי לקנות אוכל". אז יפתח לא עשה כלום באף לא אחד מהכישרונות שלו, ובחיי שהיו לו אינספור כאלה, ופתח מכולת. אבל הוא נשבע שבמכולת שלו, כישרון, כל סוג של כישרון, יהיה שווה משהו. כל מה שמתאים למשפט "עם _______ לא הולכים למכולת" הולך.

בהתחלה אף אחד לא בא. כלומר באו אנשים, לקחו חלב, ולחם וקוטג' וביצים ועיתון וסיגריות. שאלו כמה יצא, שלפו כסף מהארנק, שילמו והלכו. יפתח היה אומר להם שהוא מקבל עוד דברים, לא רק כסף, אבל הם לא ממש הבינו. לאט לאט השמועה נפוצה. זה התחיל כשירון, הילד של הפרידמנים, היה מקפיץ כדור טניס על הרגל ומקבל ממנו מסטיקים בתמורה. אחר כך גברת כ"ץ, שגרה ממש מעל המכולת, הייתה שרה לו  יידישע מאמע", ויפתח היה עושה לה הנחה של 10% על כל הקנייה. וכשאבנר התחיל להגיע ולספר בדיחות ישנות כדי לקבל בחינם את העיתון, כבר היה ברור שיפתח לא צוחק.

התור לקופה של יפתח הלך וגדל: אלי שידע לג'נגל כדורים כמו בקרקס, וציפי שידעה לחקות בדיוק קולות של חיות, מנשה שידע לדקלם בעל פה את כל המדינות בעולם מאל"ף עד ת"ו וחזרה, אפרת שהייתה מביאה את קיפולי הנייר שהייתה מכינה בלילות – כל אחד בשכונה והשטויות שלו. כל אחד היה מקבל הנחה, חינם, הקפה, הטבה, תלוי כמה יפתח היה מתלהב מהכישרון, אם הוא רק עמד בקריטריון (הקריטריון לא ממש היה ברור לאף אחד, אבל בפועל אין כישרון שלא קיבל משהו, אפילו קטן).

אחרי שנה לקח יפתח את כולם, וארגן מופע במתנ"ס השכונתי. כל הלקוחות שלו הופיעו, ומי שלא הופיע הגיע להריע – למנשה, לאלי ולירון – ובאמת שהיה מופע שיגעון. ויפתח עמד בכניסה וחייך, וחשב לעצמו שהחיים הם באמת לא פיקניק, וטוב שכך, כי פיקניק זה דבר משעמם, ובדרך כלל לא קורה בפיקניק כלום. החיים הם יותר מכולת, בכל יום נכנסים אנשים אחרים, ולכל אחד יש סיפור משלו, וכל מה שצריך זה רק להאמין שהסיפורים שלהם שווים משהו. אפילו אם המשהו הזה זה רק מסטיק או עיתון, זה עדיין המון.

 

למעבר לעמוד הספר לחצו כאן